חלום ושמו סלובניה

אגם בלד. צילום: עידו דרוב
אגם בלד. צילום: עידו דרוב

כמדי שנה, גם לקראת חופשת הקיץ האחרונה התחלנו להתלבט – איפה נבלה חופשה משפחתית עם הילדים? חיפשנו יעד נעים ונוח לטיולי כוכב עם ילדים קטנים. סלובניה נבחרה וניצחה בגדול

88 שיתופים | 132 צפיות

החופשה המשפחתית שלנו מתקיימת כמעט מדי קיץ במהלך אוגוסט, החודש הכי מסובך להורים בכל לוח השנה. למשפחה כמונו שאוהבת ים, טבע ואוכל טוב ומעדיפה טיסה קצרה ליעד ומחירים נוחים – יוון היא הבחירה האולטימטיבית. ואולם, הפעם התחשק לנו שינוי – החלטנו לחפש יעד נעים ונוח לטיולי כוכב עם ילדים קטנים (בגילים 8 ו-3.5), בלי להחליף מקום לינה בכל לילה וגם בלי לקרוע את הכיס. היעד שנבחר הפעם היה סלובניה.

עוד לפני שנולדו הילדים, נסענו רק שנינו לטיול בלתי נשכח שכלל את סלובניה וקרואטיה. היה זה אחד הטיולים היפים שלנו, שהשאיר טעם של עוד. אמנם הפעם יצאנו במתכונת שונה, עם ילדים וגם עם סבתא וסבא שהצטרפו, אך ידענו שאנו הולכים לעשות חיים משוגעים.

בטיול עם ילדים חשוב לתכנן מסלול מראש, אך בה בעת יש לשמור על גמישות ולדעת לשנות את התוכנית בעת הצורך. וכך עשינו – הזמנו לינה במלון משפחתי קרוב לאגם בלד (Blejsko Jezero), שאותו קבענו כבסיס הטיול שלנו, וממנו תכננו טיולים יומיים. כמובן שגם שכרנו רכב גדול ונוח.

סלובניה היא מדינה ירוקה מאוד, מה שאומר שיורדים בה משקעים רבים. יש להביא בחשבון שתמיד ייתכן בה גשם, גם ביולי-אוגוסט, וכדאי לתכנן את המסלול בהתאם לתחזית מזג האוויר; בימים יפים מומלץ לצאת אל הטבע, ובימים גשומים – לבלות במקומות סגורים.

 

אגם בלד. צילום: Shutterstock
אגם בלד. צילום: Shutterstock

 

יום 1: הכר את סביבתך

נחתנו בבירה ליובליאנה (Ljubljana) בשעת בוקר מאוחרת, ולאחר מעבר בחברת ההשכרה יצאנו משדה התעופה לכיוון בית המלון. הנופים הירוקים השתלטו עלינו ברגע, והסכמנו מיד שאין תיאור טוב יותר לסלובניה מאשר "ירוק בעיניים". הכול פורח, רענן, ירוק, ואם השמש זורחת בשמים, הנוף יפה כפליים. הגענו אל המלון, התמקמנו וירדנו ברגל לכיוון האגם. ככל שהתקרבנו לאגם, כך התפעלנו עוד ועוד מנופיו הפסטורליים וממצודת בלד שמתנוססת מעליו ברוב פאר והדר.

עצרנו באחד מבתי הקפה שמול האגם לארוחה קלה ולאחר מכן המשכנו אל שפת האגם. לאורך החופים עוגנות שלל סירות המציעות שיט אל האי שבלב האגם (חל איסור להשיט כאן סירות עם מנועים). אפשר לבחור בשיט עצמאי בסירת משוטים או לצאת לשיט מאורגן. אנו בחרנו בשיט עם "גונדולייר" שרירי שהשיט את הסירה באופן מעורר התפעלות. כשהגענו אל האי הקטן, טיפסנו במעלה 99 המדרגות המובילות אל הכנסייה המפורסמת המוקדשת למריה הקדושה, ונהנינו מהנופים הנשקפים מכל עבר. הכנסייה הקדושה היא אטרקציה תיירותית פופולרית, בעיקר בקרב זוגות רבים שמגיעים להתחתן כאן.

לאחר השיט החלטנו לעלות לרכבת הקטנה שמקיפה את האגם ועוצרת בכמה נקודות. הילדים אהבו את הרעיון, כמובן, ואנחנו נהנינו להכיר את הסביבה ולראות אותם מאושרים.

כשירדנו מהרכבת חשנו בצניחת סוכר ולכן התיישבנו בבית הקפה של מלון פארק (Hotel Park). הזמנו את עוגת הקרם המפורסמת (Bled Cream Cake), כי חובה לטעום מאכלים מקומיים, עוגת גיבניצה (עוגת שכבות תפוחים חמה עם פרג) ושני מילקשייקים לילדים שעשו לנו קצת שקט בזמן הבליסה.

לסיום היום החלטנו להמשיך לכיוון גבעת סטרז'ה (Straža) לפעילות כיפית ואתגרית. עלינו לרכבל שלקח אותנו לראש הגבעה התלולה, ושם חיכו לנו שתי אטרקציות שוות: פארק חבלים (Putolovski Park), שעליו ויתרנו הפעם, ומגלשת הרים (Toboggan) המתאימה לגלישה עצמאית מגיל שמונה ולילדים קטנים יותר עם מלווה. הגלישה היא בקרוניות קטנות וצהובות על מסלול באורך של כ-500 מטר, במהירות של עד 40 קילומטר לשעה, מול נוף מהמם של האגם. אין ספק שהיה זה סיום מושלם ליום הראשון – הילדים היו מבסוטים עד הגג ולא ויתרו על סיבוב נוסף של גלישה, ואפילו סבתא רחל אזרה אומץ וגלשה בהנאה.

 

רכבת המבקרים במערת הנטיפים פוסטוינה. צילום: Iztok Medja for Postojna Cave
רכבת המבקרים במערת הנטיפים פוסטוינה. צילום: Iztok Medja for Postojna Cave

יום 2: מתחת לאדמה

תחזית מזג האוויר הראתה כי באותו יום צפוי גשם, ולכן החלטנו להקדיש אותו לביקור תת-קרקעי – במערת הנטיפים פוסטוינה (Postojnska Jama), אחד מאתרי החובה הפופולריים ביותר בדרום-מערב סלובניה. המערה, הנחשבת לגדולה בסלובניה, היא למעשה מערכת של מערות קרסט באורך של כ-24 קילומטר, שנוצרו על ידי נהר הפיווקה (Pivka) התת-קרקעי. הביקור במערה, שנפתחה לקהל הרחב בשנת 1819, כולל מסלול של כחמישה קילומטרים, שחלקו הראשון נעשה בנסיעה ברכבת! בקופות התשלום שבכניסה יש אפשרות לשכור מכשיר קולי עם הסברים בשפות שונות, גם בעברית. נכנסנו למערה ומיד חשנו בצניחת המעלות – הטמפרטורה כאן קבועה ועומדת על 10-8 מעלות צלזיוס, וכדאי להצטייד בלבוש חם. התיישבנו באחד הקרונות, ויצאנו לדרך אל עומק האדמה. הרכבת שועטת בתוך המערה במהירות ועוברת באולמות, בחדרים ובנתיבים שונים מתחת לנטיפים המרשימים, לעתים ממש בסמוך לקירות ומתחת לתקרה. הנשימה ממש נעתקת מכל היופי הזה. בסיום הנסיעה יורדים למסלול רגלי באורך כקילומטר בשבילי המערה. במהלך הסיור, שאותו עשינו בלוויית מדריך (בתשלום נוסף), נחשפנו לסוגים שונים של נטיפים במיני צבעים, לשלבי היווצרותם ולאחד מבעלי החיים המוזרים ביותר שראינו אי פעם – מין אנדמי של דו-חי בשם "פרוטאוס מצוי", הידוע בכינוי "הדג האנושי" בשל גוון עורו המזכיר גוון עור של אדם לבן. הדג העיוור, שיכול לחיות עד מאה שנה, מוצג למבקרים בתוך בריכה חשוכה של מי קרסט. הילדים הסתקרנו, קצת חששו ולבסוף סיכמו את המפגש עם החיה המוזרה במילה אחת: "איכס". הביקור במערה הסתיים ב"אולם הקונצרטים", חלל מרשים בגובה 40 מטר בעל אקוסטיקה יוצאת דופן, שיכול להכיל כעשרת אלפים איש. מכאן אספה אותנו הרכבת הקטנה לנסיעה לכיוון היציאה.

מהמערה המשכנו בנסיעה של כתשעה קילומטרים מערבה לביקור קצר במצודת פרדיאמה (Grad Predjama), מצודה מהמאה ה-12 בת ארבע קומות, התלויה על צוק גבוה ונראית כאילו נחצבה בסלע (כשלמעשה נבנתה בפתח מערה). אפשר לבקר בתוך המצודה, לטפס בגרמי המדרגות הצרים אל הקומות העליונות ולהתרשם מתצוגה המתארת את חיי האבירים שגרו כאן. בזמן הביקור שלנו נהנינו גם ממופע אבירים בלבוש אותנטי שנערך מחוץ למצודה.

בחצי השני של היום החלטנו להמשיך מערבה אל עיר הנמל האיטלקית טריאסטה (Trieste). חנינו בסמוך לכיכר איחוד איטליה (Piazza dell’Unità d’Italia) המרכזית, שגובלת מצד אחד שלה בחוף הים ומוקפת משלושת עבריה האחרים בשלל מבנים ניאו-קלאסיים. טיילנו בפיאצה היפה וברחובות הסמוכים, אכלנו גלידה איטלקית וקינחנו בארוחת ערב במסעדה מקומית.
יום 3: קניון, אגם, רכבל וסוס

את בוקר היום השלישי פתחנו במסלול הליכה יפהפה לאורכו של קניון וינטגאר (Vintgar) הנמצא צפונית-מערבית לאגם בלד. המסלול, שאורכו 1.6 קילומטרים, מורכב משביל עץ הבנוי בצמוד לקירות הקניון התלולים וממערכת של גשרוני עץ החוצים את הנקיק. מסלול ההליכה טובל בצמחייה ירוקה, מתחתיו זורמים מי טורקיז צלולים ומפלונים קטנים ובכל רגע מתחשק לעצור כדי להנציח את כל היופי הזה במצלמה. הלכנו בקצב נינוח המתאים לצעדי הילדים, נהנינו מהמראות סביב ומקולות המים השוצפים הנשמעים מכל עבר, צילמנו ללא הרף וכשהתעייפנו חזרנו על עקבותינו עד לנקודת ההתחלה.

המשכנו כ-30 קילומטר לכיוון דרום-מערב אל עמק בוהין, שבו נמצא האגם הקבוע הגדול ביותר בסלובניה – אגם בוהין (Bohinjsko Jezero). זהו אגם קרחוני (אגם שמקורו בקרחון שהפשיר) בצבע טורקיז, שמוקף הרים נישאים וטובל בירוק מכל עבריו.

התמקמנו בחוף הסמוך לאתר הקמפינג זלאטורוג (Zlatorog), ונהנינו מהשקט. מי האגם כל כך צלולים עד שאפשר לראות בקלות את הדגים ששוחים בהם, ואם אתם מבקרים בקיץ אפשר לאזור אומץ ולקפוץ למים הקרים. אצלנו רק אחד צלח את המשימה, ואילו השאר הצליחו לטבול רק עד הברכיים.

לאחר המנוחה המשכנו בנסיעה לכיוון תחנת הרכבל של הר ווגל (Vogel), הנמצאת בקצהו המערבי של האגם. הרכבל של ווגל הוא למעשה מעלית גונדולה (מעלית אווירית המונעת על ידי כבלים מלמעלה) ענקית, שבתוך דקות ספורות מעלה אתכם לגובה של 1,535 מטר – לתחנה המשמשת בעונת החורף כאתר סקי. אפשר לערוך מכאן תצפית עוצרת נשימה על אגם בוהין ועל הר טריגלב (Triglav) המשונן, המהווה חלק מהאלפים היוליאניים. הנוף כאן משגע ולחלוטין שווה את הביקור, והנסיעה ברכבל המהיר היא חוויה כיפית מאוד לילדים. אם אתם רעבים, בתחנה העליונה יש מסעדה ובה מוגשים מרקים חמים שכיף לאכול אותם גם בקיץ כי למעלה קרררר.

בדרכנו חזרה לכיוון בלד עצרנו בחוות הסוסים מרצינה (Ranč Mrcina) הנמצאת בכפר סטודור (Studor) הפסטורלי. ברחבת החווה הקטנה והמשפחתית רכבו כמה ילדים עם כובעי רכיבה שחורים על סוסי פוני יפהפיים, ובאורווה עמדו שלושה סוסים מטופחים. תוך דקות כבר ישבה בתי על סוס פוני, קסדה על ראשה והתרגשות בלבה, ויצאה עם מדריך לסיור בן כמעט שעה באזור הכפר. בני הקטן חשש מהסוס והעדיף לשחק עם חזרזירת המחמד של המשפחה, שהסתובבה חופשי בחצר. היה זה סיום נהדר ליום מלא חוויות.

 

מצודת פרדיאמה. צילום: עידו דרוב
מצודת פרדיאמה. צילום: עידו דרוב

יום 4: הנה באה הרכבת

ביום הרביעי התעוררנו מוקדם כדי להספיק לאחת ה-חוויות של הטיול – רכבת המכוניות החוצה את הר טריגלב ומקשרת בין בוהינסקה ביסטריצה (Bohinjska Bistrica) הסמוכה לאגם בוהין לעיירה מוסט נה סוצ'י (Most na Soči) שבעמק הסוצ'ה – נקודת יציאה מצוינת לטיול בפארק הלאומי טריגלב (Triglavski Narodni Park). רכבת המכוניות יוצאת כמה פעמים ביום למסלול זה, וכדאי להגיע חצי שעה לפני היציאה כדי להבטיח את מקומכם. לאחר כמה דקות מורטות עצבים, כשחשבנו שהגענו מאוחר מדי ולא נותר לנו מקום על הרכבת של שעה 9:00, קיבלנו אישור לעלות עם המכונית שלנו על הקרון המיוחד ולהתמקם בשיירת המכוניות. למזלנו, התברר שהרכב האחרון שעולה לרכבת הוא הראשון בטור, ממש מאחורי הקטר הישן – מה שאומר שזכינו לנוף הכי טוב. הנסיעה, שארכה כ-50 דקות, הייתה חוויה בלתי נשכחת. חלפנו על פני נופים מדהימים וירוקים, בתוך מנהרות חשוכות ועל פני גשרים גבוהים.

ירדנו מהרכבת והתחלנו בנסיעה לכיוון העיירה קובאריד (Kobarid), השוכנת על גדותיו של נהר הסוצ'ה. חנינו את הרכב בסמוך לאתר הקמפינג לזאר (Kamp Lazar), בדרכנו למסלול ההליכה שמוביל למפל קוזיאק (Slap Kozjak). מזג האוויר היה נפלא, ואנו צעדנו לנו לכיוון גשר החבלים התלוי, שנמתח לאורך כ-50 מטר מעל נהר הסוצ'ה המרהיב. המשכנו בצעידה לעבר המפל, בינות צמחייה ירוקה ומקומות נעימים ומוצלים המיועדים לעצירות קצרות למנוחה. כמובן, גולת הכותרת הייתה המפל עצמו, שנראה ממש כמו מפל מהאגדות, כזה שמסתתר מאחורי סלעים ונשפך לבריכה טבעית ועגולה של מים קפואים.

המשכנו בנסיעה לכיוון מעבר ורשיץ' (Vršič Pass), הנמצא בגובה 1,611 מטר. כדי להגיע אליו, יש לנסוע בכביש צר ומפותל מאוד ("הכביש הרוסי"), שלכל אורכו 48 פיתולים! אלה ממוספרים בשילוט קטן והילדים נהנו לספור אותם. הדרך יפהפייה והנופים סביב עוצרי נשימה. שימו לב – במעבר קר מאוד, גם בחודשי הקיץ, ולכן מומלץ להצטייד בבגדים חמים לפני שיוצאים מהרכב לתצפית.

 

הנוף המשגע מהר ווגל. צילום: עידו דרוב
הנוף המשגע מהר ווגל. צילום: עידו דרוב

יום 5: גיחה לשכנה מצפון

מדי ערב, לפני שהלכנו לישון, בדקנו את תחזית מזג האוויר ליום המחרת. ביום החמישי לטיול היה צפוי גשם, ולכן החלטנו להמשיך צפונה ולחצות את הגבול לאוסטריה, לכיוון חבל קרינתיה (Kärnten). לשם כך עלינו על כביש A2/E61 שבסלובניה, המתחבר עם אוטוסטרדה A11 שבאוסטריה. התחנה הראשונה הייתה פארק חיות הבר רוסג (Tierpark Schloss Rosegg) הנמצא למעשה בתוך יער. רוב בעלי החיים שבפארק חיים בשטח פתוח וטבעי ובכך ייחודו, אך במהלך הסיור בשביל המעגלי הסובב את הפארק פגשנו בעיקר קבוצות של איילים, שבאו לנשנש מזון ישר מהידיים שלנו (לא לשכוח לרכוש שקית מזון בכניסה). בסיום הסיבוב המעגלי ניגשנו לפינת החי והליטוף ולמתקני השעשועים שבמקום. מול הפארק נמצא מבוך מצמחייה טבעית; נהנינו מאוד להסתבך בפיתולי המבוך ולחפש את היציאה, ולאחר הצלחנו בכך עלינו למגדל התצפית שבלב המבוך והתרשמו מהמבוך המגניב ממבט-על.

את שארית היום בילינו בעיר הגדולה של מחוז קרינתיה – העיר קלגנפורט (Klagenfurt). הסתובבנו במרכז העתיק של העיר, הכולל מדרחוב קטן, וסיימנו בשופינג שווה בקניון המקומי הנמצא ממש בקרבת מקום.

 

מסלול גשרוני העץ בקניון וינטגאר. צילום: Shutterstock
מסלול גשרוני העץ בקניון וינטגאר. צילום: Shutterstock

יום 6: גשר, גשר וגשם

היום השישי והלפני אחרון הוקדש לליובליאנה, עיר הבירה היפהפייה. פתחנו את הבוקר בהליכה לאורך הטיילת היפה, שבתחומה נמצא גם שוק פשפשים. משם המשכנו בטיפוס רגלי למצודה של העיר (Ljubljanski grad), שמתנשאת מעל העיר ובראשה עמדת תצפית. הטיפוס היה מאתגר למדי כיוון שהיינו מצוידים בעגלה ובדרך היו לא מעט מדרגות. מיד בתום המסע המפרך, כשהגענו למעלה, נתקלנו בשלט קטן המורה על הדרך אל הפוניקולר… לאחר שהשקפנו על הנוף המרהיב החל לטפטף, ואת הדרך למטה עשינו בפוניקולר, כמובן.

המשכנו לכיוון כיכר השוק, הסתובבנו בין דוכני הפירות והירקות המפתים ורכשנו סלסילת תותים טריים ופירות יער חמצמצים. המשכנו לעבר נהר הליובליאניצה (Ljubljanica) שמעליו מתוחים שמונה גשרים. עלינו על גשר הדרקונים (Zmajski Most), שם התרשמנו מארבעת פסלי הדרקון, ואחר כך עלינו על גשר הקצבים (Mesarski Most) המקושט בהמון מנעולי אוהבים. כשהבטן קרקרה נכנסו לחנות הקטנה המציעה נקניקיות שמנמנות ועסיסיות לצד בירה צוננת. ואז התחיל שוב גשם.

למזלנו, בסמוך לחנות הנקניקיות היה שוק קטן ומקורה של מזכרות וחפצים שונים. השתהינו שם עד שהגשם נחלש, ואז שבנו למכונית. את שארית היום הגשום בילינו במרכז הקניות האדיר BTC הנחשב לגדול באירופה. שעתיים של שופינג היו סיום נחמד ושונה לטיול המושלם.

יום 7: שלום ולהתראות בקרוב

למחרת בבוקר, יום הטיסה חזרה לישראל, ארזנו מזוודות ויצאנו לטיול אחרון בעיר שקופיה לוקה (Škofja Loka), אחת משלוש הערים העתיקות בסלובניה, שהתגלתה כפנינה אמיתית. החנינו את הרכב במגרש חניה גדול במרכז העיר, חצינו את הכביש ומאחורי תחנת האוטובוסים המרכזית התגלה גשר קטן ופסטורלי החוצה את הנהר ומוביל לעיר העתיקה, הקטנה והימי ביניימית של שקופיה לוקה. שוטטנו בין הסמטאות החביבות, התרשמנו מהמבנים ומהאווירה המיוחדת והתיישבנו בבית הקפה חומן (Homan) לאתנחתא קלה ולזלילת גלידה מושלמת.

בשעת ערב מוקדמת נפרדנו לשלום מסלובניה המקסימה, עם הבטחה בלב להתראות שוב. בקרוב.
שלי דרוב – עורכת מדורים, "מסע אחר"

 

טיפ לדרך 1

בטיול עם ילדים כדאי להזמין מראש מקומות לינה, כדי לא לבזבז זמן יקר או חלילה למצוא את עצמכם מחפשים מקום לינה בחשכה. בסלובניה יש צימרים רבים ("סובה", Sobe) המתאימים לאירוח משפחות, עם מטבחון מצויד שבו תוכלו לבשל באופן עצמאי. מי שמעדיף בית מלון צריך להביא בחשבון שאין בסלובניה מלונות רבים עם חדרים משפחתיים. המלון שבו שהינו – מלון סוויצה (Hotel Savica) – הוא אופציה נהדרת למשפחות והמיקום שלו נפלא, חמש דקות מאגם בלד. במלון חדרים משפחתיים, נעימים ונקיים, המחולקים לשתי יחידות – יחידת הורים ויחידת ילדים. לכל יחידה אמבטיה ושירותים משלה וכן דלת כניסה נפרדת. השהות היא על בסיס חצי פנסיון, והיא נוחה במיוחד למשפחות עם ילדים קטנים שאינם "שורדים" יציאות ושיטוט בערב.

טיפ לדרך 2

התשלום לנסיעה באוטוסטרדה בסלובניה מתבצע באמצעות מדבקת וינייטה (Vinjeta), שאותה יש להצמיד לשמשת הרכב. אם אתם שוכרים רכב סביר להניח שהמדבקה כבר קיימת בו, אבל כדאי לוודא. אם אתם מגיעים לסלובניה ממדינה שכנה, מומלץ לרכוש את המדבקה מראש (15 אירו לתוקף של שבוע, 30 אירו לחודש), כדי לא להסתכן בקנס.