קירות בהפרעה

ליאת אלבלינג, "ללא כותרת", 2011, Pigment print 60x70 cm 
הדפסת פיגמנט, 2011, 60x70 ס"מ
ליאת אלבלינג, "ללא כותרת", 2011, Pigment print 60x70 cm הדפסת פיגמנט, 2011, 60x70 ס"מ

סדרת כתבות המציגה בכל חודש תערוכה בנושא משתנה, מספקת לכם הזדמנות להתעדכן בעבודות של מיטב האמנים העכשוויים בתערוכות שמגיעות אליכם הביתה. והפעם, מבחר לא מייצג של עבודות מהארץ ומהעולם המתייחסות לחללים ארכיטקטוניים בהפרעה: מבנים שהתעוותו, בתים שכוחות טבע פלשו לתוכם וחללים שסצנות סוריאליסטיות מתרחשות בין כותליהם - חלקם מאיימים, חלקם קסומים וכולם מפתיעים בדרכם

88 שיתופים | 132 צפיות

 Henrique Oliveira

2014 "Transarquitetonica" 

5X18X73 מ', עץ, לבנים, בוץ, במבוק, דיקט PVC וענפים

בעשור האחרון יוצר האמן הברזילאי אנריקה אוליברה (Henrique Oliveira), שהחל את דרכו כצייר, מיצבים גדולים המשתלטים על חלל התצוגה, ומשלב בהם אלמנטים פיסוליים ואדריכליים. ב־2014 הוזמן אוליברה על ידי המוזיאון לאמנות עכשווית בסאו פאולו ליצור עבודה עבור חלל הכניסה בבניין החדש של המוזיאון, ויצר את Transarquitetonica – מיצב הנראה כמערכת שורשים ענקית המתפתלת בין עמודי האכסדרה של המבנה המודרניסטי. מה שנראה מבחוץ כעץ ענק שקרס אל תוך מבנה המוזיאון מתגלה כפסל חלול המכיל מערכת של מסדרונות, חדרים וחללי מעבר שהצופה מוזמן להלך בהם. הכניסה למיצב היא מסדרון לבן וישר, מודרניסטי למראה, שהופך למבנה לבנים חשופות וגגות פח ומזכיר שיכוני עוני. אלה מתחלפים בקירות בוץ המכוסים בסכך והופכים לצריפי עץ ודיקט שבהדרגה מתפצלים ומתעקלים כמבוך של מערות. היציאה ממערכת המערות מתבצעת דרך מה שנראה כענפיו של עץ ענק. המעבר בחלליו של המיצב מעלה על הדעת אבחנות על הקשר בין טבע לתרבות ועל הדרך הארוכה שעברה האדריכלות בתרבות האנושית – ממערות האדם הקדמון לפני אלפי שנים ועד למופת של תכנון מודרניסטי המתבטא במבנה המוזיאון, שנועד להכיל עבודות אמנות, והופך לחלק מן העבודה עצמה.

Transarquitetonic. באדיבות GALERIA MILLAN, סאו פאולו, ברזיל
Transarquitetonic. באדיבות GALERIA MILLAN, סאו פאולו, ברזיל
Transarquitetonic. באדיבות GALERIA MILLAN, סאו פאולו, ברזיל
Transarquitetonic. באדיבות GALERIA MILLAN, סאו פאולו, ברזיל

Leandro Erlich

Batiment" 2004"

האמן הארגנטינאי ליאנדרו ארליך יוצר מיצבים טוטאליים ומרשימים המבוססים לא אחת על אשליות אופטיות. במיצב Batiment ("בניין" בצרפתית) יצר עבודה מתוחכמת בפשטותה: חזית של בניין גדול הוקמה על הקרקע, סמוך למראה גבוהה. מאחר שהמראה ניצבת אנכית לקרקע, השתקפות חזית הבניין בה יוצרת אשליה אופטית של בניין רגיל הניצב על תלו. המבקרים מוזמנים להלך על המשטח השטוח, "לטפס" על קירותיו, "להשתלשל" מחלונותיו או "לקפוץ" מן הקומה השלישית, והמראה המשקפת את החזית תגרום לפעולות להיראות כאילו בוצעו על בניין אמיתי, כאילו היו המשתתפים חסרי משקל או בעלי כוחות על נסתרים. כמרבית עבודותיו של ארליך, עבודה זו חותרת תחת התפיסות החושיות המובנות מאליהן וחוקרת את מערכות התפיסה וההכרה האנושיות. כמו כן היא מזמינה את הצופים להשתתפות פעילה ביצירת האמנות ויוצרת קשר בין המבקרים החולקים מרחב משותף.

הוצג בלילה לבן, פריז. באדיבות האמן וגלריה ברוורמן, תל אביב
הוצג בלילה לבן, פריז. באדיבות האמן וגלריה ברוורמן, תל אביב

יעל בורשטיין

"ללא כותרת" 2009

הזרקת דיו על נייר ארכיבי, 3X2 מ'

עבודותיה של יעל בורשטיין עוסקות ביחסים שבין חללים מנטליים לחללים פיזיים. היא אוספת דימויים קיימים של חללי מגורים ריקים, נופים טבעיים ומסכות אתניות ושבטיות ושוזרת אותם לקולאז'ים צילומיים, פסלים דו ממדיים או טפטים המתמזגים בקירות חלל התצוגה. ברבות מעבודותיה מרחף איום הקריסה מעל חללי הפנים שהיא מציגה, החושף את שבריריותו של הבית ואת אי היציבות וחוסר הביטחון המפעפעים מתחת לחזותם העמידה והמגוננת של פני השטח האדריכליים. לא בכדי משלבת בורשטיין בעבודותיה תצלומי מסכות שבטיות, שכן העבודות עוסקות בכיסוי וגילוי ובהצצה אל מתחת לפני השטח של החללים שאנו חיים בהם. בעבודה זו חיברה בורשטיין בין דימוי של מדבר ממגזין טבע אמריקאי ישן לתצלום מטבח מספר על אדריכלות מודרניסטית בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה. המדרון המדברי הזר נראה כפולש אל החלל הביתי, ושיפוליו מאיימים להטביע ולכסות את המטבח. סכנת הדריסה בוראת חיזיון סוריאליסטי מפתיע ביופיו. מלאכת המחשבת המדויקת של שזירת הדימויים יוצרת מחזה מהפנט שנראה כמעט טבעי ומפתה את הצופה לקפוא על מקומו במקום לנוס על נפשו.

באדיבות האמנית וגלריה עינגע, תל אביב
באדיבות האמנית וגלריה עינגע, תל אביב

Hiraki Sawa
Going Places Sitting Down" 2004"

מיצב וידיאו תלת ערוצי, 8:40 דקות

בעבודות הווידיאו המהפנטות שלו חוקר האמן היפני היראקי סאווה נופים פסיכולוגיים ועולמות בלתי צפויים, ויוצר חיבור סוריאליסטי ומפתיע בין חללים ביתיים ומדומיינים. סרטיו מאוכלסים בחיות, באובייקטים דוממים ובדמויות אנושיות. נראה כי כולם עסוקים בחיפוש מתמיד אחר מקומם בעולם תוך כדי חקירת נושאים כלליים  כמו זיכרון, עקירה ונדודים. במיצב הווידיאו התלת ערוצי Going Places Sitting Down (לטייל בישיבה) יוצא סאווה למסע פנטסטי ופלאי בין כתליו של הבית האנגלי שבו גר, ובו מתרחשות סצנות סוריאליסטיות דמויות חלום: עצים צומחים מתוך שטיח שעיר; סוסי נדנדה זעירים מעץ נראים משייטים בתוך כיור אמבטיה; אדם הרכוב על גבי גמל חוצה את מישוריו של שטיח אדום; וצי של ספינות מפרש זעירות חוצות ים כחול הנפרש תחת כריכות העור של שורת ספרים עתיקים. החלל הביתי הופך ליעד קסום שכל פרט בו מעורר פליאה, לארץ לא נודעת שבה מפליג האמן למסעותיו הדמיוניים מבלי לעזוב את הטריטוריה הביתית.

"Going Places Sitting Down" באדיבות האמן וגלריה James Cohan, ניו יורק ושנגחאי
"Going Places Sitting Down" באדיבות האמן וגלריה James Cohan, ניו יורק ושנגחאי
"Going Places Sitting Down" באדיבות האמן וגלריה James Cohan, ניו יורק ושנגחאי
"Going Places Sitting Down" באדיבות האמן וגלריה James Cohan, ניו יורק ושנגחאי
"Going Places Sitting Down" באדיבות האמן וגלריה James Cohan, ניו יורק ושנגחאי
"Going Places Sitting Down" באדיבות האמן וגלריה James Cohan, ניו יורק ושנגחאי

Carlos Amorales

"ענן שחור", 2007, טכניקה מעורבת ומידות משתנות

"ענן שחור" הוא אחד המיצבים הידועים והמרהיבים ביותר של האמן המקסיקני קרלוס אמורלס. במיצב שכפל אמורלס לאלפי עותקים דימויים של 36 זני עש בגודל טבעי באמצעות חיתוכי נייר שחור, הדביק אותם על קירות הסטודיו שלו, ובהמשך על קירות חלל התצוגה. חלל הגלריה הלבן והריק הפך להיכל שענן שחור של אלפי עשים פלשו אליו וממלאים את קירותיו. העבודה המונומנטלית זכתה לפרשנויות רבות והיא כורכת יחד מושגים כמו יופי, פיתוי ואיום. מצד אחד פרפרים מזוהים עם יופי ופריחה ויש הגורסים שהעבודה מתייחסת באופן מרומז לאחת התופעות הביולוגיות המיוחדות בעולם – נדידתם ההמונית של מיליוני פרפרים בעונת הסתיו מצפון אמריקה למקסיקו, והשטיחים החיים והרוחשים שהם יוצרים כשהם מכסים עצים שלמים, שיחים וסלעים. מצד אחר, כנפיהם הצבועות שחור ופלישתם הלא טבעית אל המבנה מקשרת את העבודה גם למגפה השחורה המתוארת בתנ"ך. הפרשנויות השונות מחדדות את חמקמקותם של מושגים מנוגדים לכאורה, כמו יופי וסכנה, שלווה ואסון, טוב ורע.

Carlos Amorales"ענן שחור", 2007, טכניקה מעורבת ומידות משתנות. באדיבות מוזיאון ישראל, ירושלים. צילום: עודד לבל
Carlos Amorales
"ענן שחור", 2007, טכניקה מעורבת ומידות משתנות. באדיבות מוזיאון ישראל, ירושלים. צילום: עודד לבל

שי זילברמן

"ללא כותרת", 2013, קולאז' דיו וגרפיט על נייר, 24X21 ס"מ

בשנים האחרונות יוצר שי זילברמן קולאז'ים ידניים מתוך מאגר של דימויים קיימים. הוא נמנע מחיפוש אינטרנטי ונשען על מכלול הדימויים הנמצא במדיה המודפסת בלבד. הוא מבקש להציע אלטרנטיבה למציאות העכשווית, המאופיינת בעודפות דימויים, וממחזר תצלומים מן המוכן. הוא מרבה לשלב דימויים אדריכליים ודימויי טבע ונוף, ויוצר טבע בדיוני ומטריד או סביבות ביתיות סוריאליסטיות שיצורי כלאיים קסומים ומטרידים כאחד, שילובי אדם וחיה, מאכלסים אותן. "אל תוך מרחבי הנייר הוא אורג דמויות וסצנות מומצאות שאת גיבוריהן הוא מוצא בנדודיו בין המקורות שהוא אוסף בקדחתנות: אלבומי מסע, ספרי אדריכלות ונוף, מגזינים, אנציקלופדיות וכתבי עת ישנים", כותבת האוצרת טל בכלר על תערוכת היחיד שהציג השנה במוזיאון הרצליה לאמנות. בעבודתו הנוכחית מוצגים יצורי כלאיים פנטסטיים בעלי ראשי ציפורים, המאזכרים את כתב היד המאויר "הגדת ראשי הציפורים" העתיקה, שכמו פלשו לסעודה במטבח ביתי כלשהו בסצנה מוזרה ומסתורית הנדמית לחלום.

"ללא כותרת" 2013
"ללא כותרת" 2013

עילית אזולאי

"בחזות הדברים", 2011, הזרקת דיו על נייר ארכיבי, 68X108 ס"מ

העבודה "בחזות הדברים" נוצרה בשנת 2011 כחלק מתערוכה שהתקיימה בבניין רפאים ברחוב חיסין 27 בתל אביב. שמונה אמנים מקומיים הוזמנו להתייחס לאדריכלות האקלקטית של המבנה הנטוש. הבניין, המיועד לשימור, התאפיין בתקרות גותיות, בחזית מודרניסטית ובגרמי מדרגות בסגנון אר נובו – שילוב המהדהד את חזונו האדריכלי האקסצנטרי של בעליו המקוריים, יהודי פולני שהצליח להימלט מאירופה עם משפחתו ערב מלחמת העולם השנייה ולהגר לישראל. בה בעת משקף הבניין את טבעה האקלקטי של האדריכלות בארץ בשנות ה־40 וה־50, שהושפעה ממסורות אדריכליות אירופיות וים תיכוניות. עבודותיה של אזולאי לתערוכה התבססו על תצלומים של משטחי קירות ושל יחידות אדריכליות ששונו בתהליך דיגיטלי. בעבודה זו נראות תריסר תלמידות בית הספר באוהאוס שנשתלו בגרם המדרגות המוזנח. הן מחייכות, ולצדן ניצב מעין סלע טחוב שהוצא ממקומו הטבעי וקנה המידה שלו שונה. הטחב מסמן אף הוא זמן שחלף או הזנחה שפשתה במבנה והשילוב בין הסלע הירוק, צילום עכשווי של גרם המדרגות הישן וצילומי ארכיון של תלמידות בית הספר שפעל בגרמניה של שנות ה־30 חותר תחת מושגי הזמן והמרחב המוכרים, והופך את גרם המדרגות לחלל מעבר מקומה לקומה, מפנים לחוץ, ומ"כאן" מוכר אל "שם" לא מוגדר.

עילית אזולאי "בחזות הדברים", 2011, הזרקת דיו על נייר ארכיבי, 68X108 ס"מ באדיבות האמנית וגלריה ברוורמן, תל אביב
עילית אזולאי "בחזות הדברים", 2011, הזרקת דיו על נייר ארכיבי, 68X108 ס"מ באדיבות האמנית וגלריה ברוורמן, תל אביב

Andreas Golinski

"ללא כותרת" (פרט מתוך התערוכה "אבק חפירות"), 2015, 110X60X37 ס"מ

עבודתו של האמן הגרמני אנדריאס גולינסקי מאופיינת בשילוב פיסול ואדריכלות. בחירותיו בחומרים כמו בטון ופלדה מייצרות סביבות מינימליסטיות המשדרות ריחוק וניכור ואסתטיקה של דעיכה. עבודתו מוּנעת מעניינו העקבי של האמן בעבר, לרוב באירועים מטרידים, בנבירה בארכיונים ובמקורות היסטוריים. הוא מטמיע את העבר בסביבות שהוא מייצר, ותוך כדי כך עוסק בהיעדר, בדבר אשר אבד כליל. עבודותיו הן כעין מצבות להתרחשויות אשר נעלמו כביכול מן התודעה הקולקטיבית. בתערוכתו "אבק חפירות", שהוצגה בגלריה חזי כהן בתל אביב, כיוון גולינסקי ליצירת אי נחת. על הרצפה ועל קירות החלל הותקנו דלתות, אמיתיות ומדומות, חלקן סגורות, אחרות פתוחות למחצה, וביניהן פסלי בטון ופלדה המדמים הרס אדריכלי. "מתוך התעתוע חותר גולינסקי תחת ההיגיון הפנימי של החלל, ומערער את מקומה של האדריכלות במסגרת המבנה החברתי", כותבת האוצרת הגרמניה ורנה שניידר על התערוכה. "להיכן מובילות הדלתות של גולינסקי? יהא זה עבר אפל, עתיד לא ידוע או צלילה אל ריק חסר תחתית, הדבר נותר מעורפל ונתון לדמיון…"

"ללא כותרת", באדיבות האמן וגלריה חזי כהן, תל אביב, צילום: ליאת אלבלינג
"ללא כותרת", באדיבות האמן וגלריה חזי כהן, תל אביב, צילום: ליאת אלבלינג
"ללא כותרת", באדיבות האמן וגלריה חזי כהן, תל אביב, צילום: ליאת אלבלינג
"ללא כותרת", באדיבות האמן וגלריה חזי כהן, תל אביב, צילום: ליאת אלבלינג

תמר הרפז

Kitchen Sink Drama" 2014"

מתוך התערוכה המרכז לאמנות עכשווית (CCA), תל אביב

השימוש של הרפז באור, במראות ובעדשות יוצרים אשליות אופטיות ייחודיות במיצביה. מיצביה הגדולים יוצרים בחלל התצוגה המוחשך מעין ארץ של מראות, שבבואות חיוורות של חפצי בית מרחפות בה כמו רוחות רפאים. הבבואות טוות סיפור מרומז ואפל בחלל, הד קלוש להתרחשות אלימה או מאיימת שאולי התקיימה בו. בתערוכה Kitchen Sink Drama (דרמת כיור המטבח) יצרה הרפז סצנת מטבח מטרידה בעלת משמעויות סמליות. כיסא המוטל על צדו, כיור שנעקר ממקומו, כיריים בוערות, סירים וקערות המרחפים בחלל וכתמי מזון ומשקאות שנשפכו סביב משתלבים זה בזה ויוצרים סצנה הנראית כהכלאה של אזור מלחמה ומשק בית. מערך מורכב של לוחות זכוכית מייצר, באמצעות תאורה בלבד, צללים והשתקפויות חמקמקות. אלה, בשילוב החפצים הממשיים בחלל, בוראים זירת אסון ביתית מתעתעת, המשתנה לעיני הצופה בהתאם לנקודת מבטו, ומעלה שאלות על יציבותו של הבית במציאות חיינו הנזילה.

"Kitchen Sink Drama", באדיבות האמנית וגלריה זומר, תל אביב. צילום: אלעד שריג, עיבוד תמונה: גלית אלוני
"Kitchen Sink Drama", באדיבות האמנית וגלריה זומר, תל אביב. צילום: אלעד שריג, עיבוד תמונה: גלית אלוני
"Kitchen Sink Drama" באדיבות האמנית וגלריה זומר, תל אביב, צילום: אלעד שריג, עיבוד תמונה: גלית אלוני
"Kitchen Sink Drama" באדיבות האמנית וגלריה זומר, תל אביב, צילום: אלעד שריג, עיבוד תמונה: גלית אלוני
"Kitchen Sink Drama", באדיבות האמנית וגלריה זומר, תל אביב, צילום: אלעד שריג, עיבוד תמונה: גלית אלוני
"Kitchen Sink Drama", באדיבות האמנית וגלריה זומר, תל אביב, צילום: אלעד שריג, עיבוד תמונה: גלית אלוני

אורלי סבר

"מיטות", 2004, 3X3X4.5 מ'

מתוך התערוכה "יותר מזה", גלריה זומר, תל אביב 

הטיפול במושג הבית בעבודותיה של אורלי סבר נובע מחיפוש מתמיד אחר מקום פרטי ומגונן, המסתיים לרוב באכזבה. מיצביה הגדולים יוצרים מרחבים אדריכליים שלמראית עין מציעים אפשרות מנחמת של הכלה והגנה, אך למעשה הם ריקים, חסומים ואינם מובילים לשום מקום או שתפקודם עומד בסתירה למציאות. במיצב המוקדם "מיטות" שמילא את כל חלל הגלריה, בנתה סבר חדר שלם המונח על גבי שורה של מיטות ילדים. החדר האטום ונטול הפתחים נראה כמו צף בחלל הגלריה. הוא אינו נוגע בתקרה, ברצפה, או בקירות, וכמו מתמזג עם המיטות והופך לישות אחת עמן, כאורגניזם גדול שצימח רגליים. מעבר צר שנותר סביב החדר הצף מזמין את הצופים להקיפו בחיפוש סרק אחר פתח כניסה או חלון הצצה, אך האפשרות היחידה היא להתכופף ולזחול תחת שורת המיטות כמו בתקופת הינקות. כך נותר הצופה תמיד בחוץ, דחוק במעבר צר ולא נוח, סובב סביב המבנה הבלתי חדיר בציפיית שווא להתרחשות כלשהי. המבנה הארכיטקטוני, המשתלט על החלל וחוסם אותו, סוגר על הצופה, דוחק אותו אל הקיר והופך ממקום מקלט ומסתור לחלל מסתורי ומאיים. 

"מיטות", צילום: רמי מימון
"מיטות", צילום: רמי מימון

ליאת אלבלינג

"ללא כותרת", 2011, הדפסת צבע, 60X70 ס"מ

תוצרי עבודתה של ליאת אלבלינג הם כמעט תמיד תצלומים, אולם הדרך ליצירתם אינה מתמצית בלחיצה על כפתור המצלמה. התערבותה בתצלום עשויה להתחיל כבר ביצירתו של האובייקט המצולם, בעיבוד ובארגון מחדש של החומרים המצולמים. היא מרבה להתייחס למבנים, ובהם היא מוחקת, משנה או מוסיפה פרטים, ולעסוק בפונקציונליות ובדיס־פונקציונליות של ארכיטקטורה. בסדרת הבתים הראשונה שלה התייחסה אל הבית כאל אובייקט מטופל, ושינתה את מאפייניו החיצוניים בניסיון לנסח אמירה על מאפייניו הפנימיים כדרך לביטוי תחושות ניכור, בדידות וגעגוע. היא הצמידה חלקי מבנים, שאלה אלמנטים אדריכליים ממקורות שונים, הסירה מרפסות, שתלה דלתות, מחקה פתחים ובנתה חלל ארכיטקטוני בדיוני שהגישה אליו חסומה – מעין קובייה אטומה הצופנת סוד. בהמשך יצרה מוטציות אדריכליות הנראות כיצורי כלאיים דמיוניים – בית הנראה כיצור קומיקס משעשע או כמוטציה אורגנית מאיימת שצמיחתה יצאה משליטה. המבנה בעבודותיה כמו זונח את תפקידו המסורתי המכיל והמגונן ומקבל חיים ואף מאפיינים אישיותיים משל עצמו.

ליאת אלבלינג "ללא כותרת"
ליאת אלבלינג "ללא כותרת"