המדריך לסופר המתחיל

כמה פעמים סיפרתם לילדכם סיפור שהמצאתם לפני שהוא נרדם, ומצאתם את עצמכם חוזרים עליו ערב ערב, כי זה הסיפור שהצליח לשלוח אותו בשלווה אל השינה המתוקה? האם חלמתם שהסיפור שהמצאתם בלילה סגרירי יהיה מונח על המדפים של אלפי אנשים? אם כן, אתם לא לבד. הורים רבים היו רוצים לעשות את הצעד, אבל עבור רובם זה נשאר בגדר חלום. אם אתם רוצים לצאת מהמגירה ולשתף את כולם בחוויות שלכם, למה שלא תכתבו ספר ילדים?

אלה הרלב (38), אמא לשני ילדים (ארד בן 10 והדר בת 6) מהקריות, היא מהנדסת אלקטרוניקה במקצועה, שכתבה את ספר הילדים "המפלצת שלי ואני" (הקיבוץ המאוחד). "הרעיון עלה תוך כדי זחילה איטית בפקק בתום יום עבודה מתיש בחברת ההיי-טק שבה עבדתי", היא מספרת. "חשבתי על הילדים שמחכים לי בבית, על המשחקים שאשחק איתם, חשבתי על המקלחות שאעשה להם, ועל הספר שאקרא להם לפני השינה. 'חבל שאין יותר ספרים על מפלצות', אמרתי לעצמי בקול רם, 'הם כל כך אוהבים מפלצות…' ואז היה רגע מיוחד. רגע של התגלות כזה שקורה רק פעם (גג פעמיים) בחיים. באותו רגע של הארה מייד ידעתי שאת הספר הבא על מפלצות אני אכתוב. לא מחר, לא מחרתיים, לא בעוד שנה, אלא כבר היום! עכשיו!"

"ואז התחלתי לגלגל בראש סיפור מצחיק על מפלצת שלא יודעת להפחיד, עד שילד אחד קונה אותה בחנות 'המפלצות זה אנחנו' ומחליט ללמד אותה להיות המפלצת הכי מפחידה בעולם. הדרך לא קלה (כי זה לא פשוט ללמד 'מפלצתנות'), אבל הילד והמפלצת לא מתייאשים, עד שבסוף הם מצליחים. אבל לא בדיוק בדרך שהתכוונו…"

גם אצל מיקה מור, מחברת הספר "שפן ענן" (בהפקת חברת מימקה), הכל התחיל בנסיעה. "הרעיון לסיפור הגיע באחד מימי החורף, כאשר נסעתי ברכב וראיתי ענן בצורת שפן, והתחלתי לרקום כל מיני משפטים וסיטואציות שבסופו של דבר הפכו לספר. לאורך כל הכתיבה היה לי חשוב שיהיה בסיפור מסר חינוכי, שהדמות תהיה כייפית, שכל ילד שמקריאים לו את 'שפן ענן' ירצה ששפן ענן ייצא מהסיפור ויהיה חבר שלו גם במציאות. דבר נוסף שהיה מאוד חשוב בעיניי הוא שגם ההורים יוכלו להתחבר לספר, ולכן ישמחו להקריא אותו לילדים. בעצם, בהרבה מקרים מה שהנחה אותי היה השאלה האם הייתי מקריאה את הספר הזה לילד שלי, מה הייתי רוצה שיהיה בו".



ממכתבי הדחייה לסוף הטוב

אחרי שילדיה הפרטיים שמעו את הסיפור וצחקו, הרלב עשתה את הצעד המתבקש ופנתה להוצאות ספרים. היא מספרת שהיא שלחה את העותק של הסיפור למספר הוצאות לאור, וכולן חזרו עם אותה תשובה: "סיפור נחמד, אבל לא…".

"את מכתבי השלילה תייקתי בעצב בקלסר כחול וכמעט התייאשתי", מספרת הרלב, עד שיום אחד, אחרי שנה בערך (!), קיבלתי טלפון מעורכת ספרי הילדים של הוצאת הקיבוץ המאוחד, יונה טפר, שאמרה לי במילים פשוטות שהם רוצים את הסיפור שלי! אין מילים לתאר את האושר שהציף אותי. הייתי בעננים.

"ואז, שוב היה צריך לחכות הרבה זמן. עברו שנתיים, שבמהלכן בחרתי מאיירת מקסימה ושמה כרמית גלעדי-פולארד. היום, שלוש שנים אחרי, אני שמחה וגאה לספר שהספר הופץ לחנויות הספרים ואין מאושרת ממני".

מור מסכימה, ואף חושבת קדימה: "אחרי שנה של עבודה, כשהספר כבר על המדפים, אני יכולה להגיד שאמנם היה קשה, אבל התוצאה בעיניי משתלמת מאוד. הספר הראשון של 'שפן ענן' כבר מופץ, ויש לי רעיונות לעוד שני סיפורים, וגם חלום להפוך את 'שפן ענן' לדמות בסרט מצויר. היצירה של 'שפן ענן' ממלאת אותי, והמחשבה על זה שיש ילדים שהולכים אותו לישון ושהוא עושה להם לחייך עושה לי טוב".

עצות לכתיבת ספר לילדים

אורית רז, סופרת לילדים ונוער ומנחה בסדנאות לכתיבה יוצרת, מסבירה: "ראשית, ספרות ילדים צריכה להתחשב בצרכיו הרגשיים של הקורא וביכולת ההבנה שלו. למשל, אם בסיפור מתואר קונפליקט קשה, הוא חייב להסתיים בסוף טוב כדי לשמור על גישתו האופטימית והחיובית של הילד לחיים".

"שנית, אחד הקשיים העיקריים בכתיבת סיפור לילדים הוא דידקטיות יתר. אנחנו רגילים ללמד את ילדינו. בכתיבה זה לא תמיד יתרון. לכל סיפור יש אמירה ספרותית שחייבת להישמר, אולם לא בדרך של הטפה".

"דבר נוסף, למרות ההבדלים בין ספרות לילדים ולספרות למבוגרים, סיפור טוב הוא סיפור טוב בשני הז'אנרים. בשניהם יש צורך בגיבור אמין ומשכנע, לכן רצוי להיכנס לראש שלו ולהבין את מניעיו הגלויים והנסתרים. בשני המקרים יש צורך בקונפליקט מרתק ובתפנית מפתיעה, בהומור ובמרכיבים נוספים ההופכים את הקריאה הספרותית לחוויה".

אודי אוחנה, מנכ"ל ובעלים של אופיר הוצאה לאור, המתמחים בהוצאה לאור ליוצרים בראשית דרכם, נותן מספר עצות לכתיבת ספר ילדים:



מכנה משותף רחב – בחרו נושא שילדים והורים רבים יכולים להתחבר אליו. אם אתם מתארים סיטואציה יוצאת דופן, הכלילו בה דמויות נוספות או הרחיבו אותה כך שתפנה לקהל רחב יותר.

נושא הספר – נדמה שנכתב כבר על הכל, אבל זה ממש לא נכון. אם אתם בוחרים לכתוב על נושא שחוק, מומלץ לאמץ זווית ייחודית. במילים אחרות – אל תכתבו עוד מאותו הדבר.

סקרנות – ילדים הם יצורים סקרנים שאוהבים להפעיל את הדמיון. כתיבה נכונה תגרה את הסקרנות של הילדים ותגרום להם לרצות לשמוע את הסיפור עד תומו, ואז לבקש להתחיל מההתחלה…

בולטות – מדפי החנויות עמוסים בספרים שמנסים ללכוד את תשומת הלב של הקונה הפוטנציאלי. חשוב שגם לספר שלכם תהיה בולטות – בין אם באמצעות איורים, תוכן או מסע פרסום מסקרן. תחשבו איזה ספר היה לוכד את תשומת הלב שלכם, ונסו לממש את הפנטזיה בספר שלכם. חשוב להיות יצירתיים ולהעלות גם את הרעיונות שנראים בהתחלה בלתי אפשריים לביצוע.

איורים – הציורים הם מה שכובש את לב הילדים. אל תתפשרו בנושא הזה והיו מדויקים בדרישות שלכם ובקבלת התוצאות שלדעתכם ימכרו את הספר שלכם בצורה הטובה ביותר. יש אינסוף אפשרויות לאיורים, לגוונים, לתלת ממדיות ועוד. אל תתביישו לומר כאשר האיורים הראשונים לא מוצאים חן בעיניכם ולדרוש תיקונים.

מי אתם? – אל תתביישו לספר על עצמכם. אם יש לכם ניסיון עם ילדים, תואר רלוונטי או כל דבר אחר שיכול להוסיף לרצינות של הספר ושלכם, ראוי שייכלל בגב הספר או על הכריכה. חלק מהסופרים מבקשים לכלול תמונה שלהם בחלקה הפנימי של הכריכה או בגב הספר. אם גם אתם רוצים לחייך לכל קורא, אל תוותרו על התענוג הזה.

כריכה – אמנם תמיד אומרים לא להסתכל בקנקן, אבל הרושם הראשוני הוא זה שמוֹכר. הכריכה היא הרושם הראשוני של הספר שלכם, לכן עליה להיות מעוצבת, אסתטית ולהעביר את המסר הנכון כדי לכבוש את לב הקהל. אל תחסכו.

אביזרים – ספרים רבים כוללים עזרים נלווים דוגמת תקליטור, אלבום תמונות, בובה בדמות של גיבורת הסיפור ועוד. זה עשוי לשדרג את האטרקטיביות של פרי עטכם.

שם – בדיוק כמו שמתלבטים רבות על בחירת שם לתינוק חדש, כך גם על שמו של הספר. מצד אחד חשוב שיהיה קצר, קולע וקליט, ומצד שני הוא יכול לשמש להעברת מסר לקוראים. שווה להתלבט בסוגיה זו ככל שיידרש.

מהשפה שלנו לשפה שלהם

לכתיבה המיועדת לילדים ישנם מאפיינים ייחודיים. עינת קדם, עורכת לשון של ספרי ילדים, נותנת כמה עקרונות לכתיבה.

שפה – אל תחששו לעשות שימוש בשפה גבוהה שתעשיר את אוצר המילים ואת עולם הדימויים של הילד. מצד שני, אל תתפתו לעשות שימוש בשפה מליצית, מנוכרת ומרוחקת.

סמיכות – בכתיבה לילדים יש למעט בסמיכויות כיוון שפעמים רבות המשפטים נשמעים מסובכים. פירוק סמיכות מתאפשר בקלות על ידי הוספת המילה "של".

מספר הדמויות – ילדים מתקשים לזכור מספר רב של דמויות. עדיף שמספרן של הדמויות הראשיות יהיה קטן.

טכנולוגיה – הילדים שקוראים את הסיפור חיים בעולם המודרני, עם טלוויזיה, אינטרנט וכו'. אם אתם מבקשים לתאר מציאות מיושנת, אפשר לכלול בעלילה טיול למקום נידח וכך לבסס את האמינות של הסיפור.

מסרים – אחת הדרכים הטובות להעביר מסר היא באמצעות קונפליקט איתו מתמודדת הדמות הראשית, ודרך ההחלטה שהיא לוקחת להוביל את הילדים למסקנה המבוקשת. אפשר גם להעביר את המסר על ידי חזרה על שורה בסיפור או על תבנית קבועה.

חריזה – החרוזים צריכים לשרת את הטקסט, ולא להיפך. אם אתם לא מצליחים למצוא חרוז למילה מסוימת, אל תשנו את כל הטקסט כדי להתאים לה חרוז. זה עלול ליצור טקסט מאולץ ולא זורם.

מחשבות – אם אתם רוצים לתאר את המחשבות של הדמות בסיפור, השתמשו במרכאות. כך המחשבה הופכת למשהו מוחשי יותר, כאילו הדמות חושבת בקול רם ומשתפת את הקוראים.

סטריאוטיפים – פעם האבא היה אחראי על עבודת הכפיים, והאמא אחראית על הצד הרגשי; היא היתה אוהבת ומפנקת בעוד הוא היה קשוח ודורש. אל תתפתו לדבוק בסטריאוטיפים הישנים. העולם של היום שונה בתכלית, ועל הספרים לשקף את השינוי הזה.

שמות – בספרים רבים שמות הגיבורים הם שמות צבריים לגמרי. במציאות שלנו חשוב לכלול גם שמות של גיבורים ממוצאים שונים ואף ממיעוטים, שמהם מורכבת החברה הישראלית.

סוף הסיפור – הכי כיף שסיפור מסתיים בהפי אנד ושכולם מרוצים. כידוע, במציאות הסופים הם לפעמים אחרים. אם אתם בוחרים בסוף עצוב לסיפור, חשוב שתהיה בו לפחות הבנה והשלמה של הגיבור עם המצב וכן שיישאר פתח לתקווה. כל עוד הם ילדים, כדאי לשמור על התמימות.



מהקובץ במחשב לחנויות הספרים

אז יש לי סיפור. איך אני מוציאה אותו לאור כספר?
אוחנה: "בשלב ראשון מגיע כתב היד ללקטורה – אבחון. עורך קורא את כתב היד ומחליט האם יש לו פוטנציאל. לאורך כל התהליך היוצר לוקח חלק פעיל ומיודע על תוצאת האבחון. במידה שהתשובה שלילית, העורך נותן את הסיבות שהביאו אותו למסקנה זו. למשל, העלילה לא מעניינת, המסרים מבולבלים וכו'. במקרים מסוימים, יכול העורך להגיד שהליבה של הסיפור טובה, אולם נדרשת עריכה ספרותית, לשונית וכיו"ב".

רז מפרטת על עבודת העורך: "הרגש והמעורבות של הסופר ביצירה אינם מאפשרים לו להישאר אובייקטיבי, ולשם כך הוא נעזר בעורך ספרותי. אני מציעה לקחת עורך ספרותי שאתה מאמין בו, להתייעץ איתו ולהיעזר בניסיונו. לעתים יכול להתקבל הרושם כי כתיבת ספר לילדים היא עניין של מה בכך, אך האמת שונה. אמנם החיים מלאים חומרים דרמתיים וקל לאתר אותם, אך לא די בכך. אמנות כתיבת הסיפור היא אצל האחד דבר הנקלט אינטואיטיבית ואצל השני חידה שאין לה פשר".

גם אם הסיפור שלכם מהודק וחדשני, תהליך הוצאתו לאור אורך זמן וכרוך במקרים רבים בתשלום. "כאשר מדובר בספר ילדים, משך הזמן שעובר מהרגע שמתקבל כתב היד ועד לרגע שהספר מוצע למכירה על המדפים מגיע לכשישה-שבעה חודשים", מסביר אוחנה. "בזמן הזה עובר הסיפור עריכה, גרפיקה ועיצוב, דפוס והפצה, וכל השלבים האלה תלויים לא מעט גם בשיתוף הפעולה מצד היוצר".

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה