לינוי בר גפן: למה מלניה טראמפ היא לא ג'קי או?

מלניה טראמפ, לפחות על הנייר, היא אשת הנשיא המושלמת, שכן תפקיד הרעיה הוא לדגמן: לדגמן אופנה עלית בהופעותיה הפומביות, לדגמן חמלה מול התקשורת ולדגמן אג'נדה כשהיא מחליטה שלדגמן רק בגדים זה לא מעניין מספיק. אבל בשורה התחתונה, תפקידה מתחיל ונגמר בדוגמנות. אל תשלפו לי עכשיו את הילרי קלינטון כדוגמה נגדית. הילרי קלינטון מעולם לא הייתה באמת "רעיית הנשיא", היא פשוט הייתה השנייה בתור בביתם לרוץ לנשיאות. היא הייתה משכילה ומצליחה לא פחות מביל קלינטון כשזה נבחר לנשיאות, היא ידעה את זה והיא חטפה על הראש כשהודיעה כבר בתחילת שנות ה־90 שאין לה כוונה לאפות עוגיות.

עוד טורים של לינוי בר גפן:
לינוי בר גפן חושבת שהאדישות משחררת את דימוי הגוף
לינוי בר גפן מספידה את החברה המפוספסת
לינוי בר גפן רוצה שתשחררו את נפגעות המין

מישל אובמה, שגם שמה מן הסתם עבר בראשכן כדוגמה סותרת, משכילה ומקסימה ככל שתהיה, הייתה בעיקר מושא סיקור לפאשניסטות. כשנדרשה למלא בתוכן את תפקידה היא הלכה על הגזרה האימהית המוכרת: להאכיל את הילדים האמריקאים בירקות ולגדל ביטחון עצמי אצל ילדות ("בזכות הברוקולי את הרבה יותר רזה, חמודה").

והנה נכנסת לנעליים הלא מאוד גדולות, אבל המעוצבות לעילא, מי שקשת רגלה כמו עוצבה בלידתה אליהן: דוגמנית אמיתית. אישה שיודעת לעמוד מול המצלמה זוהרת ומקושטת, בעלת נימוסים אירופיים ומיומנות גבוהה בלשתוק, ונדמה שכל מה שהיא רוצה זה רק לעלות על מטוס הביתה, להיכנס לטרנינג ולאסוף את הילד מבית הספר.

לא הבנו את זה במהלך הקמפיין לנשיאות, גם כשהוצבה קפואה אל מול המצלמות ובקול של אסירה דקלמה מהטלפרומפטר את השורות שכותביה פילחו מנאום של מישל אובמה. אבל כשהחיוך המעוצב שלה באירוע ההשבעה נמחק בן רגע אחרי שבעלה הסתובב להגיד לה משהו (נזיפה?), אפשר היה לשמוע את הלב נשבר גם אצל הדמוקרטים הכי ציניקנים בוושינגטון. זה הפך ברור: היא סובלת.

ה"ניו יורק טיימס" הקדיש לאחרונה כתבה גדולה לרעיות נוספות של נשיאים ששנאו את תפקידן כדוגמניות־נישואים. פט ניקסון היא הדוגמה הטובה ביותר במאה ה־20: עובדי הבית הלבן בתקופת נשיאותו של ריצ'ארד ניקסון זוכרים אישה דוממת, שקולה מעולם לא עלה מעבר ללחישה.

דמותה של האישה היחידה שבאמת הביעה עניין בדוגמנות־נשיאותית מככבת בסרט "ג'קי" – ג'קלין קנדי. קל להתחבר ליגונה הכבד של יפהפייה עם טעם טוב שהביעה עניין בפוליטיקה של וושינגטון עוד לפני שהכירה את משפחת קנדי. במהלך כהונתו של בעלה, ג'קי הייתה האובייקט המושלם: אימא מסורה, רזה, לבושה היטב ואפופת יגון ממותו של בעלה האולטרה־בוגדני. ככה אנחנו אוהבים אותן: עם אפס סיכוי לחדש לעולם משהו שחורג מקשירת צעיף מקורית.

הדוגמנית מלניה טראמפ אולי מחקה את ג'קי קנדי בסגנון הלבוש, אבל היא מגיעה לתפקיד "הדוגמנית הראשונה" ללא שמץ מהמוטיבציה שהייתה לג'קי. היא כבר חיה בעולם אחר, עולם שבו למילה של אישה יש משמעות, גם כשבעלה מגדיר אותה במסיבת עיתונאים כמו שמגדירים פורשה: "האיכות הגבוהה ביותר שאפשר להשיג". מקורביה טוענים שההסתייגות שלה מחיי הנשיאות נובעת מכך שהיא "אדם פרטי". זה מגוחך. כדוגמנית, היא בחרה את הקריירה הפומבית ביותר שאפשר ובמהלכה הכירה את האיש הפומבי ביותר בעולם העסקים וניהלה חיים פומביים למדי הרבה לפני שהאמריקאים בחרו בבעלה לנשיאות. פתאום היא נזכרה שהיא פרח קיר? אני בספק. יש סיכוי שמלניה, הסלובנית שהיגרה כדי למצוא לעצמה חיים טובים יותר, השתמשה באמצעים המתגמלים ביותר לנשים – צורה חיצונית. ויש גם סיכוי שנמאס לה מזה. לא הייתי פוסלת את האפשרות שדווקא בתקופה המיזוגינית ביותר שעוברת על הבית הלבן בעשורים האחרונים, היא תמצא את האומץ להיות "הדוגמנית הנשיאותית" הראשונה שבועטת בנישואיה ובנגזרות האומללות שלהם לקיבינימט.