איך הפכה ישראל למעצמת שמלות כלה שמלבישה את ביונסה?

תצוגת האופנה של ברטה בניו יורק | צילום: Collin Pierson
תצוגת האופנה של ברטה בניו יורק | צילום: Collin Pierson

תעשיית שמלות הכלה המקומית הפכה לתפוח האדמה הלוהט בשבועות האופנה מעבר לים, איך זה קרה וכמה כסף זה שווה למעצבים?

88 שיתופים | 132 צפיות

 

בזמן שתעשיית האופנה העולמית מתכוננת לעונת החתונות הקרובה, הלקוחה המקומית אולי לא יודעת שבשנים האחרונות הפכה ישראל למעצמה כל יכולה בתחום. לפי שבוע אופנת הכלות בניו יורק שהתקיים באוקטובר האחרון, נראה שהנשק הישראלי החם ביותר שיש לנו להציע כרגע הוא לוחמה חכמה ושמלות כלה, תעיד על כך ביונסה שהספיקה כבר ללבוש שמלות כלה של אלון ליבנה, גליה להב וענבל דרור, ולא פחות מ־14 מעצבים ישראליים שהגיעו למנהטן מכל קצוות הארץ. מחיפה ועד רמלה, מעמק חפר ועד ירושלים, דרך תל אביב, כמובן. דני מזרחי, ברטה, פנינה טורנה, לי גרבנאו, ענבל דרור, עידן כהן וג'ולי וינו העלו תצוגות אופנה מושקעות, ולצידם הציגו את שמלות הכלה שלהם, במסגרת שואו רום ופרזנטציות, המעצבים אלון ליבנה, גליה להב, ליז מרטינז, שלומית אזרד, לימור רוזן, ליהי הוד ושנטל רומנו. אכן נבחרת מכובדת של מעצבים מוכשרים, כשניו יורק היא לרוב רק נקודת הפתיחה, שער לעולם הכלות על פני הגלובוס כולו.

ביונסה בטקס חידוש הנדרים לובשת גליה להב | צילום מסך מאינסטגרם
ביונסה בטקס חידוש הנדרים לובשת גליה להב | צילום מסך מאינסטגרם

 

View this post on Instagram

Divine @priyankachopra in #BERTA ❤️

A post shared by BERTA (@berta) on

 

 

 

עוד כתבות מעניינות:
מי מנסה לפגוע בסקס אפילו של בר שמיר?
ההפתעה הגדולה של מייגן מרקל
הישראלית שמלבישה את הפלסטינאיות הכי מגניבות ברשת

אז איך קרה שמדינה צעירה באופן יחסי, ששובל שמלתה לא כולל מסורת ארוכה בת עשרות ואלפי שנים (כמו זו האירופאית) למשל של חתונות, זו שהחתונות אצלה התחילו עם סנדלים תנ"כיים ושמלות ברקמה רוסית על הדשא של הקיבוץ מול בית העם, הפכה למעצמת כלות כלל עולמי?

רבים ממעצבי שמלות הכלה הישראליים יוצאים לסיבובים ברחבי העולם ומציגים את עיצוביהם בקרב קניינים ובלוגרים בעלי שם בינלאומי. המעצבת ליז מרטינז היא מקרה מבחן, שמדגים בצורה נהדרת את תופעת ההצלחה הישראלית. המעצבת בת ה־29, שהייתה גם מועמדת השנה בקטגוריית מעצבי שמלות הכלה והערב בטקס פרסי האופנה של "את", הגיעה לטראנק שואו (תצוגת אופנה או יריד שבסופם ניתן לרכוש את הבגדים. א"ר) בשבוע האופנה בניו יורק ומשם יצאה לטור סובב עולם בן חודשיים שבו תציג את שמלותיה. בשנת 2015 פתחה תצוגה של מרטינז את שבוע אופנת הכלות באוסטרליה, בשנה שעברה כיכבה שמלה שלה על שער "ווג לכלות" של טורקיה, וכיום היא פועלת בשיתוף פעולה עם רשת אנתרופולוג'י ומוכרת ב־22 נקודות מכירה בעולם. בקרוב היא גם עתידה לפתוח חנות בשדרה החמישית, במסגרת מיזם של חנות שמלות הכלה הנחשבת בניו יורק Spina. מרטינז הצעירה חולקת כמובן את ההצלחה עם המעצבים הוותיקים פורצי הדרך בתחום, ויעידו על כך בריטני ספירס, קרלי קלוס בהזדמנויות חגיגיות שונות, ושש שושביניותיה של סרינה וויליאמס, שלבשו כולן שמלות של גליה להב (כולל אימא שלה ואחותה ונוס) בחתונתה שנערכה לפני כשנה.

השמלה של ליז מרטינז בשער של ווג חתונות טורקיה
השמלה של ליז מרטינז בשער של ווג חתונות טורקיה

מסורת של חוסר מסורת

במגזין הכלות האוסטרלי Wedding Trader (אוסטרליה היא מעוז ידוע של שמלות כלה ישראליות), מתנדבים לסייע במתן התשובה לשאלה איך הפכה ישראל למעצמת כלום: "הקהל בניו יורק מריע, טורים ארוכים נכתבו עליהם בעיתונות העולמית והסגנון שלהם –  זוהר, משגע, אינדבידואלי ואקסטרימי – הוא מה שכלות רוצות ומה שקניינים מחפשים…", נכתב באתר המגזין על המעצבים הישראליים, "הם מציעים עיצוב נועז וחדשני, שמתמקד בפרטים הקטנים…".

בשיחות עם מעצבי הכלה המקומיים יש הסכמה גורפת עם הפרשנות האוסטרלית: "הכלות בחו"ל אוהבות את הלוק שמציעים המעצבים הישראליים", מפרשן המעצב אלון ליבנה, גם הוא מהמציגים בניו יורק באוקטובר האחרון, "הן אוהבות את הקטע הסקסי שלא היה נהוג באירופה ובארה"ב, שם השמלות שמרניות. הישראלים מציגים שמלות שקופות ורגליים לגמרי בחוץ ואוהבים את זה". כך שנראה שהמונח הוותיק "חוצפה ישראלית" מעולם לא היה רלוונטי יותר. אבל לצד העובדה שהעיצובים הנועזים (שכוללים משחקי שקיפויות, מחשופים נדיבים ושסעים מעוררי התפעלות) שוברים כל מוסכמה אמריקאית או אירופאית באשר לאיך שמלת כלה מסורתית צריכה להיות- יש גם משמעות, באופן אולי מעט מפתיע, לפן האופנתי. שמלות הכלה הנורמטיביות המוצעות לקהל בחו"ל לא מצטיינות לרוב בדיטיילים רבים ובתשומת לב לפרטים הקטנים, ולרוב כמו הגזרה הצנועה, גם השימוש בחומרים מגוונים ובאפליקציות הוא צנוע. השמלות הישראליות לעומת זאת, מעניינות יותר מבחינה אופנתית, מעודכנות, מדברות עם עולם האופנה ומאתגרות את העין הצופה בהן. הן הופכות את הכלה לכזו שמפגינה טעם אופנתי משובח ויוצאת מהתפקיד המסורתי של "המתחתנת". למעשה נראה שהמעצבים הישראלים יודעים לנהל היטב את התמהיל שיוצר שמלת כלה, שהיא גם שמלת ערב, ולמקסם את ההופעה בערב החשוב בחייך. לא במקרה רבים מהמעצבים המצליחים ביותר החלו את דרכם כמעצבי שמלות ערב. הם למעשה חושבים על שמלת ערב בצבע לבן, ואולי זה סוד הצלחתם. מעצבת האופנה גליה להב (הישראלית היחידה שהתקבלה להציג בשבוע אופנת הקוטור בפריז), השיקה ארבע קולקציות של שמלות כלה בשנה ושתי קולקציות ערב, מחזקת את הטענה ומדגישה כי לא מתבצעת הפרדה בין מה שמוצע לקונות מעבר לים לבין הקונות הישראליות. עם 1.8 מיליון עוקבים באינסטגרם גם היא טוענת ש"המעצבים הישראליים מביאים את האופנה לשמלות הכלה המסורתיות ויודעים להתאים את השמלות לקהל היעד, להכיר ולהבין את הלקוחות הפוטנציאליות".

ונוס וויליאמס והשושבינות בחתונתה של הטניסאית העולמית סרינה וויליאמס לובשות גליה להב | צילום: יח"צ
ונוס וויליאמס והשושבינות בחתונתה של הטניסאית העולמית סרינה וויליאמס לובשות גליה להב | צילום: יח"צ

 

הישראלית הראשונה שמציגה בשבוע הקוטור בפריז, גליה להב ושרון סבר בשבוע אופנת הקוטור בפריז | צילום: יח"צ
הישראלית הראשונה שמציגה בשבוע הקוטור בפריז, גליה להב ושרון סבר בשבוע אופנת הקוטור בפריז | צילום: יח"צ

 

יש הטוענים שזה לא רק הסגנון הישראלי מתחת לחופה. אם תשאלו את המעצב ויוי בלאיש, שדווקא לא נמנה עם המעצבים הפועלים בחו"ל, מהו הגורם להצלחה, תקבלו תשובה מעניינת יותר מכך שהסטייל הישראלי הוא נועז וקשורה יותר למצב התעשייה בארץ. "יש לי תחושה שבגלל שבארץ אין תעשיית אופנה (חוץ מרשתות גדולות), כמעט אף עסק לא מצליח להחזיק את עצמו אם הוא לא עושה כלות. אז יצא שרוב אנרגיות היצירה באופנה פנתה לכיוון הכלות – המקום היחיד שמאפשר להתבטא ולקבל את התגמול. אני חושב שבאופן כללי ענף אופנת ה'רדי טו וור' סובל בכל העולם, בגלל הרשתות הגדולות שמביאות אחלה ביצועים במחירים מטורפים, ובארץ גם ככה הכול קשה, מבחינת החומרים והתעשייה, אין פה באמת תעשיית אופנה. כמעצב אני יכול להגיד שהולך ונהיה יותר ויותר קשה למצוא בדים. אני למשל ישר מחפש בדים בחוץ וכבר לא הולך לנבור בנחלת בנימין. אין מתפרות, אין תדמיתניות. לא משקיעים בתעשייה בארץ והתחום מוזנח", מסביר בלאיש. "קוטור, לעומת זאת, עושים בתוך הבית. לא צריך תעשייה גדולה שתתמוך בזה, לכן זה מצליח. הקהל הישראלי מדהים בעיניי. הלקוחה הישראלית היא מתלבשת משקיענית ונועזת. אני לא מסכים עם הטענה שהקהל לא מעריך ולא פתוח. בארץ האנשים יותר פתוחים לאופנה מאתגרת. שמלות הכלה של המעצבים בחו"ל בנויות ממחוך וחצאית וזהו, ובארץ שוברים את זה. מדברים יותר בשפה של אופנה, ופחות בשפה של קלאסיקה מסורתית של שמלות כלה. הקלילות הזאת מדברת אל העולם. אנשים פתוחים כאן, גם באוכל, גם הקולינריה הישראלית יצאה לעולם. מאותה סיבה גם שמלות הכלה מצליחות. יש כל כך הרבה תרבויות, והכל ברוח מגניבה של להיפתח. אין מסורת שמקרקעת אותך. יש לנו עתיד כי אין לנו עבר. הכל כל כך צבעוני ורב גוני שיש מלא שילובים שאפשר למצוא".

"הן אוהבות את הקטע הסקסי שלא היה נהוג באירופה ובארה"ב, שם השמלות שמרניות", שמלות כלה של אלון ליבנה שבוע האופנה כלות ניו יורק אוקטובר | צילום: יח"צ
"הן אוהבות את הקטע הסקסי שלא היה נהוג באירופה ובארה"ב, שם השמלות שמרניות", שמלות כלה של אלון ליבנה שבוע האופנה כלות ניו יורק אוקטובר | צילום: יח"צ

 

 

התופעה של מעצבי שמלות כלה מצליחים בחו"ל לא התחילה ביום בהיר אחד. היא התפתחה בהדרגה בשבע־שמונה השנים האחרונות ועכשיו הגיעה לשיא. נכון, אמנם כל מי שהפרוטה מצויה בכיסו יכול פשוט לשלם ולהפגין נוכחות (שלא כמו בשבוע האופנה של פריז המעמיד מבחני כניסה קפדניים בפני המעצבים המעוניינים להציג בעיר), אבל העובדה שרבים כל כך מוכנים להשקיע משאבים כה גדולים כדי להגיע לשם (עלות הכנת קולקציה ראויה לתצוגה ברמה בינלאומית היא כ־200 אלף דולר) מעידה על הביטחון העצמי של המעצבים ועל כך שכנראה שהמאמץ משתלם. לפי נתונים של משרד הכלכלה והתעשייה בשנים האחרונות כרבע מהמציגים בשבוע אופנת הכלות בניו יורק מדי שנה הם ישראליים.

שוק החתונות בארה"ב מוערך ביותר מ־50 מיליארד דולר בשנה, ואם מביאים בחשבון שהקניינים מגיעים אליו מרחבי העולם כדי להתרשם ולקנות, אפשר להבין איך ההשקעה מחזירה את עצמה בעיקר בקרב המעצבים הוותיקים. ההוצאה על שמלות כלה בארה"ב היא מעל 3 מיליארד דולר בשנה. "לי זה משתלם. ההוצאות משתלמות", מציינת ענבל דרור, "אני בונה את שם המותג ומפיצה אותו. אותי מסקרים 'ווג', 'ניו יורק טיימס', 'פיפל', 'קוסמופליטן', 'אל', מגזינים של כלות, הסיקור הוא עולמי וזה שווה. החלום הוא לכבוש עוד יעדים. שהמותג יהיה מוכר בכל העולם".
על הצלחתו של תחום שמלות הכלה בחו"ל ניתן ללמוד דווקא על דרך השלילה, כאשר שמלה של דרור, הדומה באופן מחשיד לשמלה מליין האטלייה של ורסאצ'ה 2017, אוזכרה בחשבון האינסטגרם המצליח דיאט פראדה (dietprada@) המציין בין היתר מותגים שמעתיקים זה מזה. בפיד הפופולארי שלו בדרך כלל מופיעים שמות של מותגי על כמו פראדה וגוצ'י לצד רשתות מהירות, ואזכורו של מותג ישראלי בהקשר הזה מעיד על עוצמתו של המותג, אפילו בהקשר השלילי שבו אוזכר.

 


מענבל דרור נמסר בתגובה "במשך חמש השנים האחרונות מצליחה ענבל להביא לתצוגות האופנה שלה את כל הקניינים והעיתונאים המשפיעים ביותר בתעשייה העולמית, וזוכה, בכל פעם מחדש, להערכה מקצועית אדירה על פועלה. לצערה של ענבל, רק בארצנו הקטנטונת, שאותה היא מייצגת בגאווה רבה, מנסים כל מיני גורמים מאתרים איזוטריים ובעלי אינטרסים, לחבל בהצלחתה ולהתעסק בתפל ולא בעיקר".

אבל לא כולם מוכנים להשתתף בחגיגה הבינלאומית, למרות הכסף הגדול המעורב בו. ויוי בלאיש, ללא ספק מהמעצבים המוערכים שפועלים כאן, כאמור לא מציג בחו"ל. ״אני חושב שזה מדהים שיש מעצבים מצליחים בניו יורק, ואני מאחל לעצמי שיהיו לי את הכוחות הנפשיים לעשות את זה גם. אצלי הכול התחיל הפוך. התחלתי לשווק את עצמי בחו"ל ולחיות על הקו מיד אחרי שנקר אבל ברמה האישית קשה לרצות לקוחות שרחוקים ממך ובשוק שאתה לא מכיר. בגלל זה החלטתי לחזור לארץ ולפתוח בוטיק אינטימי, ולעשות הכול בכיף ובאהבה ולא לעשות את זה מסחרי. נעים לי בשקט שלי ובפינה שלי, אבל אני לא אומר שזה לא משהו שיש לי בראש. יש מצב שזה יקרה אבל לא כרגע. באופן כללי הנפח שהדבר תפס הוא מדהים".

״אני חושב שזה מדהים שיש מעצבים מצליחים בניו יורק, ואני מאחל לעצמי שיהיו לי את הכוחות הנפשיים לעשות את זה גם", יובל שרף והמעצב ויוי בלאיש בשבוע האופנה תל אביב 2018 | צילום: אדריאן סבל
״אני חושב שזה מדהים שיש מעצבים מצליחים בניו יורק, ואני מאחל לעצמי שיהיו לי את הכוחות הנפשיים לעשות את זה גם", יובל שרף והמעצב ויוי בלאיש בשבוע האופנה תל אביב 2018 | צילום: אדריאן סבל