בלי להשתיק: כך תדברו עם הילדים על מוות
איך עונים לשאלה אם גם אימא ואבא ימותו ומה אומרים על קרוב משפחה שנפטר צעיר? כך תדברו עם הילדים בשפה המתאימה
בספר הילדים "תבכה, תכאב, אבל אל תשבר" (Cry, Heart, But Never Break), מאת הסופר הדני גלן רינגטבד, המוות בא לבקר את סבתם הזקנה של ארבעה נכדים. הוא מוצג שם כישות עדינה ומתחשבת המתנהגת בצורה כמעט יומיומית. לפני שהוא ניגש לסבתא, הוא יושב עם הילדים סביב השולחן במטבח ורק הילד הקטן מעיז להסתכל עליו. הילדים מנסים לעכב אותו מלעלות לחדרה של סבתם, והמוות משתהה ומדבר איתם, עונה על שאלותיהם ומספר להם סיפור על החיים, ששזורים בהם גם כאב וגם שמחה. אבל בשלב כלשהו, למרות ניסיונותיהם לעכבו, המוות עולה למעלה והילדים שומעים את נשימתה האחרונה של סבתם.
עוד כתבות מעניינות
בלי 'אימא, תקני לי': כך תחנכו את הילדים לצרכנות נבונה
האם סקס מזרז לידה? בדקנו 20 מיתוסים סביב היריון
10 טיפים איך לגדל ילדים מאושרים עם ביטחון עצמי
ההתמודדות שלנו, המבוגרים, עם המוות, היא לא פשוטה. לכן לא פלא, שכשאנחנו באים לדבר עם ילדינו על הנושא, אנחנו מתקשים עוד יותר. אסתי נאמן, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, שעסקה שנים רבות בליווי ובטיפול במשפחות שכולות, לוקחת את הנושא הזה ומשחררת קצת את הלחץ והפחד שמלווים אותו.
"אחד הדברים הכי חשובים הוא לא להשתיק את הנושא של המוות", היא אומרת, "המוות הוא חלק מהחיים. זה רצף. יש חיים ויש מוות".
כלומר את מציעה לדבר עם הילדים על המוות כבר מגיל אפס?
"אני חושבת שהחברה המערבית חוטאת בגדול. אנחנו שולחים את הזקנים שלנו לדיור מוגן, שיהיו רחוקים מאיתנו, אנחנו צובעים שיער ומנסים להיראות פחות מגילנו, ואנחנו מתעלמים מזה שבמקרה הטוב אנחנו זוכים להזדקן ולמות, שהמוות מחכה לנו מעבר לפינה. החברה המערבית באמת מתכחשת לו. אנחנו כל הזמן חושבים על איך לשמר את החיים לתמיד אבל זה בלתי אפשרי וצריך לדעת להתכונן קצת. אלה החיים וצריך לדבר על כך שהמוות נוכח וקיים והוא יכול לבוא".
איך מסבירים את המוות לילד?
"הספרות המקצועית טוענת שילדים מתחת לגיל 8־9 לא יכולים להבין, קוגניטיבית, את זה שאי אפשר להחזיר את המת. צריך להסביר שהמוות הוא חלק מהרצף של החיים. כמו שפרח נובל, כמו שהעלים על העץ מתייבשים – החיים נגמרים. זה עצוב, אני לא אומרת שזה לא עצוב, אבל אלה הם החיים. אם המוות בא לאנשים זקנים אז הרבה יותר קל להציג את זה, באופן טבעי אדם מזדקן ונגמר, כשמדובר על מוות של מישהו צעיר, יותר קשה לדבר על כך כעל חלק מהחיים כי זה לא קרה באופן טבעי".
ילדים עשויים לפתח פחדים סביב הנושא
"זה בסדר שילד נבהל לרגע ומפחד שאימא או אבא ימותו ושואל שאלות על זה. שישאל ונסביר מה שאנחנו יכולים. אני לא יכולה לתת לך תשובה מה נכון לומר. זה מאוד מאוד תלוי באמונה האישית של כל משפחה", היא אומרת. "הפחד של ילד מזה שאימא תיעלם קורה כבר כשהוא בן חצי שנה ואימא שלו נעלמת לו מעבר לדלת. בגיל שלוש הוא כבר יכול לדבר על זה ואנחנו יכולים לענות לו על שאלות ולחבק אותו אבל אנחנו לא יכולים להבטיח לו שאנחנו לא נמות מחר. באמת אי־אפשר. הפחד הוא נורמאלי וטבעי. מה שלא טבעי הוא להרחיק את המוות מהילד, כי זה לא באמת מגן עליו. להפך".
הרבה הורים מנסים להגן על הילדים שלהם ומספרים להם שהכלב הלך לאיבוד
"הבשורה הקשה היא הפרידה ושהילד לא יראה את הכלב יותר. זה מה שבמילא קורה ואנחנו לא יכולים למנוע את זה. אז עדיף להגיד שהכלב מת. אם אפשר לעשות עם הילד טקס קבורה, זה נהדר. אם סבתא מתה אז חשוב להגיד שסבתא הייתה חולה וזקנה, שזאת דרך הטבע, אנחנו לא נראה אותה יותר, אנחנו נזכור אותה ונעשה דברים כדי לזכור אותה. אם מתעלמים מזה, הילד יגלה את דבר קיומו של המוות בצורה זו או אחרת ואז הוא לא ידע איך להתמודד עם המידע".
אז אמרנו להם שמישהו מת, אבל איך אנחנו יכולים להקל על ילדינו?
"לדבר. לדבר את המוות. לדבר על מי שנפטר. להעלות זיכרונות. לעזור להם לזכור בקול רם. אני מאמינה שאדם חי כל עוד זוכרים אותו. אם הילד יכול לדבר על המת, בלי לעשות מכך דרמה ובלי ש'אסור להזכיר', המוות הופך להיות חלק מהחיים. אי אפשר להימנע ממנו, כל אחד יעשה זאת כמובן על פי האמונה שלו".