איך הפכנו למורעלות על ניקוי רעלים?

עינת שחק ראתה מסך שחור בדיטוקס דיגיטלי

את הפדיחה שקרתה בטקס האוסקר האחרון – הכרזה על "לה לה לנד" כסרט הזוכה במקום "אור ירח" – העולם לא ישכח עוד הרבה זמן. בדיעבד התברר כי מי שהיה אחראי על המעטפות היה עסוק באותם רגעים קריטיים בלצייץ תמונות מהטקס לחשבון הטוויטר שלו. ואם זה לא סימן להתחיל להיגמל מרשתות חברתיות – אני לא יודעת מה כן. רגע, סליחה, אני כן יודעת – קים קרדשיאן. הגברת הראשונה של האינסטגרם הכריזה שהיא יורדת למחתרת דיגיטלית, ובהמשך גם אחותה קנדל ג'נר השביתה את החשבון באופן זמני וג'יג'י חדיד בישרה שהניו ייר רזולושן שלה הוא דיטוקס דיגיטלי. כך שלא נותרה ברירה: הצטרפתי לטרנד הגמילה הדיגיטלית. כלומר, ניסיתי. כמו מכורה אמיתית וישראלית טובה מיד התחלתי להתמקח: מותר – מייל, כי זה כלי עבודה, התראות חדשותיות, כי זה לא בשליטה, ווטסאפ ומסנג׳ר, כי מי מדבר בטלפון. אסור – רשתות חברתיות, אבל למספר ימים מוגדר.

כצפוי, מה שאסור נהיה מעניין, ובפרט כשמתקבלות התראות כמו ״חברה שלך חיזעית תייגה אותך בפוסט״. לא קול, לא קול בכלל. מאיפה לי לדעת שחיזעית לא העלתה תמונה שלנו מהטיול בג'ילבון בגיל 14 וכעת הבוסית שלי רואה את הטעם המחרוד שהיה לי בשקפקפים? זו עילה לפיטורין, וגם מוצדקת.

ככל שהצטברו הנוטיפיקציות, התגברה תחושת הפומו (Fear of Missing Out) – החשש שאני מפספסת את מה שקורה שם, בעולם הווירטואלי שבו נמצא כל מי שאני מכירה ומכיר אותי. וכשמסך אחד הופך לא רלוונטי, מסך אחר זוכה לעדנה – הטלוויזיה. פתאום כשלא גללתי את הפיד מדי כמה דקות, הקשב התמסר לפעילות המקודשת של בינג', ולראשונה מזה זמן רב צפיתי בפרק בלי הסחות דעת. הסרחתי מנוסטלגיה והבנתי שהגיע הזמן לחזור.

כמו אחרי צום, חזרתי, זוללת בתאווה את כל ההתראות המוחמצות. אבל גיליתי ששום דבר מהותי לא קרה: חבר פרסם פוסט בקבוצה השכונתית, למכר פייסוש הייתה יומולדת. מה שכן, זכיתי לנזיפה מקולגה ששיתף סרטון לוטרות מדובב, ואיך, יצור אנטי סוציאלי שכמותי, לא עשיתי לייק?

ניסיתי לדמיין אם גמילה דיגיטלית אפשרית כשאין תאריך תפוגה. כנראה שלא. במקסימום אפשר לצמצם, וגם זה תחת תנאים מבוקרים. כי לא להרעיף לייקים על לוטרות – מה אנחנו, חיות?

קניה וקנדל ג'נר לא משחררים | צילום: GettyImages

מעיין זיגדון ערכה מסיבה בלי עוגה, אחרי גמילה מסוכר

לכבוד יום ההולדת ה־37 שלי החלטתי לעשות דיטוקס של סוכר בעזרת ה"אתגר ללא סוכר", עניין של 295 שקלים, לחץ מסוכרת משפחתית והתחייבות בפני עצמי ובפני המובילות של האתגר, רוני זינגר ונועה אברהם, שאכחיד סוכר לסוגיו מהתפריט שלי במשך חודש.

החומר המתוק והממכר מצוי בכל מיני וריאציות כמעט בכל מה שאנחנו אוכלים, והצורך שלנו בו עקבי ומעגלי: אנחנו עייפות או רעבות, אנחנו אוכלות סוכר, נכנסות להיי, יורדות מההיי, אוכלות סוכר. כדי לעמוד באתגר, מסבירה זינגר, צריך קודם כל "ללמוד איפה הסוכר מסתתר, כשפעמים רבות מתברר שהוא נמצא גם במקומות שחושבים שהם בריאים ולכן אוכלים מהם הרבה". במהלך האתגר קיבלנו מדי שבוע בתיבת המייל תפריט שבועי, הצעות למתכונים דלי פחמימות ונטולי סוכר, ותמכנו זה בזה בקבוצת פייסבוק סגורה. זאת לא דיאטה, מותר לנשנש – רק בלי סוכר.

אחרי שלושה ימים של האתגר, שבמהלכם ויתרתי על קרואסון הבוקר הקבוע שלי, הודעתי בבוז שזה קטן עלי. אבל ביום החמישי, כשהמיגרנה, העצבנות והסחרחורת תקפו אותי, סימסתי לרוני והתחננתי לקצת שוקולד. "זה בראש שלך", היא הרסה את כל מה שטוב בחיים. "לכי תשתי עוד כוס תה".

לא קל לחיות בלי סוכר: זה לא שהוא היה חסר לי בקפה, הוא היה חסר לי בחיים. אבל החזקתי מעמד שבועיים וחצי כמו מלכה, ואפילו עברתי את כל אירועי יום ההולדת פלוס פורים בלי לחטוא. אמנם אחרי וירוס הקאות מייסר נשברתי ואכלתי עוגיות, אבל עם ההחלמה הן חזרו להיות זיכרון מתוק. אחרי חודש אני יכולה להתגאות במינוס 3.5 קילו ובדיקות הסוכר היומיות התייצבו על מספר חלומי. ועכשיו, ברשותכן, אלך לרחרח שוקולד שמישהי הביאה למערכת מבלגיה.

לעיניכן בלבד | צילום: שרית גופן

אור נוף לא העבירה בחפיף את הגמילה משמפו

אחת הפרקטיקות המסקרנות בטרנד הדיטוקס היא הגמילה משמפו. יש לה שם חיבה עם קונוטציות מעניינות, No Poo, והיא סחפה ידועניות כמו גווינת פאלטרו ושיילין וודלי, המכריזות שהן נמנעות מחפיפת השיער לפרקי זמן הנעים מימים ספורים לחודשים ומציגות רעמה מעוררת קנאה.

כמו שכל מכורה יודעת, החלק הכי קשה בגמילה הוא להחליט מתי להתחיל, וכשמדובר בגמילה משמפו מדובר בעניין של חיים ומוות. בהנחה שאתן מאמינות שבד הייר דיי שקול למוות. והוא אכן שקול. הדיטוקס נדחה אינספור פעמים, לא באשמתי, כמובן, באשמת החיים – דייט ביום ראשון, פגישה חשובה ביום שני ועוד.

בסופו של דבר מצאתי יום בלו"ז שבו לא פגשתי אף אחד. היום הראשון עבר ללא בעיות מיוחדות, חוץ מהתחושה במהלך המקלחת שמשהו חסר לי.

אחרי יומיים השיער כבר הראה סימני מצוקה. הניסיון לפזר את השומן שמפרישה הקרקפת לא הצליח כפי שציפיתי. קרם של פול מיטשל אני יודעת להחליק על השיער. סבום (החֵלֶב שמפריש העור)  – פחות. היה ברור שאין מצב לפזור, אבל עם גולגול הדוק הפריזורה נראתה סביר. ביום השלישי הסביר כבר הפך ל"אלוהים, מה זו הקטסטרופה הזו על הראש שלי?".

הלב רצה ללחוש "הקטסטרופה הזו היא בסך הכל שנים של התעללות וחומרים ממכרים שעכשיו עושים את דרכם החוצה", אבל הראש רק אמר: שמפו, שמפו, שמפו. רגע לפני השבירה ניסיתי לראות אם יש אלטרנטיבה. אחרי שבזבזתי חצי בקבוק חומץ תפוחים אורגני על השיער אני יודעת את התשובה: אין.

על אף הכישלון הקולוסלי, בתוך תוכי אני עדיין רוצה להיגמל משמפו. זה כנראה ייאלץ לחכות לתקופה שבה לא אפגוש אף אחד חשוב, איש לא ייגע בשיערי ולא אצטרך לצאת החוצה אף פעם. נראה לי שקוראים לתקופה הזו מוות.

גווינת פאלטרו. לא חופפת | צילום: GettyImages

זו לא אני, זו את: דנה דרבינסקי נגמלה ממערכות יחסים

היא הייתה חברה חדשה ומרגשת, מישהי שהתאהבתי בה תוך שעה. בחורה יפה, מבריקה, מפתיעה. היא התחברה בטבעיות ובקלות לדמויות אסטרטגיות והביאה אותנו למקומות מעניינים, בכל פגישה שלנו נחשף לי עוד עולם של ידע שהיא כבר הביאה ממנו את התובנות הכי טובות. היא כבר עברה בין מדינות, הבינה גברים, החליפה עיסוקים. הרבה אנרגיות היו לה, הרבה קסם ואש, אבל גם תחושה עגמומית ולא מוסברת שנשארה אצלי בסוף כל פגישה שלנו. למה?

בניגוד לתזונה, שם כולנו יודעים מה רצוי לנפות מהדיאטה (סוכר, גלוטן, פחמימות ריקות), בדיטוקס של מערכות יחסים האתגר הוא לא רק הניקוי עצמו אלא קודם כל זיהוי הבעיה והכרה בכך שדמות קרובה, לא באמת עושה לך טוב, וכשאנשים מכניסים לך רעל לחיים, לא יעזור גם שבוע של שתיית שיק ירוק מלא בכלורפיל.

הדמות המרעילה יכולה להיות בוסית אגרסיבית שממיתה את שמחת החיים שלך, קולגה שמכניס אותך לסטרס, בן משפחה עוקצני וחסר גבולות, בן זוג אוהב לכאורה שבעצם מוריד אותך, אקס פלרטטן שמונע ממך להתקדם לקשר אמיתי או חבר תלותי שכל פגישה איתו היא מסחטת אנרגיות. במקרה שלי, נאלצתי להודות בפני עצמי שאותה חברה אמנם הייתה קלילה וכיפית, אבל גם זרקה הערות קטנות וביקורתיות שגרמו לי לחבב את עצמי פחות – להרגיש שבחרתי לא טוב את הבגדים, שאני חושבת בקטן ומשעמם, שאני פחות ספורטיבית, נורא סולידית, פחות נכונה. ממנה. לא הרגשתי אהובה מספיק איתה, לא נהניתי, אבל היא רצתה להמשיך עם היחס המזגזג.

בשלב הבא, הבנתי, צריך להתחיל לטפל בבעיה. אפשר לנסות לנקז את הרעלים באמצעות שיחה גלויה באמת. אבל אם זה לא הולך, אין ברירה. צריך להתייחס לדמות המרעילה כמו אל ג'אנק פוד ולהתחיל בדיטוקס: לנתק את הקשר, למחוק מהווטסאפ, לחסום בפייסבוק ועוד.

אז יזמתי שיחה גלויה. החברה הסבירה שאצלם בבית אומרים הכל זה לזה בישירות. גם את מה שלא נעים. בקלילות. במטרה לשפר. לא נורא אם נפגעים תוך כדי. קטע מחשל כזה. היא גם אמרה שתמיד קשה לה עם חברות־בנות, כי הן מקנאות בה. לא רציתי להגיד לה שהן לא בהכרח מקנאות אלא יותר לא נהנות. פשוט שתקתי והתרחקתי. היא ניסתה שוב ושוב לקבוע ולהתקרב אבל מסמסתי את זה והתפוגגתי לאט. לבסוף היה נראה שהיא מבינה.

גיליתי שכמו בתזונה, אני חייבת לעשות דיטוקס ולהתרכז באנשים שמפרים אותי, בלי להתפתות לנשנוש של מרכיבים (אנשים)רעילים. כמו עם גלוטן, הוויתור השתלם. התחושה הטובה שיש לי עם חברות שהן לא כל יכולות אבל הדיאלוג איתן הוא חם, אכפתי ושוויוני, היא עמוקה ומזינה יותר.

טיילור סוויפט וקייטי פרי. אקס בסטיז | צילום: GettyImages

דיטוקס לדיטוקס

אור נוף תוהה האם באמת יש הבדל בין דיטוקס לדיאטה?

ב־2017 אף אחת כבר לא מדברת על דיאטה. דיאטה זה דבר עצוב ששמנות עושות, דיאטה זה הגבלה של 1,500 קלוריות ליום, דיאטה זה יוגורט תות 0% שומן. אל תטעו, זה לא שאי פעם הפסקנו לעשות דיאטה – או לפחות לנסות – פשוט הפסקנו לדבר עליה. על מה אנחנו כן מדברות? על "ניקוי רעלים", על "צום מיצים לריפוי הגוף והנפש" ועל "אכילה נקייה". מילים חיוביות, נחמדות, שצבועות בירוק בהיר ורק הגלגול שלהן על הלשון גורם לנו להרגיש שאנחנו עושות משהו טוב למען עצמנו.

העולם שאנחנו חיות בו מורכב מסימנים. "דיאטה", למשל, היא סימן. אבל בעוד שהסימן נשאר תמיד קבוע – המשמעות שלו הרבה פחות מקובעת ופתוחה לשינויים. עד כדי כך שלפעמים המילה מתנתקת לגמרי מהמשמעות המקורית שלה. בפער בין השתיים פורח טרנד הדיטוקס של השנים האחרונות: בצד אחד נמצא אותו דיבור שצבוע בגוני ירוק בהיר, בצד השני מעשים בפועל כמו הגבלת קלוריות או צמצום צריכת מזון, ובאמצע – פער ענק שאליו רוצים להידחס כמה שיותר תאגידים, חברות מסחריות, מפרסמים וכל כוח אחר שיש לו אינטרס שנשנא את עצמנו ונאהב את המוצרים שהוא משווק לנו.

בסופו של דבר מגלים שהפער בין ניקוי מיצים לדיאטה הוא הרבה פחות גדול ממה שחשבנו. בשני המקרים הגוף שלנו לא מספיק. הוא לא עושה את העבודה ואנחנו צריכות לספק לו עזרה חיצונית, שעולה כסף כמובן.

אבל אם בנוגע למסרים כאלה כבר הצלחנו לפתח ראייה ביקורתית או פמיניסטית – בא טרנד הדיטוקס והעמיק את היריעה. עכשיו זה לא רק שהגוף שלנו שמן או מוזנח, עכשיו הוא מלוכלך. ובכן, לא. הגוף שלנו לא מלוכלך. הוא לא דורש ניקוי. הדבר היחיד שאולי צריך לנקות הוא התודעה שלנו, זו ששוכנעה שהמראה שלנו הוא עד כדי כך רעיל שאין לנו ברירה אחרת חוץ מלעבור "ניקוי רעלים".

רק עוד משהו קטן, לפני שאנחנו מתחילות דיטוקס של שופינג

ערכה למנקה המתחילה | צילומים: אסף אמברם, חן עטר, יח"צ, Shutterstock

במרכז: צמח מטהר אוויר, סנסיוורה צהובה We Love Plants, מחיר 100 ש"ח ; בכיוון השעון: ספר amazon, מ־50 ש"ח; ערכת ניקוי עמוק umina, מ־390 ש"ח; שטיח MakaiStore ב־etsy, 280 ש"ח; תה iherb, מחיר 20 ש"ח.