עבודת שורשים

Céleste Boursier-Mougenot

"transHumUs 1", שנת 2015, עץ אורן, כדור אדמה, פלטפורמה ניידת, הביאנלה ה-56 בוונציה

האמן הצרפתי Céleste Boursier-Mougenot אשר ייצג את צרפת בביאנלה האחרונה בוונציה, הפך את הביתן הצרפתי למערכת אקולוגית חיה ונושמת. הוא מילא את המבנה בעצי אורן, הנעים בחופשיות ובאופן עצמאי בחלל הביתן ומחוצה לו, כרקדניות ענק בכוריאוגרפיה איטית ומהפנטת. כל עץ אורן מיתמר לגובה של 4.5 מטרים ונטוע בתוך גוש ענק המורכב מאדמה, סלעים ושורשי עצים. פלטפורמה ניידת הכוללת גלגלים חשמליים וחיישני GPS ומונעת על ידי בטריות, מוטמנת בתוך כל גוש אדמה ומאפשרת לכל עץ לנוע כיצור חי ועצמאי בחלל. מסלול תנועתו של כל עץ איטי ומתקדם בקצב של מטר אחד בדקה, תוך שהוא לוקח בחשבון את תפקודיו הפיזיולוגיים ואת קצב חילוף החומרים של כל עץ. אלה משוקללים על ידי מערכת ממוחשבת המוטמנת אף היא בתוך גוש האדמה, ומיתרגמים לתנועה בחלל. העצים ה"חיים", הנעים כל אחד על פי מאפייניו האישיים, יוצרים בחלל חיזיון מכושף של מעין אוטופיה פואטית שבה צמחים קמים לתחייה ונודדים בעולם על פי צרכיהם, מנותקים משורשים כובלים ומגבילים.

TransHumUs 1, שנת 2015 | באדיבות גלריה Paula Cooper, ניו יורק

Shen Shaomin

"בונסאי מספר 6", 2007, צמח, ברזל, כלים, X9646X100

האמן הסיני Shen Shaonim, החי ופועל בסידני ובבייג'ינג, מרבה לחקור בעבודותיו את הברוטאליות של הטבע האנושי ולנהל דיאלוג בין אמיתי למדומיין. סדרת העבודות "בונסאי" קיבלה את השראתה ממנהג קשירת כפות רגלי הנשים בסין העתיקה, ושואלת שאלות על מנגנוני הדיכוי, השליטה והכוח המתקיימים בכל אידיאל מלאכותי של יופי. בסדרה זו חושף האמן את תהליך כפיית תפיסת היופי האנושית על עצי הבונסאי באמצעות כליאתו של העץ בתוך מבנה דמוי כלוב ברזל ושליטה בתהליך צמיחתו באמצעות מגוון כלי ברזל. הכלים המוברגים אל שורשיו ואל גזעו או חוסמים את צמרתו נדמים כמעט לכלי ניתוח, והמראה כולו מזכיר פרוצדורה רפואית מכאיבה. שאומין השתלם באמנות הבונסאי בסין, ואת סדרת פסלי הבונסאי הוא מלווה בספר הפורס שרטוטים וסקיצות של המהלכים שביצע. לדבריו, ניצולו ועינויו של הגוף האנושי בשם אידיאל היופי, כמו גם של צמחים ושל הטבע הסובב אותנו, מושרשים היטב בתרבות המודרנית והסינית בפרט, השואפת לעוות ולעצב מחדש את הטבע לפי הטעם האנושי.

"בונסאי מספר 6", 2007 | צילום: באדיבות האמן וגלריה Klein Sun, ניו יורק

Roxy Paine

"התהפכות (Inversion)", שנת 2008 , פלדת אל-חלד. גן הפסלים, מוזיאון ישראל, ירושלים

בשנת 2011, לאחר פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל שעבר שיפוץ, הוזמן ארצה האמן האמריקאי החשוב רוקסי פיין, להציב את פסלו "התהפכות" בפאתי גן הפסלים של המוזיאון. הפסל, עשוי פלדת אל-חלד, מתנשא לגובה של 13 מטרים ומתאר עץ הפוך – צמרתו נטועה באדמה ושורשיו מתנשאים אל על. זהו אחד מסדרת פסלי עצים הפוכים מפלדה הניצבים בשיווי משקל על ענפיהם כאשר שורשיהם פונים אל על שיצר האמן בשנים האחרונות. עבודות אחרות בסדרה הוצגו במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, בגלריות ידועות ובכיכרות מרכזיות בעולם. פסל זה נעשה בעבודה ידנית מורכבת מ-700 פיסות וצינורות פלדה מרותכים זה לזה. בתהליך עבודה מורכב זה עוקב פיין בעבודתו אחר עקרונות תעשייתיים, ובניית יצירה אחת ממספר רב של מרכיבים. עבודה זו היא דוגמה לתהליך שהחל בשנת 1999, במהלכו יצר פיין פסלי עצים מפלדה תוך כדי מחקר מעמיק על סוגי עצים שונים והבנת חוקי צמיחתם. בדומה לעבודות נוספות של פיין, גם בסדרה זו הוא עוסק ביחסי הגומלין בין העולם האנושי לעולם הטבע.

Inversion, 2008 | צילום: באדיבות מוזיאון ישראל, ירושלים

Shinji Turner-Yamamoto

"Global Tree Project: Hanging Garden", שנת 2010, ענפים חיים ומתים, אדמה ומים. הוצג בכנסיית הצלב הקדוש מהמאה ה-19, סינסינאטי, אוהיו, ארה"ב

עבודותיו של האמן היפני-אמריקאי Shinji Turner-Yamamoto עוסקות בחקר מושגים הקשורים בזמן ובטבע.  הוא משתמש במאגר דימויים המייצרים מפגשים חדשים ולא צפויים עם אספקטים שונים של הטבע, ומחבר בעבודותיו בין אלמנטים של טבע, היסטוריה ותרבות כדרך להתבוננות על הסביבה. העבודהHanging Garden (גן תלוי) היא חלק מפרויקט ה-Global Tree של האמן, שבו הוא מייצר הקבלות בין חיי הצומח לחיי האדם תוך הדגשתם של מסרים אקולוגיים והתלות ההדדית בין כל מערכות החיים. העבודה החלה במסע לחיפוש אחר עץ מת מתאים לפרויקט, והסתיימה שנתיים מאוחר יותר כשעץ חי הושתל על שורשיו של עץ מת, שהוצב הפוך בתוך כנסיה עתיקה מן המאה ה-19 הניצבת בסינסינטי, אוהיו. מערכת השורשים של העץ המת היא המחזיקה את האדמה המאפשרת את צמיחתו של העץ החי, והיא הנושאת על גבה את החיים שהוחדרו לכנסייה המתפוררת. העץ החי-מת נראה כה חסר מאמן כשהוא מרחף כצלב חסר משקל בלב הכנסייה, אך בתלייתו המורכבת היו מעורבות ידיים רבות, לצד מערכת השקיה וטיפול בחומרים אורגניים שאפשרו לעץ להישאר בחיים. המיצב משלב בין חיי נצח למוגבלות וחושף את יופיו הבלתי יציב של הקיום האנושי, לדברי האמן. עם סיום המיצב נשתל העץ החי לצד הכנסייה.

Global Tree Project: Hanging Garden | צילום: באדיבות האמן

רועי מרדכי

"אצבע", 2015, פלסטלינה, שורש עץ ופוליאוריטן, 3X4.80X2.40 מטרים

העבודה "אצבע" היא פרט מתוך מיצב מורכב של רועי מרדכי שנבנה עבור התערוכה "סביבות עבודה", אשר הוצגה בקיץ האחרון בביתן הלנה רובינשטיין, שהעתיקה אל חלל התצוגה סביבות עבודה שונות. בעידן שבו מוסד ה"עסק המשפחתי" נמצא על סף היכחדות ביצע מרדכי מחווה לנגרייה של אביו, זירת המשחקים של ילדותו, שבה איבד אביו את אצבע יד ימינו במכונת הקרייזיק שבנגרייה. "מרדכי יוצא למסע להשבת (כבוד) האצבע האבודה", כותבת אוצרת התערוכה רויטל בן אשר פרץ, "מתוך שורש גזע עץ הוא בורא ומצמיח אצבע (מאשימה) מפלסטלינה שממדיה דמוניים". האצבע הענקית הנראית כגדם עץ שנגדע, מנסחת מסרים אקולוגיים ויוצרת קשר ברור בין גדם העץ הכרות לבין חומר הגלם המשמש בנגרייה. בחלל התצוגה הוצבה האצבע הענקית בגלריית עץ לבנה שמרדכי בנה עבורה, מעין מאוזוליאום פרטי להנצחת המונומנט שהפך לסמל סטטוס ולסימן היכר של כל נגר. "ההליכה מסביב לגוויית האצבע, רגעי ההתייחדות עם גדם הפלסטלינה המגושם, כמוה כטקס אשכבה לאחרון הגיבורים, שהקריבו את גופם על מזבח הנגרות", כותבת בן אשר פרץ, "שוּבה (בגדול) של האצבע החסרה מאפשר השלמה ופרידה מהילדות, מהשלמות, מהטבע הגולמי, מתבונת הכפיים, מהעסקים המשפחתיים, מהגילדות וממעמד הביניים".

"אצבע", 2015 | צילום: מתוך התערוכה "סביבות עבודה", ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב

Henrique Oliveira

"Baitogogo", שנת 2013, דיקט וענפי עצים, Palais de Tokyo, פריז

בעשור האחרון יוצר האמן הברזילאי Henrique Oliveira, שהחל את דרכו כצייר, מיצבים גדולי ממדים המשתלטים על חלל התצוגה, ומשלבים בין אלמנטים פיסוליים דמויי עצים ושורשים לבין מאפייניו האדריכליים של החלל. ב-2013 יצר ב-Palais de Tokyo בפריז מיצב שבו נדמה כאילו עמודי הגלריה הצמיחו סבך עבות של ענפי עצים ערומים המשתרגים אלה באלה ויוצרים כעין קשר שאינו ניתן להתרה. גם בעבודה זו ניכס אוליביירה את מאפייני חלל התצוגה, והפך את העמודים והקורות בגלריה לגזעים ולענפים המשתלבים בסבך הענפים המעוותים שיצר. הענפים המשתרגים בנויים מחלקי דיקט המשמשים לבניית גדרות סביב אתרי בנייה בברזיל, שהאמן אסף מעיר מגוריו סאן פאולו. ציפוי פורניר חיצוני הוא המעניק לענפים/שורשים מראה חי ומשכנע. לא זו בלבד שהמיצב משלב בין מבני לאורגני, בין עירוני לצמחי, בין מדע לאמנות ובין הייצוגים האולטימטיביים של טבע ותרבות, הוא הופך את עמודי המוזיאון ליצורים חיים. בכך הוא מפנה את תשומת הלב למאפייניו האדריכליים של המבנה, והופך את הגלריה למעין רחם המפיקה ומכילה את עבודת האמנות.

Baitogogo, 2013 | צילום: באדיבות Galeria Milan, סאו פאולו, ברזיל

Giuseppe Licari

"Humus", שנת 2012, שורשי עצים, מבנה תמיכה בתקרה, מנורות הלוגן. מתוך התערוכה Secret Gardens, TENT, רוטרדם, הולנד

המיצב המרשים Humus שבנה האמן הסיציליאני ג'וזפה ליקארי עבור התערוכה "גנים סודיים" ב-2012 הפך את חלל התצוגה Tent שברוטרדם למעין חלל תת קרקעי מסתורי, ששורשי ענק חודרים מטה מתקרתו, כאילו יער של עצים עבותים צומחים מעליו. שם העבודה מתייחס למילה הלטינית "אדמה" – אותו משאב יקר מציאות החיוני להצמחת חיים. ליקארי מרבה לעסוק בעבודותיו בתהליכים פוליטיים, תרבותיים וסוציו-אקונומיים המשנים את הסביבה שבה אנו חיים ואת הנוף הטבעי המקיף אותנו. הוא מפרק, משנה ובונה מחדש מאפיינים של נופים קיימים, ומתייחס אל הנוף הן כאל מראה המשקפת נופים מטפוריים או פנימיים והן כעדשה דרכה הוא מתבונן אל העולם. כבעבודותיו הקודמות, יחסי הגומלין בין בני המין האנושי לטבע ובין תהליכי צמיחה וכמילה שבים וחוזרים בעוצמה גם בעבודה זו.

Humus, 2012 | צילום: באדיבות האמן

Jorge Mayet

"Tierra an puntos suspensivos", שנת 2008, עיסת נייר, חוטי נחושת, אקריליק וספוג, 45X150X30 ס"מ

האמן הקובני Jorge Mayet חי ועובד בספרד, רחוק ממולדתו ומעיר הולדתו הוואנה, ועבודותיו הן לא אחת מטאפורה על גלות, תלישות, נדודים וחופש. הוא מעיד כי הנופים האלגוריים שהוא יוצר משמשים עבורו כפיסות זיכרון ממולדתו הרחוקה או כהתגלמות של אירועים שונים מחייו. הוא מפסל מעיסת נייר, חוטי מתכת ואלמנטים נוספים פסלי עצים יפהפיים, מעודני קווים ומרובי פרטים, ששורשיהם המתפתלים מטה, אותו חלק הקבור בדרך כלל מתחת לאדמה, מקבלים נפח דומה לצמרת ענפיהם והופכים לחלק מרכזי וגלוי מן הפסל, מטאפורה ברורה לשורשיו העקורים של האמן.  כל עץ יוצר סצנה נפרדת שיש בה אזכורים שונים לנופי מולדתו, למקומות ספציפיים הטבועים בזיכרונו, לתרבותו ולזהותו האישית. בהיותם אינטגרציה של עולמו הפנימי והחיצוני, של מאוויי נפשו וזיכרונותיו הספציפיים, הם משלבים בין מאפיינים ריאליסטיים של עצים וסביבת גידולם, לבין יצירי דמיונו ועולמו הפנימי של האמן.

Tierra en puntos suspensivos, 2008 | צילום: באדיבות האמן Jorge Mayet

Myeongbeom Kim

"ללא כותרת", 2010, עץ, חבל

כדרכם של אמנים רבים שמוצאם מן המזרח הרחוק, האמן הקוריאני Myeongbeom Kim מבטא את רשמיו ואת עולמו הפנימי בשפה אמנותית מעודנת ומאופקת, ומתייחס לעבודותיו כאל שיחה שקטה עם הסביבה המקיפה אותו. הוא מבקש לבטא בעבודותיו את האופן שבו סביבתו נתפסת ונחרטת בזיכרון, ומעיד כי הוא נוהג "להאזין ללחישות מאובייקטים הנמצאים סביבו, ולנהל עמם דיאלוג פרטי ואינטימי". אלה מיתרגמים לעבודות בסוגי מדיה שונים. הוא יוצר הכלאות מפתיעות בין אובייקטים מעשה ידי אדם ואלמנטים מהטבע, ומרבה לעבוד עם חלקי עצים וצמחים. הוא יצר מיטת אדמה שכוסתה בדשא, נטע עץ ברוש בתוך משתנה בשירותים ציבוריים, כלא דגיגי זהב בתוך מנורת זכוכית, הכליא כלי עבודה עם ידיות שונות, וצימח מבין קרניו של אייל סולם ארוך שבקצהו צמרת עץ. לא מעט מעבודותיו נתלות מרחפות בחלל התצוגה ונראות קלות או חסרות משקל. בעבודה זו תלה מן התקרה עץ שענפיו הלבנים ערומים, והמיר את שורשיו בחבל המשתפל אל רצפת הגלריה. במקום שורשים משתרגים הנאחזים בקרקע נראה העץ הערום מרחף בחלל התצוגה, תלוש וחסר אחיזה, והחבל המשתלשל ממנו נראה ספק כחבל טיפוס המוביל כלפי מעלה ספק כחבל תלייה המבשר מוות.

ללא כותרת, 2010 | צילום: באדיבות האמן