משקשק מפחד

דב נבון יצא לצום מיצים ושרד כדי לספר | צילום: ליאור הררי
דב נבון יצא לצום מיצים ושרד כדי לספר | צילום: ליאור הררי

שלושה ימים, חדר מלא נשים, קרב עם מזרן יוגה ומחשבות על העתיד. שלחנו את דב נבון לעשות סדנת ניקוי רעלים והוא שרד כדי לכתוב לנו את הטקסט המצחיק הזה

88 שיתופים | 132 צפיות

רוב הזמן אני מדבר על מה שאני רוצה לעשות אבל תכלס אני לא מתכוון בכלל לעשות כלום, אני רק מתכוון לדבר על זה. לכן כשהגיע הטלפון מאשתי ששאלה אם אני רוצה ללכת לשישי־שבת של ניקוי רעלים וצום מיצים – נתקעתי. עד עכשיו רק דיברתי איתה על זה. ראיתי אותה הולכת ומעמיקה בתזונה ובצמחונות, ובכלל סביבי כולם נהיים צמחונים ואוכלים ירוקים ומגדלים שייקים במקרר, אז כדי לתת פייט אמרתי כל הזמן שגם אני בקטע של הבריאות ובדרך לעשות צום מיצים, ניקוי רעלים, אוורור פחדים – שזה עכשיו הכי טרנד. וכולם הנהנו והאמינו לי ואמרו לי "וואו איזה יופי", וזה עבד לי. והתכוונתי רק להמשיך לדבר על זה. אז איך שהגיע הטלפון ישר ניסיתי להתחמק. "יש לי הצגות כל סוף השבוע, אני לא יכול לעשות 'עקר בית' בבית לסין מול אלף איש אם לא אכלתי כלום", אמרתי לה. היא בדקה וחזרה אליי ואמרה שאין שום בעיה. "אני לא יכול לצאת מתל אביב", שלפתי. "תירגע זה בתל אביב, וגם ישנים בבית", היא ענתה במהירות. וככה חצי יום הלך על שיחות וניתוקים. וכל הזמן יש לי בראש קול שאומר "הנה דבל'ה, אכלת אותה, הגיע רגע האמת". אז נשמתי עמוק ועניתי לה שכן. בסדר. אני אלך. עניתי כן שקט כזה, חרישי. בקטן. בלחש. שהיא לא תשמע. בטלפון האחרון שקיבלתי היא אמרה שמרגע זה אני צריך להפסיק לשתות קפה. הסדנה עוד יומיים וצריך להכין את הגוף'. פה קיבלתי התקף חרדה מטורף. אמרתי וואו, כל החיים שלי בנויים סביב הקפה הזה. כל בוקר אני נמלט מהבית אל הקפה בשדרה, אל החברים. זה היה כמו להגיד לי תחתוך את הרגליים. לא הצלחתי לנשום. אמרתי לעצמי: "אידיוט, איך הגעת לזה. מה מיצים מה, מה לך ולזה?", זה כמו קורס הצלילה שעשיתי וברחתי באמצע כי לא יכולתי לסבול את התחושה מתחת למים. כולם הצביעו על דגים ואני אמרתי: "כוסומו, זה לא מעניין אותי".

מיצי ירקות

בחור בהפרעה

בשישי בבוקר עשיתי פרצוף בבית של איזה כיף שאני הולך לעשות את זה אבל בפנים הייתי טוטאל לוסט. הגעתי ללופט מטורף ברחוב לילינבלום, כולו מלא נשים ואני הגבר היחידי. היה להן מבט של מה לך ולזה. זה היה כמו שנכנסתי להן למסיבת רווקות. הרגשתי שאני הפרעה. התחיל המפגש ואומינה סיפרה לנו מה הולך לקרות בשלושת הימים הקרובים: נשתה מיצים, נעשה יוגה בבוקר, נדבר על מה נכון ומה לא נכון להכניס לגוף, ובגדול נפענח איך אנחנו חיים ואיך אפשר לעשות את זה בריא יותר. שמעתי על אומינה מחבר, שי אביבי. ידעתי שהיא חזרה מעשר שנים בקוסטה ריקה שבהן ניהלה את המרכז לסדנאות ניקוי הגוף מרעלים במרכז הרוחני בפאצ'א מאמא, בקליניקה באמצע היער. שמעתי שהיא בנתה לבד תוכנית ניקוי המבוססת על שילוב מיוחד של יוגה, מיצי ירקות המכילים מזונות על (סופרפוד), צמחי מרפא, חוקנים וחינוך לתזונה נכונה. אומינה עברה אחד אחד ושאלה אותנו למה הגענו לסדנה. נלחצתי: אומר את האמת או שאשקר? כשהגיעה אליי אמרתי לה שהגעתי מסקרנות, כי אני מדבר על זה כל כך הרבה זמן, אבל בעיקר הגעתי כי נראה לי שאשתי רצתה להיפטר ממני לשישי־שבת.

אחרי הדיבורים היא הכינה את החדר לשיעור יוגה. כולם פרשו מזרנים. התיישבתי על המזרן, וממש במקום שאני הכי רוצה לברוח ממנו – נפגשתי עם הגוף שלי והגוף שלי אמר: "תלך מפה. מה אתה רוצה? עכשיו באים?", לא הייתי מסוגל לעשות כלום. לא להתכופף, לא להסתובב, לא להימתח, כלום. נראיתי כמו עמוד. סביבי כולן שקועות בתרגילים ואני – הכל כואב לי. אחר כך המשכנו לדבר וכולן ישבו עם מחברות. זה הלחיץ אותי. כולן כתבו ואני ישבתי עוד פעם כמו בבית הספר, בלי עט, בלי מחברת, בלי תיק, בלי כלום, עם המורה שמסתכלת עליי ואומרת לי: "דבל'ה, יא עצלן, תתחיל לעבוד". מהיום הראשון יצאתי עם ארגז צנצנות של מיצים, תחושת כישלון וערכה לחוקן שסירבתי שלקחת הביתה. בדרך הביתה הבת שלי רואה אותי על האופניים עם מקרר מיצים קטן קשור מאחור, ואני קולט שהיא לא מזהה אותי. צעקתי לה "הלו!" והיא הסתכלה אליי ואמרה לי "אבא מה זה? אתה חולה?". עניתי לה "מה פתאום אני בסדנת מיצים". היא שאלה אותי: "התחרפנת?" ומיהרה ממני הלאה. בארוחת ערב של יום שישי הבנתי שאולי הגוף שלי רב איתי היום אבל קיבלתי שלוק לנפש.

ביום השני הגעתי ואמרתי שאני מבקש לדלג על היוגה, כי זה רק מכניס אותי לדיכאון. כל הבנות ישר הקיפו אותי במעגל וחיבקו אותי ואמרו לי שזה בסדר, ושאני צריך לקבל את עצמי. אתם יודעים איך זה נשים, ישר ניחמו אותי. אז בשעת התרגול לקחתי את המזרן ונמנמתי וחלמתי חלומות על זה שאני קונה אוכל. באמצע היום ניגשתי לאומינה והודעתי לה שאני שמח. הרגשתי שאני עושה פילינג לנפש, שאני כמו ארון בגדים שזורקים ממנו בגדים ומפנים מקום לחדשים. זהו, אני מוכן לקולקציה חדשה.

בסיום היה לי קשה להיפרד, אז כדי להתגבר על זה קניתי מלא דברים עם שמות שלא שמעתי בחיים: מיץ נוני מאווי, שמן זרעי המפ, ספירולינה, מיץ אלוורה ועוד כל מיני דברים שיעזרו לי בבית. את היום השלישי אתה עובד לבד בבית או בעבודה. מצד אחד יש תחושה מעולה בגוף ומצד שני המחשבה מתחילה לרמות. כמו במכון, כשאומרים לי תעשה עשר שכיבות סמיכה והמאמן זז ואני עושה חמש ואומר לו סיימתי. בבית כולם בשגרה – סירים, בישולים, צלחות – ואני עם הבקבוקים של המיץ. החלטתי שאני לא נשבר. כל פעם כשהייתי קצת עצבני אשתי אמרה לי: "נו, תיקח בקבוק". השלב הבא היה שחיכיתי שהיא תרים אותי לגזים. אבל אחרי הסדנה הבנתי שאני לא יכול להיפרד. שכחתי שלא שתיתי קפה שלושה ימים ומאז אגב – עבר כבר כמעט חודש – הפסקתי לגמרי עם הרוטינה הזאת שהייתה חלק ממני במשך שנים. אומינה פתחה לי חריץ – בהתחלה בעטתי בדלת אבל אז אני פתחתי חלון ועפתי. וירדתי במשקל. והתאהבתי.

לא לפחד מהחוקן

העצות של דבל'ה לצום מיצים מוצלח
1. תופעת הלוואי הכי קשה היא הגמילה מקפה. זה קטסטרופה: כאבי ראש היקפיים, לחץ בעיניים. זה עובר תוך 24 שעות, לא להיבהל.

2. לא, לא מרגישים רעבים. הסיבים התזונתיים והמיצים נותנים תחושה של שובע מהסוג שאתם לא מכירים.

3. לא, לא קשה לחזור לאכול. חוזרים בהדרגה ואחרת. אני ויתרתי מאז על קפה ועל הקמח הלבן.

4. אני מצטער שלא עשיתי חוקן. זה נשמע נורא אבל אל תפחדו מזה, אולי בסיבוב השני.

5. תבואו פתוחים. זה לא ניו אייג',  לא מחבקים עצים ומדברים עם נשמות. מקשיבים לגוף וזו מתנה.

 

סדנת צום מיצים אורבנית עם אומינה, 1,400 ש"ח, לילינבלום 23, תל אביב, 18.9־20.9. לאתר