סיכום שבוע האופנה בניו יורק
מי איכזב, מי שעמם ומי גרמה לנו לחייך, איזה טרנדים חזקים יככבו בחיינו האופנתיים בקרוב ואיך נכנסה הפוליטיקה לעניין? סיכום שבוע האופנה בניו יורק, אביב-קיץ 2017
אתמול (חמישי) נחתם שבוע האופנה בניו יורק לסתיו-חורף 2017-18, שהביא את מיטב אושיות האופנה לג'נגל מתצוגה לתצוגה כשמד הטמפרטורה מראה נתונים מדאיגים ועל כפות הרגליים – מה לא עושים בשביל הסטייל – אין גרביים. היה זה שבוע אופנה בסימן מעברים והתחדשות. שלושה מבתי האופנה השווים של העיר – פרואנזה סקולר, הוד ביי אייר ורודארטה, הודיעו על תכניות לעבור לשבוע האופנה הפריזאי בקרוב; מעצבים אחרים – ביניהם טומי הילפיגר ורבקה מינקוף, בחרו להעביר את התצוגות שלהם ללוס אנג'לס שטופת השמש; וכך יצא שמי שעיין בלו"ז התצוגות התקשה לא לשאול את עצמו "מי כל המעצבים החדשים האלה?". הטענה הרווחת מסביב היתה ששבוע האופנה הניו יורקי מאבד מהילתו, או כדברי עיתונאית האופנה טרי אגינס, "התצוגות כבר לא מגניבות". למרות זאת, היו שם לא מעט רגעי קסם, יופי ואכזבה. אספנו עבורכן את החשובים שבהם.
התצוגה הראשונה של ראף סימונס לקלווין קליין
סקרנות גדולה התעוררה סביב תצוגת האופנה של המותג המינימליסטי שהפך לסמל הניינטיז קלווין קליין, שהיא הראשונה בניצוחו של המעצב הלא מינימליסטי ראף סימונס. הכותרת "אכזבה" תחמיר עם הקולקציה, אבל קשה לומר שהיא הצליחה לרגש. היא סיפרה את סיפור המותג כראוי, הביאה אל העוגנים המאפיינים אותו – ביניהם מינימליזם וחושניות, את הטאץ' של סימונס, אך בכל זאת נראתה לפרקים כמו מיקס עשוי היטב של פריטים מהעבר, ולא היטיבה להשאיר באופן מובהק רושם של פרק חדש.
אשלי גרהאם מככבת בתצוגת מייקל קורס
ברכות למייקל קורס, אחד המעצבים היחידים שהבחינו בכך שהשנה היא 2017 ואפשר ואפילו מומלץ להצעיד על המסלול דוגמניות במידה גדולה מ-34, בלי לעשות עניין, בלי לתת כותרת, כי זה מה שיביא שינוי באמת. בתצוגה, שהיתה אחת הטובות של קורס שראינו לאחרונה, השתתפה אשלי גרהאם, שגם צולמה לאחרונה לשני שערים של ווג, ומככבת בקמפיין חדש של המעצב פרבל גורונג.
ג'רמי סקוט מרגיז את כולם
בתפקיד מחולל הדרמה כיכב ג'רמי סקוט, שעורר את זעמם של עיתונאים בכירים שלא הצליחו להכנס לתצוגה שלו מפאת חוסר מקום. באופן אירוני – הם נאלצו ללמוד על הבגדים שהוצגו דרך המדיה החברתית, בעוד אנשים שלא עוסקים בביקורת אופנה, וכנראה השתחלו לאולם בדרכים לא דרכים (היי, צילמו במקום פרק של הקרדשניאנס), איישו את השורות הראשונות. מביך.
קניה ווסט משפר דרכיו
הילד המעצבן באמת של עולם האופנה – קניה ווסט – עושה סימנים של השתפרות. בשבוע האופנה הקודם השתלט על זמני תצוגות של מותגים אחרים, גרם לעיתונאים להמתין לתצוגה שעות והביא דוגמניות למצב עילפון – ואילו הפעם שידרה תצוגת המותג המשותף שלו עם אדידס, Yeezy, פרופיל נמוך יותר: היא התחילה בזמן והבגדים שנראו בה היו לבישים בהרבה. לא יפים, לא מקוריים, לא חדשניים – אבל לפחות כאלה שניתן לצאת איתם מהבית. שמחנו לראות על המסלול את חלימה עדן, דוגמנית אמריקאית ממוצא סומלי שהוחתמה לאחרונה ב-IMG, וזכורה כמי שעלתה עם בורקיני וחיג'אב למסלול תחרות מלכת היופי.
חלימה עדן:
ויקטוריה בקהאם עושה לנו נחת
את מדליית ההצטיינות מקבלת מאיתנו פוש ספייס בדימוס – ויקטוריה בקהאם, שהציגה קולקציה מופתית בהשראת הארון הגברי. ז'קטים מחויטים היטב צוותו לחצאיות או מכנסיים נוזליים, גווני בורגונדי הוצמדו לתכלת רך או כתום עז – ואת כל מערכות הלבוש אפיינו פרופורציות מדויקות וסטיילינג מצוין, שכלל כפפות עור, מגפיים גבוהים ותיקים קופסתיים.
משפחת טראמפ מפגינה נוכחות
את השורה הראשונה במספר תצוגות איישה טיפאני טראמפ, בתו הצעירה והפחות מתוקשרת של הנשיא. טראמפ הגיעה בין היתר לתצוגה של המעצב הגרמני פיליפ פליין, בה צעד על המסלול "הפושע החתיך בעולם" – ג'רמי מיקס, ששוחרר מהכלא ופצח בקריירה חדשה. לפי השמועות, באחת התצוגות התעלמה טראמפ בהפגנתיות ממדונה, שכידוע התבטאה בחריפות נגד אביה.
הטרנד הכי חזק – חליפות גבריות
אחד הטרנדים הבולטים שנראו על המסלולים הוא חליפות מכנסיים גבריות. קלווין קליין, אוסקר דה לה רנטה, טיבי, פיליפ לים וויקטוריה בקהאם הם רק תחילת רשימת המעצבים שבחרו להציג אותן, ויש להניח שלא מדובר במקריות אלא בהצהרה: בימים בהם טראמפ דורש מהעובדות תחתיו "להתלבש כמו נשים", הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לצקת אל המלתחה שלהן כמה שיותר סממנים גבריים.
יותר פוליטי מזה – אין
ואם טראמפ – מסלולי התצוגות כללו הצהרות פוליטיות נוקבות. ברחובות העיר נראו אינספור בנדנות לבנות, פרי יוזמתם של אנשי אתר האופנה ביזנס אוף פאשן שקראו לתעשיה לאמץ אותן כסמל לאחדות ושוויון וכקונטרה לאג'נדה המפלגת של טראמפ; המעצב המוסלמי אניאסה חסיבואן הצעיד על המסלול דוגמניות מהגרות בלבד שלראשן חיג'אב; ומעצבים רבים עשו שימוש בסלוגנים כמו "כולנו בני אדם" או "להרחיק מהישג ידם של פוליטיקאים".