מנכ"לית משרד המשפטים: "גבות הורמו כשאיילת שקד לא פיטרה אותי"

אמי פלמור | צילום: ענבל מרמרי
אמי פלמור | צילום: ענבל מרמרי

מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור לא נבהלת מהתלהטות הרוחות בכנסת ובלשכה ("חוק הלאום מבחינתי הוא לא חוק אלא אירוע פוליטי") ונלחמת שלעובדים שלה יהיו חיים מחוץ למשרד ("הם לא עבדים"). ריאיון עם משפטנית שייצגה את ישראל כבר בגיל 3

88 שיתופים | 132 צפיות

רק לאחרונה ארעה לא פחות מרעידת אדמה במשרד המשפטים, כאשר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, התבטאה בחריפות נגד חוק הנאמנות. איילת שקד הודיעה כי "זילבר חצתה כל גבול", היועמ"ש אביחי מנדלבליט נזף בזילבר אבל לא פיטר אותה. שקד הכריזה שהיא לא תוכל לייצג יותר את הממשלה, בתגובה נטען כלפי שקד כי אין לה כלל סמכות להחליט זאת. וכך האש שהציתה זילבר במסדרונות המשרד עדיין לא כבתה. בתווך נמצאת מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור. אם זילבר תעמוד לדין משמעתי תהיה זו פלמור שתשמש שופטת בעניינה כך שהיא מנועה מלדבר על הנושא באופן ישיר. אבל הקשר שלה לאירוע הוא לא רק פורמלי: זילבר ופלמור נחשבות לשתי ה"שמאלניות" של משרד המשפטים, הנשים שנשארו שם כירושה מציפי לבני כששקד הגיעה, למרות שלא היו הבחירה הטבעית של שרת המשפטים מהבית היהודי. העיניים כרגע מופנות לפלמור – האם עוד דמות ממלכתית עומדת להפר את הסטטוס קוו העדין בין פקידות בכירה לממשלה? או להפך, האם שקד משרה אווירה של סתימת פיות שמשפיעה עליה?

"זה לא התפקיד שלי לחלק לאיילת שקד ציונים", היא אומרת, "תפקידי הוא לקדם את מדיניות השרה, ויש דברים שאגיד לה בארבע עיניים ולא בריאיון עיתונאי. אני משרת אמון שלה ואני מתייחסת לכך ברצינות. אם היית עושה משאל בקהילה המשפטית היו אומרים לך שאיילת שקד היא שרה טובה, גם אם יש אנשים שחולקים על חלק מהדברים שהיא עושה".

"זה לא התפקיד שלי לחלק לאיילת שקד ציונים", אמי פלמור | צילום: ענבל מרמרי, סטיילינג: ליאת גרין
"זה לא התפקיד שלי לחלק לאיילת שקד ציונים", אמי פלמור | צילום: ענבל מרמרי, סטיילינג: ליאת גרין

כמו התבטאויות נגד בית המשפט העליון, חוק הלאום, ופסקת ההתגברות?
"אלה לא הליכי חקיקה שאני שותפה להם. חוק הלאום מבחינתי הוא לא חוק אלא אירוע פוליטי מרכזי שהתרחש השנה. קיבלתי תגובות מאוד כואבות של עובדים שלנו, יקרים ומוערכים ואהובים, בין אם הם דרוזים או ערבים, שהתקשו, כעובדי מדינה, לקבל את הדבר הזה. כמי שחושבת שמקומם בשירות הציבורי ברור שזו סיטואציה שקשה לתווך אבל זה התפקיד שלי, אז אני עושה אותו. או כשפרקליטים להט"בים הוציאו מכתב שמוחה על חוק האימוץ, זה מצב דומה".

המילים ממלכתיות אבל את השוני בינה לבין השרה שלה, פלמור יודעת שקשה להסתיר. כששקד נכנסה לתפקיד שרת המשפטים לפני שלוש שנים כולם חיכו לראות כיצד המנכ"לית של ציפי לבני תפוטר ותוחלף במישהו יותר איילת־שקדי, פלמור בעצמה מודה היום כי הופתעה שזה לא מה שקרה. "הרבה גבות הורמו כשהשרה לא פיטרה אותי ואני נותנת לה קרדיט על כך", היא משחזרת, "היה צפוי שהיא תביא מינוי פוליטי מהמפלגה אבל היא עשתה צעד שהפגין מקצועיות וסוג של מהלך בונה אמון מול המשרד והמערכת. אבל זה גם לא נכון להגיד שבאתי מהשמאל. הייתי מינוי של ציפי לבני, אבל גם לא הבחירה הראשונה שלה".

מה זאת אומרת?
"אני נטעתי בראש של לבני את הרעיון למנות אותי. הייתי ראש מחלקת חנינות וידעתי שהיא מחפשת מנכ"לית, ומדי שבועיים, בפגישה הקבועה שלי איתה, במשך חצי שנה, אמרתי לה שאני רוצה את התפקיד. קיבלתי את הרעיון לכך מספרה של שריל סנדברג (מנכ"לית התפעול של פייסבוק, ה"ב) Lean In: Women, Work, and The Will to Lead. כנשים חונכנו שגבר יכרע ברך ויציע לנו נישואין, מחנכים אותנו לחכות. כל הקריירה שלי ראיתי גברים סביבי שמקבלים תפקידים, לא הבנתי איך הציעו להם תפקידים ולא לי, עד שהבנתי שלא הציעו לאף אחד – הם הציעו את עצמם".

אמי פלמור, איילת שקד וח"כ עאידה תומא- סלימאן יושבת ראש הוועדה, בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה | צילום: יצחק הררי
אמי פלמור, איילת שקד וח"כ עאידה תומא- סלימאן יושבת ראש הוועדה, בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה | צילום: יצחק הררי

ילדים שותקים באמבטיה

במסגרת תפקידה אחראית פלמור על כ־4,700 עובדים, על תקציב של כשני מיליארד ש"ח ועל תפעול הפרקליטות, הסניגוריה, מחלקת הסיוע המשפטי לחסרי יכולת, האפוטרופוס הכללי, רשות הפטנטים והרשות להלבנת הון. פלמור אולי משתדלת להתרחק מהסערות המתוקשרות סביב המשרד, אבל קשה לקרוא לה אדם סולידי. היא ידועה כמנכ"לית שלא מקפידה על גינונים ולא מפחדת לעשות שינויים במשרדה, האחרון שבהם נחשב לרדיקלי – פלמור החליטה להילחם בשחיקת העובדים שלה והוציאה לכל מנהלי המחלקות את אמנת איזון בית־עבודה. בין היתר, המליצה שם לאפשר לעובדים לצאת מהמשרד בשעות סבירות ולא לכתוב מיילים בנושא עבודה בערב, אלא אם כן הם דחופים. הצורך בגישה כזו, היא מספרת, ליווה אותה עצמה במשך הקריירה שלה שאותה טיפחה במקביל לגידול שני ילדים. "בתפקידי הקודם היה שר משפטים שתמיד נהג להתקשר כשאני באמצע האמבטיה של הילדים. הייתי עושה להם שקט עם היד, שלא יפריעו לשיחה", היא משחזרת, "הדבר הזה צריך להיפסק. פריון עבודה לא נמדד ב־18 שעות עבודה ביום. אם עובדים מתחלפים ונשחקים יש לזה עלויות משמעותיות. אין לי בונוסים והרבה כסף לתת, אבל אני יכולה לספק ארגון קשוב ואנושי לעובדים שלי, הם לא עבדים".

איך התקבל המזכר?
"יש מי שאהבו אותו יותר ויש מי שפחות.  אם הייתי חושבת שהעובדים בטלנים הייתי חושבת שזה לא יעבוד, אבל יש לי את האיכותיים בשירות הציבורי. זה אולי מסר קשה לפמיניסטיות הצעירות אבל לדעתי יש משהו בלפגוש את הילד כשהוא יוצא מהגן, לראות מה קורה שם, לקחת אותו לחוג, שאף סבא וסבתא לא יכולים להחליף".

מה שהיה מעניין הוא שלא דיברת על אימהות במזכר – אלא על הורות.
"אני מאוד גאה בזה. גם האיור שצורף היה דמות שמגדלת ילדים, שיכולה להיות גבר או אישה. למרות שצריך לזכור שגם לאנשים בלי ילדים מותר שיהיה זמן לתחביבים. כשאני מערבת גברים בגידול הילדים שלהם, אני תורמת גם לנשים שלהן שלא עובדות בארגון שלי. אני מייצרת שרשרת, אני בעצם אומרת שזה לגיטימי שיהיה אכפת לך מהילדים שלך ומהמשפחה שלך".

מה שעות העבודה האישיות שלך?
"הילדים שלי כבר גדולים ואני לא בזוגיות, אני גרושה 20 שנה, אז אני לא דוגמה".

את חושבת שגבר יכול היה לחשוב על אמנת בית־עבודה מהסוג הזה?
"לא יודעת. אני מאמינה שיש דבר כזה ניהול נשי, שמביא פרספקטיבה אחרת. משרד המשפטים הוא מאוד נשי: 68 אחוז מהעובדים הן נשים, ו־64 אחוז מההנהלה. יש פרקליטות מחוז, שופטות, הכול".

איך את מסבירה את זה?
"אנחנו כנראה חייבות תודה לאימהות המייסדות – יהודית קרפ, עדנה ארבל, נילי ארד ודורית בייניש. המקצוע הזה משך אליו נשים מאוד חזקות, אולי גם בגלל שהשוק הפרטי מושך כלכלית וזה פינה חלק מהגברים ואפשר לנו יותר מוביליות". נדמה כי התדמית הבעייתית שהפרקליטות סובלת ממנה, לא מתחילה ונגמרת בשעון הנוכחות. הביקורת הציבורית הרחבה ביותר כלפיה נשמעה לאחרונה בעיקר בהקשר להרשעת רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה. "בכל מערכת יש טעויות", אומרת פלמור שגדלה בפרקליטות, "התפקיד שלנו הוא לייצר תהליכי בקרה ועבודה שיצמצמו את הטעויות. אבל להגיד שהפרקליטות מרושעת ורשלנית? בפירוש לא".

גם בפרשת זדורוב?
"אנחנו עדיין לא יודעים מה אומרת חוות הדעת החדשה עד הסוף, היו ספינים לפה ולשם. אני בהחלט חושבת שיש בכלא אנשים שנענשו בחומרת יתר או שהם חפים מפשע, ככה אני רואה את מערכת המשפט הפלילית בכל העולם וגם בישראל. ברור שזה מצמרר אבל זו טבעה של מערכת אנושית. חלק מהציבור אולי מתקומם על המחשבה שזדורוב חף מפשע, אבל מהצד השני אם זדורוב היה מזוכה הציבור היה משתולל ואומר שהפרקליטות התרשלה ואדם שרצח ילדה בת 12 זוכה מחמת הספק. ואת יודעת מה? אני רוצה לראות מי יקח את זדורוב מחר להיות נהג ההסעות של הילדים שלו".

את מאמינה שבימי כהונתך תראי ראש ממשלה מועמד לדין?
"אני לא יודעת. עובדים על זה מסביב לשעון, אמנת האיזון בית־עבודה לא חלה על האנשים בפרקליטות שאחראים לתיקים שקשורים בראש הממשלה", היא צוחקת. "אם זה יסתיים בכתב אישום תהיה כאן רעידת אדמה".

"פוליטיקה זה עולם ללא גבולות, הוא לא בשבילי", אמי פלמור | צילום: ענבל מרמרי, סטיילינג: ליאת גרין
"פוליטיקה זה עולם ללא גבולות, הוא לא בשבילי", אמי פלמור | צילום: ענבל מרמרי, סטיילינג: ליאת גרין

גזענות סמויה

פלמור, תושבת מבשרת ציון, נולדה בשנת 1966 בירושלים לזוג הורים עולים מרומניה, ניצולי שואה, ציונים בנפשם. בישראל הגשים אביה את חלומו להיות איש משרד החוץ ופלמור העבירה את חייה בכל רחבי הגלובוס. "גדלתי בבלגיה, נורווגיה וארגנטינה, וכשהיינו בארץ התגוררנו בירושלים. חונכתי מגיל שלוש לייצג את מדינת ישראל, גם בגן וגם בקוקטייל של ההורים. הממלכתיות זורמת לי בדם".

חייה של הילדה הטובה והמצטיינת שלמדה משפטים קיבלו טוויסט בתחילת הקריירה שלה. "הייתי נשואה עם ילד ובהיריון נוסף ועבדתי במשרד פרטי, ואז חליתי באדמת", היא משחזרת, "הרופאים רצו שאפיל, אבל אחרי בדיקות מאוד מסובכות החלטתי להביא את הילדה הזאת לעולם. ואז נדרתי נדר – אם היא תיוולד בריאה אעזוב את המשרד הפרטי ואעשה משהו לטובת הכלל".

הילדה נולדה בריאה. היום היא בת 23 ולאחרונה חזרה משנה של התנדבות עם בעלי חיים באפריקה, ואילו הבן של פלמור (26) הוא סטודנט לפסיכולוגיה ומדעי המוח. פלמור מילאה את הבטחתה ועברה לעבוד בפרקליטות. היא טיפסה בסולם הדרגות עד לתפקיד מנהלת מחלקת החנינות, המייעצת לשרי המשפטים אילו חנינות לבקש מנשיא המדינה. "יצא לי לעבוד עם קצב וגם עם פרס, ועם הרבה שרי משפטים", היא אומרת. "זה היה תפקיד מאוד הוליסטי, את גם קטגור וגם סניגור, גם פסיכולוגית וגם עובדת סוציאלית".

היום, כחלק מחובותיה, פלמור יושבת בוועדות שלוקחות אותה אל הפצעים הכי מדממים בחברה. אחת המדוברות שבהן היא "הצוות למיגור גזענות נגד יוצאי אתיופיה" שהממשלה הורתה להקים אחרי ההפגנה הגדולה שמחתה נגד התנהלות המשטרה כלפי בני העדה. "היה קרב ענקים על הוועדה הזאת, המשטרה לקחה את זה מאוד קשה והתנגדה. אבל אחרי כל הרעש היא לקחה על עצמה לעשות לא מעט שינויים. היום יש הנחיות והדרכות לשוטרים בשטח. יש לנו נתונים שנפתחים תיקים פליליים בשיעור של פי חמישה מהשיעור של יוצאי אתיופיה בחברה, זה חייב להשתנות. כחלק ממסקנות הוועדה יש היום בכל משרדי הממשלה ממונים על גזענות, כמו שיש ממונים על הטרדות מיניות".

מה למדת על יוצאי אתיופיה?
"אני דווקא ידעתי לא מעט, התנדבתי לפני חמש שנים עם נוער בסיכון שרובו היה יוצא אתיופיה. הייתי מודעת למפגש הקשה שלהם עם אלימות משטרתית אבל לא ידעתי עד כמה המספרים הוכיחו שהיה שיטור יתר וחיכוך יתר. היה כשל בטיפול בהרבה מאוד מערכות. למשל, הדוגמה הכי מטלטלת סביב 'למה הם מצאו את עצמם בכלא' הייתה כשגילינו שקציני מבחן נהגו לתת חוות דעת שלילית על קטינים יוצאי אתיופיה, כי הם נהגו לא להישיר אליהם מבט. קציני המבחן תפסו את זה כחוסר לקיחת אחריות או חוסר כנות ולא הבינו שיש פה תרבות שבה לא מיישרים מבט לאדם מבוגר. דברים כאלה גורמים לך להבין שגם אם אתה מגדיר את עצמך אדם מודע ולא גזעני, אתה אף פעם לא יכול לדעת מה אתה מפספס".

"חוק הלאום מבחינתי הוא לא חוק אלא אירוע פוליטי מרכזי שהתרחש השנה", אמי פלמור | צילום: יצחק הררי
"חוק הלאום מבחינתי הוא לא חוק אלא אירוע פוליטי מרכזי שהתרחש השנה", אמי פלמור | צילום: יצחק הררי

שתי ועדות נוספות שמובילה פלמור עוסקות בנושאים נשיים: האחת, ועדת היישום לחוק הפללת לקוחות הזנות שעבר לאחרונה בקריאה ראשונה בכנסת ומטיל קנסות על צרכני הזנות. השנייה היא הוועדה למלחמה בפוליגמיה במגזר הבדואי. "הפליא אותי איך נושא הזנות, שפוגע אולי ב־10,000 נשים בארץ, מעסיק את כל ארגוני הנשים, אבל מאה אלף נשים בדואיות זכו לאדישות".

את משווה סבל של אישה בזנות לסבל של אישה בדואית שחולקת בעל עם מישהי?
"בטח שאני משווה. המעמד המוחלש של נשים בדואיות הוא במובנים רבים נמוך אפילו משל נשים בזנות. נשים בזנות הן עצמאיות כלכלית – זה כלוב של זהב אבל זה קיים. ואילו הנשים הבדואיות הן קבוצה מאוד מוחלשת המונה כ־120 אלף נשים, כ־20 אחוז מהן חיות בפוליגמיה. אלה נשים נטולות מעמד משפטי וכלכלי, הנתונות לעוני מרוד ולסבל רגשי ופסיכולוגי".

יש אומרים שמעורבות הממשלה בנושא נועדה לפגוע באוכלוסיה הערבית.
"זה לא מאבק דמוגרפי, אנחנו לא מתעסקים בילודה אלא בקבלת האחריות הכלכלית על הילדים. אנחנו רוצים שהמעמד המוחלש של הנשים האלה לא ינוצל, שהן יצאו לעבוד, שיפתחו להן משפחתונים. אישה שיש לה כסף, יש לה גם יותר כוח מול בעלה שלא יביא אישה נוספת. אלה דברים חשובים – אבל לא שדולת הנשים ולא האגודה לזכויות האזרח ולא אף ארגון, לא התגייסו לעזור".

ובחזרה למאבק בזנות, נשמע שאת לא משתגעת על חוק הפללת הלקוח.
"זה לא סוד שאני לא מתה עליו. אני לא מאמינה בהסדרים פליליים כתחליף לשינוי חברתי, ללכת לפתרון הפלילי זה קצת פתרון לעצלנים. האחריות לקיומה של זנות היא לא על הצרכן הבודד, אלא על החברה. צריך מענה טיפולי לנערות בסיכון, לסגור בתי בושת, מעורבות של המשטרה והפרקליטות. להטיל עונש על משה או חיים זה לא הדבר הנכון, צריך להעניש את הגורם המחולל. בסוף הגענו לפשרה שהיא קנס מנהלי ולא הליך פלילי".

האם גם את תהיי חברת כנסת יום אחד?
"אין סיכוי. פוליטיקה זה עולם ללא גבולות, הוא לא בשבילי".