ימי ימית
היא רק בת 26, אבל הספיקה המון. ימית סול חוזרת בגדול
כשאנחנו שומעות את המילה "דוגמנית" אנחנו רואות מול עינינו יפהפייה זוהרת שלא יוצאת מפתח ביתה מבלי להקדיש כמה שעות טובות לבחירת הלבוש, הנעליים, התסרוקת והאבזור המתאים, וגם אז רק בעבור חופן דולרים שמלווה ברשימת דרישות אינסופית. ימית סול, שדוגמנות היא רק חלק אחד מתוך שלל עיסוקיה, מפריכה את הטענה הזו ובשעה תשע בבוקר היא כבר ערה לגמרי, מוכנה לצילומי השער של COSMO.
בחולצה שחורה, חצאית טריקו אדומה ובלי טיפת איפור, היא עוצרת נשימה, והמגפונים עם העקבים הגבוהים גורמים לה להיראות אף דקיקה וארוכה יותר. "בדרך כלל אני לא נועלת כאלה עקבים גבוהים", היא מחייכת במבוכה, "זה רק בגלל הצילומים. אני חולת נעליים וקונה המון נעלי עקב, אבל לא כל כך הולכת איתן".
איך את מגדירה את הסגנון שלך?
"אני רואה באופנה כלי לביטוי עצמי ואין לי בעיה ללבוש הכל, החל מחצאיות ושמלות ועד ג'ינס. כיום אני לובשת בעיקר ג'ינס של ביאנקו כי אני הפרזנטורית של החברה, אבל את שאר הבגדים אני קונה במנגו ובזארה ומשלבת אותם עם פריטים שקניתי בחו"ל. ביומיום אני לרוב לא מתאפרת וגם לא מתעסקת יותר מדי בגזרה שלי".
איך את מצליחה להישאר כזו דקיקה?
"הסוד הוא לאכול כל מה שבא, אבל במידה. אני מתה על מאכלי בצק, ובמיוחד על בורקס, ובאופן כללי נורא אוהבת לאכול. אתמול למשל יצאתי עם חברה לבית קפה והיינו קצת רעבות אז הזמנו מנה אחת כדי לנשנש, ואחר כך בא לנו עוד משהו אז הזמנו עוד מנה, ובסוף יצא שהזמנו שש מנות. איזה התפרעות!".
לאן את יוצאת לבלות?
"בדרך כלל למסעדות ולברים, ולאחרונה כמעט אך ורק עם חברות. את הריקודים אני שומרת לסטודיו למחול של עלמה פרנקפורט".
ימית נולדה בחיפה וגדלה במבשרת ציון שליד ירושלים. מגיל צעיר היא השתתפה בחוגים ועסקה בספורט ובאופן כללי הייתה "ילדה פעילה", כדבריה. קריירת הדוגמנות שלה היא סיפור סינדרלה קלאסי של נערה יפה בת 16 שטיילה בקניון כשצלם ניגש אליה ושאל אם היא חשבה אי פעם להיות דוגמנית. "וככה הגעתי לסוכנות אימאג' ולרפי עגיב", מספרת ימית. "אנחנו ביחד כבר 10 שנים, עם הפסקות קטנות, כי באמצע עזבתי ואחר כך חזרתי אליו". חוץ מזה היא גם זכתה בתחרות "סופר מודל 97'" והספיקה לדגמן לאירוקה, לליווייס, לד"ר פישר ועכשיו, כאמור, לביאנקו.
איך זה לעבוד כדוגמנית מגיל כל כך צעיר?
"מהמקום שבו אני נמצאת היום אני יכולה לומר שיש במקצוע הזה משהו מאוד קשה, במיוחד בגיל שבו האישיות רק מתחילה להתגבש. אם אין גרעין אישיותי יציב זו יכולה להיות חוויה מאוד מבלבלת".
כשאני שואלת אותה מה היא יכולה לייעץ לדוגמניות צעירות, ימית לוקחת לעצמה רגע כדי להתנסח, בוררת את המילים בקפידה ועונה: "אם אני יכולה להתיימר לייעץ משהו לדוגמניות צעירות ומתחילות הייתי אומרת להן לחכות קצת. אמנם לי הדוגמנות עשתה דברים טובים, אבל בגיל צעיר, כשהאישיות עוד לא לגמרי מגובשת, זה יכול להיות עיסוק בעייתי".
הרומן של ימית עם המשחק התחיל בחוג הדרמה בבית הספר היסודי והמשיך במגמת תיאטרון בתיכון. לפני כמה שנים היא השתתפה בסדנאות בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ובסטודיו לביטוי בימתי של אייל כהן, ותוך כדי כך צברה ניסיון בתחום. היא שיחקה, בין היתר, בסרט הטלוויזיה עד מדינה ובסדרת הדרמה עכשיו או לעולם לא בתפקיד צביה, מזכירתו של בן גוריון. לאחרונה היא הצטלמה לעונה השנייה של הסדרה הנפילים בערוץ הילדים ללקוחות Yes, השתתפה בסרט הקולנוע שושלת שוורץ של שמואל הספרי והנחתה יחד עם אורי גוטליב את חדשות מפתיעות בערוץ 2.
את הרומן עם הוליווד החלה ימית כשקיבלה בשנת 2005 תפקיד בהפקה של מיטש דייויס בשם הר הזיתים, שצולמה בארץ, והיוותה מעין גרסה מזרח תיכונית עכשווית לסיפור רומיאו ויוליה. ועכשיו הגיע הזמן לדובדבן שבקצפת: בימים אלה היא מצטלמת לסרטDon't Mess with the Zohan בכיכובו של אדם סנדלר. הסרט מספר על סוכן מוסד שמביים את מותו כדי לפרוץ בקריירה חדשה כמעצב שיער בניו יורק. ימית היא חלק מצוות שחקנים מכובד ביותר שכולל גם את רוב שניידר, ג'ון טורטורו ומריה קארי הבינלאומיים, ואת דינה דורון, עדו מוסרי (בתפקיד החבר הישראלי של אדם סנדלר), ינון ספיר ויוסי מרשק הישראלים.
ספרי קצת על אדם סנדלר…
"הוא חמוד ומקסים וכיף לעבוד איתו. בספטמבר צילמנו בארצות הברית את רוב הסצנות ועכשיו אני נוסעת לקאבו סן לוקאס במקסיקו כדי להשלים סצנות נוספות איתו, שמתרחשות בחוף הים של תל אביב, כביכול. אני משחקת בסרט את דורית, בחורה ישראלית שהיא אחת מחברותיו הרבות, אבל אין לנו סצנות רומנטיות ביחד".
את קולטת את העובדה שהגעת להוליווד?
"בהתחלה בכלל לא האמנתי שאקבל את התפקיד ולא רציתי אפילו ללכת לאודישנים, אבל חברה שכנעה אותי. האודישן היה מאוד קצר והגיעו אליו הרבה שחקנים ישראלים מפורסמים, ולכן כשקיבלתי הודעה כמה חודשים אחר כך על כך שאני צריכה להשאיר את לוח הזמנים שלי פנוי ממאי עד נובמבר, לא כל כך האמנתי. עד שלא ראיתי את כרטיס הטיסה במו עיניי לא קלטתי שזה באמת קורה. העבודה בסרט היא מבחינתי חוויה מדהימה דווקא בגלל שאף פעם לא היו לי מחשבות על הוליווד".
מה הכי ריגש אותך בעבודה על הסרט?
"מה לא. הכל בהוליווד כל כך גדול, אבל אני תמיד מסתכלת על הפרטים הקטנים. כשראיתי את הקיר עם השם של הסרט ועליו התמונות של כל הכוכבים, וגם את התמונה שלי ביניהן – התרגשתי כמו ילדה קטנה. בהתחלה שמרתי על פאסון אבל אחר כך שלפתי את המצלמה ופשוט התחלתי לצלם הכל: את מזנוני האוכל שמתחלפים כל שעה, איך מאפרים אותי ואפילו את הפפראצי שצילם אותי. ביום האחרון שכחתי את המצלמה במונית ונורא התבאסתי".
ופינקו אותך כמו כוכבת?
"כן! הטיסו אותי במחלקה ראשונה ואחרי הנחיתה כבר חיכה לי רכב עם סלולרי ו-GPS. המלון היה מדהים וכך גם התנאים על הסט, ואחרי שהתרגלתי לכאלה סטנדרטים אני מאמינה שיהיה לי ממש קשה לחזור לקפה הפשוט ולקרואסונים היבשים של הסטים בארץ". (צוחקת).
אבל החיים הם לא רק הוליווד, וברגע שיתפזר אבק הכוכבים, מתכננת ימית לחזור לארץ ולהתמקד באהבה השנייה (ואולי בעצם הראשונה) שלה – הפסיכולוגיה. כיום היא מתחילה את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית ושוברת בקלילות אלגנטית עוד מיתוס של דוגמנית יפה אבל טיפשה.
למה דווקא פסיכולוגיה?
"בגיל 19 התחלתי לחשוב מה אני רוצה ללמוד, ושקלתי אם זה יהיה משחק או משהו אחר. התייחסתי לשאלה הזאת בשיא הרצינות, ותוך הסתכלות פנימית ומודעת על עצמי החלטתי שהמשחק לא בוער בעצמותיי. הלכתי לכל מיני ימים פתוחים באוניברסיטאות כדי לאסוף מידע, וכשקראתי את תכנית הלימודים בחוג לפסיכולוגיה הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אמנם גם במשחק יש חיבור חזק לדמויות ולאנשים, אבל אלה שני מקצועות שונים בתכלית, ולא במקרה אני נמצאת היום בנקודה שבה אני צריכה לבחור בין השניים".
אבל את מצליחה לשלב לימודים ומשחק, לא?
"בינתיים אני רק מתחילה את לימודי התואר השני, אז אני יכולה לתמרן בין השניים, אבל לימודים מתקדמים דורשים מחויבות בסופו של דבר, והסוף הזה הוא לא כל כך רחוק, כך שאני צריכה להחליט לאיזה כיוון אני פונה".
במסגרת לימודיה הייתה ימית מחויבת לפעילות התנדבותית והיא בחרה להדריך בני נוער במחלקה הסגורה של בית החולים "גהה". אחרי שנה הוצע לה לרכז את הפעילות ההתנדבותית והיא עסקה בכך שנתיים. כשאני שואלת אותה איך החניכים התייחסו למדריכה הכוכבת שלהם היא צוחקת ועונה: "ירדו עליי בלי סוף; על איך שאני משחקת, על איך שאני מתלבשת ומה לא. אבל קיבלתי את הירידות האלו באהבה כי הקשר ביני לבינם היה עמוק וחזק".
לא רק בני הנוער מכירים אותה. לילדים היא מוכרת בעיקר בזכות תפקידה בסדרות הפיג'מות (שבה החליפה את אלונה טל), קפה קר-סול והנפילים.
איך הייתה העבודה על הסדרות האלו?
"זה היה אחד הדברים הכי כיפיים שעשיתי בחיי. כשהגעתי לסט של הפיג'מות נתקלתי בחבורת גברברים שעשו לי קצת פרצופים קשוחים, אבל מהר מאוד התחברנו והראיתי להם מה זה! במהלך העבודה צחקנו המון ועשינו הרבה שטויות בין הטייקים. בהנפילים עבדתי גם עם שחקנים צעירים ומאוד נהניתי. כולם היו מאוד נחמדים ומוכשרים. אני מאוד מתחברת לז'אנר של סדרות הילדים".
בהשראת הנפילים, האם יש כוחות על-טבעיים שהיית רוצה שיהיו לך?
"וואו, איזו שאלה כיפית. נראה לי שהייתי רוצה להיות מסוגלת לעוף, אבל גם טלקינזיס זה דבר נחמד. מה שכן, בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה לדעת לקרוא מחשבות".
מה גרם לך לחזור אל המשחק והדוגמנות?
"אחרי שסיימתי את התואר הראשון ואת העבודה ב'גהה' החלטתי לקחת שנה חופש, גם כדי להרוויח כסף וגם כדי לנסות ולהביא לידי ביטוי את הצדדים האחרים שיש בי".
עם מי תתנשקי בסילבסטר?
"עם אף אחד. או שאולי אתנשק עם החברות שלי (צוחקת). יש לי שתי חברות ממש קרובות שאני רואה בהן משפחה מבחירה וכיום הן האנשים שהכי קרובים אליי".
אז גם אם לא יהיה לה עם מי להתנשק בסילבסטר (ובטוח שלא יחסרו מתנדבים…), כל הנתונים מצביעים על כך שלימית סול – שחקנית, דוגמנית, פסיכולוגית קלינית לעתיד ובחורה עם ראש בריא על הכתפיים ורגליים נטועות היטב באדמה – הולכת להיות שנה נהדרת!
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח?
(במקום 39.90 ש"ח)