דייסה לי חביבה
אילו דייסות קיימות וכיצד בוחרים את המתאימה ביותר?
| השלמת הצרכים התזונתיים | מאיזה גיל להתחיל? |
| היכרות עם טעמים חדשים | מיתוס ההשמנה |
מחוזות הילדות המאוחרים נקשרים אצלי בעיסוק הכפייתי של הורי, ובפרט של סבתי, בניסיון לפטם אותי בעוד ועוד מזון. "הילדה לא אכלה כלום. מה יהיה? בסוף עוד ייקחו אותה לבית חולים", אלה היו משפטים שגורים בפיהם.
מאז גדלתי, והיום כבר אין זכר לילדה הצנומה והדקיקה. אלא שהדאגה החרדתית הזו השאירה בי, כנראה, רושם חזק, והיה לי ברור שאת העוול הזה אחסוך מילדיי.
אבל כשבני הבכור נולד, גיליתי שההתעסקות שלי סביב "מה אוכל הילד", היא לא פחות אובססיבית משל הורי, והרצון שהוא יעלה במשקל ויתפתח בדיוק לפי העקומה של טיפת חלב, גרמה לי במהירות לעבור לתוספת דייסה, לא לפני שזכיתי ל"אצבע מאשימה" מצד אמהות אחרות שהזהירו אותי כי אני עלולה לגרום להשמנה מיותרת של הילד – אחת הרעות החולות של החברה המודרנית. האמנם דייסה היא תוספת מזון שאין לה כל ערך תזונתי מלבד קלוריות, או שהיא באמת נחוצה במעבר מתזונה חלבית למזון מוצק?
השלמת הצרכים התזונתיים
"הדייסה היא תוספת מועשרת בסידן, ברזל, ויטמינים ומינרלים נוספים", אומרת אורלי פיינה, דיאטנית קלינית והמנהלת המדעית של מעבדות "מטרנה". "תינוק חווה גדילה והתפתחות מהירה וזקוק לכל הוויטמינים והמינרלים בצורה מוגברת", היא טוענת. "בנוסף, הדייסה תורמת לגיוון המזון, נושא לא פחות חשוב, ומאפשרת לו להיחשף למגוון חדש של טעמים ומרקמים".
לדעת פיינה רצוי להכניס את הדייסה כחלק מהתפריט הקבוע של התינוק. "ראשית, הדייסות משלימות את הצרכים התזונתיים וההתפתחותיים של התינוק אחרי חלב אם. כאמור, הן עשירות בויטמינים, מינרלים וברזל, שהוא מינרל חשוב ביותר לתינוק מגיל ארבעה חודשים ואילך. מאותה סיבה גם נותנים לתינוק תרכובת מזון לתינוקות מועשרת בברזל, וטיפות ברזל אצל אחות טיפת חלב. בהקשר זה, חשוב לדעת כי מגיל ארבעה חודשים לערך התינוק חשוף לאנמיה (חוסר דם) כתוצאה מחוסר ברזל וחשוב מאוד למנוע זאת. תוספת ברזל, גם באמצעות דייסה, היא חשובה".
שאלה בה מתחבטים הורים רבים היא מאיזה גיל לתת לתינוקם תוספת דייסה. "משרד הבריאות וארגון רופאי הילדים האמריקאי ממליצים על הנקה או תחליפי חלב עד גיל חצי שנה ללא כל תוספות, אלא כתזונה בלעדית", אומרת איריס גרינבאום, אחות אחראית במחלקת ילדים ב' במרכז הרפואי "שניידר" בפתח תקווה, "כך שאין צורך לתת תוספת דייסה לפני גיל חצי שנה, אלא אם כן ישנה סיבה ספציפית.
לתינוקות שאינם עולים במשקל אפשר לתת תוספת דייסה לצורך העשרה קלורית לפני גיל חצי שנה. כך גם לגבי תינוקות הסובלים מפליטות או רפלוקס (מעבר של תוכן הקיבה חזרה אל הוושט, במקום מהקיבה אל המעיים), שתוספת הדייסה מסמיכה את המזון שלהם. גם לתינוקות שקמים מספר פעמים בלילה כדי לאכול, אפשר לתת דייסה כתוסף לארוחה לפני השינה".
מגיל חצי שנה ומעלה, אומרת גרינבאום, הדייסה תופסת תפקיד חשוב יותר בתפריט התינוק, שכן היא משמשת כמזון גמילה. "ראשית, הדייסה מוסיפה גיוון לחוש הטעם ומסייעת לפיתוח חוש זה", היא מסבירה. "בנוסף, המרקם של המזון מאפשר האכלה בכפית, לא רק בבקבוק, ואף תורם לתחושת שובע לאורך זמן. בגיל זה ההתפתחות המוטורית של התינוק חשובה במיוחד ואכילה בכפית מומלצת לצורך מוטוריקה של הפה".
היכרות עם טעמים חדשים
שוק הדייסות מציע מבחר גדול של דייסות מסוגים שונים: קורנפלור, אורז, דגנים מעורבים, ואפילו וניל ופירות. חלקן מיועדות לשימוש החל מגיל ארבעה חודשים, אחרות ניתנות החל מגיל חצי שנה ומעלה.
עם איזו דייסה מומלץ להתחיל?
פיינה: "ארגון רופאי הילדים האמריקאי ומשרד הבריאות ממליצים להתחיל עם דייסות דגנים כמזונות המוצקים הראשונים. חשוב להתחיל מדגנים שאינם מכילים גלוטן. הגלוטן הוא חלבון המצוי בדגנים מסוימים וקיים חשש שתינוקות קטנים מדי יפתחו רגישות אליו, מאחר שמערכת העיכול שלהם אינה בשלה דיה. אורז וקורנפלור הם דוגמאות לדגנים שאינם מכילים גלוטן. דייסת שיבולת שועל מכילה כמות קטנה של גלוטן ודייסות חיטה וסולת מכילות יותר גלוטן. לכן, דייסות שיבולת שועל, דייסות דגנים מעורבים ודייסות סולת, אפשר לתת רק מגיל חצי שנה ואילך".
ארגון רופאי הילדים האמריקאי ממליץ להתחיל עם דייסת אורז או קורנפלור. בגיל חצי שנה אפשר לעבור לדייסת שיבולת שועל ולקראת גיל שנה אפשר להכיר לתינוק דייסות דגנים מעורבים וסולת.
"לדייסות דגנים כמו שיבולת שועל, דגנים מעורבים וסולת, נודעת חשיבות רבה בסיוע לפעילות תקינה של מערכת העיכול, לתנועתיות מערכת העיכול ולתחושת שובע, כיוון שהם מכילים סיבים סופחים מים היוצרים תחושת שובע בקיבה", מסבירה פיינה. "מכל מקום, חשוב לזכור כי כל הדייסות דומות בהרכבן התזונתי ומועשרות בוויטמינים ובמינרלים. ההבדל ביניהן מסתכם בעיקר בטעם".
מה קורה במקרים חריגים, למשל כשהתינוק סובל משלשול? האם להחליף את סוג הדייסה?
פיינה: "ההמלצה הנוכחית היא לא לשנות את מזונו של התינוק במקרה של שלשול קל עד בינוני. עם זאת, כשמדובר בשלשול חריף, כדאי להימנע מדייסות המכילות סיבים בכמות רבה מדי, שכן הם עלולים לגרות את מערכת העיכול, ולהעדיף דייסת אורז או קורנפלור. אם התינוק נוטה לפתח עצירויות, רצוי לתת לו דייסת דגנים ולהקפיד במקביל על שתיית מים לאחר כל ארוחה כזו. ידוע כי הדגנים מכילים סיבים סופחי מים וחוסר שתייה עלול להחריף את העצירות".
גרינבאום מוסיפה שלילדים הסובלים ממחלות שלשול חריפות, רצוי שלא להכין דייסה סמיכה, אלא דייסה דלילה יותר הקלה לעיכול ומאפשרת ספיגה מהירה יותר של המזון בקיבה.
מיתוס ההשמנה
אחת הטענות של המתנגדים לתוספת דייסה גורסת כי היא גורמת להשמנה של התינוק. פיינה טוענת שמדובר במיתוס שיש לנפץ. "אם רוצים להוסיף דייסה, אפשר להכינה בצורה דלילה יותר. הוספת דייסה פעמיים ביום בהכנה דלילה, אינה מהווה תוספת קלורית משמעותית".
רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח?
(במקום 39.90 ש"ח)