בית עם אמנות: מוזיאון של איש אחד
בביתו של אספן האמנות פיליפ כהן עשרות עבודות אמנות עכשווית, רהיטים איקוניים של מעצבי על ורהיטי וינטג' צרפתיים משנות ה־50. כהן מוכיח שוב שהחוכמה ביצירת חלל אישי וחד פעמי מצויה בבחירה קפדנית של פריטים ובשילוב ביניהם
אדריכלות: שארל זאנה
עיצוב פנים: שרון אדרי
שטח מגרש: 500 מ"ר
שטח בנוי: 350 מ"ר
עבודת האמנות הראשונה בביתו של אספן האמנות פיליפ כהן מקדמת את פני המבקרים כבר בכניסה לבית ומבשרת על הבאות: עם פתיחת הדלת זוכים המבקרים לברכת שלום צעקנית ומשעשעת משני תוכים המוקרנים על הקיר שמול הכניסה לבית. התוכים מטיילים מצד לצד על מוט המחובר לעמוד. עבודת הווידיאו האינטראקטיבית של האמנית הישראלית מירי סגל היא אחת מעשרות עבודות האמנות ופריטי העיצוב האיקוניים המקשטים את ביתו של כהן, אשר שופץ לאחרונה מן היסוד כאשר החליט להעתיק את מקום מגוריו מפריז לישראל.
כהן נולד במרוקו, עקר עם משפחתו בנעוריו לפריז, שבה עבד במשך שנים ארוכות כרופא שיניים ועסק במקביל באיסוף אמנות. הוא מספר כי החל באיסוף פריטי יודאיקה ממרוקו ותמונות היסטוריות של קהילת יהודי מרוקו ואט אט רכש עבודות אמנות עכשוויות, עד שבנה אוסף גדול ומרשים של אמנים בינלאומיים מהשורה הראשונה. עבודת האמנות הראשונה שרכש הייתה של האמן האמריקאי אלן מק'קולום שהכריז על "מות הציור". אז החליט כהן שהוא נמנע מאיסוף ציורי שמן ומתרכז באמנות פוסט קונספטואלית משנות ה־80 ואילך. השנה, לאחר 25 שנות איסוף אמנות, הצטרף כהן כנציגו הישראלי של ארטקוריאל – בית המכירות הפומביות המוביל בצרפת, המתמחה הן בעבודות אמנות והן בפריטי עיצוב לאספנים. ארטקוריאל היה בית המכירות הראשון בצרפת שהקים מחלקה המוקדשת אך ורק לעיצוב, ואותה פתח בשנת 2002. כהן עזב את רפואת השיניים, מיקם את משרדו בלב תל אביב, ומשם הוא מנצח על שורה של אירועי אמנות עבור קהל ייעודי.
אוסף של דימויים
עם העתקת מקום מגוריו לישראל עבר ביתו של כהן שיפוץ יסודי על ידי מעצבת הפנים שרון אדרי. הבית בן שלוש הקומות עוצב בקווים נקיים ובצבעוניות מאופקת וניטרלית של אפור, שחור ולבן, המשמשת רקע הולם להצגת אוסף האמנות והעיצוב העשיר של בעל הבית. "מבחינתי להציג את האוסף זה כמו לאצור תערוכה", אומר כהן. "הדברים קשורים זה בזה ויש אצלי נושאים שחוזרים ומופיעים בעבודות. אני לא אוסף ציורים, אני אוסף דימויים, וכשאני קונה עבודה חדשה היא תמיד קשורה באיזשהו אופן לעבודות קודמות באוסף".
כך למשל, באחד הקירות המרכזיים בבית נתלה אוסף עבודות שונות ומגוונות המציגות כפות ידיים. המשיכה לדימוי כף היד החלה בזיקתו של כהן ליהדות מרוקו ולסמל החמסה והמשיכה בהזדהות עם הרעיון שלפיו כף היד מייצגת את חתימת ידו הקונספטואלית של האמן. "קיר הידיים משקף גם את אורח החיים שלי", הוא אומר, "אני משלב בין אמנות גבוהה ונמוכה, יקרה וזולה, וחשוב לי לערבב בין הדברים כמו בין סוגי המדיה השונים".
כהן הוא חובב ואספן מושבע של פריטי עיצוב לא פחות מאשר של עבודות אמנות וביתו מלא בפריטי עיצוב איקוניים. חלקם פריטי וינטג' מקוריים, חלקם עיצובים חדשים ברוח המקור. לעומת אוסף האמנות, המונה כ־300 פריטים שרבים מהם מאופסנים במחסנים, כהן מעיד כי הוא רוכש רק פריטי עיצוב שיוכל להציב בביתו.
בקומת הכניסה חללי האירוח, המטבח והאוכל. כל פינה מעוצבת בסגנון אחר ולפיכך מתקבל עושר סגנוני וויזואלי. בסלון שתי פינות ישיבה, האחת מעוצבת בשחור ויש בה שולחן קפה עגול (טולמנ'ס), כורסאות עור שחורות ומרובעות ולצדן מנורה עומדת הנראית כמנורת שולחן משרדית שהוגדלה לממדי ענק. בגב הפינה הוצבה ספרייה בעיצוב אטורה סוטאס (Sottass), מעצב איטלקי הידוע ברהיטיו הצבעוניים מעוררי החיוך.
הספרייה – אחת מתשע ספריות שנוצרו במהדורה מוגבלת – מצטיינת במראה קובייתי, דמוי משחק לגו, המשלב בין מדפים אופקיים שחורים ולבנים וקוביות אנכיות צבעוניות המפרידות ביניהם, בגוני ירוק, אדום, צהוב וכחול. לצד הספרייה עבודה גדולה של האמן הבריטי ג'ונתן מונק, קודרת ומשעשעת כאחד, שבה נראה ארנב בד שחור ושמוט על גבי יריעה כסופה. העבודה מתייחסת לפסל הארנב הכסוף המפורסם של ג'ף קונס, שכאן כמו איבד את כסותו הכסופה ונראה מוטל על גבי העטיפה שהופשטה ממנו כדמות חסרת חיים.
תקרת החלל מעל פינת ישיבה זו גבוהה במיוחד, וגובהה נוצל להצבה מעניינת של עבודת טקסט של האמן דאגלס גורדון החולשת על החלל כולו. שורות של טקסט לבן המתייחס לזמן החולף נכתבו על גבי סטריפ צבע כחול המקיף את החלל הגבוה. כהן מספר כי רכש את העבודה בשנת 1998 ושקיבל הוראות מדויקות מהאמן להתקנתה. "האמן מבקש שבכל מדינה ייכתבו משפטי הטקסט בשפת המקור, וכאן הם נכתבו בעברית. הוא גם מבקש שייכתבו על גבי קיר כחול שלם, אך מאחר שכאן לא מדובר בתצוגה מוזיאלית, הוא אפשר לי לצבוע רק סטריפ בכחול".
כיסא איקוני בעיצוב האדריכל והמעצב ההולנדי גריט ריטוולדGerrit Rietveld) ) בצבעי הבסיס אדום, כחול וצהוב, הכתיב את עיצובה של פינת הסלון השנייה. "אני אמנם לא אוהב ציור אבל אוהב מאוד צבע. צבעי היסוד של הציור חוזרים אצלי הרבה בעיצוב הבית", מאשר כהן. לצד הכיסא האיקוני ניצב שולחן סלון בעיצוב המעצב הבלגי אדו שאל'ה Ado Chale, ספה איטלקית משנות ה־50 שרופדה מחדש בכחול, צמד כורסאות תואמות בריפוד אדום, עגלת מתכת בעיצוב מאט גוט ( Mate Got) בעלת שלושה מגשי מתכת מדורגים בגוונים שונים ומנורת וינטג' שחורה ומעודנת במיוחד בעיצוב ריספל.
מעל הספה הכחולה ניצבת עבודה של האמנית הצרפתייה טניה מורו, הנראית כטפט בדוגמת פסים בשחור ולבן. למעשה מדובר בהגדלה ובמתיחת אותיותיו העבריות של פסוק מהתנ"ך שמשמעותו היא ש"אלוהים סופר את דמעות האישה" מספר כהן. שטיח מרובעים אדומים בעיצוב רון ארד משלים את המראה הווינטג'י של פינת הישיבה. הצבע הצהוב מהדהד גם בכניסה לבית, בשורת מושבי פלסטיק מעוגלים בעיצוב צ'רלס וריי איימס, הנראים כמו כיסאות בחדר המתנה של רופא.
מעליהם נתלתה תמונה מפתיעה: תצלום של הצלם עדי נס שבו נראים דמות של שוטר ודמות של אסיר, שניהם כהי עור וחמורי סבר, כשניצבים זה כנגד זה וראשיהם כמעט נוגעים. כהן מעיד כי הוא מודע לעוצמתה של התמונה ומאחר שלא מעט אנשים נוטים לראות בה איום ואגרסיביות, בחר למקמה בכניסה לבית – אזור שבו עוברים ולא שוהים זמן רב. "אני אישית מאוד אוהב אותה ואת העוצמה שיש בה, למרות שלצערי היא ממשיכה להיות רלוונטית ולייצג את מצב החברה היום", הוא אומר. עוד בכניסה לבית, עמוד בעיצוב חברת טכנו שממנו יוצאים כדורי עץ בגדלים שונים, המייצרים מעין גלקסיה מרחפת. לצד העמוד עבודה מוקדמת של האמן הישראלי־צרפתי אבשלום (מאיר אשל) הנראית כפריטי ריהוט לבנים וישרי קווים.
אין מספיק קירות
פינת האוכל שלצד המטבח רוהטה בשולחן אוכל גדול וחדש שסביבו כיסאות פלסטיק מקוריים בעיצוב איימס, בגוונים שונים. לצדו ניצבת שידת מגירות מקסימה ומעוררת חיוך של קבוצת העיצוב ההולנדית Droog Design הנראית כערב רב של מגירות מסוגים שונים הקשורות זו לזו בערימה חסרת סדר. למרות המראה הלא פונקציונלי של השידה כל אחת מן המגירות משמשת את כהן לאחסון, בעיקר של קטלוגים ושל ספרים. בגב פינת האוכל נתלה אוסף חנוכיות ברזל ישנות המזכיר את תחילת דרכו של כהן כאספן של פריטי יודאיקה. במטבח, שעיצובו נקי ופונקציונלי, נתלתה עבודה של צמד האמנים הצרפתים Societe Realist. בתמונה מפה גדולה של העולם על רקע שחור. כל מדינה במפה מצוירת כציור מופשט של כתמים בצבעי דגלה.
גרם המדרגות הסמוך מוביל אל קומת חדרי השינה וגם הוא נוצל לתצוגת עבודות רבות התלויות בו בצפיפות. "אני צריך עוד קירות" צוחק כהן, "כשפותחים חלונות רחבים בבית זה מקטין את שטחי הקיר וזו בעיה לאספן. הרבה מהעבודות שלי נותרו בפריז כי אין להן מקום כאן. לכן ניצלתי את גרם המדרגות לתליית עבודות אמנות רבות". למרגלות המדרגות צמדי דיוקנאות של גבר ואישה בתחפושות שונות: צמד דיוקנאות של הצלמת סינדי שרמן ושל האמן ריצ'רד פרינס המחופש לאישה, צמד דיוקנאות של רופא ושל אחות וצמד עבודות של האמן הגרמני הנס פיטר פלדמן, הנראה כצמד ציורי שמן קלאסיים שצוירו להם אפי ליצן אדומים. כהן מסביר כי פלדמן אינו מצייר. הוא רכש את ציורי הדיוקנאות בשוק הפשפשים והזמין צייר אחר לצייר להם אפי ליצן. "בשבילי זו בדיחה על ציור ועל המראה הבורגני המכובד המיוצג בציורי דיוקנאות קלאסיים" הוא אומר.
שירותי האורחים הם יצירת עיצוב בפני עצמה. הם חופו באריחים לבנים בדוגמת תבליט גלי מתפתל ועל הקיר נתלה ארון תרופות שחור משנות ה־50 בעיצוב שרלוט פריו שנבנה למשרדי איירפרנס בברזוויל, קונגו. "אני אוהב לשלב בחללים חדשים ועכשוויים פריטים ישנים ופריטי וינטג' מעוצבים" מסביר כהן את הבחירה, "זה פחות מקובל בישראל והייתי רוצה לתרום להנחלת מסורת של שילוב ישן וחדש".
קירותיו של חדר השינה חפים כמעט מאמנות כדי שהחלל יהיה נקי ונינוח. החדר עוצב בגוונים בהירים ורגועים והוצבו בו שני כיסאות בקווים מתעקלים וחושניים המזכירים תנוחות גוף נשיות ומכניסים חום ורכות לחדר: כיסא פלסטיק לבן בעיצוב איימס שתוכנן מזמן אך ייצורו התאפשר רק עם התפתחות הטכנולוגיה לפני כ־15 שנה על ידי חברת ויטרה וכיסא קש בעיצוב רך ואורגני של מארק ניוסון. חדר הרחצה הגדול, הפתוח לחלוטין לחדר השינה, עוצב בגוונים הפוכים ורוצף בשיש שחור.
משרדו של כהן, הממוקם אף הוא בקומה השנייה, מרוהט בפריטים צרפתיים משנות ה־50: שולחן מתכת וכיסא עץ פשוט בעיצוב ז'אן פרובה, מיטה ודפלק קיר מעץ בעיצוב שרלוט פריו ומדפי עץ לצד לוח כיתה שחור בעיצוב לה קורבוזייה. "החדר נועד להיות אינטימי, קרוב יותר לעצמי ולביוגרפיה שלי" מסביר כהן "ויש בו עבודות אמנות המתייחסות גם למסורת היהודית־מזרחית, כמו סדרת התצלומים בשחור לבן של האמן הישראלי ז'וזף דדון, צמד תצלומים של דוד עדיקא ותצלום נעלי המלח הידוע של האמנית המובילה סיגלית לנדאו". "אני רוצה ללמד את הלקוחות שלי שאפשר לשלב עבודות ישנות וחדשות, עיצוב עכשווי ווינטג' וגם יקר יותר ופחות" הוא מסכם.
