"אני מגדלת ברחם שלי תינוק של משפחה אחרת. אני מאושרת. בריאה. בת מזל. גאה. אופטימית. דומעת. הורמונלית"

| מאת: אורית הורוביץ בר-עם

בעקבות הסערה על חוק הפונדקאות אורית הורוביץ בר-עם הבינה שזה הייעוד שלה. בשבוע ה-18 להיריון הפונדקאי שלה היא משתפת מה גרם לה לצאת למסע הזה, איך הילדים הגיבו ולמה החליטה לשתף את כל העולם בתהליך. יומן הפונדקאית

"אני מגדלת ברחם שלי תינוק של משפחה אחרת. אני מאושרת. בריאה. ברת מזל" | צילום: shutterstock

אני אורית ואני פונדקאית. נעים מאוד! אני יועצת חינוכית לגיל הרך. בת זוג של עמית ואימא של גבע וגיל. עוד יומיים אני אחגוג יום הולדת 37, ובאותו זמן גם אכנס לשבוע ה-18 של ההריון הפונדקאי שלי. ובניגוד למקובל החלטתי לחשוף את ההיריון הזה. לדבר עליו כמה שאפשר.

החלטתי לחשוף את התהליך המיוחד הזה בעקבות הסערה סביב חוק הפונדקאות בחצי השנה האחרונה, על הזכות להורות שנמנעת מגברים הומוסקסואליים ועל האפליה שמובילה המדינה. סערה מוצדקת בהחלט. אבל קולן של הפונדקאיות לא נשמע מספיק ועדיין יש חוסר מודעות והבנה של מי הן הנשים המתאימות שמחליטות לשאת ברחמן תינוק עבור משפחה אחרת ובמה כרוך התהליך. הסיבה שהחלטתי לחשוף את עצמי היא כדי שכולם ידעו שזה אפשרי ושאישה לא חייבת להיות מסכנה וחלשה כדי לצאת למסע כזה. בדיוק ההיפך.

אחרי ההריונות והלידות של שני הבנים שלי הבנתי שמעבר לעובדה שזכיתי בשני ילדים בריאים ומופלאים, יש בי את היכולת להיכנס להריון, לשאת אותו וללדת בקלות. כן. בקלות. למרות הקשיים, התופעות והאתגרים הכרוכים בכך. יכולות שאינן ברורות מאליהן. יכולות שהן כוח ועוצמה. יכולות שבעזרתן אני מסוגלת להעניק למשפחה אחרת את היקר מכל. לא חלמתי כל חיי להיות פונדקאית. ההבנה שזה בדיוק מה שאני צריכה לעשות הבשילה אט אט. יש שיגידו שזה ייעוד שהתגלה.

אורית הורוביץ בר-עם והילדים | באדיבות אורית

"סיפרנו לבנים שלנו. רגע מרגש ומכונן בהורות שלנו. הבכור התאכזב קלות שאני לא מבשלת לו עוד אח אבל מהר מאוד עבר לשאול שאלות חכמות וסקרניות. הביא סטטוסקופ כי רצה לשמוע את התינוק", אורית הורוביץ בר-עם והילדים | צילום משפחתי

עוד כתבות בנושא:
ההשוואה בין מחאת הנשים למחאת הלהט"ב הוכיחה: הגברים ניצחו, שוב
פונדקאות אינה זנות אבל גם לא עבודת החלומות
"ברגע שהבנתי שאני יכולה לעזור היה לי ברור שאהיה פונדקאית"

ביולי לפני קצת יותר משנה התחלתי לחפש מידע בנושא כי מעולם לא פגשתי או שוחחתי עם פונדקאית וכל מי שהכרתי שהביא ילדים לעולם בעזרת פונדקאית, עשו את זה בחו"ל. אחרי שהבנתי שהמידע שקיים ברשת לא ברור ואין שקיפות בעניין אלא בעיקר ים של קלישאות, פניתי למקור הידע השימושי והיעיל ביותר הלא הוא קהילת הנשים המקומית שלי – השוות של תל אביב יפו בפייסבוק. בעזרת מנהלת הקבוצה העליתי שם פוסט אנונימי שמבקש מידע מניסיון או היכרות אישית על התהליך בישראל. היו מספר תגובות אבל לא התחברתי אליהן ולא התקדמתי עם זה. אחרי חודש בדיוק עלה פוסט אנונימי באותה הקבוצה של אימא שמחפשת פונדקאית שתגשים לה ולמשפחתה חלום. ביקשתי את הפרטים שלה, דיברנו, נפגשנו ומשם הכול היסטוריה. כשראיתי אותה ושמעתי את הסיפור שלה, כל הנקודות התחברו. הפנטזיה שטיפחתי בראשי הפכה ברגע למציאות.

ומהרגע הזה המציאות הבירוקרטית החלה. בדיקות רפואיות, איתור מסמכים, אבחון פסיכולוגי, פגישה עם רופא פריון, עו"ד ועוד, עד שמגיעים לראיון עם נציגים מהועדה לנשיאת עוברים של משרד הבריאות. במידה ועוברים אותו, ההליך ממשיך עוד להימתח כמו מסטיק ואז מגיעים לחתימה על חוזה בנוכחות הועדה כולה. רק אחרי סגירת הפינות הזו אפשר להתחיל בחלק החשוב שלשמו התכנסנו והוא הכניסה להיריון.
בניסיון השתילה הראשון לא נקלטתי (שתילה הוא מושג שהמצאתי ואני מרגישה אתו בנוח. את המונח "החזרה" שנהוג להגיד לא הצלחתי לגלגל על הלשון כי בוודאות לא מחזירים לגוף שלי משהו שיצא ממנו). בניסיון השתילה השני עברתי הפלה טבעית בשבוע כמעט 8. חוויה קשה שלא עברתי מימיי וגרמה לי לשאול את עצמי שאלות לגבי ההמשך אבל המשכתי. בפעם השלישית הגיעה הגלידה ובניסיון השתילה השלישי נקלטתי ואני כעת לקראת שבוע 18. אני מרגישה מצוין, מטופלת ועוברת בדיקות אצל הרופאים הטובים ביותר בארץ. מקבלת תמיכה והכרת תודה אינסופית מהאם ומהמשפחה המיועדת. הולכת לפסיכולוגית כדי לעבד רגשית את הדבר המופלא הזה. וכמובן, מקבלת תמיכה ואהבה ללא תנאי מבן זוגי שבלעדיו שום דבר לא יכול היה לקרות. אני לא מאמינה בלהסתיר דברים ולא חוששת מעין הרע ולכן אני משתפת במסע שלנו. אני מאמינה באנרגיות חיוביות.

חשוב לדעת שהפרופיל של הפונדקאית בישראל הוא שונה מכל מה שאנשים מדמיינים בדרך כלל בראשם כשחושבים על פונדקאית. הרוב המוחץ של הפונדקאיות הישראליות הן נשים חזקות, משכילות, עם משפחות תומכות מאחוריהן שמגיעות להחלטה מתוך מקום של עוצמה ורצון עמוק לנתינה. אני לא שונה בנוף. אחד הדברים שהכי מעצבנים פונדקאית בישראל זה כשאומרים לה "טוב נו, אבל את לא מייצגת". אז זהו שכן. אנחנו נשים שעושות בחירה מושכלת, מודעת ורציונאלית. כן זה תהליך מורכב ורווי באתגרים שבשום סיטואציה אחרת לא נתקלים בהם. כן בהיריון יש סיכונים רבים. אבל גם לעוד כל כך הרבה דברים שכולנו עושים ועושות באופן יומיומי. נגיד רק בספטמבר 2018 היו 1,281 תאונות דרכים עם נפגעים, סתם מין נתון שכזה שנתקלתי בו לאחרונה. כמה מאתנו חושבים על זה כשאנחנו מתיישבים ליד ההגה? זה פשוט קל יותר לצקצק, לפקפק ולהטיל ספק במניעים ובתהליך קבלת ההחלטות של נשים שבאמת רוצות לעשות טוב לא.נשים אחרות.ים.

אורית הורוביץ בר-עם | באדיבות אורית

"אני מגדלת ברחם שלי תינוק של משפחה אחרת. אני מאושרת. בריאה. בת מזל. גאה. אופטימית. נרגשת. דומעת. הורמונלית", אורית הורוביץ בר-עם | צילום פרטי

 

הדחף של "פמיניסטיות" לצאת באופן גורף כנגד פונדקאות כי היא מנצלת ומחלישה נשים נובע מבורות. ביטויים נוראיים שנזרקים לאוויר כמו "סחר בילדים", "סחר באיברים", "רחם להשכרה" או השוואה לזנות מייצרים כותרות ופרובוקציה אבל הם מנותקים מהמציאות בישראל. אם רוצים להימנע מניצול והחלשה, צריך לדאוג שזה לא יקרה, לא לנסות לבטל את המעשה הנשגב הזה. חוק הפונדקאות בישראל מגן על הפונדקאית והקריטריונים לכניסה לתהליך מאוד ברורים, מבחינה פיזית ונפשית. בהחלט ישנן מדינות בהן הפונדקאות מחלישה ומנצלת, אני לא מכחישה אבל זה לא המקרה כאן. בכך שמדינתנו נשלטת על ידי הדת וממשיכה למנוע מזוגות הומוסקסואליים לעשות את התהליך בארץ, היא רק דוחפת אותם למציאת פתרונות במדינות בהן פרופיל הפונדקאית והתהליך שונים. אם מתישהו יגיע היום הנכסף בו יאשרו לזוגות הומוסקסואליים פונדקאות בארץ, הביקוש לפונדקאיות יעלה וכדאי שתהיה יותר נגישות למידע ושקיפות בעניין.

סיפרנו לבנים שלנו. זה היה רגע מרגש ומכונן בהורות שלנו. הצעיר עוד לא ממש מבין ונעשה לו ריענון כשתהיה בטן מובחנת יותר. הבכור כצפוי התאכזב קלות שאני לא מבשלת לו עוד אח אבל מהר מאוד עבר לשאול שאלות חכמות וסקרניות. מיד הוא רץ להביא סטטוסקופ כי רצה לשמוע את התינוק. בשום שלב לא חששתי איך לתווך להם ואיך לרתום אותם לעניין כי בתור יועצת חינוכית לגיל הרך, אני יודעת דבר או שניים על איך לדבר עם ילדים. הבכור כבר מכיר את המושג פונדקאות כי בערך ביום השני בגן טרום טרום חובה הוא הגיע נרגש הביתה וסיפר שאיזה מגניב שיש לו חבר חדש שנולד בבטן של אישה בהודו ויש לו שני אבות. איך באים ילדים לעולם, האפשרויות הקיימות וסוגי המשפחות הוא נושא שחוק פה בבית. הילדים הקסומים שלנו הם עוד סיבה שדרבנה אותי לעשות את זה. אם לא הייתי חושבת שהם מספיק בטוחים בעצמם ובמקומם, לא הייתי הולכת על זה. אנחנו רוצים שהם יגדלו בבית שביחד כמשפחה עושה מעשה כזה עבור משפחה אחרת. זו זכות גדולה.

זהו להפעם. אני מגדלת ברחם שלי תינוק של משפחה אחרת. אני מאושרת. בריאה. ברת מזל. גאה. אופטימית. נרגשת. דומעת. הורמונלית. מבטיחה להמשיך ולשתף אתכם במסע הזה.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 04:24:37