האמת של קסטרו: תצוגת קיץ 2016
בתצוגת קיץ 2016 הוכיחו קסטרו כי הם יודעים לייצר בגדים מסחריים שכל אחד מבין, ובמחירים נמוכים, אבל לא אופנתיים. עד כמה זה בכלל נורא ומה המחיר שגובה הגישה הזו?
"זו האמת", ציין שגיב גלעם, המעצב הראשי של קסטרו, ימים ספורים לפני תצוגת הקיץ 2016, שהתקיימה הבוקר (ראשון) במרכז הירידים בתל אביב. הוא התכוון להחלטה להציג על המסלולרק פריטים שיימכרו בפועל ובכל חנויות הרשת, ללא עיצובים שנתפרו במיוחד עבור התצוגה ושמעולם לא נמכרו, ובלי קולקציות מסלול הנמכרות רק בתל אביב, כפי שעשו בקסטרו בעבר. מה שתראו זה מה שיש.
ואכן, לטוב ולרע, קיץ 2016 של קסטרו מתמקד בדבר אחד ברור –תקשורת ישירה עם הקהל הרחב תוך הימנעות מופגנת, כמעט קיצונית, מקידום בשורות אופנתיות חדשות. קל להבחין מבעד לעיצובים שגדשו את מסלול התצוגה הקצר,שרבים מהם לא שונים באופן מהותי מבגדיםאותם נוהגים אנשים מן השורה ללבוש בלאו הכי, וכי למעצבים ניתנה הוראה ברורה –הגשה פשוטה ככל האפשר.
בהתחשב בכך, מדובר בהצלחה. על המסלול היו בגדים שאפילו הבורים ביותר במונחי האופנה היו יכולים להבין. החל מהקונספט העונתי הממוחזר, "עונה של ריזורט, מזרח ומערב, מקומי ובינלאומי", שכבר נראה מספר פעמים בעבר בקסטרו,ועדלחלוקה ברורה בין בגדי נשים ובגדי גברים (בניגוד לרעיון קולקציות היוניסקס הגודש את עולם האופנה).
בהתאם, המגמות עצמן התייחסו לכיוונים שקסטרו והקהל הישראלי כבר התנסו בהם בעבר – מראה צבאי עתיר גווני זית ודוגמאות הסוואה (שהיה המוצלח והרלוונטי ביחס לשאר הקבוצות); מערכות לבוש המזכירות גראנג' ילדותי נוסח שנות התשעים וכמובן אוספים בוגרים יותר של שמלות גלבייה מקושטות או שמלות מרווחות ומינימליסטיות. אפילו הנעליים שליוו את מרבית הקולקציה – סניקרס לבנות או כסופות נוסח סטן סמית' של אדידס – הן ביטוי לטרנד שהגיע לשיאו כבר בעונת הקיץ הקודמת.
צמד המראות הפשוטים והמוכרים אף יותר שסגרו את התצוגה – לירז דרור בשמלת מקסי כתומה ומוכרת ועומר דרור במכנסיים שחורים וחולצת טי שחורה – הוכיחו מעל לכל ספק כי הרטרו של קסטרו העונה הוא רטרו במובן המוחשי ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
מתוקף אותה גישה ידידותית למשתמש המצוי, קסטרו הפחיתו לא רק מיומרות האופנה, אלא גם מדברים נוספים. בהצגה מוקדמת של הקולקציה לעיתונאים פמפמו המעצבים (שלא כהרגלם, הם הרי לא אנשי שיווק) עד כמה נעשתה "עבודה על המחירים". מבין העיצובים השונים הוצגו פריטים בקטגוריות מחיר חדשות עבור הרשת, ובין היתר חולצות טי מודפסות ב-39 ש"ח או טייץ דמוי ג'ינס ב-99 ש"ח. גם קמפייני הפרסום האחרונים של הרשת, כמו למשל קמפיין מכנסי הג'ינס ההדוקים בכיכובה של גל גדות, הציבו את המחיר הנמוך בחזית.
כאשר משלבים את שני הגורמים יחד, כלומר התמקדות בוטה במחיר וניסיון ליצור בגדים מסחריים ככל האפשר, אין זה מפתיע שמתקבלת תוצאה אחת –קולקציה נטולת פריטים זכירים. סביר שאין בה ולו רגע אחד שיהפוך בעתיד לאיקוני, כמו המעיל ההוא של יעל אבקסיס, מכנסי הדגמ"ח המיתולוגיים של הרשת מתחילת העשור הקודם או חליפות האיקט הדרמטיות מלפני שנים ספורות.
האחריות למצב בו מוצגים פריטים מסחריים חסרי אופי במחירים נמוכים, לא מוטלת על קסטרו בלבד, שפועלת בשוק תחרותי מאוד. רשתות האופנה העכשוויות מתחילות את העבודה קודם כל מהמספרים ורק אחר כך מהחלום, ומעדיפות פדיון מיידי על פני פיתוח של גישה לטווח ארוך. בעידן בו אנשים לא מוציאים פחות על אופנה אך רוצים לדחוס כמה שיותר באותו המחיר, זוהי שיטת פעולה מתבקשת. עם זאת, הגישה הזו גובה מחיר מבחינת קסטרו. זו העונה בה עברו קסטרו מעשייה של אופנה לעשייה של בגדים. ומה ההבדל? הראשונה מעוררת צורך, ואילו השנייה עונה על צורך. וכאשר לוקחים את כל זה בחשבון, קשה שלא לשאול שאלה חשובה: אם התנערתם מהמחירוהתנערתם מכוונות לאופנה נועזת, מדוע ולהמשיך ולהציג את הקולקציות באירועים גרנדיוזיים? עם האמת, הרי, צריך ללכת עד הסוף.
טווח מחירים: 39 – 299 ש"ח. בחנויות קסטרו.
