אימא אדמה

איור: גפן רפאלי
איור: גפן רפאלי

טבעי, אורגני, אקולוגי, הוליסטי. עלמה זהר היא הקורבן האולטימטיבי של תעשיית ההורות הטבעית

88 שיתופים | 132 צפיות

בפתיחה של שמונה ס"מ אני נשברת ומבקשת אפידורל, ואז מתיישבת על המיטה בחדר הלידה וממררת בבכי. לא בגלל הכאב, חלילה, אלא מבושה. "עכשיו כולם ישאלו אותי ואני אצטרך לספר שלקחתי אפידורל", אני מייללת לתוך הטי שירט של האבא לעתיד "אז תשקרי. תגידי שלא לקחת", הוא מנסה להרגיע "מה זה, תחרות אשת הברזל?".

אני לא יודעת איך זה אצלכן, אבל במגזר שבו אני חיה לידה טבעית זה בסיסי. רוב החברות שלי הביאו את ילדיהן לעולם בסלון של הבית, כשהן יושבות בתוך גיגית עם מיילדת ודולפין. יש לי גם חברות עשירות יותר, שבחרו ללדת במרכז לידה מפונפן עם צימר ובריכה מחוממת, ועשירות פחות, כאלה שהסתפקו בחדר לידה טבעית באחד מבתי החולים, עם ג'קוזי וכדור פיזיו. אבל מה שבטוח הוא שאצלנו בחבר'ה אפידורל זה לחלשות.

הגעתי לחדר הלידה מוצפת בכל כך הרבה מידע על לידה טבעית, לידה קוסמית, לידת לוטוס ולידה אורגזמית (אני נשבעת שיש כזה דבר) שלא האמנתי שמצאתי את עצמי בלידת־כאבי־תופת רגילה לגמרי. שום חוויה רוחנית, נשית או מיסטית לא קרתה לי שם, רק תחושה ברורה שחלקים אינטימיים מאוד בגופי נקרעים לגזרים, בלי הרדמה.

"טבעי" הוא הטרנד החם בכל מה שקשור בילדים. הכל היום טבעי: הבגדים, המשחות, החיתולים, החטיפים, החומר נגד יתושים, אפילו על המוצץ כתוב "עשוי מסיליקון טבעי". אין לי מושג מה זה, אבל שילמתי על זה שישה שקלים יותר. כי אני הקורבן האולטימטיבי של תעשיית ההורות הטבעית. המילים האלה – טבעי, אורגני, אקולוגי – פשוט מדגדגות לי בכל הגוף. אני מתעקשת בכל מחיר להעניק לילד שלי חינוך אנתרופוסופי, רפואה סינית, מזון מיקרוביוטי ומוזיקה הוליסטית. אין לי מושג מה זה, אבל שילמתי על זה 15 שקלים יותר.

אחרי שבעה חודשים שבהם ניזון רק מחלב אם, לא בא לי להכניס עכשיו לגוף של הילד שלי מזון מתועש, חומרים משמרים, שומן רווי וחומרי הדברה. כשהילד מרגיש לא טוב אני מעדיפה את המדקרת שמקדישה 40 דקות של אבחון מעמיק וטיפול עדין על פני הרופא הרוסי בקופת החולים שצועק עלינו "אחרי יום אחד עם חום באים לרופא?! תשימו נר בטוסיק!". וכמה שקוסם לי חינוך חובה חינם מגיל 3, הרבה יותר חשוב לי שהגן יהיה מקום נעים שבו הילד שלי יקבל מרחב, חום ותמיכה. לא בטוח שהוא יקבל את זה משתי גננות שצריכות לטפל ב־30 ילדים.

כל הדברים האלה דוחפים אותי היישר אל המוצרים האלטרנטיביים – בסופר, בבית המרקחת, אצל הרופא או בגן. אני פשוט רוצה לתת לילד שלי משהו טוב, בריא ואיכותי באמת, וכמוני עוד המון המון אימהות. מישהו עושה מכל העסק הזה הרבה כסף.

אבא, כמובן, מאבד את שפיותו: "בלאו הכי עוד שנה הוא ירצה לאכול רק צ'יפס וקולה, את לא תוכלי למנוע את זה", הוא אומר. "אז מה? זה כמו להגיד שבלאו הכי יום אחד הוא יתחיל לעשן, אז בוא נקנה לו קופסה כבר עכשיו. זה בטוח זול יותר מהמוצץ סיליקון טבעי הזה!"

קשה לדעת איפה עובר הגבול. הורות, בעיקר בסיבוב הראשון, היא מצב תמידי של ספק וחרדה. אתה אף פעם לא בטוח שעשית את הדבר הנכון, שנתת את הכי טוב, וקל מאוד להתבלבל מעודף ההיצע והמידע.

עניין החיסונים, לדוגמה: יש סביבנו, כמובן, שלל הורים שלא מחסנים כלל, ואפילו כאלה שמדביקים את הילדים שלהם בכוונה בכל מיני מחלות כדי שיתחסנו "באופן טבעי". היקף המידע שמצאנו באינטרנט מכסה לימודים לתואר שלישי. מצד אחד אנחנו מפחדים שהילד יהיה חולה, מצד שני אנחנו מפחדים שהחיסון יעשה אותו חולה.

השבוע, בגיל שמונה חודשים, לקחנו אותו פעם ראשונה לטיפת חלב. כמו שני ילדים נזופים שמענו מפי האחות הרצאה על כמה חשוב לחסן ואז, בניגוד להמלצות משרד הבריאות, החלטנו שניתן חלק מהחיסונים ועל אחרים נוותר.

"כי אנחנו אלה שיודעים הכי טוב", מסכם אבא, "אנחנו מכירים את הילד הזה מיום שהוא נולד, ואנחנו אלה שעוקבים אחרי כל תנועה שהוא עושה, וכל בכי, וכל צחוק שלו. אנחנו יודעים מתי הוא רוצה לישון ומתי הוא רוצה לאכול. ולנו יש את החוש השישי המיוחד רק לילד הזה. ואחרי ששמענו את מה שיש לכולם להגיד, התשובה הנכונה נמצאת רק אצלנו, במה שאנחנו מרגישים שנכון לעשות". וזה, אם תשאלו אותי, בדיוק המשמעות של הורות טבעית.