אחרי רבים להטות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

שוו בנפשכם כי אתם צריכים לחוות דעתכם בנושא שאינו מוכר לכם, בעת שאתם חשופים לדעות שונות של אנשים. מאיזו דעה תושפעו יותר, מדעת הרוב או מדעת המיעוט?

מחקרים רבים שנערכו בעבר הצביעו על כך שמבוגרים נוטים לסמוך על דעת הרוב. כעת נשאלת השאלה האם גם ילדים קטנים נוטים לשחות עם הזרם ולהסתמך על דעת הרוב? למשל, כשיישאלו פעוטות מהו שמו של חפץ שאינו מוכר להם, אשר זה עתה שמעו לראשונה דעות שונות על אודות שמו, על דעת מי יסמכו, על דעת הרוב או על דעת המיעוט? במחקר המתפרסם בכתב העתPsychological Science מנסים קתלין קוריבו ( (Corriveau, מריה פוזרו (Fusaro) ופול הריס (Harris) לענות על שאלה זו.

ניסוי 1 – השלב הראשון

בניסוי הראשון השתתפו שתי קבוצות ילדים: קבוצה של 16 ילדים בני שלוש (מהם שבע בנות) וקבוצה של 16 ילדים בני ארבע (מהם שמונה בנות). בשלב הראשון של המחקר צפה כל ילד בסרט. הסרט נפתח בתמונת סטיל שבה נראות ארבע נשים שונות, שכל אחת מהן לבושה בחולצה בצבע אחר: ירוק, סגול, כחול ואדום. הנסיין אמר לילד: "הנה ארבע נשים. אחת לבושה בחולצה אדומה, השנייה בכחולה (וכו'). ארבע הנשים הללו יעזרו לנו ללמוד שמות של מושגים חדשים."

על שולחן לפני הנשים, הונחו שלושה חפצים שהילדים לא הכירו קודם לכן (למשל, חפץ דמוי וו, הצבוע בפסים אדומים ולבנים; מעין זרבובית של משפך הצבועה בצהוב וכדומה). הנסיין שאל את הילדים: "רואים את החפצים המצחיקים האלה? אתם יודעים איך קוראים להם? לאחד מהם קוראים X" (כאן נקב הנסיין במילת דמה; למשל, "לאחד מהם קוראים מודי"), והוסיף: "אולי הנשים הללו יוכלו לעזור לנו לדעת איזה חפץ הוא המודי."

כעת צפו הילדים בסרט וקיבלו מידע מהנשים על אודות שם החפץ. הדבר נעשה באופן הבא: הקריין בסרט השמיע הוראה כלפי הנשים בסרט: "הראו לי את ה-X (וכאן נקב בשם החפץ; למשל, "הראו לי את המודי"). שלוש מהנשים הצביעו בעת ובעונה אחת כלפי אחד החפצים (למשל כלפי החפץ דמוי הוו), ואילו האישה הרביעית הצביעה על חפץ אחר (למשל על החפץ דמויי הזרבובית). בסיום הסרט נראתה תמונת סטיל של ארבעת הנשים (כשאינן מצביעות) ושל שלושת החפצים.

כעת נשאל הילד: "מה אתה חושב? הן (שלוש הנשים) הצביעו כלפי חפץ זה, והיא הצביעה כלפי חפץ זה. איזה חפץ הוא המודי?" הילד התבקש להצביע לעבר החפץ שלדעתו הוא מודי.



כבר בגיל 3-4 מפגינים ילדים רגישות לְדעת הרוב [אילוסטרציה: ASAP Photos]

השלב השני

בשלב השני של הניסוי צפה כל ילד בסרט נוסף. בסרט נראתה אחת הנשים מקבוצת הרוב, והאישה היחידה מקבוצת המיעוט. על השולחן ניצב חפץ חדש בכל פעם.

הנסיין שאל את הילד: "האם אתה יודע מהו שמו של חפץ זה? הנה שתי נשים, איזו מהן אתה רוצה שתעזור לנו לדעת מהו שם החפץ?"

הסרט פתח בקריין השואל "האם תוכלו לומר לי מה שם החפץ הזה?" שתי הנשים השיבו, כל אחת בתורה, כשהן משתמשות במילות דמה. הראשונה אמרה "זהו לינז", ואילו השנייה אמרה "זהו סלוד". כעת נשאל הילד מהו לדעתו שם החפץ, לינז או סלוד.

לבסוף הצביע הנסיין על כל אחת משתי הנשים ושאל את הילד שתי שאלות: "האם האישה בחולצה הירוקה (או האדומה) הצליחה או לא הצליחה לומר את שמות החפצים", ו"איזו משתי הנשים ידעה טוב יותר את שמות החפצים?"

מניתוח תוצאות המחקר התברר כי בשלב הראשון של הניסוי, שתי קבוצות הגיל (בני השלוש ובני הארבע) נטו לקבל כנכונות את הטענות (שמות החפצים) שהוצגו על-ידי קבוצת הרוב. יתר על כן, בשלב השני של הניסוי הם האמינו יותר לאישה שהיתה במקור מקבוצת הרוב מאשר לאישה שהיתה במקור מקבוצת המיעוט. מכאן, שכבר בגיל שלוש וארבע מפגינים ילדים רגישות לְדעת הרוב ומושפעים ממנה.



על דעת מי יסמכו, על דעת הרוב או על דעת המיעוט? [אילוסטרציה: ASAP Photos]

הניסוי השני

בניסוי השני השתתפו שתי קבוצות ילדים: קבוצה של 17 ילדים בני שלוש (מהם תשע בנות) וקבוצה של 17 ילדים בני ארבע (מהם תשע בנות). הליך הניסוי היה זהה לזה של הניסוי הראשון, למעט ההבדלים הבאים: קבוצת הרוב כללה רק שתי נשים (לעומת שלוש בניסוי הראשון); קבוצת המיעוט כללה גם במקרה זה אישה אחת.

נוסף על כך, האישה בקבוצת המיעוט הצביעה על החפץ הרלוונטי בשתי ידיה (ולא רק ביד אחת כמו בניסוי הראשון), ואילו הנשים בקבוצת הרוב הצביעו על החפץ רק ביד אחת. וזו הסיבה לשינוי: כזכור, בניסוי הראשון, ראה הילד שלוש ידיים (של שלוש נשים) מצביעות על חפץ אחד, ויד אחת (של האישה בקבוצת המיעוט) מצביעה על חפץ אחר. משום כך, ייתכן כי ההעדפה שהפגינו הילדים לחפץ שהצביעו עליו הנשים בקבוצת הרוב אינה נובעת מנטייה להטות אחר הרבים, אלא פשוט מכך שהם הקצו יותר קשב לחפץ שאליו הופנו שלוש ידיים לעומת יד אחת.

כדי לבחון הסבר זה בניסוי השני, הצביעו שתי הנשים בקבוצת הרוב בניסוי השני על חפץ, כל אחת ביד אחת, והאישה היחידה בקבוצת המיעוט הצביעה על החפץ בשתי ידיים, כלומר הילדים ראו בכל פעם אותו מספר של ידיים מצביעות. כך, שאם הילדים בניסוי הראשון הושפעו רק ממספר הידיים המופנות כלפי חפץ מסוים, אזי אין לצפות שהילדים בניסוי השני יעדיפו את קבוצת הרוב. לעומת זאת, אם הילדים בניסוי הראשון הושפעו מדעת קבוצת הרוב לעומת דעת קבוצת המיעוט, אזי אפשר לצפות שתוצאות הניסוי הראשון יהיו דומות לאלו של הניסוי השני.

ואמנם, מניתוח תוצאות הניסוי השני מתברר כי התוצאות היו דומות לאלו של הניסוי הראשון, וגם בניסוי זה העדיפו הילדים את דעת הרוב.

כשילדים באים במגע עם הזולת, אין הם נחשפים תמיד בפני תמימות דעים בעניינים שונים. ילדים פוגשים באנשים השונים זה מזה באופן דיבורם, בעמדותיהם ובדעותיהם. ממצאי המחקר הנוכחי הם עדות ראשונית לכך, שילדים מתמודדים עם מגוון דעות של הזולת באמצעות אסטרטגיה פשוטה וברורה: הסתמכות על דעת הרוב.

הכותבת היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית.

מתוך: מגזין גליליאו

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה