"הכל קרה לה מהר מדי: ההצלחה, הגברים, הסמים": פרידה מענת זמיר

השנה 1980, צעירה אנונימית בת 18 מגבעתיים בשם ענת צימרמן, לימים ענת זמיר, זוכה בתואר נערת ישראל. בהמשך היא תסע לתחרות מיס עולם, תזכה בתואר סגנית שלישית והעולם הגדול יפרש לפניה. החיילת היפה שמשרתת בצריפין תהפוך לדוגמנית מצליחה, ותחליף כמעט בן לילה את המורלים של תנועת "הנוער העובד והלומד" בחיי הלילה של תל אביב.

ממרחק השנים ברור שהכול קרה לה מהר מדי. ההצלחה סיחררה את זמיר, היא גילתה את האלכוהול ואת הסמים ויחד עם יצר הרס עצמי שהיה חזק ממנה הם הפכו לחבריה הטובים ביותר, אחר כך לאויביה וכך במשך שנים ניהלה איתם יחסי אהבה-שנאה. יחסים שלא הסתיימו אלא עכשיו עם מותה, כשהיא בת 56 וחצי.

ענת זמיר על שער "לאשה", 1980 | צילום: שמואל יערי באדיבות מגזין "לאשה"

ליוויתי את ענת לאורך כל השנים, גם בתקופות הכי יפות (לכאורה) אבל בעיקר ברגעי השפל של חייה. לזמיר היה לא רק יופי עוצר נשימה, אלא גם קסם אישי רב וחד פעמי. היא הייתה יכולה לסובב אנשים על האצבע הקטנה שלה בשילוב מופלא של נאיביות ותחכום, אך דבר לא הסתיר את השבירות שהייתה בה. היא הייתה מין נפש שרק רצית לעטוף ולחבק. היה לי קל לאהוב אותה ועוד יותר קל לרצות להאמין לה, להאמין למה שלא בטוח שהיא האמינה בו בעצמה. לאמירות על כך ש"מהיום והלאה אקח את עצמי בידיים, אמצא עבודה ואפסיק עם השטויות", בלי לשתות עוד שלושה או ארבעה בקבוקי יין ביום. "לא ויסקי, לא וודקה, רק תנו לי יין" נהגה לומר. ואז הצטרפו גם הסמים, הקוקאין. להרואין מעולם לא הגיעה, כך אמרה.

לפעמים ענת הייתה מגיעה אלי, מתחננת לכסף ואז נוסעת במונית ללוד לרכוש סמים. אני זוכרת שלפני כשש שנים הגעתי אליה, לדירת חדר קטנה ועלובה בה התגוררה ברמת גן, 17 מ"ר כולל מטבח ומקלחת. אחותה משלמת את דמי השכירות, היא סיפרה. לא היה לה שקל בארנק, לא כרטיס אשראי אבל הרבה מחשבות ממאירות ואי אמונה בעצמה. היא סיפרה שהיא מכורה לכדורים, למשככי כאבים ולמורפיום. אני לא יכולה לשכוח את מראה הדירה – היא הייתה מזוהמת ברמה של מפגע תברואתי, שאריות אוכל ובקבוקי יין ריקים על הרצפה, ערמות כלים מטונפים בכיור ומטס של זבובונים באוויר. ענת שכבה במיטה, נפוחה ועצובה, כבר לא התביישה בעליבותה. שרידי יופייה בקושי נראו, ובגילוי לב היא הודתה בפניה שהיא מקנאה לפעמים בנשים מכוערות, שיש להן חיים טובים. "לפעמים", אמרה לי, "אני מתגעגעת לפרדסיה, לריח של הניקיון שם". בבית החולים הפסיכאטרי הזה היא אושפזה במהלך חייה הקצרים לא פחות מ-15 פעמים.

באותם ימים אחת לשבוע הייתה מגיעה לענת אימה הקשישה, בשנות השמונים לחייה. לפני כשנה וחצי האם נפטרה. לפני כשנתיים התנדבו חברות, ביניהן דוגמנית העבר ועורכת הדין כיום רונית ויגלר, לארגן לה מחדש את הבית. ניקו, מירקו, הביאו קצת ריהוט. בהתחלה ענת שמרה על הניקיון, אחר כך אושפזה וכשחזרה כבר פחות שמרה. בחודשים האחרונים הדירה שוב נראתה רע.

שנות העשרים שלה נראו מבטיחות. קריירת הדוגמנות שלה נסקה, היא כיכבה בסרט "נשיקה במצ"ח" ובסדרה "שבט כהן", וגם חיי האהבה שלה לא כללו רגע דל אחד.

מושא אהבתה היה שוקי בן פורת – אחד ממלכי הלילה של תל אביב ולימים האקס של ציפי רפאלי ואבי בנה הבכור ניל. זמיר ובן פורת נישאו, התגרשו, נישאו שוב לשבועיים ושוב התגרשו. בסך הכל היו יחד ארבע שנים. אחר כך חזר בן פורת בתשובה והחל לגדל גידולים אורגניים. ענת הודתה בשנים האחרונות שמדי פעם הוא מתקשר, היא יוצאת החוצה והוא נותן לה סכום כסף.  

היא נישאה פעם נוספת לרופא השיניים עמי ויז'נסקי שהיה מבוגר ממנה ב-12 שנה וממנו נולד בנה היחיד עדן, כיום בן 30. למרות הקשיים שחוותה בגידולו עדן היה האהבה הגדולה האמיתית של ענת. היא חלמה להיות אימא ככל האימהות, אבל היו תקופות שזה פשוט היה גדול עליה ועדן גדל בעיקר אצל אביו. כשהיה בן שנה הם התגרשו.

ענת הייתה אישה שגברים אהבו לאהוב. היה לה סיפור אהבה בן שלוש שנים עם איש העסקים דוד מושביץ ורומן גדול גם עם אלי פפושדו, שהיה מבוגר ממנה ב-25 שנה, ונתן לה טעימה מהחיים הטובים, מהיאכטות והפאר של חוג הסילון, אך אלה אף פעם לא היו שיקול בהחלטתה אם לעזוב או לא. "אני סוג של גיבורה טרגית, מין מרילין מונרו". אמרה לי פעם. אחר כך היו גם טייס ומהנדס, ופעם נוספת בה נישאה למסעדן רמי סגיס אך גם הפעם הזוגיות לא שרדה. "ארבע שנים זה המקסימום שלי", נהגה לומר.

שנים אחרי זה התוודתה בפניי שמאז שמלאו לה 13 היא סבלה מהתעללות מינית ממישהו שקשור בעקיפין למשפחתה, זה נמשך עד גיל צבא. "שנים רבות חייתי עם הסוד הזה. בעבר פחדתי ממנו. היום כבר לא. אני רואה אותו לפעמים והוא יודע שיש לו הרבה מה להפסיד אם אדבר".

ענת זמיר (משמאל) בצילומים לסרט "הבל היופי" בערוץ 10, יחד עם סמדר גנזי, ענת בירן פרוסט, סמדר קילצ'ינסקי ורונית ויגלר | צילום: עדי אורני

היא למדה קוסמטיקה, עבדה תקופה במקצוע, פתחה קליניקה קטנה והייתה מעולה בתחומה אבל לא לזמן רב. לפעמים עבדה, לפעמים לא. תקופה קצרה עבדה בחנות תכשיטים, אחר כך בחנות בגדים, בשנים האחרונות עבדה קצת עם קשישים אבל נקודות השבר בחייה הלכו וגברו ואיתם אשפוזי הגמילה. ועדיין, גם בתקופות השפל תמיד היה בסביבה של ענת גבר. טוב לה או לא, היה בעיקר נדמה שהיא זקוקה לזה.

אחת הנשים היותר קרובות אל ענת בשנים האחרונות הייתה ציירת שמכנה את עצמה יעל יעל. "לפני כמה חודשים שכנעתי אותה להתאשפז לעוד גמילה" היא מספרת. "כשחזרה היו לנו הרבה שיחות. אמרתי לה שהגוף שלה לא לעולם ישרוד את הכדורים והמשככים ואת השתייה. אבל בשלב הזה הם כבר היו חזקים ממנה. היא רצתה, הבטיחה לעצמה, שאם לא בשבילה אז לפחות בשביל הבן שלה. כאב לה שהוא כועס עליה אבל היא האשימה את עצמה. החודשים האחרונים היו לה קשים, כנראה קשים מדי".

ענת זמיר (ימין) וחברתה יעל יעל בסלפי מהחודשים האחרונים

ביום שישי מצאו אותה שוכבת על המדרכה קרוב לביתה. אמבולנס הגיע למקום ולקח אותה לתל השומר. ביום שבת היא מתה. בראשון נקברה. רק קומץ אנשים ליווה אותה בדרכה האחרונה. ענת זמיר זכתה סוף סוף לשקט שלא מצאה בחייה.