לוסי אהריש: "אני גם ערבייה וגם ישראלית. אני לא במשבר זהות ולאנשים קשה לקבל את זה"

| מאת: איימן סיכסק

לוסי אהריש מעדיפה ימנים שאומרים לה לעוף מהמדינה מאשר שמאלנים מתנשאים, מעריכה את העוצמה של איילת שקד ותמשיך לברך את הצופים כל ערב ב"מסא אלח'יר". רגע לפני התוכנית החדשה שלה היא מדברת עם החבר הטוב והסופר המוערך איימן סיכסק על החיים במבחן תמידי

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2017/09/sizes/1111_MG_1990color_h_wo_680_382.jpg
חולצה וחליפה זארה, גרביים ונעליים אלדו, טבעת DF-Diamonfire | צילום: מיכאל טופיול

 

"אני חולמת על חלון במטבח שנפתח אל הים, שאוכל להשקיף על הגלים בזמן שאני מבשלת", אומרת לי לוסי אהריש, אחת העיתונאיות העסוקות בישראל. שלוש שנים של חברות בלב ובנפש הקנו לי את הזכות הנדירה להכיר אותה בתור לוסי, ועל הבסיס הזה אנחנו נפגשים בדירתה בתל אביב. חלון אל הים אין שם, אבל לוסי שאני מכיר היא לא אחת שתוותר על החלומות. היא אחת שתצחק בפרצוף של המציאות, ואז תגשים אותם.

בינתיים, בבית הטלוויזיוני שלה, מתחוללת מהפכה. "זאת תקופה של התרגשות, רשת הופכת לערוץ (באפיק 13) וזאת ההזדמנות של הצופים לבחון אותנו מחדש, לשים בצד את התפיסות לגבי התקשורת השמאלנית. ואפילו חשוב יותר, זאת ההזדמנות שלנו, העיתונאים, לבחון את עצמנו מחדש".

אנחנו נפגשים ערב לפני שידור התוכנית האחרונה של "שיחת היום", התוכנית שהזניקה את לוסי קדימה, ולפני עליית "לפני החדשות", שלה ושל אודי סגל, בערוץ 13 החדש. כל זה במקביל לשידור תוכנית הראיונות שלה, "המשפיעים", שעוררה ביקורת משמאל ומימין, והעובדה שהסרטון שיצרה בסוף השנה שעברה, קול קורא נגד המלחמה בסוריה, הגיע ל־300 אלף שיתופים בפייסבוק, ול־14 מיליון צפיות. מספרים יפים לחגוג איתם יום הולדת 36.

חולצה רונן חן, טבעת DF-Diamonfire | צילום: מיכאל טופיול

חולצה רונן חן, טבעת DF-Diamonfire | צילום: מיכאל טופיול

 

זמן טוב לחשבון נפש?

"זאת הייתה הפעם הראשונה, אחרי עשר שנים בתעשייה, שקיבלתי תוכנית עם השם שלי. המעבר משעות הבוקר לשעות הערב המוקדמות היה עוד ניצחון. אז כן, קשה להיפרד, להגיע לערוץ 2 היה ניצחון ועכשיו הוא הופך לערוץ 13!" היא אומרת ומתפקעת מצחוק. וברגע הזה ניכר הקסם האישי שקנה ללוסי מקום בליבם של הצופים. היא מדברת מהלב, נסחפת בלהט ובלי פאסון, ועוטפת כל משפט בחיוך, במבט מעמיק או בצחוק מתגלגל. אי אפשר שלא לרצות להתקרב אליה. לא מעט בזכות הכנות שלה.

"אנחנו, העיתונאים, כמו הפוליטיקאים, רוצים להיבחר בפריימריז. אבל שכחנו שהתפקיד שלנו הוא לא לעבוד בשביל עוד לייק. כשאורן חזן הולך לגשר אלנבי וכל צוותי החדשות רצים אחריו – סימן שאיבדנו את הצפון. כי יש עניים במדינה, יש ניצולי שואה, אוכלוסייה ערבית ואוכלוסייה אתיופית שמתקשות. אנחנו, העם, צריכים להיות בראש סדר היום של החדשות, לא הפוליטיקאים. אני מקווה שהצופים שלי יבינו שאני לא מתכוונת לשחק משחקים.

"שנים שתקתי. שנים שמרתי דברים לעצמי, ואחרי שעזבתי את ערוץ 10, לפני כמעט עשור, החלטתי לשים לזה סוף. בתור התחלה דיברתי לעצמי, רציתי לשמוע את המילים, את הקול של עצמי. שם הבנתי שכשאני שומרת דברים בבטן, אני תקועה בחיים ולא מתקדמת לשום מקום".

רוגל אלפר כתב עלייך "עיתונאית פחדנית שמלקקת לשלטון. באמת ערבייה טובה".

"זו בדיוק ההתנשאות של השמאל שאני מדברת עליה כל הזמן. תראה איך מתייחסים אלי באזכור הראשון שלי, לא כעיתונאית, לא כמגישה, לא כאשת תקשורת. תמיד קודם כל ערבייה. אני מעדיפה ימנים שאומרים לי בפנים לעוף מהמדינה הזאת, מאשר שמאלני שיתנשא מעלי אבל יסביר לי שמגיע לי לקבל מדינה. זו הגזענות האמיתית".

איילת שקד מקדמת את חוק הלאום, אבל את ראיינת אותה כל כך ברכות.

"אנשים לא הבינו את הראיון הזה. אני רוצה להראות מה מפעיל את איילת שקד, איך היא הגיעה להיות הפוליטיקאית החשובה במדינה. ביליתי איתה את היום ואני רואה אישה שלא מוכנה לתת לעצמה להישבר. ירדתי איתה ארבע קומות במעלית בשתיקה מוחלטת, והבנתי שהאישה הזאת לא יכולה להרשות לעצמה לרגע להיראות חלשה. ולזה אני יכולה להתחבר. רציתי להראות משהו עמוק יותר על איילת שקד בראיון הזה, ואני חושבת שזה עבר. ואם צריך להראות אותה חותכת סלט בשביל זה, אז זה מה שנעשה".

קימונו Style for Rent | צילום: מיכאל טופיול

קימונו Style for Rent | צילום: מיכאל טופיול

 

אני רואה את ההשפעה של המונולוגים שלך מהדהדת אצל עיתונאים אחרים. המונולוג של גאולה אבן בפתיחת המהדורה למשל. אנחנו לקראת עידן שבו עיתונאים אומרים מה הם חושבים?

"איט'ס אבאוט טיים. עיתונאים הם בני אדם. מה שהצופה חווה – התסכול, הזעם, הפחד – גם אני, בתור לוסי, עוברת. לפני שאני עיתונאית אני אזרחית המדינה. אני לא יכולה לדווח בלי להגיד מה אני חושבת, ואנשים מעריכים את זה. לא יעזרו כל התגובות האלימות בפייסבוק, אנשים מעריכים אמת על המסך".

שילמת מחיר כבד על האמת הזאת.

"המחיר שאתה משלם הופך להיות הרווח הכי גדול שלך. כשאתה פתוח ומדבר על הכול, המחיר הופך להיות הישועה שלך. בשבילי כל מונולוג הוא כמו עוד אבן שהורדתי מהלב. אני לא רוצה ללכת מהעולם הזה כשאני אומרת לעצמי בדקות האחרונות 'פאק, לא אמרתי את מה שהיה לי להגיד'".

יש דברים שאת מצטערת ששיתפת?

"בסרט שעמנואל רוזן עשה בזמנו על נשים ערביות ('לא מזוהות'), היה קטע שבו אמרתי שלא אתחתן עם גבר ערבי. הקטע הזה הוצא מהקשרו לחלוטין על ידי ארגון להב"ה והופץ כפרופגנדה. אנשים לא הבינו שהתכוונתי שזו לא ערובה לחיים מאושרים, להתחתן עם מישהו מהעם שלך״.

אפשר לנחש שגם המשפחה שלך עברה סוג של לידה מחדש אחרי הפריצה הגדולה.

"ההורים שלי עברו בית ספר. כמות הביקורת שאני חטפתי מהמשפחה המורחבת גרמה להם להבין שאנחנו, הבנות שלהם, שילמנו מחיר לא מבוטל על הניסיון להיות בסדר, על הניסיון שיקבלו אותנו ולא ידברו עלינו. בסוף הבנו שידברו עלינו לא משנה מה נעשה או לא נעשה. השיעור הכי קשה הוא להבין שאתה לא יכול להיות נאהב על ידי כולם. ברגע שמבינים את זה, החיים הופכים להיות יותר קלים. אנשים לא יודעים שעברתי תקופות קשות, התדפקתי על דלתות ואף אחד לא פתח לי. רק ההורים שלי יודעים".

שמלה אלכסנדר וונג לפקטורי 54, טבעת DF-Diamonfire, כובע מזל חסון | צילום: מיכאל טופיול

שמלה אלכסנדר וונג לפקטורי 54, טבעת DF-Diamonfire, כובע מזל חסון | צילום: מיכאל טופיול

השתיקות של לוסי

את תפקידה בתור נורה בסדרה זוכת הפרסים "כבודו", קיבלה אחרי אודישן שבו שתקה. הסצינה דרשה שתיקה, והאישה, שבשלב זה של חייה לא מרשה לעצמה לשתוק, קלעה בול – והתקבלה. והיום, בתור אחת מאושיות הטלוויזיה הבולטות במדינה, אישה שזכתה לאות ההערכה האולטימטיבי כשהשיאה משואה, נדמה שהעיתונאית הצעירה והאופטימית שהתחילה כמבזקנית, הגיעה אל המנוחה והנחלה.

אז בעצם, למרות שהרבה אנשים יודעים מי זאת לוסי אהריש, מעטים מכירים אותה?

״מעטים מאוד מכירים אותי, יודעים מה כואב לי. אני לא יכולה לקפוא על השמרים כי לצערי אני תמיד איפשהו במבחן. מה לוסי תעשה, מה היא תגיד? אולי אני שמתי את עצמי במקום הזה, כי הייתי בערוץ 10, ובגיא פינס, ושיחקתי. להרבה אנשים זה היה מוזר. 'מה זה הדבר הזה, לוסי אהריש? מה היא? מה זה המונולוגים האלה, מה זה התפקידים בסדרות דרמה פתאום?'. אז התשובה היא שאני הכול. אני בנאדם שרוצה לחיות. ואם לא הייתי נלחמת על המקום שלי כל יום מחדש וקורעת את התחת, לא הייתי איפה שאני נמצאת היום. מצב לא קל לבחורה ערבייה מוסלמית מדימונה. מעטים יודעים עם מה אני הולכת לישון בלילה, וכמה פעמים אני מתפללת לקום בבוקר בלי שאצטרך להגיד לעצמי: 'עוד יום של מלחמה?'".

אבל מתי המלחמה נגמרת?

״לפעמים יש הפוגות. לפעמים יש הפסקת אש הומניטרית. אבל אז אלוהים מתעורר ואומר, בואי אני אראה לך שאת עדיין לא יכולה לשבת בשקט".

לוסי רוצה את החיים

לוסי היא בת הזקונים לבית אהריש. בשנה האחרונה עברה סאידה, האחות הבכורה, לגור ליד לוסי בתל אביב. כך קרה שהילדה שעזבה את דימונה בגיל צעיר, גרה לבד בדירת חדר מתפוררת וחלמה על טלוויזיה – חזרה בשיא הצלחתה לחיק המשפחה. "למרות שימים שלמים אני לא רואה אותה, זה הפך לאוטומטי אצלי, לחזור הביתה ולדפוק קודם כל בדלת של סאידה. אנחנו משפחה קטנה, יש לי אימא, אבא ושתי אחיות, ואנחנו קרובים מאוד. זאת המשפחה שלי, אין לי אחרת. כל השאר נלווה".

ואם הרגע הזה בלוח הזמנים הצפוף של לוסי זקוק לעוד התחלה חדשה, היא הגיעה גם מהכיוון המשפחתי, וכרגיל – בהפתעה. סוזי, הצלע האמצעית בבנות אהריש, היא הראשונה להביא לאימא קצת נחת מהסוג הישן: חתונה, עם גבר ערבי־מוסלמי, כבר בנובמבר הקרוב. "הייתי איתה ועם אימא שלי במדידות שמלת הכלה. אימא שלי זרחה מאושר. אני לא זוכרת מתי המשפחה הייתה כל כך מאושרת. סוזי עמדה שם בשמלה ושאלה אותי אם אי פעם חשבתי שנגיע לרגע הזה. אני לא חושבת שאף אחד בבית דמיין שמישהי מאיתנו אי פעם תלבש שמלת כלה".

זה לא עשה לך חשק?

"בכלל לא. אני לא אישה של שמלות לבנות. אף פעם לא הרגשתי צורך ביום המיוחד הזה, בשואו, גם לא בגיל צעיר. אבא שלי חינך אותנו כמו גברים כי לא נולדו לו בנים. כשקניתי אוטו אבא שלי פתח את מכסה המנוע והסביר לי מה לעשות אם האוטו נתקע. אולי בגלל זה אני לא מתחברת לטקס של החתונה. אני לא צריכה את היום המיוחד. אני רוצה את החיים".

איך את כן מדמיינת את עצמך מתחתנת?

"ג׳ינס, חו"ל, טקס בעירייה, וחזרה לארץ. לחשוב על כמויות הכסף שאנשים שופכים על חתונות. יום החתונה לא מספק לי את מה שאני רוצה, את המשפחה, את היומיום".

זו לא הצטנעות. לוסי היא האדם היומיומי ביותר שאני מכיר, בעיקר ביחס לכובד הציפיות העצום שיש על כתפיה. דמותה הציבורית היא שיקוף של האישה שהיא בפועל. היא מתעקשת לצמצם את הפער בין לוסי שאתה פוגש לקפה באמצע היום, לזו שמרעידה את האינטרנט בעקבות מונולוגים שנויים במחלוקת על המסך, אקט כמעט חתרני במציאות שבה הדמויות בטלוויזיה שומרות על מרחק בטוח מהיומיום של הצופים. לכן קשה להבין את העוול התדמיתי שנעשה לה בראיונות רבים, שבהם הוצגה כחצויה, כנאבקת בין זהויות ומתהלכת על חבל דק בין הלאום הערבי לזהות הישראלית.

יכול להיות שמנסים למכור אותך כאישיות הרבה יותר מסוכסכת מכפי שאת באמת?

"אתה יודע טוב מאוד שאני לא חצויה. ואני לא במשבר זהות. אלה החיים שלי. אני גם ערבייה וגם ישראלית. מנסים להשליך עלי משברים של אחרים. אני יודעת טוב מאוד מי אני. לאנשים קשה לקבל את זה. מתעקשים לנסות להכניס אותי למגירה, גם בכל מה שקשור לזהות האישית שלי. אבל אין לי שום משבר. ואני לא נכנסת לשום מגירה, היא לא בממדים שלי".

שמלה Rochas for Madame de Pompadour, כפפות איתי גונן, עגילים DF-Diamonfire | צילום: מיכאל טופיול

שמלה Rochas for Madame de Pompadour, כפפות איתי גונן, עגילים DF-Diamonfire | צילום: מיכאל טופיול

 

לוסי חגגה 36 החודש, וזו סיבה טובה להתעכב על החלום הרומנטי עם החלון והים. בשעות הקטנות של הלילה אני חוזר אל החלום הזה ושואל אותה אם בדמיון היא נמצאת לבד מול הנוף הזה.

"מה פתאום. נמצאת גם הילדה שאני רוצה שתהיה לי. אז בעצם החלום על החלון אל הים הוא חלום על משפחה. בלי חתונה, רק חלון גדול שנפתח כל בוקר אל הים".

אולי אז תרגישי סופסוף שניצחת?

"מי שתגיד לך שאין לה התלבטות בין המשפחה שלה לבין הקריירה, היא שקרנית. אבל גם אין ספק שאפשר לעשות את זה. אפשר לעשות הכול. זה הטבע הנשי. והניצחון הזה, של לעשות את הכול, הוא ניצחון נשי. גברים צריכים להיות מושקעים במקום אחד בכל פעם. לכן משפחה וילדים מרתיעים אותם, כי הם לא מסוגלים לתת מעצמם לגמרי ביותר מזירה אחת. נשים יכולות, ואנחנו עושות את זה".

אודי סגל יגיש לצידך את התוכנית החדשה שתירש את "שיחת היום" הוותיקה. תמשיכי לברך את הצופים כל ערב ב"מסא אלח׳יר"?

"בטח! אנשים רואים אותי ברחוב ואומרים לי 'מסא אלח'יר'. כשעודד בן עמי וסיון רהב־מאיר רואים אותי בעבודה ומברכים אותי ב'מסא אלח'יר', זאת ההוכחה שזה הפך למטבע לשון. אנשים צריכים להתרגל לנוכחות הערבית במדינה. הערבית כבר לא קשורה רק בחומוס וצ׳יפס. אנחנו פה והנוכחות שלנו קיימת, בהוויה, בשפה ובתרבות. וגם באוכל. הנוכחות שלנו קיימת היום גם בטלוויזיה. היא קיימת בי, ובשיבל כרמי מנסור, ובפוראת נסאר, ובלוסי איוב. אי אפשר להתעלם מאיתנו יותר".

אז התרגלו ל"מסא אלח'יר", אבל מתי יתרגלו ללוסי אהריש?

"זה כבר קשה יותר, אבל מתרגלים. אני רואה את האהדה שאני מקבלת ברחוב, וכל השונאים מתגמדים. כשאנשים ניגשים אלי ואומרים לי שלמרות שהדעות שלהם ימניות הם אוהבים לשמוע אותי, על אף שהם לא מסכימים איתי, אני מבינה שאני כנראה עושה משהו נכון. שאני גורמת להם להקשיב ואנשים רואים את האמת. זה הניצחון שלי. אני לא מוכנה להסתיר אותו יותר".

 

 

צילום מיכאל טופיול
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג מזל חסוןֿ
שיער ליאור גרין לסולו במוצרי לייבל אם
איפור ירון מסינג
ע.הפקה שיר פלד
ע. סטיילינג אלינה אנטוורג

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: ed78d3cc32f7 at 06:21:19