אני מהמרכז, הוא מירושלים

אני בת 29, ובגלל המגבלות שנובעות מהדסאוטונומיה המשפחתית, שעמה נולדתי, קשה לי להכיר בני זוג. לטוב ולרע, אני יכולה רק להכיר אנשים דרך אתרי הכרויות באינטרנט. היו לי קשרים בעבר, אבל גם הרבה בליינד-דייטים גרועים בדרך, כך שעד שהכרתי את יוסי הייתי כבר על סף ייאוש ודמיינתי את חיי כרווקה נצחית.

ליוסי פניתי דרך אתר ההיכרויות LOVE. אני אפילו לא בטוחה למה. בדרך כלל אני נמנעת מלפנות לבחורים באתרים, ובאותה תקופה כבר לא היה לי חשק לבליינד-דייטים. אבל משהו בכרטיס שלו קרץ לי. הבעיה העיקרית הייתה בעיית המרחק – יוסי גר בירושלים ואני במרכז – אבל לאחר כמה שיחות, החלטנו להיפגש בכל זאת.

הפגישה הייתה נחמדה. אמנם לא הייתה התלהבות מצד אף אחד מאיתנו, אבל השיחה קלחה, וזה כבר היה בסיס טוב לידידות. כשהגעתי הביתה בדקתי אם הגיעה תשובה ממנו. לא הופתעתי. יוסי אמר שהיה נחמד ואני נראית טוב, אבל המרחק בעייתי, אז כנראה שזה לא מספיק. הסכמתי איתו, במיוחד אחרי ששמתי לב פתאום בן כמה הוא – 39, בקרוב 40. הייתי בהלם. רציתי כבר לשלוח לו הודעה שהיה נחמד אבל חזרתי לאקס שלי, אבל נזכרתי כמה השיחה בינינו הייתה נעימה והחלטתי שגם ידיד זה דבר נחמד. כך הגענו לדייט השני.

הפעם כבר הייתי בטוחה שזה לא זה. יוסי הבהיר שהוא נשאר בירושלים, ואני, מצידי, לא רציתי להתרחק מהמרכז והמשפחה. בעבר היה לי סיפור דומה, כאשר יצאתי עם מישהו מערד, וממש לא רציתי את הדה-ז'ה-וו הזה. את הפגישה סיימנו כידידים, ונראה לי ששנינו היינו בטוחים שלא ניפגש יותר.

אבל הקשר המשיך להתקדם. הוא המשיך דרך אתר ההיכרויות, שיחות הטלפון, והיה נחמד. כך נפגשנו בשלישית. יוסי, בהפתעה, הסכים להיפגש בחולון. אין לו רכב, ותיארתי לי עד כמה זה מסובך בשבילו, וכבר לא הייתי בטוחה מה אני רוצה מהקשר הזה. דיברנו בינינו הרבה על מציאת אהבה ועל מה שאנחנו מחפשים. אני סיפרתי לו על מישהו שפנה אלי, ויוסי סיפר על קשר שהוא התחיל עם מישהי. עדיין הרגשתי שיש טעם להשקיע. ידיד, כמו שציינתי קודם, זה תמיד נחמד.

והקשר נמשך והיו עוד פגישות. בין הפגישות היה לי בליינד דייט זוועתי, שהתעניין רק בדבר אחד, ורצה להיות איתי בפינה מבודדת. החלטתי, לפחות לזמן מה, להמתין עם הפגישות העיוורות, בלי קשר ליוסי.

בינתיים הספר יצא לאור. סיפרתי ליוסי, בדרך אגב, על אירוע ההשקה שתוכנן, והופתעתי והתרגשתי מאוד כשהוא הגיע. מבחינתי זו הייתה כנראה נקודת המפנה. הדהים אותי איך הוא הגיע מירושלים לחולון במוצאי שבת במיוחד בשבילי. זה בהחלט אמר הכל.

שאלתי את ארבעת חברותי הטובות מה הן חושבות עליו. זה לא שזה שינה משהו, אבל הסתקרנתי. הן הבחינו ביוסי רק להרף עין, אבל זה הספיק להן כדי להודיע שהוא חמוד ונראה צעיר בהרבה מגילו. גם הן אמרו שזה שהוא הגיע מירושלים אומר הרבה.

בהמשך דיברתי עם חברתי ושאלתי אותה אם כדאי לנסות להכיר עוד מישהו בגילי ומהמרכז או להתמקד ביוסי. הייתי בדילמה אמיתית. היה לי מאוד נחמד איתו, אבל המרחק נשאר בעינו. היא הגיבה בהחלטיות – להתמקד במה שיש. כך אני ויוסי הגענו לערב הרומנטי הראשון שלנו, בו חגגנו את ט"ו באב ואת יום הולדתו.

הערב היה רומנטי במיוחד ונהנינו מכל רגע יחד, ומשם הקשר התחיל להתקדם בהילוך גבוה. נפגשנו יותר, היו רגשות באוויר, והאווירה השתנתה.

ועכשיו? עכשיו אני בעננים. אנו זוג מאוהב לכל דבר, מרבים להיפגש, לדבר ולחלום על עתיד משותף. אני עדיין בהלם. יוסי התגלה כבחור מקסים, רגיש, מתחשב ואוהב, שנהיה לי חשוב יותר עם כל יום שעובר. והמרחק? בסך הכל שעה נסיעה. החלטנו שכל האופציות אפשריות, ולא ניתן לשום החלטה להרוס את הקשר. הקשר הזה מיוחד מדי, מרגיש נכון מדי והתפתח כנגד כל הסיכויים.

נורית חולה בדסאוטונומיה משפחתית, מחלה שפוגעת במערכת העצבים. הטור שלה, שמתאר את החיים עם המחלה, מתפרסם בכל יום חמישי ב-IFeel