נתיב הפריחה: מקומות שווים בפסטיבל אוכל כפרי במטה יהודה
המטרה: להוציא את החברה האורבנית מדי מגבולות נמל תל אביב. האמצעי: לטעום מהמקומות המיוחדים ומהסירים המתבשלים בקיבוץ נתיב הל"ה. חגית אברון ביום בילוי בעמק האלה הפורח עם טחינה אלוהית, קרמיקה צבעונית, קציצות שמנמנות וגן של הפתעות
הפוגה בעונת הגשמים וזלעפות הרוחות היו אות לחברתי עדי, נסיכה תל אביבית, שדי לה להעביר בוקר אחר בוקר בנמל תל אביב. "קחי אותי למקום חדש מחוץ לעיר ותדאגי שיהיה בו משהו כפרי לקנות", ציוותה עליי.
העניין עם חברות תל אביביות מהז'אנר הנסיכותי הוא עובדת היותן קלולסיות גמורות בכל הקשור במפת ארצנו. אפשר לומר בעדינות שאלמלא אפליקציית הניווט המסורה הן היו מגיעות לגדרה בביטחון מלא שמדובר בחדרה. אז ביקשנו מהאפליקציה הצייתנית לקחת אותנו לקיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה – אזור החוגג בימים אלה את עונת הפריחה ביופי צרוף של שקדיות, חמוקי גבעות מכוסות דוק ירקרק ותורמוסים זקורים בשיא תפרחתם. אל כל הטוב הזה נוסף בסופי השבוע של החודש הקרוב הפסטיבל הקולינרי השנתי של חבל יואב יהודה. זהו פסטיבל מאכלי עדות שמדי שנה מעיר את האזור מתרדמתו והופכו כבמטה קסם לחגיגה גדולה של מטבחים, סירים וטעמים.
נסענו בכרכרה המלכותית ובחסות מזג האוויר המלטף העזנו לפתוח את גג השמש ולשחרר מעט את הצוואר הקפוץ מהסעות הבוקר. עם בואנו לעמק האלה נגלה מיד לעינינו מראהו המרנין של אחו ירוק זרוע פרחי בר מרהיבי צבע. "כמה יפה פה", מלמלה עדי בשקט, כמו מסרבת להודות בפניי שמרחבי הטבע עדיפים על פני הרחובות הרעשנים של העיר הגדולה.
בכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה היא החלה להתעניין בנדל"ן המקומי ובשלל השלטים שהעידו על יקב מקומי, סטודיו לקרמיקה וחנות יד שנייה. "מבטיחה לך שנספיק הכל", השבתי ולו לרגע את הסמכות הרופפת לידיי ושברתי שמאלה לאזור התעשייה של נתיב הל"ה. חנינו ליד רפתות מיותמות מפרות. שאלנו מקומי אם הן יצאו למרעה, והוא ענה כי הן עשו רילוקיישן לקיבוץ צרעה, שם ככל הנראה התבן משובח יותר. המקומי הציע שבמקום חלב נקבל את הסידן שלנו מטחינה וניווט אותנו אל מפעל מקומי בשם "קסומשום".
עדי, אורגנית אורבנית, עטה על הצנצנת שהכילה משחה במרקם סמיך בטעמים עמוקים של שומשום. היא טמנה את הכפית ומלמלה שטחינה כזאת לא טעמה מעודה. עמית כהן ומיכל לוין, הבעלים של מיזם השומשום המסקרן, החליטו להשקיע את כל הונם ומרצם לפיצוח סודותיו העתיקים של הגרעין הזעיר. לוין עזבה משרה מבטיחה כפסיכולוגית קלינית; וכהן, שעבד בעבר במפעל טחינה, נשבע לייצר את המוצר האותנטי ביותר על פי שיטות מסורתיות וללא תוספות וחומרים משמרים מיותרים. את מכונת הייצור של המפעל הוא ייצר במו ידיו על פי טכניקות שמאפשרות טחינה של הגרעין על קליפתו. התוצאה: חמאת שומשום טהורה וגבישית שמשאירה בפה טעם של עוד ובגוף כמיהה לעוד מהבריא הזה. "הרי לך מנחה ראשונה לבלוטת השופינג, יקירתי", עודדתי את עדי, והיא רכשה צנצנות טחינה מלוא תא המטען – מתנות לחברות שנשארו לבלות בנמל.
היו לנו המון רעיונות איך להגיש את הטחינה – בתיבול סילאן, בשילוב עגבניות מיובשות ועוד – ומיד חמדנו קעריות יפות שנמצאו בסטודיו הקרמיקה הסמוך – אדמה. בעודנו בוהות בעבודות היציקה, השרפה והצביעה, נשבענו זו לזו להירשם לחוג יצירה מיד עם שובנו העירה. לא נפרדנו מהמקום בלי להעמיס סיר תכול וכבד שיטמין חמין בפעם האחרונה לעונה, וכמה קערות בצבעי שקיעה לסלט ירקות אביבי. ירקות אורגניים כמובן.
בנסיעה של חמישה מטרים משם הגענו לכפר האקולוגי ורטיגו, ביתה של להקת המחול המהוללת. נפעמנו מהיופי ומרוח הקיימות והזמנו סיור משפחות בשילוב סדנת יצירה מאדמה. דני גולדנברג, ממקימי הכפר, נראה לנו בדיוק האדם המתאים ללכלך לילדים את הידיים באדמה טובה ולמלאם בערכי איכות הסביבה. עוד כוסית של תה מצמחי הגינה, עוד התפעלות מצלליות הרקדניות שהתנועעו כגבעולים בסטודיו המשקיף אל הנופים – ומפלס התשוקה שלנו למשהו טעים החל לעלות במהירות.
הבטחתי לעדי אוכל של מאמות, כלומר תבשילים של מטבחי עדות בטעמים של פעם שכמעט נשכחו. בפסטיבל האוכל של יואב יהודה מוזמנים המבקרים לבתים הפתוחים ולהתכבד במאכלים אלה היישר מהסירים. בפאב המקומי של הקיבוץ – דודה זאבה – מצאנו פרשנות מעודכנת למטבחי חלבּ ותורכיה המפוארים. אורית קדם, נצר לאב סורי ולאימא ממוצא תורכי, מכינה לשבתות של הפסטיבל סירים מלאים בתבשילים ומגישה אותם עם טוויסט קטן, מעין הומז' למזנון של אייל שני. הפאב עצמו הוא מקום מרושל בחינניות ומקרין אווירה היפסטרית משהו. הוא הוקם על ידי אסנת שאלתיאל, קיבוצניקית שלקחה על עצמה את המשימה לתבל את הערבים בקיבוץ בקורטוב של שמחה. בשבתות הפסטיבל ייפתח הפאב עוד בשעות הצהריים, ושם תבשל קדם את מטעמיה. הסירים יטמנו בחובם שלושה סוגים של קציצות שמנמנות: קציצות דגים עסיסיות ברוטב אדום לוהט; קציצות בקר אווריריות זרועות עשבים לצד חצילים ברוטב לימוני עדין; קציצות כתמתמות מעדשים ובטטות. את הקציצות מגלגלת קדם בטורטייה או בלחם פרנה מרוקאי; ומצע של סחוג מעקצץ, טחינה סמיכה וסלט קטן של רוקט וצנוניות מלטף את כל הכבודה.
טעמנו מהכל וסיכמנו שהשילוב בין לחם, קציצות ביתיות וגולדסטאר במחיר מגוחך ישמח מאוד את כל בית ישראל. קינחנו במלבי טעים ותכננו לשוב לכרך, אך אז נתקלנו בחנות יד שנייה (או בקיצור חי"ש) קטנה וחיננית שהכילה ערמה נחמדה של בגדים, חפצים ושמלות מרשרשות ומפוארות שהיו נחוצות לנו לאפטר פרטי של פורים.
רונית אשר, הבעלים של החנות, השביעה אותנו לא לצאת את שערי הקיבוץ בלי לעשות סיבוב קטן בגן הסודי שממול. צעדנו בנחת בין שבילי הגן, הבריכות הקטנות, הפרחים, הצמחים והעצים. הגן המופלא הוקם על ידי עתי יופה, מורה לביולוגיה לשעבר.
שקלנו להישאר ללון בין התורמוסים אבל נזכרנו במחויבויות למשפחות שלנו ומיהרנו לחזור למרכז הארץ ולריחות העיר המוכרים.
פסטיבל אוכל כפרי במטה יהודה יתקיים בתאריכים 27/2¬¬־20/3
קסומשום 9900213־02, מומלץ לתאם מראש
אדמה – סטודיו לקרמיקה 9044282־02, מומלץ לתאם מראש
כפר אקולוגי ורטיגו 9900235־02, סיורים וסדנאות בתיאום מראש
הסירים של אורית קדם אצל דודה זאבה 4255739־052
חי"ש 3742844־052, מומלץ לתאם מראש
גן ארץ ישראלי 3824775־052, סיור מודרך בתיאום מראש