"אימא סיפרה איך במחנה הנשים שתו את הפיפי אחת של השנייה בשביל לשרוד"

| מאת: דליה בן ארי

קצינות האס.אס שאנסו אותה והפכו אותה לשפחת מין, בור המוות ממנו ניצלה ברגע האחרון, הפרידה הקשה ממשפחתה והדברים המזעזעים שנאלצה לעשות בשביל להישאר בחיים. לרגל יום השואה הבינלאומי, מאפרת האופנה עדה לזורגן חושפת את סיפורה קורע הלב של אימה

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2019/01/sizes/H-13-1_wo_680_382.jpg
עדה לזורגן | צילום: אלדד שושן

לולה (לאה) לזורגן הייתה בת 15 כשבוקר אחד הגיעו הגרמנים לעיירה הקטנה בפולין שבה התגוררה עם הוריה ושלוש אחיותיה והפכו את חייה. מאז, שום דבר לא חזר להיות כשהיה. תחילה הם לקחו את אביה, אחר כך את אמה ואחותה הקטנה. לולה לא ראתה אותם שוב. הם מצאו את מותם בתאי הגזים במלחמת העולם השנייה. לולה ושתי אחיותיה הנותרות הופרדו ונפגשו רק אחרי סיום המלחמה, שלוש צעירות חבולות שאותות השואה נותרו צרובות בנשמתן. לולה נלקחה למחנה הריכוז לודוויגסדורף. בדרך לשם עוד חשבה לתומה שהיא נוסעת לטיול. כשהיא הגיעה לביתן אליו הובלה, היא סידרה יפה את צמותיה, קיפלה את בגדיה ויצאה לעבר שער המחנה במטה להגיע אל מרכז העיר. שני החיילים שבשער שסגרו עליה עם רוביהם והובילו אותה חזרה פנימה, ואילו הנערות גלוחות ראש שפגשה בדרך לימדו אותה על המציאות החדשה המאיימת והמפחידה.

עדה לזורגן, מהמאפרות הבכירות בישראל, ובתה של לולה שאימצה את שם נעוריה, מכירה את סיפור חייה המרעיד של אמה לפרטי פרטים. לאורך כל שנות חייה השואה הייתה נוכחת בבית כל הזמן. גם בערוב ימיה היו לאמה פחדים וסיוטי לילה ואת האח שטיפל בה בערוב ימיה בבית האבות הסיעודי, היא דימתה לקצין נאצי מאיים.

"אני לא דור שני לשואה קלאסי", אומרת לזורגן, "בעוד רבים מהניצולים בעיקר שתקו, אצלנו דיברו בכנות גדולה וכואבת על הזוועות. אימא לא הייתה אימא רגילה במובן שאנחנו מכירים, אבל עם כל התלישות, היא גיבורה בעיניי. אהבתי אותה אהבה גדולה, הערצתי את כוחות הנפש שלה, את השרדנות שלה ואת יצר החיים. השואה מצאה אותה ילדה צנומה וחלשה, אבל הנפש והנחישות ניצחו את הכול. אימא שלי ניצחה את הנאצים אבל לא יכלה לסרטן ובגיל 86 נפטרה. מאז מותה אני מרגישה במלוא העוצמה שיש לי חוב היסטורי לספר את הסיפור שלה".

לולה לזורגן | באדיבות עדה

"השואה מצאה אותה ילדה צנומה וחלשה, אבל הנפש והנחישות ניצחו את הכול". לולה לזורגן | באדיבות עדה לזורגן

 

>> ואיך תוכלו לעזור לניצולי שואה? 5 עמותות שזקוקות לכן

מה היא סיפרה לך על חייה במחנה?
"היא עברה כמה מחנות. בהתחלה היא עבדה במטבחים של האס.אס, במחנה אחר שהיה של נשים בלבד היא נאנסה על ידי קצינות אס אס. קצינה אחת הפכה אותה לשפחת המין שלה, והטראומה הזאת לא הרפתה ממנה כל חייה. חומה הפרידה בין המחנה הנשי למחנה הגברי. לאמי היה בן דוד בצד השני והיא נהגה להבריח לו תרנגולות דרך החומה. הרעב והצמא היו גם מנת חלקה והיא סיפרה איך הנשים שתו את הפיפי אחת של השנייה. אחר כך היא הועברה למחנה שבו הנאצים הכריחו ילדות צעירות להכין פצצות, חלקן נפגעו בתאונות עבודה, חלקן התפוצצו ולא נותר מהן זכר. במחנה אחר דחסו את היהודים לתוך בור, חלק נחנקו ומתו אבל היא בשארית כוחותיה טיפסה מעל הגופות וניצלה".

בסוף המלחמה חזרה לולה לעיירה בה גדלה. לבניין מגוריה לא היה זכר. בכיכר העיר התקבצו יתומים רבים ושם היא פגשה לראשונה בשתי אחיותיה שניצלו אף הן. "צעיר יהודי פולני בשם סטשק קלינובסקי שראה איך תולים את שבעת אחיו מהרגליים ורוצחים אותם בדם קר, הציע להן לעבור לברלין. שתי אחיותיה בחרו לנסוע לארצות הברית ולולה עברה עם סטשק לברלין, נישאה לו וילדה שני ילדים: חנה וסמי, שהפך לישי. לפני שנים אחדות כתב ישי ספר מטלטל בשם "אני לא מפה" על קורות משפחתו בשואה. סטשק נכנס כשותף בברים. עסקיו פרחו. לולה גרה בדירת פאר עם משרתות, סטשק דאג לכל מחסורה מבחינה כלכלית והיא ערכה ערבי גאלה ליהודים עשירים והכספים נתרמו לישראל. אבל הוא נעדר הרבה מהבית, היה איש של נשים והזוגיות התפרקה".

לולה לזורגן (התינוקת על ברכי אימהעם הוריה ואחיה) לפני המלחמה | באדיבות עדה

הייתה בת 15 כשבוקר אחד הגיעו הגרמנים לעיירה הקטנה בפולין בה התגוררה עם הוריה ושלוש אחיותיה והפכו את חייה, לולה לזורגן (התינוקת על ברכי אימה עם הוריה ואחיה) לפני המלחמה | באדיבות עדה לזורגן

 

ואז היא הכירה את אביך?

"כן. אמיל רוט היה פרטיזן יהודי הונגרי שהצליח לברוח משבעה מחנות. הוא נהג על משאית וביחד עם חבריו הם היו דורסים את הנאצים בכניסה למחנות, מעלים את היהודים למשאיות ומביאים אותם ליער. אמיל שמע על היהודייה העשירה הבודדה והחל לחזר אחריה, היא התאהבה בו. הדבר נודע לסטשק, הם התגרשו סופית, היא נישאה לאמיל וסטשק תלש ממנה את הילדים, בני ארבע ושש שעברו לרשותו. לימים התברר שהם גרו אצל חברה גרמניה בעלת רקע נאצי, בהמשך הם הועברו למשפחות אומנה, ברחו ותקופה הסתובבו ברחובות. במשך שנתיים היא הסתובבה עם תמונות שלהם ברחובות, מכרה את התכשיטים והפרוות כדי לשרוד וכל הכסף נגמר".

איך נראו שנות חייך הראשונות?

"סטשק החזיר את הילדים והציע לאבי עבודה בתור הנהג שלו. משימתו הייתה להבריח עבורו סחורות לגרמניה המזרחית. בשלב מסוים הוא נתפס בגבול, הפליל את סטשק ושניהם הושלכו לכלא. שני הילדים הועברו למשפחות אומנה ואני נולדתי במנזר שהפך לבית יתומים. הושארתי שם שנתיים, אמי הייתה מגיעה להיניק אותי. כשנודע לה שמצאו לי משפחה מאמצת אמריקאית, היא חטפה אותי ונעלמה. זמן קצר אחרי עלינו באנייה לארץ, לקיבוץ דפנה. אבי הצטרף אלינו כעבור שנה ובהמשך עזבנו לבאר שבע. השנים הן שנות החמישים, הוריי עבדו בסלילת כבישים ואימא עבדה גם כמבשלת ועוזרת בית. הייתי ילדת מפתח ומי שגידלה אותי הייתה אחותי הגדולה. נדדנו בין בתים, חייתי עם אימא זמן מה בגניגר ובחצרים, ההורים התגרשו אחרי מריבות ובגידות וחזרו. אני הייתי ילדה תלושה, השואה הייתה שם כל הזמן, אם העזתי לבקש משהו אבי כעס והוציא עלי את כל תסכוליו כי מבחינתו גדלתי במציאות טובה".

בשנת 73' הוריה של לזורגן עזבו לארצות הברית, ועדה נשארה בישראל לבד. היא עבדה כמטפלת ובניקיון ורק שלוש שנים מאוחר יותר, בגיל 16, היא התאחדה איתם בניו יורק, שם למדה קוסמטיקה ואיפור והפכה לסיפור הצלחה. בין היתר, היא מספרת, איפרה את מריה קארי, סינדי לאופר ולהקת הסקורפיונס. עבודותיה גם לשערים של מגזיני אופנה גדולים, בהם מגזין ווג. אבל למרות ההצלחה, את השקט הנפשי ואת השלווה מצאה רק בגיל 27 עם נישואיה לרמי ליפשטט אותו הכירה בניו יורק, אותו היא מגדירה "התיקון של חיי". בשנת 94', עם שני בנים קטנים – הם חזרו לארץ, ולזורגן הפכה למאפרת הבכירה של ערוץ 2 הצעיר. לימים הקימה בית ספר לאיפור וקו מוצרים מצליח לשוק שעליו מנצחים לצידה בעלה ובנה.

עד כמה השואה נוכחת בחייך היום?

"עד כמה שזה ישמע מוזר, הייתי ילדה שמחה למרות הכל. לא בכיתי אף פעם על מר גורלי. סטשק נכנס לתרדמת בגרמניה ומת בשנות השישים שלו. אבי שסבל מבעיות לב וסכרת, מת לי בידיים בגיל 62. את אמי הבאתי לארץ בגיל 80 והיא חייתה בבית אבות. האכלתי, חיתלתי ואהבתי אותה והיא הפכה לתינוקת שלי עד מותה. החיים לימדו אותי לראות את הטוב בכל דבר. אני פעילה בקרן לניצולי שואה, תורמת בסתר, מטפלת בחברה אמנית חולת סרטן ולמרות שאני מרגישה לפעמים בלי הגנות, הכוח שלי בא מהמשפחה שלי, מהעיסוק בנתינה ומהאמונה בטוב".

 

לולה לזורגן | באדיבות עדה

"אימא סיפרה איך במחנה הנשים שתו את הפיפי אחת של השנייה בשביל לשרוד", לולה לזורגן | באדיבות עדה לזורגן

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 877ee3d at 08:06:18