הצלילים המרפאים - חלק ב'

| מאת: ענבל דרור | ענבל דרור | מגזין חיים אחרים

לחלק א'»

קול הרוח

אין לי ספק שהביטוי הקולי שנתתי לכאב סייע בטיפול ובסופו חשתי הקלה של ממש בכאב הגב

את אסתר שמיר זכרתי כזמרת עם קול טוב, שזנחה את עולם המוסיקה והתמסרה לטיפול בטכניקה מיוחדת שפיתחה וגם כתבה על כך ספר בשם "קול הרוח". אבל דבר לא הכין אותי לחוויה שעברתי במהלך הטיפול בקליניקה שלה. הגעתי לאחד המקומות היקרים בהרצליה פיתוח כדי לעבור טיפול בקול. הוכנסתי לחדר גדול ולבן המרוצף בפרקט בהיר. גם שמיר הופיעה לבושה בלבן. סיפרתי לה שכואב לי הגב, תוצאה מפעילות לא זהירה בחדר הכושר. הכאב גבר יום קודם לכן, כשנאלצתי לסחוב איתי במשך יום שלם תרמיל כבד.

הפגישה החלה בסריקה קולית שבה השמעתי את סולם הצלילים שלי מהגבוה לנמוך, ולהפך. סריקה זו אמורה להצביע היכן יש חוסר אנרגיה, היכן יש עודף ואיפה מצויה קטיעה בזרימה. שמיר הסבירה שהצלילים הנמוכים מייצגים את החלקים הנמוכים של הגוף והנפש והצלילים הגבוהים את החלקים העליונים.

משניים-שלושה ניסיונות קודמים שעשיתי בבית כשקראתי את הספר, ידעתי כי: א. תרגול הסולמות הזה נשמע ממש רע. ב. מאחר שהקול שלי אינו גבוה, הופתעתי כשהתברר כמה קשה לי לרדת לצלילים הנמוכים. ג. בתרגיל אחר שמופיע בספר ובו אנו מתבקשים להפיק קול נעים, נכשלתי לחלוטין. שום צליל שניסיתי להוציא לא נשמע נעים לאוזן שלי, למעט נשיפה-לחישה כמעט חסרת צליל. מסיבות אלו ציפיתי לגרוע ביותר שאכן הגיע.

שמיר זיהתה קטיעות ברצף הקולי. היא היתה מקצועית מאוד ושאלה בנימוס רב על מחלות במשפחה. סיפרתי על הדברים הרגילים (סרטן ומחלות לב). אחר כך נשאלתי לגבי הבריאות הנפשית ואני סיפרתי בכנות על מקרים של בעיות נפשיות שהיו במשפחה. אציין כי לאור ההיסטוריה הזאת, תמיד רדף ועדיין רודף אותי הפחד שאתגלה כחולת נפש. לשמחתי זה מעולם לא קרה. שאלתי את שמיר אם הקול שלי מעיד על מחלת נפש, אבל היא הרגיעה אותי ואמרה שזו רק סערת רגשות שלפעמים יוצרת אצלי קטיעה ברצף החשיבה. הסכמתי איתה לחלוטין, שכן אני מודעת לעובדה שיש לי את היכולת לחוות אירועים בצורה חזקה ואינטנסיבית.



שום צליל שניסיתי להוציא לא נשמע נעים לאוזן שלי. אילוסטרציה: ASAP | PHOTOS

שום צליל שניסיתי להוציא לא נשמע נעים לאוזן שלי. אילוסטרציה: ASAP | PHOTOS

לדבר אל הבטן

לאחר התשאול החל הטיפול עצמו. שמיר ביקשה ממני לשכב על הגב ולקחה לידיה קונדילה, הנראה כמו שופר או קונוס קרטון שעושים ממנו רמקול והשמיעה קולות עמוקים ויפים. תוך כמה שניות התחלתי לבכות בכי גדול וחזק למדי שלא היה ברור לי, כי לא חשבתי על משהו ספציפי. שמיר המשיכה לאתר נקודות כואבות בגו, ללחוץ ולנשוף עליהן. היא אמרה לי שהכאב נמצא במקום שבו הוא יכול להשתחרר בקלות יחסית, ולא נדרשת כאן עבודה ממושכת כדי להוציא אותו.

הרעיון הוא לזהות את הקול שלנו ברגע מסוים ולתת לו ביטוי לא שיפוטי

לאור הניסיון הטיפולי הרב שלה, שמיר לא הזדעזעה מתגובותיי הרגשיות. אבל החלק הקשה של המפגש היה בעבודה על הבטן, איבר שתמיד קשה לי אתו. הבטן שלי שמנה מדי, היא בולטת החוצה, פוגעת בפרופורציות היפות של הגוף, ועם זאת היא רכה, חלקה ונעימה למגע. הרגשתי את הצליל של שמיר ממש כמו מגע. התחושה היתה כמו בטיפול הילינג.

הרגשתי כאילו יש משהו עגול וכבד שלוחץ על הבטן שלי. שמיר ביקשה שאדבר אל הבטן, שאומר לה משפטים כמו: "אני אוהבת אותך", "אני נמצאת כאן בשבילך". אמרתי את המשפטים ולא הפסקתי לבכות.

בהמשך התבקשתי מדי פעם להוציא קולות נמוכים ולחזור על הצליל של שמיר. אין לי ספק שהביטוי הקולי שנתתי לכאב סייע בטיפול ובסופו חשתי הקלה של ממש בכאב הגב.

מבחינה רעיונית, הגישה של שמיר דומה לטיפולי גוף-נפש אחרים. הכאב הנפשי מצטבר באיברי הגוף והופך לכאב גופני. גירוי של האיבר הכואב מביא לשחרור. תפקיד המטפל הוא לתת את הגירוי הנכון ותהליך העיבוד הוא של המטופל. לעתים המטפל שולח צלילים תומכים, כמו מגע מרגיע, אבל הרעיון הוא להשתמש בגירוי של התמיכה כדי לאתר מקור של תמיכה פנימית ולא להישען על הזולת. שמיר הציעה לי להאזין לקולות האדמה, צלילים המחברים לקרקע, אותם אפשר להוריד באתר שלה.



הפגישה החלה בסריקה קולית שבה השמעתי את סולם הצלילים שלי מהגבוה לנמוך<br /> צילום: אלבום פרטי" src="https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/358/53358/1.jpg?1229205669" />                             </p>
<div>הפגישה החלה בסריקה קולית שבה השמעתי את סולם הצלילים שלי מהגבוה לנמוך<br /> צילום: אלבום פרטי</div>
</p></div>
<h2>הקול הזורם</h2>
<p>נעמה בכר, מוסיקאית בוגרת רימון, חזרה לארץ אחרי שהות ממושכת בארה"ב, שם עסקה בלימודים בתחום "המוסיקה כשפה" והריפוי הקולי עם דון קמבל, מוסיקאי שהפך למרפא בקול, לאחר שהצליח לרפא את עצמו מגידול ממאיר במוח באמצעות קולות שהשמיע (על התהליך כתב בספריו). כאן פתחה בכר את סדנאות "<a href=הקול הזורם" למציאת הקול הפנימי. סדנאות אלו מאפשרות ביטוי קולי ונעזרות בכלים כמו דמיון מודרך, מוסיקה וכלי הקשה כאמצעי להגיע אל הקול האותנטי שלנו, בלי צורך לפרש או לנתח את מה שנעשה.

חלק מהתרגילים נעשה בשכיבה או בהליכה, ביחידים או בזוגות, דבר המשפיע על איכות הצליל ומסייע למיקוד ההקשבה. הרעיון הוא לזהות את הקול שלנו ברגע מסוים ולתת לו ביטוי לא שיפוטי. מאחר ששוחחתי עם בכר בימים שבהם היתי חולה בשפעת וחששתי שהשיעול מעיד על משהו רציני שמתפתח, שיתפתי אותה בהתלבטות אם ללכת לרופא או לא. בכר אמרה לי שאיני סומכת על היכולת של הגוף שלי לרפא את עצמו. הסכמתי איתה.

וכך, רגע אחד לפני שפניתי לרופא או ניסיתי להחלים באופן טבעי, פעלתי בהתאם לשיטתה, כפי שהיא הנחתה אותי. שכבתי על גבי, נשמתי עמוק כשידי מונחת על הסרעפת. כעבור דקות ארוכות ולאחר שהייתי שלווה לגמרי, חיפשתי את הקול של האיבר הכואב, במקרה זה הגרון. בכר אמרה שברגע שאמצא את הקול, ארגיש רטט כשאניח את היד שם. הגרון הוא איבר רוטט מטבעו, ולכן אולי כדאי להתחיל עם איברים שקטים יותר ולחפש את הרטט שלהם.

השמעתי להנאתי קולות ונהמות. בהתאם להוראותיה ניסיתי לחשוב שאני זו הגרון שלי שמדבר. מצאתי כאן דמיון לעבודה של שמיר, רק שבמקרה זה על המטופל לעבוד קשה יותר, כיוון שהוא זה שצריך לספק את הגירוי לעצמו ולא להסתמך על מקור חיצוני. למען ההגינות, אציין שבכר אמרה לי שזו הפעם הראשונה שהיא נותנת הנחיות לעבודה עצמית דרך הטלפון ומהלכים אלו נעשים בדרך כלל במסגרת הנחיה קבוצתית. כך או כך, השפעת עברה ואולי אנסה זאת במקרים הבאים.



תפקיד המטפל הוא לתת את הגירוי הנכון ותהליך העיבוד הוא של המטופל<br />אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank " src="https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/359/53359/3.jpg?1229205745" />                             </p>
<div>תפקיד המטפל הוא לתת את הגירוי הנכון ותהליך העיבוד הוא של המטופל<br />אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank </div>
</p></div>
<p>אני נזכרת בחתולה של אמא שלי שתמיד נהגה לנשוך אותנו כששרנו או ניגנו בחליל או בחלילית. לעומתה, חתולה אחרת אהבה להאזין לנגינה של סבא שלי בכינור ונהנתה מאוד. אני ערה לעובדה שעייפות גורמת לדיבור רגיל להישמע באוזניי כמו צעקה. כשיש לי מצב רוח טוב, אני מרגישה בנוח גם במקומות הסואנים והרועשים ביותר. לעתים אין כמו הצליל של השקט או השתיקה (The sound of silence) כדי לעורר בי שלווה. אך בין החיפוש אחר הצלילים הגבוהים והמתמשכים של המוסיקה הגרגוריאנית לאימון האוזן התיכונה והאזנה לצלילי האדמה הנמוכים, נשארתי בינתיים את עם המוסיקה הנעימה שמתנגנת ברדיו ועם החלום ללכת פעם לשיעורים בפיתוח קול. </p>
<p>  </p>
<p><strong><em>מתוך: מגזין <a href=חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 8af272d at 13:57:36