"אני, יונתן, יונית זיידנברג, ג'נדרקוויר. האומץ שלי יכול להעניק אומץ לאחרים"

| מאת: עידן יוסף־ימין

מתמודדת "הכוכב הבא לאירוויזיון", שהתחילה את דרכה כנער חרדי בירושלים, מעולם לא התאוששה ממות אמה. עכשיו, בקול גדול, היא עושה צעדים ראשונים כדיווה. ריאיון

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2017/02/sizes/22_H_wo_680_382.jpg
יונתן יונית זיידנברג: "מתלבשת גם כאישה וגם כגבר ומדברת לעניין" | צילום: אסף רביבו

 

כשיונית זיידנברג (21) עלתה לבמה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" ליווה אותה חשש כבד שמא תהיה היא המועמדת שעוברת לשלב הבא בזכות סיפור חיים קורע לב, או חמור יותר, שמא תהפוך לבדיחה. התנאים היו שם: ג'נדרקוויר מבית חרדי, שאיבדה את אמה בנסיבות טרגיות, התגברה על ילדות קשה והגיעה לאודישנים מלווה באביה. "כשהמסך עלה, זה הרגיש כמו הרגע הטוב בחיי", היא אומרת. "לא חלמתי על פרסום. חלמתי, ואני עדיין חולמת, לשיר. כל מה שרציתי זה לרגש".

הרגש היה שם, בכמויות: כשהשופטי התוכנית זיהו בקהל את עקיבא, אביה של יונית, גבר חרדי שמקבל את בנו, יונתן, בבגדי נשים, ובלבד שיהיה שמח, הדמעה הראשונה החלה לזלוג. כשיונית פצחה ב"הכניסיני תחת כנפך" בקול גדול וצלול, הצטרפו דמעות נוספות. בסוף השיר, כשעקיבא עלה לבמה וחיבק את בתו, אסף אמדורסקי ובן אל תבורי כבר לא הצליחו לעמוד בפרץ הדמעות.

יונתן כנער חרדי

יונתן כנער חרדי

מה אמרת לאבא כשהתחבקתם על הבמה?

"שאני לא מאמינה שזה קורה לי. זה זיכרון טוב שנצרב בי, כמו לקבל אישור מהיקום שכל זה מגיע לי".

בסוף הביצוע החמיא לה אמדורסקי על כך שהיא לא מחזיקה במגננות. הראל סקעת אמר שהיא לא הייתה עוברת אלמלא היה לה כלי מוזיקלי טוב. לא היה צורך במחמאות: קול הדיווה החודר שלה עשה את העבודה. את הביקורת החריפה ביותר מותחת יונית עצמה. "לא עשיתי מעצמי צחוק", היא מבהירה, "אבל שמעתי הרבה אי דיוקים. הקול יצא ממקום לחוץ ולא בריא. הייתי צריכה לעבוד קשה יותר. שמעתי גם ביקורת על העובדה שאני שרה ב'קול ראש', שבו בצלילים גבוהים הקול עובר להדהד יותר בחללי הראש, כלומר הפה, הסינוסים והאף".

הרגישות שלה לביקורת הזאת, היא מסבירה, נובעת מעניינים מגדריים. "גבר 'צריך' לשיר בטונים גבריים", היא מסבירה, "אמרו שאני שרה בצורה לא טבעית, צווחנית, לא מרגשת. מאז ומתמיד שרתי ב'קול ראש' ויש לי שליטה טובה בצלילים ובמעברים. אני מאמינה שכך הצליל מגיע ממקום טהור".

מכנסיים בוטיק נעמי פלוס; חולצה Adika; טבעת אבגד; שרשרת TOUS; נעליים עודד ארמה; מעיל לאה תורן; פאה רבקה זהבי פאות | צילום: אסף רביבו

מכנסיים בוטיק נעמי פלוס; חולצה Adika; טבעת אבגד; שרשרת TOUS; נעליים עודד ארמה; מעיל לאה תורן; פאה רבקה זהבי פאות | צילום: אסף רביבו

השופטים והקהל התאהבו בך, למה הביקורת העצמית החריפה?

"הם התחברו לרגש. בשורה התחתונה אני נשארת עם התחושות וזה גורם לי לתהות על החלום והרצון שלי לעסוק במוזיקה. האם אני באמת זמרת? אני יכולה להיות אחת? אולי הכל נובע מרחמים?"

אני אמור לשאול את השאלות.

"אני מיסטר וונדר בתקופה הזאת, או מיסיס. איך שתרצה. זה רק נראה שהכל זוהר, בפנים אני עוברת ימים לא פשוטים. לא חשבתי שאקבל חשיפה שכזאת, וזה לא קל. על אף שהיא מכילה המון אהבה עדיין יש קמצוץ של תגובות שנובעות משנאה. זה קורע אותי מבפנים. בצד החיובי, המון אנשים מרגישים צורך לחבק, וזה מחמם לי את הלב לשמוע שהסיפור שלי יצר נושא שיחה".

עגילים Jennifer Love; שמלה ועליונית דורין פרנקפורט | צילום: אסף רביבו

עגילים Jennifer Love; שמלה ועליונית דורין פרנקפורט | צילום: אסף רביבו

 

מנסה לדבר עם אימא

עכשיו נחזור 21 שנים אחורה בזמן, לירושלים. יונתן נולד כבן זקונים לעקיבא ואתי זיידנברג, חמישי אחרי שלושה אחים ואחות. פצעי הילדות של יונתן עדיין רחוקים מלהגליד אצל יונית. עקיבא ואתי נפרדו כשיונתן היה בן 5, ובעקבות הפרידה הוא עבר לגור עם אמו בביתר. על המסך הצטיירה תמונה ורודה של מערכת היחסים עם האב, אך זו רחוקה מלייצג את המציאות. "העברתי את הילדות בלי דמות אב ממשית, והתקופה הזאת הייתה קשה, גם כלכלית", מספרת יונית. "היו תקופות של נתק מוחלט, אפילו בלי טלפונים. אני חלילה לא מאשימה אותו, כי המצב הבריאותי שלו לא אִפשר לו להיות שם, אבל באותה נשימה אני מודעת לחסכים שזה יצר אצלי".

עבור יונתן החיים באותן שנים היו מלחמת הישרדות. "היינו עסוקים במה נאכל, איך נשלם את חשבון החשמל ואם הייתה הצפה בבית לא היה כסף לאינסטלטור. אחד האחים נהג כלפיי באלימות, והאחרים היו משפילים אותי. ועדיין, אימא השתדלה בכל כוחה ליצור רגעים משפחתיים. יש לי זיכרונות איך היא ניסתה להושיב אותנו לשחק במשחקים וליצור הווי משפחתי".

האחים גדלו, חזרו בשאלה ויצאו מהבית, ויונתן נשאר עם אחותו ואמו, שהפכה לדמות הדומיננטית. "היה לה קשה להרים את עצמה אחרי הגירושים. לא היה לה רגע פנאי לעצמה", נזכרת יונית.

יונתן כילד עם אמו

יונתן כילד עם אמו

 

בהמשך עברתם לאשדוד וחזרת בשאלה.

"הייתה לי משיכה חזקה למוזיקה 'חילונית'. זה היה חזק ממני ונאלצתי לעשות זאת בסתר. הרבנים האמינו שנועדתי לגדולות, אבל ראיתי את האחים שלי חוזרים בשאלה, מתגייסים ומשתחררים. רציתי משהו אחר, תכלית, ולאט לאט יצאתי מהישיבה".

איך המשפחה הגיבה?

"לא היה שוק גדול. הייתה אכזבה של הסובבים אותי כי הייתי חכם מאוד. שלטתי בגמרא בצורה מתמטית, נחשבתי עילוי. הייתי מצליבה פסוקים, מגיעה למסקנות וכותבת פירושים, והיו נותנים לי לבדוק מבחנים של תלמידים אחרים. ההתעסקות הזאת הסבה לי הרבה אושר ונחת, אבל הרגשתי כלואה".

אחרי היציאה של יונתן מארון הקדושה, כשהיה בן 15, נדמה היה שדברים מתחילים להתיישב במקומם. אתי יצאה ללמוד ועקיבא חזר להיות בקשר עם המשפחה. "זו הייתה השנה הכי טובה בילדות שלי", נזכרת יונית בגעגוע. "פתאום היה לי למי לספר על הציונים שלי, לדבר על היציאה בשאלה ולקבל את התמיכה שהייתי צריכה. אימא התחילה ללמוד קריינות, היא השקיעה בזה את כל כולה ולפתע התחלתי לראות את האישה הנפלאה והמאושרת שהיא הייתה".

ב־14 באוקטובר 2012 נהרגה אתי בתאונה בצומת בני דרום. יונתן, שהיה אז בן 16, הגיע לאזור חצי שעה אחרי, ראה את ההמולה, תִחקר את הפרמדיקים וגילה שהפצועה היא אימא שלו. בדרכו לבית חולים קפלן גילה ממבזק חדשות שאמו נפטרה. "לא אשכח את הרגע שבו קראתי את המילים האלה", אומרת יונית בכאב. "הכל נפל. החיים השתנו מקצה לקצה. אני לא מרגישה אושר מאז. אני סובלת מהתקפי חרדה וקשה לי לשאת את הגעגוע הצורם והחיסרון שלה בחיים שלי".

זאת טראומה.

"כשאני עולה לקבר ורואה את השם שלה חרוט על האבן אני עדיין בשוק. אני משתטחת על הקבר ומנסה לספר לה מה קורה איתנו, אבל אני לא ממש מצליחה. אני לא בטוחה שהיא מצליחה לשמוע אותי".

יונתן כנער עם אמו

יונתן כנער עם אמו

הבריחה מהארון המגדרי

אחרי מות האם עברו ילדי המשפחה לגור עם האב. "אני חושבת שפספסתי את אבא שלי בילדות כמו שפספסתי את אימא שלי בבגרות", מסבירה יונית. "גיליתי אותו מחדש והוא הפך להיות האדם היחיד שבאמת אכפת לי ממנו. הפחד הכי גדול שלי זה שמה שקרה לאימא שלי יקרה גם לו. אם הוא לא עונה לטלפון, אני נכנסת מיד לפאניקה".

גם את היציאה מהארון הוא קיבל יפה.

"זו לא הייתה יציאה מהארון כמו שזו הייתה בריחה מהארון. זה היה מגוחך להכחיש את זה. אחד הדודים שלי גם הומו, אז העניין התקבל בהבנה. הארון המגדרי היה יותר מורכב".

יש לכם מחלוקות?

"יש לו ביקורת כלפיי בפן הדתי. כשהוא מזמין אותי לשבת הוא דורש ממני לא להשתמש בטלפון, וזו אחת הסיבות שאני לא מגיעה. אני מרגישה שהקשר עם העולם החיצון מציל אותי, בלעדיו הייתי נופלת אל החרדות והפחדים שלי. מצד שני, העקרונות שלו חשובים לי מאוד, וזה אומר הכל".

את שומרת על קשר עם אלוהים?

"אני לא יודעת אם האלוהים שלי הוא האלוהים שעליו גדלתי: זה שמעניש, זה שהנציגים שלו נוהגים להפחיד. אני מאמינה שיש ישות עליונה שהמהות שלה היא טוב. אבא שלי מזכיר לי בכל נקודת מפנה שלאלוהים יש תוכניות גדולות עבורי ושדברים טובים עוד יקרו. אני מקווה שאנשים ישכילו להבין שאלוהים לא רוצה להעניש אותם, וכל מה שאכפת לו זה שנהיה טובים זה לזה ולעצמנו. הוא מסתתר בכל אחד מאיתנו. הכוחות שקיבלתי הם לא כוחות שהאמנתי שקיימים בי ואני מקשרת אותם אליו באופן ישיר".

תקופת האבל על אמה הייתה קשה וממושכת. יונתן הסתגר בבית ותקשר עם העולם בעיקר באמצעות פוסטים מלנכוליים בפייסבוק, אחרי שלא התגייס מטעמי משקל."ניסיתי לצאת מהמיטה, להשלים בגרויות, ללכת למפגשים של הבית הפתוח ומדי פעם לצאת למועדונים, אבל את הדרך ליווה כל הזמן דיכאון", מספרת יונית.

רק לפני כשנה החליטה יונית לקבל עזרה מקצועית במכון לשיקום נוער במצוקה. מכיוון שבעברה של יונית התנהגות פוגענית כלפי עצמה, היא התחייבה עם כניסתה למכון לא לפגוע בעצמה. "חשבתי שהמקום ייטיב עמי אבל הוא עשה בדיוק ההפך",  מספרת יונית. "המצב שלי הידרדר, הייתי פוגעת בעצמי בסתר. חברות שגילו על כך לא היו מוכנות לשמור על הסוד, ואחרי שלושה חודשים הטיפול שלי הופסק והעיפו אותי מהמקום".

יונית הרגישה שהיא שוקעת בתהום וחייבת להציל את עצמה מעצמה. היא טסה לאירופה במטרה לנקות את הראש. "לא יכולתי להישאר באותו מקום. מיציתי", היא מספרת. "יצאתי לדרך עצמאית והאמונה בפוטנציאל ובכישרון שלי חזרו".

עשית כברת דרך.

"עכשיו אני נמצאת בעלייה. אני גרה בדירה בתל אביב, אני לא נותנת למחשבות אובדניות או לפגיעה עצמית להתקרב אליי. מדובר בהתמכרות לשמה ואני נלחמת בשיניים כדי לקבל את ההחלטות על הצד החיובי והבריא".

הודחת מהתוכנית. התחרטת שניסית?

"לא. הוכחתי לעצמי שוב שאני מסוגלת להתגבר על קשיים. אני מאמינה שהאודישן הועיל לי בדרכו".

יונית ב״כוכב הבא לאירוויזיון״ | צילום: יח"צ

יונית ב״כוכב הבא לאירוויזיון״ | צילום: יח"צ

אני בין לבין

יונית, או יונתן, מגדירה את עצמה כג'נדרקוויר ולא מזדהה עם מגדר ספציפי. לריאיון הגיעה ללא פאה, אך באיפור מלא ובבגדי נשים. "יש לי פנים נאות ואני אוהבת לראות את עבודות האיפור שלי בלי שהפאה מסתירה", היא מסבירה. "זה המקום שבו אני בין לבין. אני מרגישה את האישה שבתוכי, אבל אני עדיין מרגישה גם את יונתן. יש שיגידו שזה בולשיט, אבל אני מרגישה את היכולת לנוע בחופשיות בין המגדרים, לשלב ביניהם ולהיות גאה בזה. זו זכות שניתנה לי".

מתי התחלת להופיע כיונית?

"זה היה תהליך של חיפוש עצמי. בהתחלה חשבתי שאני טרנסית. בשנה שעברה זכיתי להכיר חברה טובה שמהווה לי השראה. היא מחקה אצלי כל חוק מגדרי שקיים. יום בהיר אחד הלכתי לחנות בגדי נשים וסיפרתי שאני צריכה בגדים להצגה".

איך זה גרם לך להרגיש?

"אני נהנית להיראות כמו אישה, אני מרגישה מחוזרת יותר והיחס שלי כלפי עצמי תואם. ביונתן יש עוד צד, נשי מאוד, שבוחן כל הזמן את הגבול שבין גברי לנשי, שהוא דק ומטושטש".

ל"כוכב הבא" היא הגיעה כיונית, כי הרגישה בשנה האחרונה צורך גדול להביע את הנשיות שבה. כך יצא שבכל פעם שהיא מופיעה בהקשר של התוכנית, מתראיינת או מדברת – היא עושה זאת בלשון נקבה. הקרובים אליה, וגם היא עצמה, מרגישים חופשיים לפנות אליה בלשון זכר ונקבה. "אין אצלי חוקים בעניין הזה", היא מבהירה.

איזה מסר את מקווה להעביר בהופעה?

"אני מקווה שהסטיגמות כלפי מגדר יישברו. אנשים כמוני מוצגים כמשוגעים וחסרי אינטלקט. טרנסיות מתויגות אוטומטית כזונות. אני שמחה שהייתה לי יכולת להביע עצמי על הבמה בצורה אינטלקטואלית. אני, יונתן, יונית, ג'נדרקוויר, מתלבשת גם כאישה וגם כגבר ומדברת לעניין. זה לא שאני דוגמה למופת ויופי, אבל האומץ שלי יכול להעניק אומץ לאחרים. התחושה שאת אמיתית ומסוגלת להביע את עצמך בחופשיות היא להיט, ואם הצלחתי לתת השראה למישהו ולשנות לו את החיים, גם הוא יהווה השראה למישהו אחר. זה כדור שלג של אהבה".

שמלה אתר מידות; עליונית לאה תורן; נעליים עודד ארמה; גרבונים אוסף פרטי | צילום: אסף רביבו

שמלה אתר מידות; עליונית לאה תורן; נעליים עודד ארמה; גרבונים אוסף פרטי | צילום: אסף רביבו

חשבת שהאודישן שלך יגרום לכזה באז תקשורתי סביבך?

"לפעמים אני מרגישה לא ראויה. אנשים שקרובים אליי טורחים להזכיר לי לפתוח את העיניים ולקבל בזרועות פתוחות את האהבה שמגיעה לי ואני באמת מקשיבה להם ברצינות, אבל בפנים עוד קשה לי להאמין בזה".

איך לאדם עם קול כמו שלך יכול להיות ביטחון עצמי נמוך?

"אני האחרונה שאפשר להגיד שיש לה ביטחון עצמי נמוך, אחרת לא הייתי יוצאת מהרחוב לבושה כאישה, מאופרת, לעתים בלי פאה וגאה בזה. ההערכה העצמית שלי בעייתית כי גדלתי במקום שבו הרגשתי שכל מה שעשיתי לא היה מספיק טוב. רוב האנשים סביבי לא הצליחו להתמודד עם הדיכאון שלי וחוויתי נטישות שקרעו אותי. אני לא מסכנה ולא רוצה רחמים, אבל החוויה הייתה קשה".

כשמדברים על מוזיקה האנרגיה של יונית משתנה. העיניים שלה נוצצות, החיוך שהסתתר במהלך כל השיחה נחשף והגוף מתעורר לחיים. "אני אוהבת מוזיקה ערבית וכמהה למוזיקה קלאסית", היא מפרטת. "אני מתחברת לסול ולגוספל כי האמירה קורצת לי. בלוז הוא דרך מיוחדת להביע את הרגשות. אני אוהבת מוזיקה ישראלית ישנה. זו אחת הסיבות שבגללן בחרתי לשיר את 'הכניסיני תחת כנפך' באודישן".

אז הריאיון הבא שלנו יהיה עם השקת האלבום שלך?

"אני מקווה שאם יהיה לי עוד ריאיון מהסוג הזה, הטקסט שבו יהיה יותר חיובי ומחויך, עם סיפורים טובים ומאושרים. יש תפילה בלבי שיהיה טוב".

 

צילום אסף רביבו | סטיילינג רגב וגבע חזן | איפור סתיו מונסקי | שיער נופר גריכטר

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 0f00216a3828e at 18:01:06