פוטותרפיה: טיפול בעזרת צילום

צלם: שאטרסטוק
צלם: שאטרסטוק

חשבתם פעם אילו סודות חושפות התמונות בעמוד הפייסבוק שלכם? טיפול בפוטותרפיה משתמש בצילום ככלי טיפולי מחולל שינוי, שבו תמונה שווה הרבה יותר מאלף מילים. כך פועלת השיטה

88 שיתופים | 132 צפיות

ד"ר ענת בוצר עוסקת בתחום הפסיכותרפיה יותר מ-35 שנה. היא בעלת תואר ראשון במדעי התנהגות מאוניברסיטת בן גוריון, תואר שני בפסיכולוגיה ודוקטורט בפסיכותרפיה ובצילום מאוניברסיטת בר אילן. בוצר מפעילה כיום תכנית ייחודית בפוטותרפיה, שהקימה בבית הספר ללימודים מתקדמים במכללת סמינר הקיבוצים. מדובר בגישה ייחודית, הרואה בצילום הסטילס והווידיאו מרחב לדיאלוג טיפולי.

צילום הנפש

השילוב בין צילום לבריאות הנפש החל להתפתח כבר במהלך המאה ה-19, פחות מעשור לאחר המצאת הצילום. מאז עברה שיטת הטיפול התפתחויות רבות, וכיום מגוון אנשי טיפול וחינוך בעלי גישות שונות משתמשים בכלי הצילומי לצורך עבודתם הפרטנית והקבוצתית.

הצילום ככלי טיפולי מסייע בעקיפת הגנות, ביצירת תקשורת לא מילולית ובהגברת תחושת השליטה של המטופל. "ויזואליות מסקרנת אנשים", אומרת בוצר. "בימינו הצילום זמין, נגיש וקומוניקטיבי יותר. הדגש בטיפול הפוטותרפי הוא על התהליך, על התוצאה בחדר הטיפול ובמציאות עצמה. מתוך התבוננות בתצלומים המטופל יכול להעלות חלקים מסיפור חייו ומתחושותיו המודעות והלא מודעות. תמונה מצולמת היא גירוי ויזואלי שבאמצעותו מטופל יכול לספר סיפורים המובילים לתובנות חדשות".

"פוטותרפיה יוצאת מחדר הטיפול", מסבירה בוצר. "הצילום עוצר את הרגע, מאפשר התבוננות מעמיקה בפרטים שאינם נגלים ביומיום וחושף סודות. פוטותרפיה משמשת כלי תרפויטי חד, מהיר ועכשווי ביותר, שדורש מיומנות טיפולית גבוהה. נעשה בה שימוש בדימויים צילומיים, כדי לעורר, לחשוף ולארגן תהליכים תודעתיים כגון התחברות לעבר, הצפת מצבים רגשיים והמסת הגנות".


אלבום התמונות המשפחתי מגלה סודות רבים. צילום: שאטרסטוק

התמונות שבאלבום: משמעויות נסתרות

בוצר לימדה פוטותרפיה בבית הספר לאומנות "מוסררה" שבירושלים, ולאחר מכן פיתחה תכנית לימודים באוניברסיטת תל אביב. במסגרת התוכנית בוצר כינסה פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים באמנות וכמה צלמים בלי רקע בפסיכותרפיה, מתוך מחשבה ששילובם בתוכנית יפרה אותה ויביא זווית מעניינת.

"כיום קיימות כמה שיטות טיפול. אפשרות אחת היא לטפל באמצעות תמונת עבר שהמטופל מביא לטיפול. אני מבקשת מהמטופל להביא 'תצלום מחולל בחיים' שלפי תחושתו צופן סודות לא פתורים, גם אם אינו יודע בדיוק מהם. באלבום התמונות המשפחתי יש תיעוד של כלל החוויות שעיצבו את חיי המשפחה. העבודה הטיפולית עם האלבום המשפחתי מאפשרת למטופל להבין את המשמעויות הנסתרות בתצלומי המשפחה, ואף לבוא במגע עם המיתוסים המשפחתיים ועם נושאים לא פתורים".

"דרך טיפול אחרת היא צילום פעיל במהלך הטיפול, בתוך חדר הטיפולים או מחוץ לו. באמצעות משמעותם הסימבולית של האובייקטים שאותם המטופל בוחר לצלם, אפשר להכיר אותו טוב יותר. יש גם חשיבות לאופן שבו הוא מתמודד עם פעולת הצילום: מידת ההחלטיות, ההיסוס, הנכונות להתקרב וכן תגובותיו לצילומים. דוגמה קלאסית לכך היא מטופלת שהגיעה בעקבות יחסיה המורכבים עם אמה. כחלק מהטיפול שלחתי אותה לצלם את האם. ככל שהטיפול התקדם, אפשר היה לראות את השינוי באופי הצילומים של הבת".


להכיר את המטופל דרך האובייקטים שאותם הוא בוחר לצלם. צילום: שאטרסטוק

להוציא לאור סיפור חיים

כלי נוסף הוא הפורטרט העצמי. המטופל יכול לצלם תמונות של עצמו או תמונות שמייצגות אותו. הפורטרט העצמי הוא מעין מראה שדרכה המטופל יכול ללמוד על התפיסה העצמית שלו, ולעבוד על הדימוי העצמי שלו בעזרת המטפל.

בשיטת טיפול אחרת המטפל מצלם את המטופל. לעתים המטופל יבקש מהמטפל לצלם אותו בתוך חדר הטיפול, כשהוא מביים את הצילום. התצלום המתקבל משקף למטופל את האופן שבו המטפל רואה אותו, וזוהי דרך לתקשורת בלתי מילולית. בשלב הבא המטפל מפרש את התצלומים ועוזר לפענח את הסודות הטמונים בהם. אלה הם קודקודי הצמיחה, אותם מקומות של כאב שמהם האדם יצמח ויתפתח.

בוצר מסבירה שהיא מפרשת את משחקי האור והצל בתצלום וחושפת את הסודות, הבעיות, הרצונות והחסכים של המטופל ומוציאה אותם אל האור. "זהו טיפול עוצמתי מאוד ולכן צריך להיזהר. טיפול שאינו מקצועי עלול לפצוע. לעיתים המטופל אינו מודע לסוד שהוא מביא עמו, ורבים מופתעים מהפרשנות של המטפל. לכן הטיפול חייב להתנהל על ידי מטפל מקצועי ומיומן ולאחר ביסוס אמון בינו למטופל".

מאז התפתחות המצלמות הדיגיטליות, הצילום הפך להיות נגיש וזמין לכל. המדיה הוויזואלית טבעית לאדם שכן 70 אחוזים מהמוח האנושי עוסקים בפענוח ויזואלי. עם זאת, אין מדובר בשיטת טיפול קלה, וכמו בכל טיפול פסיכותרפי המטופל נדרש לעשות עבודה עם עצמו בבית. קצב הטיפול בפוטותרפיה הוא בהתאם ליכולת ההכלה של המטופל. המטרה אינה הצילום אלא השינוי, וקצב התהליך מותאם לקצב שבו המטופל יכול להכיל את השינוי.

לעתים הטיפול נעשה בקבוצות ואז אפשר לעבוד כבר מהשלב הראשון עם תמונות, כי לקבוצה יש כוח ויכולת הכלה גדולה. טיפול אישי אינו בהכרח עמוק יותר, והדבר תלוי באופי וברקע של המטופל. יש אנשים שמרגישים בטוחים יותר בקבוצה, ויש מי שכל חייהם חיו בתוך מסגרת קבוצתית לכן יעדיפו דווקא את הטיפול היחידני. כמו כן, הטיפול מתאים גם לילדים, כולל ילדים בסיכון וילדים פגועים.

תקשורת חזותית

נירה שירן-מזרחי, בעלת תואר שני שילוב אמנויות בהוראה ותעודת מטפל מאוניברסיטת חיפה, סיימה את הקורס בפוטותרפיה באוניברסיטת תל אביב תחת הדרכתה של בוצר. היא עוסקת בתחומי טיפול במשך 25 שנה, ולפני חמש שנים החלה לטפל בפוטותרפיה. בעבודתה עם נפגעי הצונאמי בתאילנד, במסגרת פרויקט של ארגון הג'וינט, גילתה שירן-מזרחי כי הצילום הוא כלי תקשורתי בעל חשיבות רבה.

בסיטואציה טראומתית זו, שימש הצילום מדיום שדרכו אפשר ליצור קשר למרות מחסום השפה ולהעלות את הבעיות שנוצרו בעקבות האסון. "כשהתרחש הצונאמי ביפן הוזעקתי שוב, הפעם דרך ארגון ישראייד שעוסק במתן סיוע בינלאומי. גם ביפן נתן התצלום מענה מהיר ויעיל לקשיים ביצירת קשר ואפשר פורקן רגשי. התרבות היפנית אינה מעודדת ביטוי רגשי, לכן התצלומים שהבאנו אפשרו להם להתייחס לדמויות ולנושאים שעלו בלי שיצטרכו להיחשף".

הפוטותרפיה עוסקת בסימבול החזותי, וכל תמונה מספרת סיפור ומעלה חוויה רגשית וחושית. "התמונה היא בעלת משמעות מעצם היותה. המתבונן בתצלום חווה את סיפור התמונה דרך חוויותיו האישיות, ובכך הוא מספר את סיפורו האישי על כל קשת הרגשות הנלווים. תהליך הריפוי מתחיל כשהאדם מתחיל לבטא את רגשותיו באמצעות התצלום".

התכנים שיעלו בעבודה עם התצלום יעובדו בהמשך באמצעות שיחה וכלים טיפוליים נוספים כגון: ציור, דרמה, מוזיקה ותנועה. פוטותרפיה עוסקת גם בבחירות שהמטופל מקבל בעת הצילום, מה הוא בוחר לצלם או להביא לטיפול. המטופל מביא לצילום את עולמו הפנימי ובוחר במה להתמקד באמצעות הפוקוס של המצלמה.

"דוגמה לכך היא מטופלת בת 12 שהתבקשה לצלם עשר תמונות שבאמצעותן תוכל לספר לי על עצמה", מספרת שירן-מזרחי. "בפגישה הבאה היא הגיעה עם המחשב האישי והראתה לי את התמונות. בזכות התמונות שבדף הפייסבוק שלה נחשפתי לחוג חבריה ומכריה, וכך גם לבעייתיות ולמורכבות שבחייה".


הריפוי מתחיל כשהמתבונן מבטא את רגשותיו באמצעות הצילום. צילום: ענת בוצר

תמונת מצב: לשחזר תחושה של רוגע

דוגמה אחרת שמשקפת את כוחה של הפוטותרפיה היא עבודתה של שירן-מזרחי ביפן עם ניצולי הצונאמי, שחיים בבתים זמניים לאחר שכל רכושם נסחף ונעלם. הייתה זו קבוצת איכרים מבוגרים, שנותרו ללא חפץ או תמונה שיחברו אותם למי שהיו לפני הצונאמי.

"פרשתי לפניהם תצלומי ידיים העוסקות בפעילויות שונות, וביקשתי מהם לבחור תצלום שמעלה בהם זיכרון נעים של חוויית עשייה מהעבר", היא נזכרת. "הרעיון הוא שבמצב של טראומה וייאוש גדול יש צורך להיאחז בחוויה משמעותית שהגוף מכיר מהעבר, ובכך לשחזר תחושה של רוגע וביטחון".

"אחד המשתתפים, איכר מבוגר ומחוספס, בחר מיד בזוג ידיים האוחזות בשיבולי אורז ונראה נרגש. התצלום החזיר אותו למהות השורשית שלו ולתחושת המשמעותיות שהייתה לו בעברו. הוא הרגיש תלוש, בודד ולא שייך, ומאגר הזיכרונות הצליח לעורר בו הרגשה טובה". המטפל חייב לדעת מה המטופל יכול להכיל ולכוון בהתאם לכך את המשך הטיפול. הטיפול עוצמתי, לכן צריך להתרחש צעד אחר צעד, בהכלה מלאה וברגישות רבה.

כל אחד יכול להיות צלם

"בעיניי, מה שמיוחד בפוטותרפיה הוא העובדה שמצד אחד אפשר לעבוד עם תוצרים קיימים – תצלומי העבר, ומצד שני אפשר ליצור אותם – בדרך זמינה ומהירה. כל בעל טלפון נייד הוא צלם פוטנציאלי. המדיה מוכרת לכולם, קלה לתפעול ומושאי הצילום הם בעלי משמעות רבה עבורנו".

הצילום מציע זמינות ומהירות המאפיינות את העידן הנוכחי. כשמתבוננים באנשים שמצטלמים רואים גם את מערכת היחסים ביניהם. כשבוחנים את התוצר הצילומי שלהם, רואים את הרגע הקפוא ומבינים את העומק ואת המשמעות שלו".

עזר בהכנת הכתבה: אריק בלומברג