הצילו! הילדה הביאה הביתה חבר ראשון וסגרה את הדלת. מה עושות?
רק לפני רגע היא הייתה תינוקת מתוקה ופתאום הבת שלך מבלה שעות עם החבר מאחורי דלת סגורה. איך תדברי איתה על סקס בלי לרצות למות ממבוכה ומה אומרים לנערה בת 14 שכרגע נשבר לה הלב?
כשהילדים קטנים והבעיה הכי גדולה שלנו היא איך לדחוף להם ירקות בלי שישימו לב, אנחנו אומרות לעצמנו שככל שהם יגדלו יהיה לנו קל יותר. הם יתרצו, אנחנו נהיה חופשיות ונוכל סוף סוף לישון טוב בלילה.
>> לגרום לילדים שלנו לקרוא? תתפלאו, זה אפשרי
ואז הילדה עולה לכיתה א', ואחר כך יש בת מצווה, וצריך לקנות חזיה, ויש לה מחזור ופתאום היא מביאה הביתה את החבר הראשון שלה. ואז אנחנו מבינות סופית שלעולם לא נחזור לישון.
"המילה 'חבר' מביאה עמה משמעויות רבות", אומרת לילך סוריאן, בוגרת מכון אדלר, מנחת קבוצות הורים ומייסדת 'אלביתי – חיבור דרך הורים למתבגרים'. "ההורים לרוב יהיו מאוד סגורים בנושא, השיח בבית הוא בדרך כלל על נושאים יומיומיים, ההורים לא הכינו את עצמם לאופציה הזאת ולכן, כשלפתע הילד או הילדה מגיעים עם החבר הראשון שלהם, ההורים מוצאים את עצמם לא מוכנים".
עוד עצות שעזרו לנו עם הילדים:
מתי להתחיל עם דמי כיס ואיך לגרום להם לבזבז אותם בחוכמה?
איך להפוך את זמן האיכות המשפחתי למשמעותי באמת?
איך תגרמו לצאצאים להפסיק עם הבלגאן ואפילו לעזור לסדר?
מהו הקושי העיקרי עבור ההורים?
"ההורים רוצים לומר מיד את מה שהם חושבים ולבטא את מה שמטריד אותם, אלא שפעולה מתוך פחד או לחץ לא תורמת ולא נאמרת כמו שהתכוונו והיא מולידה קשיים גדולים יותר. הם מודאגים מהקשר האינטימי, פוחדים שהילדים לא ישתפו אותם, חרדים מהדרדרות בלימודים והשאלה המטרידה ביותר היא – איך לגשת לילד ולהסביר לו".
לפתוח את הדלת
החבר הראשון יכול להופיע בכל גיל. כשיש חבר בגילאי הגן ההתייחסות בדרך כלל תהיה קלילה ומשעשעת. אבל מגיל 12 ומעלה מקבלת המילה חבר משמעות שונה. הופעתו של החבר הראשון לא מתרחשת בוואקום. ההורים בדרך כלל ערים לשינויים הפיזים והרגשיים אצל ילדיהם: החיים החברתיים הופכים להיות משמעותיים יותר עבור הילדים ככל שהם מתבגרים וכעבור זמן קצר המיניות שלהם מתעוררת והם מרגישים מוכנים לזוגיות. לכל מה שדובר ונעשה בבית עד אז, יש משקל רב. "כאשר מופיע החבר ה'רציני' הראשון בבית, מערכת היחסים בין הילד להורה באה לידי ביטוי משמעותי מאוד", אומרת סוריאן, "המשך ההתמודדות בסוגיית החבר הראשון מתבססת על שני עניינים עיקריים: איך התנהלה מערכת היחסים והתקשורת של ההורה והילד עד לאותו רגע, ומה הייתה המעורבות של ההורים במערכות יחסים חבריים קודמות של הילדים. הקשיים יתעוררו גם במשפחות שבהן מערכות היחסים בבית היו מתוקשרות ופתוחות אבל רמת ההתערבות צריכה להיות תואמת למערכת היחסים השגרתית הנהוגה בבית.
"אין כאן עניין של נכון או לא נכון. יש חשיבות להבנה של 'למה הילד צריך אותי, מתי עלי להתערב ובאיזה אופן ותדירות אני נדרש להיות שם'. מגיל צעיר מאוד ההורה צריך להיות מודע לעצמו ולהבין שהתערבות ונקיטת עמדה אף פעם לא עזרו לילד ללמוד לבחור מה טוב לו. הורה שרוצה להיות נוכח בחיי ילדו צריך ללמוד לשאול שאלות שיעזרו להכווין ולהוביל אותו למקום הנכון, בין אם זה במציאת מקצוע, עבודה או בבחירת בן זוג".
בואי נדבר קצת תכל'ס. איך פותרים את סוגיית הדלת הסגורה.
"משחר ילדותנו אנחנו רוצים ואוהבים פרטיות והדבר טבעי. הורים אומרים לילד לסגור את הדלת כאשר הוא מתלבש או מתקלח, כשהוא משחק במחשב או רואה טלוויזיה בקולי קולות, או כשהוא מארח הרבה חברים וזה מפריע, אז מדוע כשיש חבר והמצב אינטימי מאוד הם לא יכולים לסגור את הדלת? הדבר מצביע על הפחד של ההורים. מרגע שנסגרת הדלת של החדר, ההורים מדמיינים איך ילדם כבר יוצא עם תינוק על הידיים. סוגיית סגירת הדלת צריכה להיות מובהרת הרבה לפני שמגיע החבר הביתה וההתמודדות האמיתית אינה עם עצם סגירתה. בלי קשר לזוגיות החדשה, ילד מתבגר רוצה ומחפש את הפרטיות שלו ולרוב יסגור את הדלת על מנת להרגיש שייך למקום האישי שלו ולהתחבר לזהות האישית שעליה הוא עובד קשה מאוד".
אוקיי. אז על הדלת הסגורה אפשר עוד לשוחח הרבה קודם. אבל מה לגבי סוגיית ה'לישון אצלו/אצלה'?
"ישנו דיון מורכב סביב הנושא. זוהי מעין קביעת עובדה והצהרת כוונות על חברות מתקדמת ועל אפשרות של קיום יחסי מין.
עיקר הבעיה תהיה עם הילדים שלא משתפים בדרך כלל. ההורה רוצה לדעת מה קורה וכשהילד לא משתף מה עובר עליו – ולא בהכרח בתחום הזה – ההורה חווה חוסר שליטה וחוסר אונים. העלבון והפחד משתלטים עליו ולכן הוא לרוב ישתמש במעמד ההורי ממקום של כוח ומרות על הילד, מתכון בטוח לחיכוכים מיותרים שגורמים לילד לחוש שלא מבינים אותו, והוא אף עלול לעיתים לבחור לשקר על מנת להרוויח זמן איכות עם בן/בת הזוג".
לרפא לב שבור
בניגוד לדימוי שלנו על בני נוער, הם דווקא רוצים לנהל שיחות משמעותיות עם הוריהם. גם אם נדמה לנו שכל מה שהם רוצים הוא להרחיק אותנו, אנחנו המבוגר האחראי שממנו הם רוצים לקבל אישור והסבר על העולם וכך לחוש ביטחון והגנה. סוריאן ממליצה להורים לעבוד על תקשורת מקרבת, לנסות להכיר את הילד לעומק, גם אם הדבר לא לרוחו או לטעמו. "חשוב מאוד לייצר תקשורת טובה, להתחיל לשאול שאלות של היכרות וקרבה מתוך רצון לדעת ולא מתוך מקום לחקור ולבקר", היא אומרת, ומדגישה "ועדיף לא להתחיל מאזור המיטה".
אז איפה כדאי להתחיל?
"כל מה שנרצה ללמד את הילדים שלנו ולהעביר להם, לא יתחיל ביום שבו הם יביאו חבר הביתה. הם לומדים מאיתנו כל הזמן, מההתנהגות שלנו, מהדרך שבה אנחנו מתייחסים לאלה שאנחנו אוהבים – לבני זוג, לחברים או לבני משפחה. אחרי שהילד או הילדה מגיעים הביתה עם בן זוג, זה הזמן לשמוע מהם איך הם מרגישים עם בן זוגם החדש, איפה הם חווים קשיים ולגבי מה הם סקרנים".
ואם הם נפרדים – איך אנחנו יכולים לתמוך בהתמודדות עם שברון הלב?
"במקרה של פרידה, ההורים צריכים לנסות לחוש אם הם זקוקים להם ורק אז להיות לידם, לא להידחף ולשאול שאלות של חקירה וירידה לפרטים שלא לצורך. הורים רבים נפגעים מכך שילדיהם לא זקוקים להם – אל תפגעו, זה לא נגדכם זה בעדם. תנו מקום לרגשות, תהיו אמפתיים, והכי חשוב – תנו להם את הזמן לעכל את שברון הלב, לכל אחד יש את הדרך שלו להתגבר".