היעלמות מסתורית

אוי, חברתי הצלמת, שוב ברחה לה דמות מהפריים. הכל התחיל נפלא, דמות גברית הירואית, מעבר לים, שכבר בתחילה הזהיר שמכל מיני סיבות שאפילו מקורות זרים לא יודעים, הוא עלול להיעלם ללא התראה. כן, זה הוא – בונד. ג'יימס בונד. הסוכן המיוחד בעל הרישיון להרוג זמן, ולחדור במסווה לכל פורום או צ'ט בחסות המלכה האם.

הם היו נאהבים: הוא שרירי ונועז, היא רכה ומעריצה, הוא קרא לה "נשמה" ו"חיים שלי", והיא הסמיקה בביישנות. הם היו אמנון ותמר, רומיאו ויוליה, פרס ורבין, גוג ומגוג, יהודה ושומרון. "הקשר שלי איתך הוא מיוחד, ראשוני, אמיתי ועמוק", נשבר הסוכן החשאי תחת חקירתה, "אף פעם לא הרגשתי ככה". "גם אני", היא עיפעפה.

ואז יום אחד הוא נעלם, בלי להשאיר פתק

אוי, חברתי הצלמת, כבר חשבה שזהו זה. אחרי כל התלאות והעקומות המסוכנות שבדרך, הגיע הרגע, נמצא המיוחד בשבילה, וקולו הטלפוני המלטף הרי לא משאיר מקום לספק, זה אבי ילדיה. חודש קסום חלף, האהבה התלהטה והפכה למחול שדי גן עדן, "אהובתי, אני מרגיש שאת כל כך קרובה אליי", אמר לה בעודו מחסל את הרעים בידו השנייה. "גם אני", עיפעפה. הכל הוביל בכיוון הרב החילוני מקפריסין… עד שיום אחד…

יום אחד הוא נעלם. לא השאיר מכתב, לא פתק, לא ירושה צנועה, או ביטוח חיים, רק משוואה סתומה עם נעלם אחד. בתחילה היה ברור שהוא נשלח למשימה בשם הוד מעלתה, וכשהתבשרנו על חיסולו של בין-לאדן הכל התבהר. אבל גם אז, 007 לא חזר. אולי התבייש? אולי בעת הפעולה נפצע בלשונו ואיבד את יכולת הדיבור? אוי, חברתי הצלמת, כמעט איבדה את שרידי האמון שנותרו בה במין הגברי, וכדי להציל את כבודנו נחלצתי לעזרתה. הספקולציות התחילו להשתולל במוחנו. "למה הוא לא אמר משהו?", שאלתי, "אני לא מבין את זה". "גם אני", מלמלה.

למה גברים נעלמים?

ערכתי רשימת אפשרויות מרכזיות, מה קרה? אולי הוא נפל ממנוף? אולי הוא יצא לצניחה ונחת על שפיץ של פירמידה? אולי הלך למופע של קוסם, התנדב לעזור ונעלם בתוך ארגז? אולי מנוף נפל עליו? אולי פסנתר נפל עליו? אולי שלמה גרוניך ופסנתר כנף נפלו עליו ביחד? זה יכול לקרות, פסנתרי כנף לא באמת יודעים לעוף.

אולי הוא אכל טשולנט והתפוצץ? אולי הוא התחשמל? טבע? נשרף? נרמס על ידי גמל? או על ידי משאית של קניבלים ואז הם אכלו אותו? אולי הוא נעצר על הפרת אמונים ושימוש כוזב במסמכי תאגיד? או נחטף על-ידי חייזרים? אולי החליק לתוך מיכל של קוקה קולה והתמוסס שם? אולי טרף אותו נמר? או הכיש אותו עורך דין? יתכן גם שהוא הותקף ע"י עדר פילים, הכריע אותם, ואז נעקץ על ידי יתוש ומת? אולי הוא יצא למסע אל הרי ההימלאיה להביא את פרח המרפא אל אהובתו הצלמת? אוי, הצלמת, היא כל כך חולה מאז שהוא נעלם.

אולי הוא נאלץ להחליף זהות ולנתק כל קשר עם אהוביו וקרוביו, הוירטואליים והאמיתיים אם יש כאלה? אולי הוא נקבר חי במכרה שוקולד ועכשיו מסנן שיחות? אולי הוא נחתך מדופן של דף נייר וקיבל זיהום חמור? תעלומה. "אני באמת לא יכול לנחש", אמרתי לצלמת. "גם אני", לחשה.

סוכן חשאי גיבור כזה, מי יודע מה קרה לו. "הוא עוד יחזור, אני בטוח", הבטחתי לה, אני אדם מאוד אופטימי כשמדובר באחרים. אבל היא יודעת שהוא כבר לא ישוב. "אה, עדיף ככה", ניחמתי אותה "מי צריך אותו?". בטח הלך לתומו ברחוב ופתאום נפל לתוך ג'ורה, שזה בעצם המקום המתאים לו. חרטטן בוגדני שכמוהו, מילותיו כמו בקלאווה נוטפת דבש, ותוכו חלול כמו בורקס קפוא להכנה עצמית בבית.

למה גברים נעלמים? למה הם מותירים מאחוריהם רק שובל אבק של סימני שאלה במקום לתת הסבר ברור ומתקבל על הדעת?

אולי בגלל שנשים לא באמת מקבלות יפה הסברים מושכלים? אולי בגלל שלפעמים עדיף לתת לבחורה לבחור את התשובה הרצויה לה מאשר להפגיש אותה עם האמת? ואולי סתם כדי להימנע מהשיחה הלא נעימה הזאת, יותר נעים כבר לצנוח על שפיץ של פירמידה.

אוי, חברתי הצלמת, עכשיו היא כועסת. "אם הוא היה אומר שלא מתאים לו", היא אומרת, "ניחא, הייתי מבינה. אם היה אומר שהוא בכלל נשוי – הייתי כועסת אבל לא נעלבת. אבל ככה סתם להיעלם? אחרי כל מה שהיה בינינו? אני פשוט לא מבינה!". "גם אני", אמרתי.

המייל של אורן