לינוי בר גפן רוצה שתפסיקו לחשוד בגברים

איור: ליאורה זמלמן
איור: ליאורה זמלמן

אם רוצים לשנות את המציאות צריך ללמד ילדים שגבר יכול להיות רך, אוהב ומטפל, ולהפסיק להתייחס לגברים שעובדים בגני ילדים כאל חשודים מיידיים בהטרדה מינית והתעללות

88 שיתופים | 132 צפיות

 

גן הילדים הכי מבוקש בעירנו הוקם ומנוהל על ידי בחור צעיר, שבתחילת דרכו פעל בשותפות עם חבר מימי הצבא. התור להרשמה מתארך עד 2018. הורים מוכנים לנסוע גם חצי שעה בבוקר ועוד חצי שעה אחרי הצהריים כדי שילדיהם יטופלו בשיטה שפיתח אותו בחור. גננים הם מצרך נדיר והבחור הפך לאייטם תקשורתי. הכתבות שנעשו עליו ועל שותפו הדגישו את עברם הקרבי של הגננים הצעירים, ששירתו ביחד כלוחמים. ככה מעוררים עניין תקשורתי, הולכים על הסטריאוטיפים המנוגדים: מה ל"גבר גבר" ולטף המנוזל? איך השפיע ניסיונו של הלוחם המהולל בשדות הקרב על רצונו לחתל ולספר אגדות?

אלא שהמתודה החינוכית שהגנן פיתח לא נשענת כלל על מיומנותו בירי, אלא על ניסיונו כבן של גננת ותיקה. הלך הסטריאוטיפ, נשאר בן אדם. למזלו הוא היה חכם מספיק לפתוח גן משלו. רוצים? תבואו, לא רוצים? לא צריך. לו היה מנסה להשתלב במערך הגנים כשכיר, כסייע או כגנן, הוא עלול היה לגלות שהוא בבעיה.

לפני כמה חודשים פוטר מעבודתו סייע בגן פרטי, לטענתו בעקבות לחץ שהפעילה אחת האימהות על הגננת. היא חרדה לבתה. הסייע לא נתן לה שום סיבה לחשש למעט היותו גבר. כשבדקתי אם אפשר להעסיק אותו בגן שלנו, התברר לי שלא מדובר במקרה חד פעמי של אפליה מהשטח. יש רק כ־50 סייעים וגננים בישראל, ועל חלק לא מבוטל מהם מוטלות מגבלות שלא היינו מעזים להטיל על גננות: אסור להם לחתל, לחבק ללא פיקוח או לשהות לבד עם הילדות. בימים שבהם בכל שני וחמישי מתגלות דרך מצלמות נסתרות מטפלות וגננות מתעללות, דווקא הגבר המטפל הוא החשוד המיידי. הוא חשוד מטעמים סטטיסטיים. אלא שזו לא הסטטיסטיקה הנכונה.

אני לא מטילה ספק בטראומה של נפגעות תקיפה מינית. כוחה לעצב תפיסת עולם חשדנית גדול וברור לי למה אישה שנפגעה בילדותה מגבר תהפוך לחשדנית וזהירה כשמדובר בבנותיה. אבל עד גיל 12, מלמדים אותנו המחקרים, בנים נפגעים בשיעור דומה לזה של בנות. הם חשופים עוד יותר מבנות לפגיעה, כי על הבנות שומרים יותר. כך שאם כבר הטלנו מגבלה על הגננים והסייעים, אין למעשה שום סיבה שהיא תוטל עליהם כשמדובר רק בבנות. אבל אם נסתכל על ההיסטוריה הפלילית של גננים וסייעים, לא נמצא נתונים שמחשידים אותם באלימות יותר מאשר את נשות המקצוע. מבלי לזלזל בחומרתה הקשה של פגיעה מינית, ילדים שחוו השפלה באמצעים פיזיים או מילוליים על ידי גננת לא חוו בהכרח טראומה קטנה יותר מזו של אלה שחוו ניצול מיני. אז למה אנחנו לא דורשים אותן מגבלות דרקוניות על גננות?

פוסט שהעליתי בנושא בפייסבוק זכה לכמה סוגים של התייחסויות. האלימה ביותר הייתה דווקא בעמוד של קבוצה פמיניסטית. את הבליץ הובילה אמנית שמתהדרת בתערוכות רגישות. כל גבר מבחינתה חשוד עד שהוכח אחרת. לא אכפת לה שהדומיננטיות הנשית בטיפול בילדים מובילה לחיזוק התפיסה שרק נשים כשירות לעסוק בעבודה הזו. לא מעניין אותה שחלק מתיקון התפיסה השוביניסטית כרוך בהרחבת הסוגים השונים של מודלים גבריים ושבלי להראות לילדים שגבר יכול להיות רך, אוהב ומטפל, אין להם שום סיבה להאמין שהסוג הזה קיים או לגיטימי. היא חתמה אותו בכך שהיא "בזבזה מספיק זמן בלהגן על זכויותיו של גבר לבן ופריבילגי". לעזאזל העובדה שהסייע שפוטר הוא דווקא ממוצא תימני ותפרן. ובכן, ככה לא משנים מציאות, גבירותיי. הפמיניזם שינה את עיסוקי האישה. היא כבר לא רק אימא. הגיע הזמן שהוא ישנה גם את עיסוקי הגבר. הוא לא יכול יותר להמשיך להיות רק לוחם. בואו נעודד את אלה שמכירים בכך.