נטלי עטיה לוקחת אחריות על חיסוני ילדיה

נטלי עטיה | צילום: איתן טל | סטיילינג: מיכל עובדיה | איפור ושיער: שי הללי זיו
נטלי עטיה | צילום: איתן טל | סטיילינג: מיכל עובדיה | איפור ושיער: שי הללי זיו

בדיוק כשנטלי עטיה חשבה שהיא סיימה את ענייניה בטיפת חלב, הגיע הרגע לחסן את בנה בן ה-14, מה שעורר בה מחשבות על אחריות הורית במסגרת החיים בעדר. טור אישי

88 שיתופים | 132 צפיות

 

בני בן ה-14 פתח בקושי את דלת הבית וגרר עצמו לחדרו. התנהגות די מוזרה למקרוני הארוך והמתוק הזה. הענק בן ה-14 אמנם נראה כגבר צעיר אך יש לו נשמה ילדית וקופצנית ואם הוא לא עסוק בלהוציא עלי את כל התסכולים שלו, אז הוא מקפץ בחוץ עם חברים וכדור, או משייט על אופניו לארוחות שחיתות של דונטס בלילה, אבל עייף? חסר חיות ?! זה עוד לא הכרתי אצל צעיר בניי.

בירור קצר הזכיר לי שבבוקרו של אותו יום התקשר אלי עלם החמודות הזה מבית הספר בניסיון לשכנע אותי שהוא רוצה להיות כמו כולם ולקבל חיסון  של HPV (וירוס הפפילומה האנושי)  אותו מקבלים גם בנים, כך מסתבר.

הסכמתי.

 

עוד טורים של נטלי עטיה:
הנמשים המורדים של נטלי עטיה
נטלי עטיה סבתא!
נטלי עטיה כבר לא נערה מתבגרת

 

לפני כ-18 שנה, עת הייתי בתחילת הריון בכורי, הכנתי עצמי טוב לפרק בו חיי משתנים ואהפוך מאדם עצמאי ובוגר לכאורה, לדמות סמכותית, מנהיגת דרך, חמה ואוהבת, מתמסרת לחלוטין ולא זוכה להערכה מספקת – אימא.

בפרק ההכנה לקראת לידתו של הבכור קראתי אינספור מחקרים וספרים, הקשבתי להרצאות וכתבים באינטרנט בעד ונגד חיסונים. לאחר בדיקה מעמיקה את הנידון, החלטתי שלא לחסן את ילדיי כלל. עת ילדתי את שני בניי ציינתי מבעוד מועד בפני הצוותים הרפואיים, שתינוקות אלו לא יקבלו את החיסונים שניתנים מיד לוולדים ומאוחר יותר הייתי צריכה להזיז מדרכי גם את אחיות טיפת חלב, רופאים ואחרים שחושבים אחרת ממני או סתם במקרה לא קראו מחקרים בעד ובעיקר לא נגד חיסונים. הייתה זו בחירה אחראית אך אישית, די מבודדת משאר הציוויליזציה על כדור הארץ, אך אמת מגיעה מתוך מערך אמונות אישיות מגובות במחקרים או אינטואיציות, אז עמדתי כלביאה בקדמת סלקל בניי, נותנת לחיצי ההתנגדות של אחיות טיפת החלב לחלוף מעלי כאילו הייתי גל גדות כוונדר וומן.

אז למה לא בעצם ?

מה כל כך מרתיע אותי כאימא ואדם עצמאי בעולם להסכים לקבל אל גופי ואל גוף עולליי, חיידקים מוחלשים או מומתים כשבעצם דווקא האחרונים הם לא אלה שמעוררים בי חרדה, אלא המחקרים משני צדי המתרס, הבעד והנגד, זה מול האחר, ששמים תמרור עצור ומבקשים ממני כהורה האחראי על ילדיו, לעצור רגע, לבחון לעומק מהו כל חיסון, ממה הוא מורכב, האם הכרחי לחסן מיד בהיוולד הילד או להמתין מעט להגיעו לגיל 3 או אולי לגיל 15, האם אני חייבת לתת את כל החיסונים לפי הסדר הניתן לי ממשרד הבריאות או שאני יכולה לבקש להאריך את פרק הזמן מחיסון אחד לשני או אולי לא לחסן כלל ?

כל שביקשתי לשאול את עצמי ואת המתנגדים לדעותיי הוא: למה שאלך עם העדר אם העדר במקרה תועה? למה שלא אעצור ואבדוק בכל רגע/שעה/כל החיים, מה באמת נכון עבורי ,לא כי מישהו החליט בשבילי אלא כי אני מחליטה עלי ! (כמו שהילדים אוהבים להגיד) ואני האחראית לבריאות של היקרים לי מכל – ה י ל ד י ם שלי .

הרבה מחשבה דרושה לנו כהורים אה ?

ואיך אדע אם צודקת אני בדרכי  או טועה?

לעולם אין אמת אחת. ממש כמו וירוס גם האמת מסתעפת לגישות ומתפתחת לזני ודרכי חשיבה שונים וככל שהעולם מתקדם ומתפתח והופך להיות מורכב, כך הופכות מורכבות יותר החלטותינו. אני שומעת הרבה על הורים המתלבטים בקול רם לגבי אי מתן כל החיסונים או חלקם עם רופא המשפחה שלהם או אחיות טיפת החלב ולרוב זוכים להרמת גבה לגבי ההתלבטות ואני יכולה להבין איך הורה נכנע לכוחו הכמעט בלתי מעורער של אדם הלומד ועוסק ברפואה, אך כתוצאה מכך פעמים רבות אני עלולה למצוא עצמי מכסה אוזניים, עיניים ואינטואיציות ועלולה ללכת אחרי העדר מבלי לבדוק אפילו את האפשרויות האחרות הקיימות.

ואם שאלתן מה שלום בני, עברו שבועיים מאז קיבל את החיסון נגד וירוס הפפילומה האנושי ועדיין לא שב לעצמו, תגובה טבעית בהחלט של הגוף הנלחם בווירוס אבל דווקא האחרון צריך להוות סימן קריאה או לפחות סימן שאלה מעצם זה שנכנסת לגוף ילדי מחלה, בין אם לטובה או לרעה, דבר זה בלבד מכריח אותי לצאת מהסטנדרט ולבדוק מידע לכאן או לכאן .

רק בריאות!

 

הטור מתייחס אך ורק לעמדתה של נטלי עטיה ואינו משקף את עמדת המערכת.

לאתר של נטלי

לינוי בר גפן חושבת שזה חסר אחריות לא לחסן

פרופ' נדב דוידוביץ', יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, מסביר למה חיסון הוא ביטוי של סולידריות חברתית