הכל על כריתת שד מונעת: ראיון עם אפרת ארנון ומולי שולמן

"סרטן הוא משהו שריחף מעל המשפחה שלנו תמיד. מגיל צעיר זה יושב אצלי. יש לי זיכרון שכילדה הלכנו לבית החולים הדסה עין כרם, ואימא שלי קמה אליי מהמיטה, סובלת מכאבים. תמיד ידעתי שסבתא שלי נפטרה מסרטן, ושגם האחיות שלה חלו ועוד בת דודה. ידעתי שיבוא היום שאצטרך להתמודד עם זה בעצמי". הדוברת היא אפרת ארנון, שחקנית, אימא, רעיה, מועמדת לניתוח. החודש, בגיל 42, ארנון תיכנס לחדר ניתוח, ותעבור ניתוח לכריתת שחלות. כחצי שנה לאחר מכן היא תיכנס לשם שוב – הפעם כדי לכרות את שדיה.

ארנון היא אחת מעשרות אלפי נשים בישראל שנושאות מוטציה בגן BRCA, הגורמת לסרטן שד ושחלות תורשתי. היא לא חולה. היא אישה בריאה – למעשה, אחת הבריאות שתכירו. אבל בהיותה נשאית היא בסיכון גבוה לפתח סרטן שד (סיכון של כ־87 אחוז, פי שבעה יותר מבאוכלוסייה הכללית) וסרטן שחלות (סיכון של כ־50 אחוז, פי 30 יותר מהסיכון באוכלוסייה הכללית). הדרך היחידה להקטין את הסיכוי היא להוציא את האיברים המסַכנים. הקונספט של ניתוח מניעתי – טיפול רפואי ללא מחלה – הוא משהו שלוקח זמן להתרגל אליו. אבל ארנון החליטה לחשוף את סיבותיה ולהניע אחרות לפעולה.

"אני יותר מפחדת לחלות ולעבור טיפולים מאשר מהניתוח", היא אומרת. "אני אסירת תודה על האפשרות לבחור בזה כרגע, ורק מקווה שחלילה לא אחלה בסרטן לפני שאכנס לניתוחים. ההחלטה להתראיין היא חלק מההתמודדות – אני אומרת לעצמי שאם אתראיין, אהיה מחויבת לניתוחים, לא אוכל להשתפן".

אפרת ארנון בצילום מהתערוכה "פרוייקט ונוס" של עמותת ברכה והצלם דיוויד שיינמן שנועדה לעורר מודעות לנשאות של המוטציה

בן זוגה מולי שולמן יושב לידה ומהנהן. הוא מכיר את כל הנתונים, וכמוה שומר על קור רוח, נצמד לעובדות, לא מתערער. מאז פרץ לתודעה הישראלית כבן זוגה של עדי אשכנזי בסדרה "בלתי הפיך" מותג שולמן כאיש המשפחה הנגיש. עכשיו נחשף עוד צד של המשפחתיות הזו. צד של חדרי ניתוח, אחוזי הצלחה, סטטיסטיקות ותוכניות שיקום. אבל אם יש פחד בסלון הזה, הוא לא מורגש. "אני מאוד רוצה שהיא תעבור כבר את הניתוחים ואפילו מאיץ בה", אומר שולמן. "אנחנו יכולים להתנהג כאילו יש לבטים, ומה כדאי ולא כדאי, אבל בסוף, אם אומרים לך שיש סיכוי גבוה למות מסרטן קטלני, כשגם גילוי מוקדם לא עוזר – אתה הולך ומוציא את מה שצריך".

בשיחה מורגשת מיד הדינמיקה הקרובה שלהם. הרבה הומור פנימי, ספייס הכרחי ופרגון הדדי שלא תמיד רואים אצל זוגות. אולי זה קשור לעולמות המקצועיים המשיקים שלהם. אמנם לשולמן הייתה פריצה מעט מאוחרת אל המיינסטרים וארנון עדיין מחכה לשלה, אבל שניהם מוכרים כבר שנים בתעשיית הבידור כשחקנים עובדים ועסוקים. בימים אלה, לצד הובלת קמפיינים והתוכנית "זה המצב" ברשת, שולמן מתכונן לעליית ההצגה "קומדיה סקסית בליל קיץ" בתיאטרון באר שבע, שאותה תרגם ועיבד יחד עם ירון ברובינסקי, ובה הוא מככב.

את ארנון עם ישראל מכיר מהפרסומת ההיא עם אסי עזר, שבה היא האישה העצבנית שרוקעת ברגלה כשהיא קונה רהיטים. באמתחתה גם תפקיד לא קטן בעונה השנייה של "תמרות עשן", והיום היא משתתפת בהצגה "בזעיר אנפין" בתיאטרון גשר ובהצגת הילדים "אופוריה" בתיאטרון חיפה. בתוך כל אלה, יש גם שני ילדים – אורה, בת 8, וקרני, בן שנה וחצי. ברור לארנון שהיא תיאלץ לעשות הפסקה מהפעילות המתמדת שלה כדי לבצע את הניתוחים המניעתיים. "קשה לעצור את העבודה כי אנחנו חיות בעידן שבו יש תחושה שאסור לעצור לרגע, כי זה מכניס לחרדות שתפסידי משהו", היא אומרת, "אבל זה הכל שטויות. זה בסדר לקחת רגע לטפל בעצמי".

"חשבתי לעשות מסיבת פרידה מהציצי, להזמין אנשים שיתנו להם נשיקות ויגידו שלום". אפרת ארנון ומולי שולמן | אפרת: חולצה זארה, ז'קט מארק קיין, תכשיטים פדני | מולי: חולצה sketch | צילום: עידו לביא

ויש גם את לוח הזמנים הביולוגי הקשור להחלטה שקיבלה. נשים ונערות בעלות היסטוריה של סרטן שד ושחלות במשפחה צריכות לשאול את עצמן: האם הן רוצות לדעת אם הן נשאיות של המוטציה הגנטית בטרם סיימו ללדת ילדים? זו שאלה שגם בתם של ארנון ושולמן אורה תצטרך להתמודד איתה ביום מן הימים. במקרה של ארנון, היא חיכתה עד שתהיה אימא לשניים – ורק אז גילתה שהיא נשאית. "החלטתי לסיים ללדת, ורק אז לעשות את בדיקת הדם. הרי אחרי שאוציא את השחלות לא אוכל ללדת עוד, אז רק אחרי שילדתי את בני השני, כשהוא היה בן ארבעה חודשים, עשיתי את הבדיקה. ידעתי שלא נרצה יותר משניים".

תוך כמה זמן מתקבלות התוצאות?

ארנון: "שלושה שבועות. אני זוכרת שישבתי מול פרופסור שאמר בצורה הכי יבשה: את נשאית. התכוננתי לזה, אבל זה קשה. בכיתי כמה ימים, ואז התעשתּי, והחלטתי לעבור את הניתוחים. זו החלטה לא פשוטה, כי אני שחקנית והגוף שלי הוא משהו שאני משתמשת בו ולא במובן הקלישאתי. אחרי הניתוח בשדיים יש שיקום ארוך וכואב, וגם אחריו התנועה מוגבלת. הניתוח להוצאת השחלות הוא יותר פשוט והשיקום מהיר, אבל האפקט על הגוף הוא קשה. את בעצם נזרקת לגיל הבלות".

למה צריך להוציא גם את השדיים וגם את השחלות?

"מסרטן השד אפשר להחלים, במיוחד אם היה גילוי מוקדם, אבל הסיכוי לחלות במקרה של נשאות הוא מאוד גבוה. לעומת זאת, סרטן שחלות הוא גזר דין מוות. לכן צריך להוציא גם את השחלות, וזה מבאס, כי הסיכוי של נשאית לחלות בסרטן השחלות הוא רק 50 אחוז, ואולי אם המדע יתפתח, אפשר יהיה למפות את הגן עוד יותר ולגלות שלפעמים זה אפילו פחות. אני מוציאה את השחלות בידיעה שאולי אני עושה את זה לחינם, ואולי עוד כמה שנים זה ייחשב הכי אייטיז. אבל אין לי ברירה, אני לא יכולה לחכות".

ארנון בהצגה "פרדוקס" של תיאטרון תמונע | צילום: גדי דגון

סיפור משפחתי

בצל ההחלטה של ארנון לא עוזב אותה הסיפור המשפחתי. אמה חלתה בסרטן השד פעמיים בילדותה – בפעם הראשונה כשארנון הייתה בת שלוש ובפעם השנייה כשהיא הייתה בת 15. בכל אחת מהפעמים כרתו את השד הנגוע. "אימא שלי היא אדם פרגמטי. היא התייחסה לזה בצורה מאוד עניינית – יש סרטן, אז מעיפים את השד וממשיכים הלאה. גם היום היא חושבת שאני צריכה לעשות את הניתוחים ולא לפחד. אנחנו דור אחר, יותר מודע, רגילים לחשוב על השלכות של החלטה כזו, איך היא תשפיע עליי פסיכולוגית, איזו אישה אני אהיה".

לארנון שתי אחיות, אסנת ותמר, שתיהן נשאיות כמוה אך מחזיקות בגישות הפוכות לחלוטין. אסנת ביצעה את שני הניתוחים שאפרת עומדת לבצע, והיא פועלת בהתנדבות להגברת המודעות לנושא במסגרת עמותת "ברכה", העוסקת בכך. תמר, המתגוררת בלונדון, לא רצתה לעבור את הניתוחים וחלתה בסרטן השד. "הייתה לה שנה מזעזעת של טיפולים שנמחקה לה מהחיים", מספרת ארנון. "כל הזמן הזה היא חשבה שלא הייתה סיבה להוציא מהגוף איברים, היא מאמינה שהגוף צריך לעבור מה שהוא צריך לעבור. היום תמר בריאה אבל היא יודעת שהיא תחלה שוב. היו לנו על זה הרבה שיחות, והיו רגעים שחשבתי לעשות כמוה, לסמוך על הגוף. אבל הרופא אמר לי שהוא מטפל בחולות בסרטן השחלות ושאבוא יום אחד לשבת איתו ולראות אותן. הבנתי שאין לי באמת ברירה".

"אני חייב לומר שהגישה של לא להתנתח מקוממת אותי", אומר שולמן. "קשה להתווכח עם אדם שעובר דבר כזה, אבל אני פשוט לא מבין את זה. אחרי כמה שיחות עם אסנת, נרתמתי לשכנע את אפרת לעשות את הניתוח, ולא לבזבז זמן. כל זמן שזה לא קורה, אני נלחץ, אני מרגיש שאפרת לוקחת כאן הימור. כשראינו את תמר בלי שיער, אימא לשני ילדים, עוברת את השנה והטיפולים והאשפוזים שהיא עברה, לא היה מקום להאמין שיש דרך אחרת להסתכל על הדבר הזה".

אפרת ארנון בצילום מהתערוכה "פרוייקט ונוס" של עמותת ברכה והצלם דיוויד שיינמן שנועדה לעורר מודעות לנשאות של המוטציה

היית צריך לטלטל את אפרת, שתקבע כבר מועד לניתוח?

שולמן: "כן. אפרת היא לא אדם נרפה שצריך להרים אבל לפעמים צריך להאיץ בה, וזה היה מקרה כזה. היא ידעה שהיא רוצה לעשות את הניתוח, אבל גררה רגליים ואני לקחתי אותה שנלך ביחד וניישר קו".

המילה מוות מופיעה בדיאלוג ביניכם?

שולמן: "אני אומר אותה לעצמי. בינינו לא דיברנו על זה".

ארנון: "חוץ מפעם אחת כשהוא התעורר מחלום נורא והוא היה חייב לדבר איתי על זה. מי ששם את המילה מוות על השולחן היה הרופא שלי. להיות חולה ולעבור טיפולים זה דבר אחד, אבל כשאומרים לך 'את תמותי אם לא תעשי את זה', זה משהו אחר. יש לי ילדים, אני לא יכולה להרשות לעצמי למות".

את רגועה גם כשאת אומרת דברים קשים.

"אני מעורערת לגמרי, על מה את מדברת. זה מבעית, אבל אני מנסה לחזק את עצמי בכל דרך אפשרית. מולי ואני היינו עכשיו בוויקאנד יחד, אנחנו לא עושים את זה הרבה מאז שהילדים נולדו. ישבנו ודיברנו על ההכנות הנפשיות שאנחנו צריכים לעשות. כן, אני מתה מפחד, אני משקשקת. אבל אני יותר מפחדת לחלות ולעבור טיפולים מאשר מהניתוח".

כמו אנג'לינה

ארנון נולדה בירושלים, לאימא מורה ואבא עובד מדינה. "הייתי ילדה תיאטרלית ואמנותית אבל בתיכון היו לי שנים פחות טובות. לא הסתדרתי בלימודים. אחרי הצבא החלטתי ללמוד משחק, כדי שזה יעמת אותי עם הביישנות שלי". היא התקבלה ללימודים בסטודיו של ניסן נתיב בירושלים, "ושם בצבצה האישה החוצה, לפני כן הייתי חומר גלם שצריך לחפור כדי למצוא אותו". את שולמן הכירה בחזרות להצגה שאליה הגיעה כשחקנית מחליפה. "הוא הצחיק אותי נורא. כל משפט שהוא אמר קרע אותי מצחוק".

ומולי, מה אתה חשבת עליה?

"היא הייתה יפהפייה ומיוחדת עם קול שובה, אתה שומע את הקול הזה וישר מרים את הראש לראות מה היא אומרת".
ארנון: "התאהבנו די מהר. היינו יחד שנתיים ואז נפרדנו לשנתיים".
שולמן: "לשנה וחצי".
ארנון: "לשנתיים, מולי. נפרדתי ממנו כי רציתי להיות קצת רווקה, לחיות עם שותפות ולחוות את החיים בתל אביב, אבל מיציתי את זה אחרי שבוע. ואז רדפתי אחריו במשך שנתיים כמו כלבה".
שולמן: "היא הייתה פשוט באה, דופקת בדלת".
ארנון: "הייתי חולת אהבה. לא הבנתי איך הוא לא רואה את מה שאני רואה".
שולמן: "לקח לי זמן, אבל בסוף הבנתי".

"האפקט על הגוף הוא קשה. את בעצם נזרקת אל גיל הבלות". אפרת נורמן | חולצה טומי הילפיגר | מכנסיים זארה | צילום: עידו לביא

ההמשך הוא היסטוריה שכבר מחזיקה מעמד 15 שנה. במהלך הדרך הם עבדו יחד לא מעט – אחת הפעמים הבולטות הייתה בהצגת הפרינג' המעולה "מר קולפרט" בתמונע, ארנון ככוכבת ההצגה ושולמן הבמאי. זו הצגה חזקה ואפלה, שבסופה ארנון עומדת עירומה לגמרי על הבמה. העירום חוזר גם ב"פרויקט ונוס", תערוכת צילומים של עמותת ברכה והצלם האנגלי דיוויד שיינמן, שתיפתח בגלריית העיצוב קסטיאל AS IS בתל אביב ב־20 בספטמבר – ארנון היא אחת מתשע מצולמות ומצולם אחד המייצגים שלבים שונים בהתמודדות עם המוטציה הגנטית. "הצטלמתי לתערוכה לפני שידעתי שאני נשאית", היא משחזרת. "זה היה זמן קצר אחרי הלידה של בני. בין המצולמות היו נשים כמוני, שעמדו לעבור את הבדיקה, נשים שכבר אובחנו כנשאיות של הגן וגם נשים שחולות בסרטן או שעברו ניתוח מניעתי. את מסתכלת עליהן והעיניים הולכות לאזור השדיים, את מנסה להבין מה הולך אצלן שם".

מה ילך אצלך?

ארנון: "יהיו לי שתלים – חותכים בצד השד ומרוקנים אותו ומכניסים שתל. אז אני אצא משם עם ציצים, אבל זה יהיה מוזר, הם לא יהיו שלי. חשבתי לעשות מסיבת פרידה מהציצי. להזמין אנשים למסיבת שדיים, שייתנו להם נשיקות ויגידו שלום. אני לא אישה שהולכת עם מחשופים, זה לא כרטיס הביקור שלי, יש נשים שזה יותר משמעותי, אבל אני אוהבת את הציצי שלי. וזה חלק מההווי שלי עם מולי, יש לנו שירים על השדיים שלי".

"כן, יש עולם שלם שם. מה נעשה עכשיו?", מהרהר שולמן. "אני מניח שנלך ביחד לבדוק קטלוגים של שדיים לפני הניתוח, לבחור את החדשים".

ארנון: "אני אנסה שזה יהיה דומה למה שהיה. אבל שלא יהיה זקור בצורה מוזרה".
שולמן: "נכון, שלא תהיה שם צורה לא עניינית. לא הקדשנו מחשבה לגודל, נכון אפרת?".
ארנון: "זה לא יהיה יותר גדול".

שולמן: "אה, באמת? לא התעדכנתי. בסדר. זו מחשבה של בנים מה היה קורה אם לאשתי היה ציצי יותר גדול. לכאורה, זה רקע להגשמת פנטזיות, היה על זה גם פרק ב'בלתי הפיך'. אבל אני לא רוצה יותר גדול, לא צריך. אני מת על הגודל הנוכחי. זה ממש טוב. זה יהיה מוזר אם זה יהיה יותר גדול".

שולמן ועדי אשכנזי ב"בלתי הפיך" | צילום: נדב הקסלמן

הדיון על דימוי הגוף מוביל אל אנג'לינה ג'ולי, נשאית מוטציית ה־BRCA המפורסמת ביותר בעולם, שהביאה את נושא הניתוחים למודעות עולמית כשניתחה את שדיה ואת השחלות. "כשאנג'לינה ג'ולי פרסמה את הניתוחים שהיא עשתה, זה היה מטורף", אומרת ארנון. "זה קרה ביום שאחותי אסנת נכנסה לניתוח, וזו הייתה פשוט פריצת דרך. היא נתנה אישור לזה שאת יכולה להיות האישה הכי מושלמת בעולם לכאורה – ולעבור את זה מרצונך".

ובכל זאת, הניתוחים עלולים לטלטל את תפיסת הנשיות – במיוחד האפקטים ההורמונליים של הוצאת השחלות מהגוף. איך מתמודדים עם זה רפואית?

ארנון: "אני אקפוץ ישר לגיל 50. אפסיק לקבל מחזור, אולי יהיו לי גלי חום, הורמונים ישתוללו. ייתנו לי הורמונים במדבקה, שאמורה לעזור לזה. אבל זה מפחיד אותי. אני שחקנית ולא נתתי עוד את כל מה שיש לי, לא באתי לידי ביטוי מספיק, עוד לא עשיתי סרט, למשל. ופתאום אני אהיה מבוגרת? זה יכול להשפיע לי על הפנים, לגרום לבריחת סידן. אלה מחשבות מפחידות".

שולמן: "זה פחד לגיטימי לחלוטין. אבל אני מאמין שהטיפול ההורמונלי יעזור".
ארנון: "יש נשים שזה גורם להן לדיכאון. אני אלך לטיפול נפשי, יש דרך העמותה קבוצות תמיכה ועזרה מהסוג שאני אצטרך".
שולמן: "כמו שאני מכיר את אפרת, היא תוביל את קבוצת התמיכה".

איך מגיבה הסביבה הקרובה?

ארנון: "כשאני מספרת את זה לחברות, הן אומרות שאני מסכנה, אבל אני לא מרגישה ככה. אני לא מסכנה. סתם אומללה", היא אומרת ומחייכת חיוך מר.

ומה עם הילדים? איך נערכים בזירה הזו?

ארנון: "עוד לא סיפרתי לאורה. אני חושבת שאשב איתה ואסביר לה בצורה מפורטת למה אני הולכת לעבור את הניתוח, היא בוגרת יחסית, אני חושבת שהיא תבין. אחרי הניתוח בשדיים, יהיה קשה לתפקד איתם. קרני בן שנה וחצי, צריך להרים אותו לרדוף אחריו".

שולמן: "אני אצטרך לקחת חופש כדי לעשות את הדברים האלה, ולשמחתנו יש סביבה תומכת מסביב – הורים ואחים ובייביסיטריות. הבית הזה הוא טבלת אקסל אחת גדולה".

ארנון: "מהרגע שאנחנו קמים עד שהולכים לישון אנחנו תמיד משימתיים, הבית כל הזמן עם שני ילדים וחזרות והצגות וכלבה, מי מחזיר ולוקח ומביא, ככה החיים שלנו נראים. אין שום דבר שקרוב לזוהר בזה. הניתוחים שניכנס אליהם הם עוד משימה בדרך שלנו".

זו בעצם עוד הפקה שתעברו ביחד.

ארנון: "לגמרי. ואנחנו רגילים להפקות".

שולמן: אנחנו צולחים את המשימות בדרך כלל. גם אם מגיעים מאובקים עם שן שבורה, יש לנו היסטוריה של הצלחות".

"אחותי לא רצתה לעבור את הניתוחים וחלתה בסרטן השד. הייתה לה שנה מזעזעת של טיפולים שנמחקה לה מהחיים". אפרת נורמן ומולי שולמן | אפרת: ז'קט דולצ'ה וגבאנה לאמור, מכנסיים מארק קיין, נעליים קאסדיי לבוטיק גוסיפ, תכשיטים פדני | מולי: חליפה דולצ'ה וגבאנה לאמור, חולצה אלכסנדר וונג לוורנר, נעליים עודד ארמה | צילום: עידו לביא

צילום עידו לביא | סטיילינג רגב וגבע חזן | איפור ושיער רינת שור במוצרי איל מקיאג'