מלכת המוסיקה העולמית
אישתר, כוכבת בקנה מידה עולמי, מוציאה דיסק חדש ומגיעה לביקור
קראו לה Queen of World Music והיא הופיעה בפני שועי עולם כמעט בכל פינה על פני הגלובוס, כולל במקומות שלא בטוח ששמעת עליהם. היא חיה על הקו ישראל-פריז-שאר העולם. יש לה את כל מה שאפשר לרצות, ובכל זאת, אישתר – אתי זך בשבילך – נותרה בחורה חמה, פתוחה ולבבית, חפה ממניירות ונטולת פוזה. לא מזמן הושק בארץ אלבומה האחרון, Raggaboom, וכעת היא מחלקת את זמנה בין קידום מכירות, עבודה על אלבום חדש וטיפול בתאומים שלה, בני השמונה חודשים. עכשיו היא בארץ ו-COSMO תפס אותה לשיחה על חיי הזוהר, פוליטיקה, מוסיקה, משפחה, קריירה ואהבת הארץ.
מה מחזיר אותך לארץ?
"אני מבקרת כאן כל הזמן. אמנם אני גרה בפריז כבר 15 שנה, אבל אני מאוד פטריוטית ומבחינה רוחנית אני לא מרגישה שאי פעם עזבתי את ישראל. אני בקשר תמידי עם המשפחה והחברים ומעורבת ומעורה בכל מה שקורה בארץ מבחינה פוליטית".
את מגדירה את עצמך כישראלית?
"בהחלט כן. בלי שהתכוונתי יצא שנפל עליי 'תיק' להיות שגרירה של ישראל בחו"ל, ואני מדברת על ישראל בהרבה תכניות טלוויזיה שאני מוזמנת אליהן. בתקופת מלחמת לבנון זה היה קשה במיוחד כי הדימוי של ישראל בעולם היה רע מאוד וכמעט שלא הייתה שום פעילות הסברה ישראלית, לעומת העמדה הפלסטינית שזכתה להרבה זמן מסך. בתקופה ההיא היו מזמינים אותי לדבר על תקליט או על שיר והייתי מוצאת את עצמי מדברת המון על מדינת ישראל ומסבירה את עמדתה".
נתקלת גם באנטישמיות?
"אני אישית לא, כי יש עדיין מסתורין סביב הזהות שלי. אני מקבלת תמונות של ישו וספרי קוראן שישמרו עליי, וכמובן גם תהילים ומגן דוד. למרות שאני תמיד מדברת על הזהות הישראלית שלי ועל העובדה שהייתי בצבא (אישתר הייתה מכונאית המטוסים הראשונה בצה"ל – ש.ב.ד.), עדיין יש אנשים שלא ברור להם שאני יהודייה, גם בגלל שאני שרה בערבית. נוח לי עם המסתורין הזה ואני מעדיפה להשאיר אותו ככה".
אישתר התחילה את הקריירה שלה בגיל 14 כזמרת חתונות. בגיל 20 היא נסעה לאוסטרליה ובדרך חזרה החליטה לעצור בפריז, שם נסללה הדרך לקריירה המטאורית שלה כזמרת בינלאומית. היא בת לאם מצרית ולאב מרוקאי, והמוסיקה שלה מושפעת מכל מה שספגה בבית. "אמא שלי הייתה הולכת לעבודה ומשאירה אותי עם סבתא שלי, וממנה למדתי לדבר ערבית", היא מספרת. היא שולטת באופן מלא בערבית מצרית וספרותית, באנגלית, ומדברת גם צרפתית. למרות שבאלבום אלבינה היא שרה גם בספרדית היא לא דוברת את השפה.
כיום הקריירה של אישתר חובקת עולם ואין כמעט עיר גדולה שהיא לא הופיעה בה. ברשימת המדינות שבהן היא הופיעה אפשר למצוא את רוב המדינות הגדולות בארצות הברית ואת רוסיה, פולין, ארמניה, אוסטרליה, אנגליה, מקסיקו, ברזיל ועוד. המוסיקה הייחודית שלה הובילה אותה גם אל מדינות ערב, שחלקן קיבלו אותה בזרועות פתוחות וחלקן באיומי רצח.
"בטוניס כתבו בעיתונים שאני הטענתי את מטוסי הקרב של צה"ל בפגזים כדי שיפציצו את עזה ואת לבנון", היא מספרת. "לפני כמה שנים הייתי אמורה להופיע גם בדקאר, בירת סנגל, מדינה שיש בה קהילה לבנונית גדולה, ויום לפני ההופעה שגריר ישראל צלצל וביקש שלא אגיע כי התקבלו איומים על חיי". במרוקו, לעומת זאת, היא הופיעה בפני המלך חסן, שהביא את להקת הארמון שתנגן לה "הבה נגילה". לדבריה, המסר שהמוסיקה שלה נושאת הוא מסר של שלום, אהבה ואמונה באדם באשר הוא, והוא חזק מספיק כדי שאנשים ישימו לב אליו ופחות אל עניין הלאום והפוליטיקה.
לפני שמונה חודשים התרחש אירוע מכונן בחייה של אישתר, כשילדה את התאומים לביא ושירה. בתקופת ההריון היא בקושי הופיעה. כרגע היא מתרכזת בלחזור לעצמה אחרי הלידה. "אני לא מופיעה עכשיו כי אני עוד כבדה מההריון. מכיוון שגם לא שרתי כל כך הרבה זמן אני צריכה לחזור לזה לאט לאט. אני חייבת להיות במיטבי לפני שאעלה שוב על הבמה".
את מתגעגעת להופעות?
"מאוד. אני לא זמרת סטודיו. כשאני מקליטה אני משתעממת וסובלת. בשבילי לעשות תקליט זה הריון ולידה מאוד מסובכים. אני חייבת את הקשר עם הקהל".
איך את משלבת בין אמהות לקריירה?
"יש לי או-פר צמודה ואמא שלי עוזרת לטפל בילדים. אני מסננת הופעות, למשל הזמינו אותי להופעה בניו יורק וסירבתי כי זו נסיעה ארוכה. פעם הייתי נוסעת לניו יורק ונשארת שם במשך כמה שבועות כדי לנצל את הזמן להקלטות ולפגישות עם החבר'ה. היום זה בלתי אפשרי".
ותחזרי להופיע עם בטן חשופה?
"בוודאי. הבגדים החושפניים מדגישים את הקשר שלי למצרים הקדומה. על הבמה זו התרבות שלי ואין לזה שום קשר לאופנה".
איך את מצליחה לשמור על העור והגזרה כשאת כל הזמן בנסיעות?
"זה נראה לך שמור? (צוחקת). זה מאוד קשה, אני חייבת לרדת במשקל. למרות שנזהרתי נורא העליתי בהריון 35 ק"ג ובעלי כל הזמן אומר לי שאני צריכה להוריד אותם בדחיפות".
איפה את קונה בגדים?
"לרוב בניו יורק. אני מקבלת בגדים מרוברטו קוואלי ומז'אן פול גוטייה ואוהבת מאוד גם את דני מזרחי. יש לי כמה דברים של דיור אבל אני לא מתייחסת למותגים עצמם ויכולה גם לקנות בגדים בשוק. המוטו שלי הוא 'זה לא מה שאתה לובש, אלא איך אתה לובש אותו'".
הביקור של אישתר בארץ מוקדש, כאמור, לאלבום Raggaboom שיצא בעולם ב-2006 ולא היה אמור לצאת כלל בארץ. "לא רציתי שהאלבום הזה יופץ בארץ מכל מיני סיבות, אבל לחצו עליי ובסוף הסכמתי. האלבום הבא שעליו אני עובדת, שייצא ב-2008, מתוכנן לצאת גם בארץ והוא יותר מפתיע", היא מוסיפה בחיוך מסתורי. "לא כל האלבום בערבית ואני שרה בו במקצבים ובשפות שעוד לא שמעו אותי שרה בהן".
באלבום החדש שלה היא שרה רגאיי ומארחת אמנים כמו הראפר הצרפתי ג'יי.מי. סיסוקו, שהפך את השיר הידוע סוואח למודרני ועדכני. היא מספרת שתמיד רצתה להקליט את השיר ובהתחלה חשבה להישאר נאמנה למקור המצרי ה"כבד" והמסורתי, אבל החליטה לתת את העיבוד דווקא למישהו שאין לו שום קשר לסגנון הזה, מוזיקאי צועני שהיא עובדת איתו. היא הקליטה את השיר בסטודיו הקטן שבנתה בביתה. "יש בי רעב לדברים חדשים", היא אומרת, "ואני שומעת מוסיקה שונה מאוד ממה שאני עושה; הרבה B&R, פאנקי ורוק".
מה דעתך על תופעת כוכב נולד?
"הלוואי וזה היה קיים בתקופתי, למרות שאני לא מצטערת על הדרך שעברתי. זו הזדמנות מצויינת לאנשים צעירים ולא מוכרים, אבל כל הנושא איבד פרופורציות. חלק מעניין הכוכבות נובע מההתחככות בקהל ובאור הזרקורים. במצב זה קל מאוד לאבד את הראש. בכוכב נולד מבטיחים לאנשים צעירים ובלתי מנוסים הרבה הבטחות ונותנים להם לימוזינות ומעריצים בלי שום הכנה, והם לא יודעים שהקהל יכול גם לבגוד בהם. למזלי הקהל שלי מלווה אותי מתחילת הדרך, אבל כוכבים צעירים עולים כמו מטאור ונופלים מהר. היום הקהל מתעניין בעיקר בריאליטי שואו ופחות במוסיקה עצמה".
את לא הסתחררת מכל הזוהר והעושר?
"לא, כי אני לא שוכחת מאיפה באתי. אני חושבת שמחמאות הן אבק, דבר שיכול להיעלם מחר. מה שיישאר איתי זה הבית, הזיכרונות, התרבות, הדת, האלוהים שבתוכי, ההורים והשורשים שלי. כל מה שמתווסף לזה – הזרקורים, האיפור, השיער והתהילה – הם רק לבוש שמורידים כשבאים הביתה. מי שמתמכר לזה הוא אדם שמתמכר לחומריות ואני אדם שמתמכר יותר לרוחניות".
והפפראצי והעיתונות שמחטטים בחייך לא מפריעים לך?
"לא, כי אין בי שום דבר פרובוקטיבי שמעניין אותם. אנשים לא מתעניינים בשלום. פעם העיתון הצרפתי הנחשב פארי מאץ רצה לעשות עליי כתבה והסכמתי בתנאי שהצילומים יהיו בארץ, במקומות כמו עכו ויפו, ושאני אצטלם כיהודייה-ישראלית. הכתבה נפלה כי בעיתון חשבו שזה לא מספיק מעניין ופרובוקטיבי".
ומה עם מוסיקה ישראלית?
"אין לי כל כך איפה לשמוע מוסיקה ישראלית כי רוב הזמן אני בפריז. אני אוהבת מאוד את ריקי גל והערכתי את עפרה חזה בגלל הפרסונה והקול, אבל אני לא מחוברת למוסיקה הישראלית העכשווית. אין לי זמן לזה, במיוחד עכשיו עם התאומים, כשכל המוסיקה הישראלית שאני שומעת מסתכמת בשירי ילדים כמו 'עשר אצבעות לי יש'".
10 דברים שלא ידעת על אישתר
- אמרו לה שהיא דומה לשאקירה, אבל היא מתקנת את הטעות ואומרת ששאקירה דומה לה. לפני ששאקירה התפרסמה היא ראתה את אישתר בשתי הופעות. אחר כך היא גם חיממה הופעה של אישתר ברוסיה. אחרי שבשנת 2000 אישתר נפרדה מההרכב אלבינה ופנתה לקריירת סולו, החליטו בחברת סוני לאמץ את המודל ולהכניס למשבצת את שאקירה. "אני מאוד מעריכה אותה אבל זה צובט לי בלב כי גנבו ממני משהו ", היא אומרת. "שאקירה חבה לי את ההצלחה שלה".
- הכישרון החבוי שלה הוא חיקוי. בבית הספר היא הייתה מחקה את כל המורים וכשהמנהלת פגשה אותה בבוא הימים היא אמרה לה: "את זמרת? כולנו היינו בטוחים שתהיי חקיינית". מסתבר שהכישרון עובר בגנים וגם אביה ואחותה הם חקיינים מעולים.
- חוק בל יעבור אצלה הוא להסיר תמיד את האיפור לפני השינה. חוץ מזה אין לה זמן ללכת לקוסמטיקאית אבל היא משתמשת בקרם לחות. היא אומרת שהטבע העניק לה גנים טובים, ולאמא שלה, למשל, שהיא בת 60, אין אף קמט בפנים.
- היא הייתה רוצה להופיע בפני נשיא ארצות הברית ובפני נשיא של מדינה ערבית כלשהי. נכון שהיא הופיעה בפני מלך מרוקו ובפני המיליארדר חאשוגי, אבל עכשיו בא לה "משהו פוליטי כבד, כמו איזו ועידת שלום, למשל".
- היא התחתנה לראשונה בגיל 20. הנישואים החזיקו מעמד שנתיים וחצי ובמהלכם היא עברה שתי הפלות.
- עכשיו אין לה כמעט זמן פנוי אבל כשהיה לה היא אהבה לקרוא. הפינוק האולטימטיבי בעיניה הוא מסז' בכפות הרגליים.
- היא בת מזל עקרב והיא אומרת שהיא עקרבית טיפוסית; היא מאוד קיצונית וכשהיא אוהבת היא נותנת הכל, "אבל כשצריך אני יודעת גם להיות מאוד קשה".
- היא לא מחוברת לטכנולוגיה. בעלה קנה לה טלפון נייד כשהילדים נולדו אבל היא ממעטת להשתמש בו.
- כשהיא רוצה להרגיש זוהרת היא לובשת בגדים בצבע כסף או זהב.
- השיעור הכי חשוב שהחיים לימדו אותה הוא: מה שלא הורג – מחשל.
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה