ליאת הר לב: "לא כולם חייבים לעשות ילדים, יש אנשים שרוצים למצות את המסטיק של החיים"

| מאת: הדס בשן

היא לא בקטע של בוטוקס, אף פעם לא העלתה סטורי לאינסטגרם, היא לא סובלת את הקרדשיאנס ואת "האח הגדול" ורק חולמת לשחק את הפרחה המושלמת. ליאת הר לב בפרויקט מיוחד שכולו הרמות לדמויות הנשיות החזקות בחייה, כאלה שלא תראו ב"ארץ נהדרת"

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2019/02/sizes/H-3_wo_680_382.jpg
ליאב הר לב לובשת סריג של אמריקן וינטג', צעיף של כריסטיאן דיור וינטג' וברט של אלדו | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

ליאת הר לב היא זיקית. בין אם היא מגלמת את אירנה הקשוחה, אסתי המתחזקת או סלמה המשוררת הדרוזית. היא מסוגלת לקבל השראה מכל צבע, צליל, מאפיין אישיות ולו הטריוויאלי ביותר, ולהכניס אותו בשובבות לתוך היצירה שלה – שהרי היא לא רק מגלמת את הדמויות האלה ב"ארץ נהדרת" (המשודרת בימי רביעי ב־21:00 בקשת 12) אלא גם שותפה לכתיבתן. אבל כשהאיפור יורד ויום הצילום מסתיים, הר לב רק רוצה לברוח מלדבר על עצמה. תנו לה לחפור בדמויות נשיות גדולות מהחיים, מחוללות שינויים – והיא לגמרי שם, אבל בקשו ממנה לשים את עצמה בפרונט והיא כבר תמצא דרך לצאת מזה.

הפעם החלטנו לזרום איתה ופשוט לאפשר לה לבחור את הדמויות האהובות עליה מהמסך הגדול, להצטלם כמותן ולחשוב איתנו על משמעותן בחייה. זוהי תקופה מעניינת להיות בה אישה, אבל הדרך למהפכה ארוכה ועוד רחוקה מלהסתיים, והנשים הללו מסמלות עבור הר לב את הדרך שהביאנו עד לכאן. "כיף לנער את העולם", היא אומרת, "כך המהפכות קורות. כשאני חושבת על הדמויות האלה, כל אחת מהן מהווה ציון דרך פמיניסטי. הן מייצגות את כולנו, ובכל אחת מאיתנו יש גם מהחוזק וגם מהחולשה שלהן".

בוני פארקר

(פיי דאנאוויי), "בוני וקלייד", 1967
"בוני וקלייד, פיי דנאווי ווורן ביטי, מסמלים בעיניי את שיא הפאוור קאפל, לא במובן הקרדשיאני, אלא מעצם הכוח שזוגיות נותנת לך. התחושה של שניים נגד העולם היא הכי רומנטית בעיניי, אני מאוד מתחברת אליה וחווה אותה בזוגיות שלי. בועז (קונפורטי, בן זוגה של ליאת ואבי ילדיה זוהר בן ה־3 ואנה בת השנה וחצי, ה"ב) ואני הגענו לשלב ההורות אחרי עשר שנים ביחד. היום נדמה שאנחנו מנהלים ביחד סניף של ויצ"ו אז כמובן שדברים משתנים. אם פעם הזוגיות שלנו הייתה הכי מאווררת ומאפשרת ומשחררת, וזה היה 'אתה נוסע למדבר לשבוע? נהדר, אני אעזור לך לארוז', אז היום הוא יוצא להוריד את הזבל ואני מבקשת שזה יהיה זריז, אבל זה טבעי. אני עדיין מרגישה שאנחנו שניים מול העולם, אנחנו עדיין בוני וקלייד, רק לבושים פחות טוב".

 

ליאב הר לב לובשת סריג של אמריקן וינטג', צעיף של כריסטיאן דיור וינטג' וברט של אלדו | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"התחושה של שניים נגד העולם היא הכי רומנטית בעיניי, אני מאוד מתחברת אליה וחווה אותה בזוגיות שלי", ליאב הר לב לובשת סריג של אמריקן וינטג', צעיף של כריסטיאן דיור וינטג' וברט של אלדו | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

רוזלין רוזנפלד

(ג'ניפר לורנס), "חלום אמריקאי", 2013
"ג'ניפר לורנס המדהימה משחקת בסרט הזה את הפרחה המושלמת, ואני מפנטזת לגלם דמות כזו. אני אוהבת דמויות שהן לא מאתיים אחוז ריאליזם אלא שבכל זאת יש בהן משהו נוצץ וגדול מהחיים, וזאת דמות שיש בה הרבה אמת, אבל לא אהלן־אהלן יומיומי כזה, לא משהו רגיל.
לורנס מגלמת דמות שהיא כאילו קלישאה אבל היא נורא עמוקה, מלאת חיים, סקסית, מצחיקה ומלאת צבעים. זו פרחיות שהיא לא מערכון ולא דחקה אלא מישהי שעל אף הבגדים שלה וזה שהיא מדברת עם מבטא בקול רם, גורמת לך להתחבר אליה ולהזדהות איתה. הסגנון שלה גם קשור לתקופה כנראה, כי בתחילת שנות ה־80 הכול היה גדול מהחיים. אני הייתי ילדה אז פספסתי, אבל בטח הייתי עפה מבחינה אופנתית. נראה כאילו הייתה יותר תחושה של חופש שהייתי רוצה לחוות בעצמי".

ליאה הר לב לובשת שמלה של צימרמן בפקטורי 54 ומעיל של מייקל קורס | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"ג'ניפר לורנס משחקת את הפרחה המושלמת ואני מפנטזת לגלם דמות כזו", ליאת הר לב לובשת שמלה של צימרמן בפקטורי 54 ומעיל של מייקל קורס | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

אמלי פולן

(אודרי טוטו), "אמלי", 2001
"מכל הדמויות כאן אני הכי מזדהה עם אמלי. היא מותק, היא חיה את הרגע, דוחפת יד לתוך שק עדשים ומריחה, החושים שלה מחודדים ופועלים כל הזמן. אין לי בעיה אם קוראים לי חמודה כי להיות חמוד זה לא דבר רע. יש הרבה דברים שצריך לשנות בחברה אבל להפוך להיות נחמדים יותר זה הכי קל. גם אם זה נדמה מוזר ומטופש ואתה מרגיש שאם תחזיק את הדלת עוד שנייה למישהו לא תהיה שייך ללבנט, עדיין, תחזיק אותה. בין האפשרויות לחייך או להשפיל מבט לאדם זר ברחוב, אני תמיד אחייך. אני בעד שנחייך ונהיה נחמדים ואז ניקח את זה לרמה הבאה ופשוט נגלה חמלה כלפי המין האנושי. עמוס עוז ז"ל אמר 'אני יכול לצמצם את כל צווי המוסר ואת כל עשרת הדיברות לדיבר אחד – לא תכאיב'".

 

ליאת הר לב לובשת שמלה של טופשופ | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"אין לי בעיה אם קוראים לי חמודה כי להיות חמוד זה לא דבר רע", ליאת הר לב לובשת שמלה של טופשופ | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

אליס

(מיה וסיקובסקה), "אליס בארץ הפלאות", 2010
"אני תמיד מרגישה קצת כמו אליס בעולם המשחק, כי זו עדיין ארץ פלאות בעיניי. גדלתי בבית הכי רגיל, לא הכרתי מצלמות ועד גיל 20 לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. אי־אפשר היה לנבא את החיים שבחרתי לעצמי מאוחר יחסית, אבל ברגע שלמדתי משחק זה היה כמו להיכנס למחילת הארנב. עד היום כל דמות שאני נכנסת אליה היא עולם פלאות. אני אוהבת לגלם דמויות הרבה יותר מאשר לעשות חיקויים פוליטיים. לפעמים יש מפגש פלאי כמו שקרה לי עם הדמות שעליה מבוססת אסתי (המפורסמת מהפינה 'כמעט שבת שלום', ה"ב), שהיא אדם אמיתי, וזה ממש מרגיש כמו לשתות איזה שיקוי מ'אליס בארץ הפלאות'. יש אצלי עכשיו כמה התחלות של דברים חדשים כך שאין לדעת מה יקרה. אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה להסתכל על אנשים כשהם מדברים ברחוב בטלפון, את מקבלת ככה טקסטים שלמים בחינם וזה כמו לצלם במקום הכי יפה עם התאורה הכי יפה בעולם. הבעיה היא שהיום קצת מכירים אותי ואני כבר לא יכולה סתם להסתכל על אנשים ברחוב כמו פעם. בדמויות, בניגוד לחיקויים, הכול מותר, כיף לחצוב את הדמות ולחדש, זה ליצור משהו חדש מאפס. החיקויים הם סוג אחר של בילוי ואני אוהבת את זה, אבל יש פחות תחושה של חופש ולא הכול מותר".

 

ליאת הר לב לובשת שמלה של איתי גונן, חולצת טול של טולה גשרי לשנקר, נעליים של אביתר מייאור, ברבור של תמר מוגנדורף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"אני תמיד מרגישה קצת כמו אליס בעולם המשחק, כי זו עדיין ארץ פלאות בעיניי", ליאת הר לב לובשת שמלה של איתי גונן, חולצת טול של טולה גשרי לשנקר, נעליים של אביתר מייאור, ברבור של תמר מוגנדורף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

בלאנש דובואה

(ויויאן לי), "חשמלית ושמה תשוקה", 1951
"מה שמשותף לי ולבלאנש הוא ששתינו אוהבות תאורה מחמיאה. בלאנש, מהמחזה הקלאסי של טנסי ויליאמס, אוהבת לזרוק צעיפים על המנורה כדי לראות את עצמה באור מסוים וגם אני אוהבת שמפרגנים לי בתאורה. וואלה, לא עשיתי בוטוקס ולא הזרקתי דברים לפנים, אבל תביאו עוד פנס, בכיף. מעבר לזה, בלאנש היא אישה כבת 40 שחושבת שהיא בת 28, לא נשואה ואין לה ילדים, גילמתי אותה בגיל 21 בלימודים בניסן נתיב. זה נכון שהיא קצת מרגיזה אבל אני מחבבת אותה כי היא לא נכנעת לתכתיבים. אני לא אוהבת שאומרים על אנשים שהם חיים בסרט כי כנראה יש להם תפקיד בסרט שבו הם חיים ונעים להם בו.

לא כולם חייבים לעשות ילדים, יש אנשים שרוצים למצות את המסטיק של החיים עד תום, שאוהבים את שעות השינה שלהם. לא כולן גם חייבות ללבוש טרנינג בשבע בבוקר כמוני. יש כאלה שאומרות שלעולם לא יזניחו את עצמן, גם כשיהיו אימהות, אבל אני לא לבשתי חצאית שלוש שנים כי זה פחות נוח בגינה עם הילדים ואני כבר לא שמה ליפסטיק אדום כי זה ילכלך אותם. מצד שני, אני עדיין יכולה לחרוך את הבר בלילה. החיים לא מצטמצמים לדבר אחד או אחר, הכול משתלב. אני מרגישה שחזרתי לחיים, שאחרי תקופה שבה רציתי רק לבנות פאזלים ולקלף בננות, מה שהכי בא לי עכשיו זה לעשות תפקיד שווה, אפל, עמוק ומעיף את הראש".

 

ליאת הר לב לובשת שמלה של אלון ליבנה וכובע של קרן וולף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"לא עשיתי בוטוקס ולא הזרקתי דברים לפנים, אבל תביאו עוד פנס, בכיף", ליאת הר לב לובשת שמלה של אלון ליבנה וכובע של קרן וולף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

שושנה דרייפוס

(מלאני לורן), "ממזרים חסרי כבוד", 2009
"אני מתחברת לשושנה מכל כיוון אפשרי. אני מעריצה את בעלה של דניאלה פיק, קוונטין טרנטינו, הוא אחד משלנו עכשיו והייתי רוצה לחיות בסרטים שלו לנצח. 'ממזרים חסרי כבוד' הוא סרט מפעים, פנטזיה על ניצחון ונקמה של כל הזמנים, וכיף שאלה מושגים על ידי אישה יפהפייה ואמיצה. מה ששושנה מסמלת בעיניי בסרט הזה הוא את היכולת להמציא את עצמך מחדש, משהו שלדעתי נשים עושות יותר מגברים. אולי זה קשור למחזור החודשי או ללידה, אבל יש נשים שבשלבים מסוימים בחיים פתאום נהיות כמו עוף החול, אורזות את עצמן ומפרמטות מחדש את היחסים שלהן עם העולם – וזה מעיף ומרגש אותי. אם שושנה הצליחה למחוק את הטראומות המשפחתיות שעברה כדי להוציא לפועל נקמה, אני מצליחה למצוא בעצמי תעצומות נפש שלא ידעתי שהיו בי כדי לנהל את החיים שלי היום.

תמיד חשבתי שאני אדם חסר כישורי הפקה וניהול, אבל כשאת צריכה ללמוד טקסט לדמות חדשה אחרי שהיית ערה כל הלילה עם שני ילדים צורחים ובחמש בוקר מגיעה מונית לקחת אותך לצילומים – את מגלה מה יש בך. יש משהו בנו, הנשים, אנחנו יודעות לפרק ולבנות ולעשות הכול עד הסוף".

ליאת הר לב לובשת שמלה של אלון ליבנה וקשת לשיער של קרן וולף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"אני מתחברת לשושנה מכל כיוון אפשרי. אני מעריצה את קוונטין טרנטינו והייתי רוצה לחיות בסרטים שלו לנצח", ליאת הר לב לובשת שמלה של אלון ליבנה וקשת לשיער של קרן וולף | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

ריימונדה

(פנלופה קרוז), "לחזור", 2006
"פנלופה היא פלא גנטי, יש בה את כל הרוך והעוצמה של העולם בתוספת גוף לא סביר. הסרט הזה קשור לאלימות נגד נשים, נושא מאוד רלוונטי היום, אבל זה גם סרט על החיבור בין נשים. אני גיליתי את החיבור הזה כשהפכתי לאימא, את מעגל התמיכה וההזדהות של נשים מסביבי, הוא נורא חזק, עמוק ורחב וממלא ונותן כוח של אישה אחת לשנייה.
ב'ארץ נהדרת' היית חושבת שכל אישה נוספת שמגיעה תגרום לנו להיכנס לחרדה ושנגיד אוי ואבוי, בעוד שבמציאות זה לגמרי הפוך. בכל פעם אנחנו מגלות מחדש את הגירל פאוור שיש לנו ביחד, אנחנו לא מתחרות על אותו נתח בעוגה אלא מגדילות את העוגה. העונה מצטרפת אלינו גיה באר גורביץ' ואנחנו כבר מתכוננות לעוף עליה".

ליאת הר לב לובשת חולצה של בלנסיאגה בבוטיק אמור, חצאית של גליה להב ותכשיטים של פדני | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

"הסרט הזה קשור לאלימות נגד נשים, נושא מאוד רלוונטי היום, אבל זה גם סרט על החיבור בין נשים. אני גיליתי את החיבור הזה כשהפכתי לאימא", ליאת הר לב לובשת חולצה של בלנסיאגה בבוטיק אמור, חצאית של גליה להב ותכשיטים של פדני | צילום: אלה אוזן, סטיילינג: חיה וידר

 

למרות שלא יצא לה להיכנס לנעליהן הפעם, הר לב ביקשה להתייחס לעוד דמויות נשיות המלוות אותה בחייה:

ארין ברוקוביץ'

(ג'וליה רוברטס), "ארין ברוקוביץ", 2000
"ארין ברוקוביץ' הזכירה לכולנו שהעולם מלא בעוולות ובחוסר הוגנות ושאפשר לבחור לעצום עיניים אבל בסוף זה יחזור אלינו כמו בומרנג. אני מעריצה אנשים שמצליחים להילחם ברשע. אולי אני גם משנה מציאות דרך הסאטירה. אומרים שזה קרה עם התפקיד של סלמה, שדיבר על הגזענות בחברה. זה תפקיד שהבאתי ל'ארץ נהדרת' מהצגת הפרינג' 'מייקל' שבה אני מתארחת. בהתחלה חשבו שזה קיצוני מדי אבל פתאום זה תפס ואפילו התחילו להציע לסלמה קמפיינים. אין לי יומרות לשנות את יחס החברה למגדר או מגזר כלשהו, אבל אם הצלחתי לגעת במישהו, רק לרגע, עשיתי את שלי. ועכשיו, כמו כולם, אני מחכה לראות מה יעשו ב'ארץ נהדרת' לקראת הבחירות הקרובות. בא לי לראות את התוכנית ושהיא תעשה לי קצת סדר בסמטוחה הכללית שהמדינה נמצאת בה. ולגבי חוסר הסטייל של ארין, הגופיות עם החזיות המבצבצות וחצאיות הג'ינס הקצרות, זה בדיוק העניין. ראינו את רוברטס מתוקתקת שיא, וגם כשהיא לבושה ההפך מזה, כמו בסרט, היא עדיין מדהימה ואפילו יותר סקסית ככה. חוסר הסטייל שלה הוא הסטייל. זו מלתחה כיפית, בטח אירנה הייתה שמחה להחליף איתה בגדים".

ג'וליה רוברטס | צילום מסך מהסרט "ארין ברוקוביץ"

"הזכירה לכולנו שהעולם מלא בעוולות ובחוסר הוגנות ושאפשר לבחור לעצום עיניים אבל בסוף זה יחזור אלינו כמו בומרנג", ג'וליה רוברטס | צילום מסך מהסרט "ארין ברוקוביץ"

 

קטניס אוורדין

(ג'ניפר לורנס), "משחקי הרעב", 2012
"ב'משחקי הרעב' יש הרבה ביקורת על התרבות שלנו, קטניס נלחמת בזמן שצופים בה בטלוויזיה. כשאני מסתכלת מסביב אני רואה איך כולם רוצים לפלטר את החיים שלהם ולשתף אותם, ואם עשו להם לייק הם קיימים. אני הפוכה מזה. אין לי פייסבוק, יש לי אינסטגרם לא מתוחזק ולא העלתי סטורי מימיי, מה גם שאני לא יכולה להכיל ריאליטי ברמה האישית – מהאח הגדול ועד הקרדשיאנס. לפעמים אני מרגישה שזה מחלל אותי ולא נעים לי באוזן. כשהייתי בהיריון הראשון בועז ואני נסענו לטיול ארוך בארצות הברית. המראות היו מטריפים וקרו לנו דברים משוגעים – ויש לי מהטיול הזה צילום אחד בלבד. זה היה חומר אינסטגרמי בטירוף, אבל זה לא בשבילי. לפעמים נדמה לי שאולי חיי היו נוחים יותר אם הם היו מלאים בשיתופי פעולה באינסטגרם, אבל אני לא רוצה לצלם את הרגע אלא להיות בו".

ג'ניפר לורנס | צילום מסך מהסרט "משחקי הרעב"

"אני לא יכולה להכיל ריאליטי ברמה האישית – מהאח הגדול ועד הקרדשיאנס. לפעמים אני מרגישה שזה מחלל אותי ולא נעים לי באוזן", ג'ניפר לורנס | צילום מסך מהסרט "משחקי הרעב"

 

דורותי גייל

ג'ודי גרלנד, "הקוסם מארץ עוץ", 1939
"דורותי רוצה לחזור הביתה ובית זה דבר חשוב בחיים של כולנו. יש את הבית הפיזי – זה שאת גרה בו, יש את המשפחה שלך ויש עוד כל מיני בתים שאת מייצרת לעצמך בדרך. אצלי זה החברות שלי, אנחנו שש חברות טובות מאז היסודי. גם 'ארץ נהדרת' היא כבר סוג של בית וכמובן שבועז הוא בית בשבילי – הוא האדם הכי יציב שיש לי בחיים".

"דורותי רוצה לחזור הביתה ובית זה דבר חשוב בחיים של כולנו", ג'ודי גרלנד | צילום מסך מ"הקוסם מארץ עוץ"

"דורותי רוצה לחזור הביתה ובית זה דבר חשוב בחיים של כולנו", ג'ודי גרלנד | צילום מסך מ"הקוסם מארץ עוץ"

 

אנני הול

(דיאן קיטון), "הרומן שלי עם אנני", 1977
"יש לי יחסים מורכבים עם וודי אלן. ככל הנראה, עד שיתבררו כל החשדות, הוא סוטה. ומצד שני בהרבה מובנים אני חייבת לו המון, על האהבה שלי לקולנוע וההבנה שלי בו. הדילמה הזו שצריך להתמודד איתה ביחס אליו היא קשה ומבאסת אבל מה שבטוח זה שב'אנני הול' דיאן קיטון הייתה מגניבה ומדליקה נורא. אלן נתן לה הרבה מקום כשחקנית ואפשר לה להביא הרבה דברים משלה, העניבה הייתה רעיון שלה, למשל. הרבה פעמים אלן מגדיר אישה לפי היחס שלה אליו, אבל כאן אני חושבת שזה עבד אחרת. כל המבע הקולנועי שלו הוא בסימן הערצה אליה".

דיאן קיטון | צילום מסך מהסרט "הרומן שלי עם אנני"

"יש לי יחסים מורכבים עם וודי אלן. ככל הנראה, עד שיתבררו כל החשדות, הוא סוטה", דיאן קיטון | צילום מסך מהסרט "הרומן שלי עם אנני"

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 877ee3d at 08:10:03