השמפניה רק נראית ורודה: קווים לדמותו של אלכוהוליזם נשי

"אז שתי עוד כוס של ויסקי" שרה דורון טלמון, סולנית הלהקה ג'יין בורדו, "זה בטח יעזור לך, זה בטח גם יפתור לך את כל הבעיות". הקול של הזמרת מתוק, המוזיקה קצבית ונעימה, אבל הנושא, שעד לא מזמן היה מודחק ומושתק מעין הציבור, אמיתי וכאוב. דמויות של נשים אלכוהוליסטיות בתרבות הפופולרית הן לא דבר של מה בכך. התרגלנו לדמויות גבריות אלכוהוליסטיות כמו דון דרייפר ורוג'ר סטרלינג (מד מן), הומר סימפסון (משפחת סימפסון) ואל באנדי (נשואים פלוס), אך יש הרבה פחות נשים אלכוהוליסטיות על המסך, וכשיש, זה נחתם כקוריוז או כאביזר.

איימי ווינהאוס | צילום: גטי

>> איך חיים עם בן זוג שסובל מדיכאון? 

שתי בשקט

יש שונות גדולה בין גברים לנשים בכל הנוגע לצריכת אלכוהול ולתלות בו. בעבר נחשבה שתיית אלכוהול לעיסוק חברתי גברי ואילו נשים צרכו אלכוהול, אם בכלל, בשקט ובפרטיות. הגברים בילו ושתו בברים ואילו נשותיהם צרכו את הטיפה המרה בפרטיות בבתיהן, הרחק מעין הציבור השיפוטית. אבל דווקא בתחום הזה הפער הצטמצם. נתונים מהשנים האחרונות מראים שנשים צורכות אלכוהול בכמויות דומות לאלה שצורכים גברים. גם חברות האלכוהול זיהו את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בנשים והן משווקות מוצרי אלכוהול רבים במיוחד עבור נשים (שמפניה ורודה מישהי?). עם זאת עולה השאלה האם יותר נשים שותות, או שהדבר היחיד שהשתנה הוא היחס שלנו לנשים השותות. "אני לא חושבת שהפערים מצטמצמים", אומרת יולה שיינפלד, מנכ״לית עמותת לצידך, המסייעת לנשים נפגעות התמכרויות, "אני חושבת שהמספרים תמיד היו זהים, אבל כיום יותר נשים שותות בגלוי ויותר נשים פונות לקבלת עזרה מאשר בעבר, מה שמשפיע על אוספי הנתונים ומנהלי מערכי הסטטיסטיקה שנסמכים על נתוני מוסדות גמילה".

על פי נתוני השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה טופלו במרכזי הגמילה בשנת 2016 כ־490 נשים בגילאים 18־40 בשל התמכרות לאלכוהול לעומת כ־2,255 גברים, עלייה של מעל 59 אחוז לעומת שנת 2014. ההערכה היא שמספר הנשים הסובלות מתלות באלכוהול אף גבוה יותר אך בשל חשש ממעורבות מוסדות הרווחה, נשים רבות לא פונות לטיפול. "בעיית השתייה אצלי התחילה אחרי לידת הבן הבכור שלי", מספרת מיכל (שם בדוי), מורה בחטיבת הביניים מצפון הארץ, "סבלתי מדיכאון אחרי לידה, ומכיוון שלא הנקתי, לא הייתה לי בעיה לפנות לאלכוהול על מנת להקל על התחושות הקשות שהתחילו להיווצר אצלי. אבל פחדתי להתמודד עם הבעיה, ובעיקר פחדתי שאם אפנה לטיפול יתערבו מוסדות הרווחה וייקחו לי את הילד, פחדתי גם להיתפס כאימא רעה, בעיניי ובעיני הסובבים אותי. לקח לי הרבה מאוד זמן ללכת לטיפול".

נתוני משרד הרווחה מלמדים שהתמכרות היא בדרך כלל תוצר לוואי של טראומת עבר או התעללות פיזית או מינית, וביטוי לסימפטומים פסיכיאטרים כמו חרדה, דיכאון ונטיות אובדניות, ויכולים להימצא אצל כל אישה, ללא קשר למצבה הכלכלי או החברתי. "יש לי היסטוריה של דיכאון שהתלוותה אליה תלות באלכוהול", אומרת נועה, (שם בדוי), מעצבת גרפית מתל אביב, "ניגשתי לטיפול פסיכיאטרי כי חשבתי שאם אקח נוגדי דיכאון לא אצטרך לשתות יותר". נוגדי הדיכאון עזרו להורדת הצריכה אבל היא המשיכה לשתות משום שחשבה שהשילוב בין האלכוהול לבין הכדורים יחזק את השפעתם, על אף שלדבריה, נאמר לה בפירוש על ידי הפסיכיאטר שהערבוב עלול להיות מסוכן. "אני פרילנסרית אז השתייה לא פגעה לי בעבודה", היא מוסיפה, "הייתי שותה בכמויות קטנות תוך כדי העבודה וזה היה עוזר לי, בין השאר, להירגע עם הלחץ בעבודה".

"ישנם 'אלכוהוליסטים שקטים', אנשים שתלויים באלכוהול אבל מתפקדים, עובדים ומנהלים חיי משפחה וחברה תקינים", אומרת אורית שטרנברג, ראש אגף מידע והדרכה ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, "עם זאת, נשים משכבות חלשות נוטות לפתח תלות באלכוהול מכיוון שאין להן מערך תמיכה ובשל המצוקה שהן חוות ביום יום שלהן".

מתי נשים בדרך כלל פונות לעזרה?
"רוב המטופלות אצלנו הן אימהות מעל גיל 30 שהבינו שאין לאן לברוח מהבעיה וצריך לטפל בה. כשאת אימא ויש ילדים באחריותך שרואים את הסבל שלך, הוא הופך להיות סבל של כולם. לפעמים אני נפגשת עם משפחות ומבינה שכל התסמינים היו שם אך הן עשו את הכול כדי לא לראות אותם, אבל בשלב מסוים זה התפוצץ".

למה לדעתך כל כך הרבה נשים עדיין חוששות לפנות לטיפול?
"הן מעדיפות לחשוב שההתמכרויות רחוקות מהן, שזאת מחלה של חלשים או פריוולגיים או אפילו מופקרים ושאם את מתחילה לפתח בעיה כזאת את צריכה להתאפס על עצמך בעצמך. יש הרבה סטיגמות ודעות קדומות סביב הנושא אבל המשפחות ובני הזוג צריכים להבין שבהיעדר מערך תמיכה חזק הבעיה לא תיפתר בקלות".

צילום: שאטרסטוק

>> איך מדברים עם ילדים על השמנה בלי להרוס להם את הדימוי העצמי?

הכניסה לנשים בלבד

ההגדרה של אלכוהוליזם על פי סיווג האבחנות הפסיכיאטריות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) היא "תלות באלכוהול שמתאפיינת בתסמינים פיזיולוגיים, התנהגותיים וקוגניטיביים שגורמת לכמיהה חזקה לאלכוהול ואיבוד שליטה על צריכתו". בניגוד לסברה הרווחת, מה שמגדיר אלכוהוליזם הוא לא הכמות הנצרכת אלא מטרת השתייה ואופן השתייה. "מה שמעיד על אלכוהוליזם זה בולמוס שתייה או שתייה מוגברת עד אובדן הכרה או סחרור חושים", אומרת ד"ר פאולה רושקה, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות. "חשוב להבין שלא כל מי ששותה בכמויות היא אלכוהוליסטית. תלות באלכוהול היא עניין מוחי ולאו דווקא גופני – שותים על מנת להכהות תחושות או מחשבות מסוימות או כחומר תרפי", והיא מוסיפה, "נשים בדרך כלל מגיעות לצריכת אלכוהול מוגברת מתוך מצוקה נפשית וניסיון להתגבר על טראומות מהילדות, זאת בנוסף לגורמים תורשתיים".

במה שונה אלכוהוליזם נשי מזה הגברי?
"על פי מחקרים נשים נהיות מכורות יותר מהר לאלכוהול, זאת תופעה שנראית בשטח אבל עוד אין לה הסבר מוצק. אחת הבעיות היא שמסת הגוף הנשי קטנה יותר מזו של גברים, גם מסת המים קטנה יותר, דבר שגורם לספיגה מוגברת של אלכוהול בגוף", אומרת ד"ר רושקה, "בנוסף, יש הורמונים נשיים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון שגורמים נזק לגוף כשמפריזים בצריכת אלכוהול לכן נשים ששותות באופן כבד נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד".

אנשי הטיפול באלכוהול הבינו בשנים האחרונות שנשים מתמודדות עם בעיות שתייה באופן שונה מאשר גברים ואופן הטיפול בהן צריך להיות שונה, ולכן בשנים האחרונות נפתחות יותר קבוצות תמיכה באלכוהוליזם לנשים בלבד. נתוני משרד הרווחה מראים שפחות נשים משתתפות בתוכניות גמילה, ואחוז גבוה מהן נושרות או לא מתמידות בטיפול, בין השאר בשל העובדה שמרכזי טיפול נוטים להדגיש סוגיות טיפוליות המתאימות לגברים ובשל החשש של נשים להיחשף בפני גברים בקבוצה. "כשניגשתי לטיפול היו לי חששות מחשיפה", נזכרת מיכל, "פחדתי שרגשות האשמה שלי יתעצמו או שארגיש מותקפת על ידי המטופלות האחרות", היא מוסיפה, "אבל בקבוצה הנשית שהייתי בה, דווקא הרגשתי מועצמת. הייתה שם מידה גדולה של חמלה מצד המנחה, וגם המטופלות האחרות גרמו לי להרגיש שאנחנו אחיות למצוקה".

זה קשור בעינייך לעובדה שזאת הייתה קבוצה לנשים בלבד?
"אם קבוצת הטיפול הייתה מעורבת, אני לא בטוחה שהייתי יכולה להרגיש מוגנת ועטופה באותה צורה"."בקבוצות נפרדות אחוזי הגמילה גבוהים יותר", מוסיפה שיינפלד, "יש צורך במקום מבין, מכיל, מחבק ולא שיפוטי. אומנם לנשים לא ניתן מענה לטיפול בטראומות העבר בצורה מעמיקה אבל יש להן מקום לפרוק, וזה צעד ראשון לחיים בלי התמכרות".