לדרבי חוקים משלה

לורה באסט בוכה | צילום: GettyImages
לורה באסט בוכה | צילום: GettyImages

גביע העולם בכדורגל נשים שהסתיים החודש בקושי זכה לסיקור חדשותי ועלה לכותרות רק בשל גול עצמי אחד והרבה דמעות. הסערה שהתחוללה לאחר מכן רק העצימה את המתח בין המינים

88 שיתופים | 132 צפיות

אם לא שמתם לב שבחודש האחרון התחולל לו גביע העולם בכדורגל נשים, אל תרגישו לא מעודכנים. כמו בענפי ספורט רבים אחרים, המקבילה הנשית של מונדיאל הגברים לא זוכה לאותו סיקור שוקק. לא כל תחומי הספורט סובלים מאפליה תקשורתית (לדוגמה ענף הטניס), אבל אין ספק שהיא קיימת. גם השנה התרחש המונדיאל הנשי בשקט יחסי, עד שתקרית אחת הציתה את הרשתות החברתיות והתגלגלה משם לתקשורת העולמית – במשחק חצי הגמר בין נבחרות יפן ואנגליה, בדקה ה־92 למשחק כשהתוצאה היא 1:1, תקעה המגנה האנגלית לורה באסט גול עצמי ששלח את הנבחרת היפנית להתמודד בגמר מול נבחרת ארצות הברית.

באסט, שקבוצתה הגיעה לראשונה בהיסטוריה לחצי הגמר, החלה לפרוץ בבכי כשהבינה את הטעות שעשתה, ותוך שניות הוקפה בחברותיה לקבוצה שעטפו אותה בחיבוק ענק. החיבוק והדמעות התפשטו במהרה והפכו לווירטואליים. המעריצים האנגלים, ספורטאיות נוספות, חברות הקבוצה של באסט והמאמן שלה הציפו את טוויטר עם הצהרות תמיכה שנשאו את התגית ProudofBassett#, והטביעו במהרה את התגובות העוינות המועטות שצצו בתחילה. התקשורת והמעריצים הוסיפו לתמוך בימים שלאחר הכישלון המקצועי שלה עד שעיתונאית אחת, קלייר כהן, מ"הטלגרף" הבריטי, החליטה להצביע על המוסר הכפול שבתמיכה הכמעט גורפת בבאסט.

חצי הגמר יפן־אנגליה | צילום: GettyImages
חצי הגמר יפן־אנגליה | צילום: GettyImages

באסט אינה הכדורגלנית הראשונה שמהלך שגוי שלה עולה לקבוצתה באליפות העולם. כשהיה מדובר בשחקנים מהמין הגברי, מציינת כהן, הם לא זכו לאותו עידוד ואמפתיה מהקהל או מהתקשורת. כשהשחקן האנגלי גארת' סאות'גייט הפסיד את משחק חצי הגמר באליפות אירופה ב־1996, העלו אותו האוהדים האנגלים על המוקד, האשימו אותו וגם כתבו שיר לא מחמיא. אבל זה כלום לעומת סיפורו של הכדורגלן הקולומביאני אנדראס אסקובר – חמישה ימים לאחר הגול העצמי שהבקיע במשחק באליפות העולם מול הנבחרת האמריקאית ב־1994, נרצח בתקרית ירי, והשמועה מספרת שמי שלחץ על ההדק צעק "גול!" בזמן שאסקובר נשם את נשימותיו האחרונות.

האפליה המגדרית שכהן מצביעה עליה מהווה דוגמה מובהקת לכך ששוביניזם וסקסיזם הם לא רעות חולות שפוגעות רק בנשים. כפי שכהן מציינת, חמלה, אמפתיה ועידוד הן התגובות ההולמות לטעות של ספורטאי שעושה כמיטב יכולתו. אם הקהל מסוגל להביע אהדה לשחקנית מהמין הנשי שפישלה, אין שום סיבה בעולם ששחקנים מהמין הגברי ייצלבו בתקשורת ובציבור במקום לקבל אותו יחס סלחני ומחזק.

המדליסטית האולימפית יעל ארד חושבת שהתגובה הציבורית פשוט נסחפת אחרי תגובות האנשים שמקיפים את באסט."מי שעובד בתחום יודע כמה קשה להביא ילדות ונערות לענפי ספורט ולאחר מכן לשמר אותן במערכת", היא אומרת. "רוצים לשמור עליה, על הכבוד שלה כשחקנית, על הדוגמה שהיא מהווה לילדות, ולכן מגנים עליה". מה לגבי גברים? "העידן של הכוכב הכל יכול עבר. אוהדי ספורט היום מכילים הרבה יותר. בעידן השיתוף, במקביל לשיימינג יש גם המון חמלה ציבורית. כשכוכב ספורט מגלה צד אנושי, הם יכולים להזדהות איתו".