אייל גולן מפוצץ את בלומפילד? פשוט איבדנו את זה סופית

זה התחיל ביום חמישי בערב. בעודי מדפדפת בסטורי, נזכרתי להפתעתי שלאייל גולן יש הופעה בבלומפילד מול 30 אלף איש. אותי באופן אישי מדכא כל פעם לראות שאייל גולן, שהיה מעורב לכאורה בעבר בפרשת "משחקי חברה" הידועה לשמצה, השיב לעצמו את הטייטל הנכסף של "הזמר הלאומי", אבל בואו, יש כרגע כל כך הרבה דברים עצובים להתעסק בהם, אז סיימתי לגלול והמשכתי הלאה. כולה הופעת אחת.

>> "מאמינות לכן": סערה בעקבות מופעי הסולד אאוט של אייל גולן

הייתי תמימה. איזה הופעה אחת ואיזה נעליים. הזמר סגר חמש הופעות בבלומפילד שבכולן כל הכרטיסים סולד אאוט. 150 אלף איש. הישג מטורף לאייל גולן והישג עצוב לחברה הישראלית, שהתבקשה ללבוש לבן להופעותיו, למרבה הציניות.

איזה זיכרון קצר יש לנו, אה? לא רק שכולם כבר שכחו את הפרשה, או שפשוט לאף אחד כבר לא אכפת, ה"זמר הלאומי" שובר שיאים! כל הכותרות שממלאות את המסך שלי הן על "ההישג המטורף של גולן" ועל המחוות המרגשות שעשה למען החטופים בזמן ההופעה.

אני מודה, לכתוב טור כזה בזמנים אלה מרגיש קצת מוזר. מי רוצה עכשיו לשמוע דעות של פמיניסטיות במלחמה? נכון, יש דברים גרועים יותר כרגע מסוגיית ההופעות של אייל גולן, אבל, וזה אבל גדול, כמו שההופעה מתקיימת כעת, גם הביקורת צריכה להישמע. אלמלא הכותרות הרבות שהפכו אותו לגיבור של המלחמה הזאת, לא הייתי כותבת כלום.

נ' ו־ט', נפגעות פרשת "משחקי חברה" | צילום: איליה מלניקוב

אבל אמש (ראשון) זה הגיע לשיא חדש. שורדת השבי מייה שם הגיעה עם משפחתה להופעתו של גולן, הזמר הקדיש לה שיר וכמובן שהצלמים חגגו. בצדק. גם אני שמחה לראות גיבורה כמו מייה שם בימים הנוראים האלה. אני רק לא מבינה איך גולן הפך מתחת לרדאר לממי הלאומי, כאילו לא היו דברים מעולם? כמובן שגם מגיע לו פרס ישראל, אם לצטט את האקסית דניאל גרינברג.

קשה לבקר כל כך הרבה אנשים ששכחו ו/או סלחו לו, שאוהבים את המוזיקה ורק רצו ליהנות ולנקות את הראש, אבל בחייאת, חמש הופעות?! למזלי, ולמזלנו, אמש צצה לראשונה גם מחאה. על אלפי המכוניות שחנו באזור בלומפילד המתינו פליירים שעליהן הכיתוב: "פותמוביל", (שהיה הכינוי לרכב ההופעות של גולן), וגם "הקהל לבוש לבן – ההופעה מוכתמת". לא נעים לי להגיד כמה שמחתי לגלות שלא רק לי אכפת.

אייל גולן בהופעה בבלומפילד | צילום: ניר אמיתי

את העצבים שהיו לי על גולן, הוצאתי בסרטון טיקטוק. התגובות לא איחרו לבוא. קיבלתי אלפי קללות מנערות. לא פחות. נשים ונערות שמסבירות לי שאני מעלילה עלילות שווא על אדם שלא אשם בכלום.

אז אני מבהירה, התיק נגד גולן נסגר מחוסר ראיות. בית הדין לא אמר שהוא אשם ואכן יש לזה ערך. אבל איפה המוסריות שלנו? למה אנחנו שוכחים ואז סולחים? למה הזיכרון שלנו כל כך קצר? כי הזיכרון הזה לא מתחיל ונגמר באייל גולן. זה ממשיך אחר כך לשקרים ולפשעים של פוליטיקאים ולהתנצלויות שלא שוות לכלום, שהיריעה קצרה מלהכיל.

ברור שזה לא קורה רק בישראל, ראו ערך לואי סי קיי שחזר להופיע כרגיל (כולל הופעות בישראל), ובכל זאת מה שקורה כאן זה פשיטת רגל מוסרית. אני בוחרת להתמקד בפשיטה בשכונה הקטנה שלנו. לצערי הרב אנשים עם כוח וכסף יודעים שיש לנו זיכרון קצר ושפרשות חולפות. מתי נוכיח אחרת? שאנחנו לא סולחים ולא סולחות?

אני מסרבת לקבל את העובדה שהזיכרון שלנו כל כך קצר. אני מסרבת לקבל את זה שלמעשים אין משמעות. וגם, פרשת אייל גולן היא לא נושא ששמור לפמיניסטיות. זה נושא חברתי שאמור לעניין את כולם. ואם אתם חושבים או חושבות אחרת – תחשבו מה היה קורה לו נ' ו-ט' היו האחיות שלכן, הבנות שלכן, או סתם בנות שהכרתן. ואז תחשבו איך הן מרגישות בזמן שאייל גולן ממלא חמש הופעות סולד אאוט בבלומפילד.