מירי רגב: סיפור על אהבה וחושך

חולצה אן פונטיין, חצאית דיסקוורד לפקטורי 54, טבעות כדורים ליטל קלמנסון LK. שרת התרבות והספורט מירי רגב | צילום: עדי אורני
חולצה אן פונטיין, חצאית דיסקוורד לפקטורי 54, טבעות כדורים ליטל קלמנסון LK. שרת התרבות והספורט מירי רגב | צילום: עדי אורני

היא קוראת לאמנים "קפוצי תחת" ומסבירה למה היא יכולה להיות ראש הממשלה. מירי רגב בריאיון שהסעיר את המדינה

88 שיתופים | 132 צפיות

״בעולם התרבות אנשים קפוצי תחת, חלקם צבועים, תככנים, כפויי טובה״, כך אמרה לנו מירי רגב בהתבטאות שהבעירה את השיח הציבורי. שוב. ליווינו אותה בחודש הסוער בחייה, מאז כניסתה לתפקיד שרת התרבות והספורט, והיא חשפה בפנינו מה היא קוראת במיטה (יש גם יאיר לפיד), איך הפסיקה לשנוא את עצמה (לא מפספסת אף שיעור של ימימה), מה צריך כדי לפצח את מרכז הליכוד (בעיקר חיבוקים ונשיקות), איך חיים כץ סחט את נתניהו (ולקח לה את משרד הרווחה) ולמה האמנים צריכים להיכנס ללחץ ("בקרוב תדעו מה מותר ומה אסור")

חודש קשה, סוחט ומלודרמטי עבר על מירי רגב, שרת התרבות והספורט החדשה. מהשנייה הראשונה בתפקיד התחילה מהומת אלוהים. עוד לפני שזכתה לומר מעל בימת הכנסת, "אני מירי, בתם של פליקס ומרסל חלפון, מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל", כבר זכתה למטח מילולי מצד אמנים (כמו ״בהמה״ מפיו של גברי בנאי). אבל מהר מאוד המותקפת הפכה למתקיפה. היא פתחה ב"אם צריך לצנזר – אצנזר", המשיכה בהתבטאויות נגד נורמן עיסא שהודיע שלא יופיע בבקעת הירדן, פסקה ש"אנחנו 30, אתם 20" וזכתה בתגובה לנאום של השחקן עודד קוטלר, רצה או לא רצה, שכינה את מצביעי הליכוד "עדר של בהמות מלחכות קש וגבבה".

במערכה השלישית נכנסה רגב חזיתית בתיאטרון אלמידאן שיצא עם הצגה בהשראת רוצח חייל. בנקודה הזו גם הריאיון הזה, שאתם קוראים עכשיו, הפך להיות שחקן. חלק מהדברים החריפים שרגב אמרה לנו פורסמו בחדשות ערוץ 2 טרום פרסום הגיליון. ביטויים כמו "קפוצי תחת" ו"צבועים" הבעירו את השיח החם ממילא והציטוטים תפסו כותרות בכל אמצעי התקשורת. העסק הגיע לנקודת רתיחה בטקס פרסי התיאטרון, כשרגב הגיעה לנאום מול קהל אמנים כועס ופגוע. היא עמדה בזה בגבורה ומשם יצאה למסע סולחות מתוקשר עם אמנים בכירים, שכלל גם עלייה אל הנשיא. בשורה התחתונה – לא משנה באיזה צד אתם, אין ספק שמשרד התרבות מעולם לא היה מעניין יותר.

מירי, ככה מתחילים תפקיד חדש?

"ידעתי למה אני לא רוצה לקחת את התפקיד הזה. ידעתי שאני הולכת לעבוד בשביל אנשים כפויי טובה. מדהים ההבדל בין עולם התרבות לעולם הספורט. הספורט קיבל אותי באהבה, בחיבוקים. ובעולם התרבות אנשים קפוצי תחת, חלקם צבועים, תככנים, כפויי טובה. לא היה בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה, אבל זה כנראה מה שהקדוש ברוך הוא קבע שיהיה השיעור שלי".

פספסתי את הלך הרוח הרוחני. מה בדיוק השיעור?

"אם הייתי שרת הרווחה, שם יש אנשים שיודעים להוקיר. הם יגידו לי 'תודה מירי', 'כפרה מירי', גם אם המאמצים שלי לא צלחו. יש הכרת הטוב. בעולם התרבות אין הכרת הטוב. אני אומרת 'ראבאק, אני מכירה את עצמי, באתי להזיז הרים'. המאבק הראשון שלי יהיה על הגדלת תקציב התרבות, ואני אומרת, 'בשביל מי אני הולכת לעבוד?' אבל זה כנראה השיעור, לעבוד בשביל אנשים שלא אוהבים אותי. יש לי פה שליחות. אני אעשה חלוקת משאבים צודקת. החלוקה לא השתנתה במשך עשרות שנים ועכשיו היא תשתנה. יש מפת עדיפות לאומית שתומכת בפריפריות. למה שלא נחליט שנתמוך אך ורק בפריפריות? זה חברתי, זה נכון, ויש שם מגזר יהודי ולא יהודי".

זה איום, כבוד השרה?

"לא אמרתי שאני אעשה את זה, אבל זו אופציה. לממשלה נבחרת יש הזכות לבחון מחדש את הקריטריונים ולהחליט איך היא מחלקת את משאבי התרבות, וזה בגי"צ. יש אמת שאני לא אטאטא. אני אשקול מחדש את כל התמיכות לקולנוע ולתיאטרון של מקומות ויוצרים שהמדינה לא חשובה להם. ואם המדינה לא חשובה להם אז היא גם לא צריכה לממן אותם. הדעה של האמנים לא יותר חזקה מהדעה שלי. גם לי יש זכות להביע את עמדתי".

זה שאנשים מעבירים ביקורת על המדינה לא הופך אותם לבוגדים. אפשר לאהוב את המדינה ולבקר אותה. את מייצרת שיח של סתימת פיות.

"למה, כי אני אומרת שלא יכול להיות שהדו קיום יסתיים בגבולות תל אביב יפו? אני מדברת על חופש המימון לא על חופש הביטוי. מדינה מגנה על עצמה – אם זה בעזרת חוקים ואם זה בעזרת תקציבים שהיא בוחרת למי לתת. מה את רוצה, שלא אגיד את מה שאני חושבת לגבי הדה לגיטימציה שעושים לישראל? זו האמת שלי שאולי חלק מהאנשים לא רוצה לשמוע. אני רוצה לעזור לאמנים, לפתח קרן של אמנים במצוקה, שאמנים יחיו בכבוד, אבל עם זאת יש לנו קווים ברורים. נאפשר חופש ביטוי לכולם. נבוא ונראה שהתרבות היא גם למי שצורך אותה וגם למי שיוצר אותה. אבל מי שעובר את הקווים האדומים, צריך להעמיד לו קווים מאוד ברורים".

הסערה התקשורתית שהתעוררה בעקבות התבטאויותה של רגב בריאיון זה ל״את״
הסערה התקשורתית שהתעוררה בעקבות התבטאויותה של רגב בריאיון זה ל״את״

העיקר שביבי מרוצה

איך שנת הלילה שלך בחודש הזה?

"מצוין. את אל תעשי לי בלגן עם השינה", רגב עוקצת. "אני מאוזנת והולכת עם האמת והיושר שלי. המצפון שלי נקי ואני שלמה עם מה שהיה. זה שאני אומרת מראש את עמדתי זה טוב גם ליוצרים שעכשיו בדיוק כותבים תסריטים ומחזות, שיידעו מראש על מה הם יקבלו תמיכה ועל מה לא. איך אמר לי יו"ר איגוד השחקנים, אוהד קנולר, 'מירי, אני כותב תסריט כבר שנתיים ואני רוצה לדעת מה מותר ומה אסור'. אמרתי לו, 'תוך חודש אתה תדע בדיוק מה מותר ומה אסור'".

את רצינית?! אנשים עושים אמנות, הם לא צוערים בשירות המדינה.

"שיעשו, אני לא אממן. הציבור הרחב איתי, הם רוצים שאשמור על הקונצנזוס של מדינת ישראל. אני לא מתעסקת עם שחקנים, אני מתעסקת עם מוסדות. מוסד שלא יופיע מעבר לקו הירוק, לא יקבל ממני תמיכה, נקודה. שחקנים יכולים לבקש החלפה, למרות שאני לא אוהבת את זה. כשאני הייתי בצבא לא רציתי לעשות את ההתנתקות, אבל יש מדינה שקובעת".

ביקשת 100 ימים של חסד, אבל לא לקחת יום אחד ללמוד לפני שנכנסת למערכה.

"האירועים קרו. מה לעשות, להכניס את הראש מתחת לשמיכה? אם יש אירועים, צריך לטפל בהם. זה כמו שהצבא מכין את עצמו למלחמה ויש אירוע עם החיזבאללה, אז מה הצבא יגיד, 'סליחה חיזבאללה, אבל אני בדיוק לומד?'".

הקבלה מעניינת. מה אומר ראש הממשלה על כל הבלגן שחוללת?

"הוא מאוד מרוצה ממני. הממשלה הזו זו לא ממשלה שמתנצלת, כמו שהיה בעבר. זו ממשלה שנלחמה בעניין של פיפ״א ושל אורנג' העולמית. אנחנו נלחמים בחרמות ובדה לגיטימציה בעולם ונילחם גם בדה לגיטימציה ובחרמות מבית".

השבעה עם דמעות בעיניים

נראה שגברי בנאי ושלום חנוך נפלו על רגב באחד הימים הקשים והרגישים שידעה. בערב ההשבעה היא הלכה לישון שרת רווחה ובבוקר קמה שרת התרבות והספורט. המפלה הלכה איתה כמה ימים ארוכים וטובים.

"זה לא סוד שרציתי להיות שרת רווחה. אני מחוברת לנושאים החברתיים, אני מזרחית מהפריפריה וזה התיק שרציתי, נקודה. ערב לפני ההשבעה, ב־12 בלילה, מתקשרים אליי מלשכת ראש הממשלה ומבקשים שאגיע. אני נכנסת ללשכה וראש הממשלה לוחץ לי את היד ואומר לי 'מזל טוב, את שרה הרווחה'".

באמת?

"יצאתי מגדרי משמחה. אמרתי, 'ראש הממשלה אני מודה לך, אבל אני חייבת להגיד לך שחיים כץ חושב שהוא שר הרווחה. אז כשנוציא את ההודעה, שלא תהיה אי הבנה'. ראש הממשלה אומר לי, 'או-קיי, אני אדבר איתו'. אחרי כמה זמן הוא קורא לי ואומר, 'לא הבטחתי לחיים להיות שר רווחה, אבל הוא רוצה רק את תיק הרווחה'. אני נשארת שם עד שלוש בבוקר ואנחנו מנסים לראות מה קורה ואיך פותרים את הפלונטר. הסכמנו שנוציא הודעה על המינוי שלי לרווחה מיד על הבוקר. בבוקר אני מקבלת טלפון, ראש הממשלה מספר לי שחיים הודיע לו שאם הוא לא שר הרווחה אז 'ניפגש בהצבעות'".

את מתארת לי את הוורסיה הישראלית לבית הקלפים. יצרים חשופים וכוחנות.

"כן, אנחנו קואליציה של 61 וכל אחד סוחט את ראש הממשלה, מותר הכל. מה שחיים עשה זה כוחני וקשה. יכולתי גם לשאוג, אבל היה נראה לי שלהתחיל לסחוט את ראש הממשלה זה לא נכון. ואז הוא שואל אותי, 'אם לא רווחה, מה את רוצה?'".

מה ענית?

"אני מתחילה להרגיש שהדמעות חונקות לי את הגרון. התחלתי לנזול. אני עם היושר שלי. מה נוגעת לי הבעיה עם חיים כץ, מה בכלל אמרתי לו את זה? הוא מנה את התיקים שנשארו והחלטתי לקחת את התרבות והספורט, כי זה דבר שנוגע בכל אזרח".

רגב מספרת כיצד לא הצליחה להפסיק לבכות עד רגע ההשבעה ממש. "אני חושבת שבכיתי ארבע שעות. הגעתי להשבעה עם עיניים נפוחות", היא מתארת. "נסעתי לכותל לפני ההשבעה והתחשבנתי עם אלוהים ועם עצמי: 'למה עשית לי את זה?' מה קרה שם?', 'את לא נורמלית, התפקיד היה שלך'. ממש הלקאה עצמית. הייתי ברוגז עם אלוהים במשך שלושה ימים".

"נסעתי לכותל והתחשבנתי עם אלוהים 'למה עשית לי את זה?'". מירי רגב לאחר קבלת המינוי לתפקיד שרת התרבות | צילום: הדס פרטוש, פלאש 90
"נסעתי לכותל והתחשבנתי עם אלוהים 'למה עשית לי את זה?'". מירי רגב לאחר קבלת המינוי לתפקיד שרת התרבות | צילום: הדס פרטוש, פלאש 90

ואז הגיע גברי.

"גברי קרא לי 'בהמה' ביום שהייתי במצב הנפשי הכי קשה שלי, ביום ההשבעה. כל היום הלכתי עם הראש למטה. גם הקרבתי, כי מי רצה בכלל להיות שר התרבות והספורט? ואז הוא פתח את הפה הגדול שלו. אני לא אגיד לך שלא רציתי להיכנס בגברי או בשלום חנוך, אבל קיבלתי החלטה שברגע שאני בתפקיד של אחראית עליהם, אני לא אשחק במשחק המלוכלך שלהם. גברי שחקן? גם אני שחקנית. אותו דבר גם בנוגע לשלום חנוך. הרי יכולתי להחליט שאני לא הולכת לנאום בפסטיבל ישראל. מהפחד להתעמת, שהוא יגיד עליי דברים על הבמה. אבל תוך שניות התאפסתי, אמרתי לעצמי, 'מירי, תנשמי. הוא בבעיה, לא את. את תמשיכי עם מה שאת מאמינה'".

קודמתך בתפקיד, לימור לבנת, הייתה ימנית לא פחות וחטפה, אך לא ככה.

"יש כאן משהו בכל המערכה נגדי. פתאום באה מזרחית מהפריפריה, אומרת גם את מה שהיא חושבת, על סודנים ועניינים אחרים, והיא עכשיו תלמד אותנו מה זו תרבות? עכשיו את תגידי לי, אין פה שוביניזם? גזענות? אליטיסטיות?".

פגעו בי, העליבו אותי

רגב (50) משתדלת לא לקחת ללב את מה שאומרים עליה. מי שדיברה על המסתננים כ"סרטן בגוף שלנו" ויצאה בשן ועין כשהופצו תמונות שלה במדי אס.אס., גידלה בינתיים עור של פיל. "אז היה הרבה יותר קשה. פגעו בי והעליבו אותי אישית. אני מדברת איתך על זה עכשיו ובא לי לבכות. הפעם אני יותר חסינה. גם המחלוקת הפעם היא עניינית. אסור לקחת את זה אישית, כי אז אני בורחת למקומות רעים. "את יודעת מה", היא עולה בטונים ודמותה הטלוויזיונית המתלהמת קורמת עור וגידים מול עיניי, "תראי את הצביעות של התקשורת ושל השמאל. הרי כשדיברתי על המסתננים כסרטן התכוונתי לתופעה שמתפשטת, על מדינה שצריכה להגן על גבולותיה. לא דיברתי על אף בן אדם. אבל כשרבין קרא למתנחלים 'סרטן' כולם הבינו שהוא מדבר על תופעה. אבל זה רבין, מבינים אותו. כשמירי רגב אומרת את זה, צריך להלביש אותה במדי אס.אס, הרי הבנתם בדיוק למה התכוונתי, על תופעה שצריך לטפל בה, אז מה הצביעות?".

את בוטה, מתלהמת, ויש לזה מחיר.

"נכון, ואני חוטפת. אבל אני לא חושבת שמגיע לי. מה שם אותי בכותרות, סגנון הדיבור שלי? מה שאמרתי על חנין זועבי? על הסודנים? קחי את האירועים האלה ותבחני אותם כאילו לא מדובר במירי רגב, פתאום הדברים יישמעו אחרת. מותר לי להיות אסרטיבית" (מעלה את הטון), "וזה שאני אומרת את הדברים שלי זה לא אומר שאני צעקנית. כשמישהי מהשמאל אומרת משהו, היא כמובן גאון, ומישהי מהימין, מטומטמת. לא! אני אגיד את הדברים שלי, ואם צריך לצעוק אני אגיד את זה בקול רם. אני לא מוכנה להתנצל על המקום שאני לוקחת".

גילה אלמגור בטקס פרסי התיאטרון | צילום: בן קלמר
גילה אלמגור בטקס פרסי התיאטרון | צילום: בן קלמר

באיזה שלב החלטת שכל פעם שאת נואמת או מתראיינת זה יהיה שואו?

"מההתחלה הבנתי שאני לא יכולה להיות הפוליטיקאית הרגילה, המשעממת. אין מצב שאני אבוא לנאום בלי פאנץ' מוכן. אני לא אעלה לנאום כמו עוד אחת, אלא אביא את 'רוחי לעזה, יא חאינה'. למה? כי אני מבינה שלך, כצרכנית תקשורת, יש המון מידע בהמון ערוצים, ואני רוצה שתיקלטי אותי יותר מכל האחרים. איך תקלטי אותי? רק אם אביא משהו חד, עם צבע, שיחדור אותך. יש אנשים שלא אוהבים את זה, שאומרים 'מה היא רוצה זאת', 'היא צריכה להיות עכשיו עם מכנס שחור, חולצה לבנה ולדבר בעברית גזוזטרה, זו לא אני. לא נולדתי פוליטיקאית, אני כנראה לא אמות פוליטיקאית, נולדתי עם שליחות ביקום הזה".

אלא שהפה הגדול שרגב מתגאה בו גרר תגובה של מגיב שכינה אותה "זונה" בדף הפייסבוק שלה. רגב לא נשארה חייבת וגררה אותו כל הדרך לבית משפט. "אמרתי, 'אתם יודעים מה? שבית המשפט יחליט אם מותר בשיח הציבורי לקרוא לנבחרת ציבור זונה'. אין לי בעיה שאם בית המשפט מאשר אז שיגידו 'יושבת ראש ועדת הפנים הזונה, האם סיימת את טיעונייך?'".

גם את הבאת למרחב הציבורי דיבור לא נקי, אז באותו מרחב קוראים לך בשמות גנאי.

"למה, אי פעם קראתי למישהי זונה? שיחליטו על מה רוצים לקחת אותי לבית משפט, על סגנון או על מהות?". רגב מספרת בעלבון שאף חברת כנסת לא תמכה בה. "זו הצביעות, את מבינה? מה יגידו עליהן אם הן תהיינה בעד מירי רגב? כל כך הרבה ח"כיות מתהדרות בפמיניזם. מרב מיכאלי מדברת רק בלשון נקבה, אז איפה את? זהבה גלאון לא יצאה להגיד מילה אחת לטובת המהלך הזה. אם זה היה קורה למישהי אחרת, מיד הן היו רצות להגן עליה".

רוח ליד המיטה

אי אפשר לבטל את הקסם האישי של רגב. היא כנה באופן מעורר השתאות, קלילה, נטולת כל גינונים שהם, מצחיקה וצבעונית, עד שאתה שוכח את תפיסות העולם השנויות במחלוקת שלה. אפשר להבין כיצד כבשה את מרכז הליכוד והוצבה כאישה הראשונה בפריימריז ורביעית ברשימה. היא מודיעה לי שאף שהיא שרה, היא לא מתכוונת להשתנות כהוא זה. "אני עדיין בת זוג, בת של, חברה של. עדיין מבשלת, עדיין הולכת כמו עיישה עם שיער אסוף ומכנס קצר. מעולם לא הרגשתי שהשתן עלה לי לראש. חברות שלי יודעות שאם לרגע השתן עולה לי לראש הן מושכות לי בשיער".

פגישתנו הראשונה נערכת בביתה בשכונת בתים פרטיים באזור החדש של ראש העין. בסלון דולק נר. רגב מספרת לי שהיא מדליקה אותו קבוע בימי שני וחמישי, ימי קריאת התורה. עוד סממן למסורתיות האדוקה שלה ניתן למצוא בעדליון שהיא עונדת, שבמרכזו חרוטה האות ה'. "עשה לי את זה צדיק גדול. בפנים יש קמע. מרוב עיניים טובות סביבי, אני צריכה מישהו שיגן עליי", היא מחייכת בממזריות. רגב מפצירה בי לאכול עוגת שמרים שהכינה חברתה המכונה "תחת גדול". מה? אני פוערת עיניים. "כן, היא אשכנזיה עם תחת גדול", רגב שולפת, "אז ככה אני קוראת לה". כשאני שואלת אותה אילו ספרים יש לה ליד המיטה, היא עונה בלי להתבלבל, "בואי נעלה ותסתכלי".

אנחנו מטפסות לקומה השנייה בבית הפשוט והלא מנקר עיניים ונכנסות לחדר השינה של השרה ובעלה המהנדס, דרור. מעל המיטה ישנו מדף עמוס ספרים. גם על שידת הלילה יש ערמה מוגבהת. ראשי "יש עתיד" ודאי ישמחו לשמוע שרגב קוראת גם את לפיד וגם את עפר שלח. יש שם גם את "מרד הנפילים" של איין ראנד, כמה מספרי צרויה שלו, ספר עיון על גיוס בחורי הכיפות הסרוגות לצה"ל וספרי רוחניות של אושו ואקהרט טולה.

כשרה אני מניחה שיש לך פחות זמן לקריאת ספרים, וחשוב מכך, פחות זמן לקשר עם חברי מרכז הליכוד, שאין שני לך בטיפוחו.

"מה פתאום שאוותר על זה? חברי הליכוד הם הכוח שלי. מה, אני שם בגלל איזה עיתונאי? אני שם בגלל האמון שאשאר אשת הקשר שלהם. פיצחתי את הדנ"א של הליכוד", היא מצהירה פתאום. "שברתי את תקרת הזכוכית. לפניי לא הגיעה אישה כל כך גבוה בפריימריז. אנשי הליכוד הם אנשים חמים שאוהבים שנוגעים בהם. אני מסוגלת לייצג את הקול שלהם בלי להתייפיף. חסר להם המנהיג העממי, וזו אני".

אם כך, התמודדות על ראשות הליכוד ומשם לראשות הממשלה?

"אני יודעת שקורצתי מהחומר הנכון להיות ראש ממשלה. יש לי אומץ ציבורי, יש לי ניקיון כפיים, אני אדם שיודע לרתום אנשים בארץ ובעולם, יש לי יכולת לראות את הכלל ואת הפרט, יכולת לקבל החלטות. האהבה שאני מקבלת מהציבור היא מדהימה. אם היה לי שקל על כל סלפי שמבקשים לעשות איתי, הייתי מולטי מיליונרית. השאלה רק אם אני ארצה. זה עוד פתוח. כרגע אני מטפסת על הרים. רק כשאני מגיעה לפסגה אני מחפשת את הפסגה הבאה".

מירי רגב עם בנימין נתניהו | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
מירי רגב עם בנימין נתניהו | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הילדה המקובלת של הכיתה

כבר שש שנים היא לא מפספסת את שיעורי ימימה שאותם היא מארחת בביתה. מדי חמישי, בשעה שמונה בבוקר מגיעה המורה וקבוצת התלמידות. בתשע הן מסיימות את השיעור ורגב מפליגה לכנסת. "אני לא מוותרת על זה. שעה בבוקר, לא יקרה שום דבר". ימימה, אגב, למי שעדיין לא מכיר, היא שיטת לימוד רוחנית, חביבת הסלבס, שתורמת להכרת העצמי ולרכישת כלים להתמודדות עם המציאות. "האמונה נותנת לי כוח לא לפחד ולהבין שלא הכל תלוי בי, ששיפוטיות וביקורת עצמית לא יובילו אותי לפתרון משברים בצורה טובה יותר. היום אני לא אתלהב מזה שתגידי שאני מהממת, וגם לא איעלב מזה שתגידי שאני חרא של בן אדם. משהו בי נהיה יותר יציב".

מה ההבדל בין מירי לפני הלימוד למירי היום?

"תמיד הייתי אדם דעתן, ובכל זאת, פעם, לפני ימימה, הייתי יכולה להימנע מלהגיד דברים כתוצאה מפחד ומה יגידו. או שאם הייתי אומרת והייתה עליי אינתיפאדה, הייתי מלקה את עצמי. היום אני אומרת: 'זו אני, זו הדרך שלי'. יש לי יכולת להכיל את זה".

וככה נולדו הדגל וה"כפיים", "תעשו כיסא יומולדת לח"כ זחאלקה" ושאר טובין?

"אם זה היה קורה בעבר, כל הביקורת סביב זה הייתה יכולה ממש לשבור אותי. עם ימימה, אני מודיעה קבל עם שהדגל זה דבר שאני גאה בו".

הפגישה השנייה שלנו נערכת ברכב המשפחתי בדרך ל"פגוש את העיתונות", בשיאו של הוויכוח הציבורי על איומיה להסיר את התמיכה מתיאטרון אלמידאן. הבת של רגב לקחה במחטף את מכונית השרד, ואנחנו נכנסו למכונית המשפחתית המעט חבוטה. "עכשיו שקט", היא רודה בי. "לפני ריאיון לא מדברים איתי".

אולי ננסה משהו אחר, אני אעשה לך סימולציה, שתהיי מוכנה לריאיון. את בכל זאת נופלת בלשונך בשבועות האחרונים.

"טוב, תשאלי", רגב מתרצה.

שאלה ראשונה: ערד ניר יטיח בך שאת קומיסרית.

"מה זה קומיסרית?"

ערד, מנחה "פגוש את העיתונות", מתקשר. היא מבקשת ממנו שישאל אותה על ועידת הליכוד שמתקיימת למחרת. בסוף נדמה שזה הנושא שהכי מעניין אותה. לאורך הקריירה הפוליטית שלה, נראה לא פעם שהיא מדברת מעל הראש של הציבור ישר לאוזני חברי הליכוד. הכניסה לאולפני החדשות של ערוץ 2 מבהירה היטב שרגב הפכה לילדה המקובלת בכיתה. בזה אחר זה עולים לחדר האיפור, נרגשים, העיתונאי בני ציפר, מאיר שטרית והשר יובל שטייניץ. האחרון לא מפסיק לכרכר סביבה. "מירי, רציתי להגיד שאני תומך בך, אבל ערד לא שאל אותי'. הם עוברים לדבר על אורן חזן. "הוא הביך אותנו בכל העולם", אומר שטייניץ.

אני מתערבת: למה ראש הממשלה לא אומר משהו? אפילו אמירה עקרונית?

רגב מיד יורה: "למה, שמעת את בוז'י אומר משהו על פואד? מה רוצים כל הזמן מראש הממשלה? הוא תמך בהחלטה להשעות את אורן מניהול מליאת הכנסת".

חולצה אן פונטיין, איפור אורטל אלימלך במוצרי מאק, שיער גיא סמואל לסולו. מירי רגב | צילום: עדי אורני
חולצה אן פונטיין, איפור אורטל אלימלך במוצרי מאק, שיער גיא סמואל לסולו. מירי רגב | צילום: עדי אורני

היא נשואה לדרור, מהנדס. יש להם שלושה ילדים: רועי (23), יעל (20) קצינה בצבא, ומיכל, תיכוניסטית בת 16. היא גדלה בקריית גת, להורים שעלו ממרוקו. "ההורים שלי הגיעו בלי שפה ובלי רכוש. אבא שלי עבד בשלוש עבודות. הייתה תקופה שהיה רוכל בשוק. לכן אני מחוברת למקומות האלה. אני יודעת כמה קשה להביא כסף הביתה. ועדיין, עם כל הקושי, הוא שילם שאלך ללמוד פסנתר, ממש הכריח אותי. כל ערב הוא ביקש ממני לנגן לו את הדנובה הכחולה. הוא כל הזמן אמר 'אני רוצה שלא תצאי כמוני'". רגב מתחילה לבכות. "כשאני מדברת על ההורים שלי, ישר אני מתחילה", היא מתנצלת, "זה משהו פסיכי. פעם הייתי מתביישת בהם. לא רציתי שידברו מרוקאית. רק כשאת אימא, את מבינה כמה ההורים הקריבו בשבילך".

דיברת איתם על הסיפור הזה של מחיקת התרבות שלהם?

"גם אני פעם חשבתי כמוהם שהמדינה צודקת, שאנחנו הלא בסדר. רק אחר כך הבנתי כמה לא נתנו פה שוויון הזדמנויות. כמה עוול עשו לתרבות המזרחית שהפכו אותה לתרבות נמוכה. שחייבו אותנו לשמוע וללמוד דברים אחרים".

את מנופפת שוב בדגל החברתי, אבל למחאה החברתית, קראת "פיגוע חברתי". כינית את ראשי המחאה "הזויים".

"זו המחאה החברתית שלא ידעה לקבל אותי. הגעתי לשם, אני רואה שניצן הורביץ יושב עם חבר'ה והם מנגנים על גיטרה, ואני מגיעה וחוטפת מים לפרצוף. אני שנלחמתי בראש הממשלה אישית על ביטול המע"מ על פירות וירקות, שנאבקתי על פיקוח על שכר דירה כמה חודשים לפני המחאה. באתי להיות איתם, והם שפכו עליי מים. כך התקבלתי על ידי השמאל ההזוי שם. את יודעת איזו בושה זו הייתה? דפני ליף וסתיו שפיר ביקשו סליחה, אבל זה לא יעזור להן".

בסופו של דבר את רק רוצה שיקבלו אותך?

"בפעם הראשונה אני מבינה משהו. היחס כלפיי במחאה החברתית זה אותו דפוס ההתנהגות של היחס של האמנים נגדי. עבורם אני מירי רגב, שמסמלת את הליכוד, את הכיבוש, ולכן אני גם לא טובה מבחינה חברתית. את מבינה מה מפספסים פה השמאלניקים? עוד יעשו עליי פעם סרט, ילמדו את מה שאני עושה. יגידו 'באנה זאת, הולכת לתוך מוקדי השמאל ומסתכלת להם בעיניים'. השמאל מפספסים אותי, חד וחלק. בנושאים החברתיים יכולתי להיות בת ברית".

 

אורטל בן דיין חושבת שמירי רגב היא התקווה של עולם התרבות. לכתבה המלאה