ואתם רוקדים

אתם מכירים אותה מהגמר של "נולד לרקוד", אבל האמת שמאיה אמיתי נמצאת כבר המון זמן בשטח. למעשה מגיל 4 הבחורה לא מפסיקה לרקוד וממרומי גילה הנוכחי, 23, היא כבר מוזמנת להרצות בסדנאות ימי עיון בנושא ריקוד, מלמדת במגמות ריקוד בבתי ספר למחול וגם מדריכת פילאטיס לעת מצוא.

לאחרונה החלה מאיה ללמוד כלכלה וניהול מתוך מחשבה ש"ריקוד זה לא מספיק. אני רוצה להתקדם כל הזמן, ללכת למקומות שונים אולי לפתוח עסק משלי".

מאיה, שיכולה בקלות לגרום למבט שלכם להיתקע עליה כשהיא עוברת במכנסונים צמודים, גרה עם שותפה במתחם אסטרטגי במרכז ת"א ועובדת קשה בימים אלה על מחזמר חדש בסגנון ברודווי בשם "סונג אנד דאנס" שיעלה בקרוב בתיאטרון חיפה.

על החשיפה שקיבלה בזכות "נולד לרקוד" היא שמחה עד היום, אבל לא בקטע של תאוות פרסום וזיהוי ברחוב. "ידעתי מראש מה הולך להיות" היא אומרת. "אני עומדת על במה מול קהל מגיל מאוד צעיר, כך שהייתי מוכנה להכל. בעיניי, פרסום לשם פרסום אין לו משמעות. צריך לנצל אותו רק לדברים חיוביים. אם הצלחתי להעביר משהו למישהו באמצעות התוכנית – עשיתי את שלי. עד היום אנשים עוצרים ברחוב ומספרים לי כמה החלום שלהם היה לרקוד על הבמה ואני מרגישה כאילו אני מגשימה את החלום בשבילם".

אז למה בעצם אנחנו מספרים לכם עליה? או. במיוחד עבור הכתבה החגיגית גייסנו את מאיה להיות המדריכה הפרטית שלכם. בעזרתה תוכלו ללמוד צעדים בסיסים בכל ריקוד ולהדהים את החברה שלכם על רחבת הריקודים

היפ הופ



מקורות: באפריקה שלפני כמה מאות שנים. הילידים שהובאו כעבדים מאפריקה לאמריקה הביאה איתם את הבסיס ועם השנים התפתחו למגוון סגנונות. המוסיקה האפריקאית, שכללה יסודות של קצב ושירה, משמשת עד היום כמוטיב מרכזי במוסיקת ההיפ הופ המודרנית. סגנון ה"דאב" שהתפתח בג'מייקה נחשב בעיני רבים לשלב הבא באבולוציה של מוסיקת ההיפ הופ.

מאיה: "בניגוד למה שחושבים, יש שיטה, יש טכניקה ויש חוקים בהיפ הופ. מדובר בסגנון תנועה מאוד ספציפי. מאוד מחובר לרצפה. תנועות מהירות, כבדות, רגליים מפושקות, הגוף עובד אחרת, יותר פנימה. במוסיקה כמו בריקוד, להיפ הופ יש אטטיוד מאוד ברור: הרבה ביקורת על החברה, האשמה, התרסה, הרבה פוזה, צריך להיות שותף מנטלית לקטע"

קוד לבוש: בגדים רחבים, נעלי ספורט מגושמות, צמידים, עגילים, בנדנה, כובע מצחייה על הצד, טרינינג. הכל צריך לשדר את אותו קו.

הכי קשה: לא כל אחד שיש לו חוש קצב יכול לעשות היפהופ. טכניקה לא פשוטה בכלל. לא תנועה רגילה של הגוף. דרושה סופר קורדינציה. יכולות גופניות מאוד גבוהות, שליטה בכל שריר.

הכי כיף: מוסיקה שנורא רוצים לזוז עליה, מקפיץ את הגוף.

איפה רוקדים: מסיבות פרטיות, מועדונים, חניונים.

סלב רקדן או זמר: אשר, ג'סטין טימברלייק, אמינם, ג'ייזי, מיסי אליוט.

סרט: "8 מייל". אמינם, אלא מה?

ריקודים סלוניים



מקורות: הסלוניים הם למעשה ריקודי זוגות קלאסיים, המחולקים לכמה וכמה סגנונות: ולס, טנגו, צ'ה צה צ'ה, פסדובלה, סמבה, ג'ייב ועוד. את הוולס החלו לרקוד בוינה של סוף המאה ה-18 ומשם התפתח לשאר מדינות אירופה; את הטנגו החלו לרקוד במחצית השנייה של המאה ה-19בארגנטינה ובמיוחד בבואנוס איירס; ג'ייב הוא למעשה ריקוד לטיני המוגדר כריקוד רוקנרול מהיר וקצבי, בעל אופי שמח ועליז לשני בני הזוג; צ'ה צ'ה צ'ה הוא ריקוד קובני במוצאו שהתפתח מהרומבה והממבו. נחשב לריקוד שמח ושובבי; פסדובלה הוא ריקוד ספרדי במוצאו, הנחשב לקשוח ביותר מבין הריקודים הסלוניים.

מאיה: "מאחורי המושג ריקודים סלוניים יש כללים מאוד מקצועיים. כל אחד יכול ללמוד את זה ומי שעושה את זה באופן מקצועי – נהנה מאד. בדרך כלל עמידה בגב זקוף וברכיים ישרות. טנגו למשל הוא אחד הריקודים החושניים ביותר שיש, עם המון מתח מיני באוויר, עם יחסי כוחות בין גבר לאישה שילוב של אגרסיביות ודיוק ברמה גבוהה. צ'ה צ'ה צ'ה הוא ריקוד סוחף שהופך אותך לאנרגטי וקופצני".

קוד לבוש: חליפות לגברים, שמלות קלאסיות לנשים.

הכי קשה: חייב לעבוד בתיאום עם בן הזוג, לא מספיק רק להיות טוב, צריך להיות גם פרטנר טוב. שלוט במשקל, לא להסתבך עם הרגליים.

הכי כיף: שכל אחד יכול וכל אחד מרגיש עם זה טוב. עוזר מאוד להתקרב פיזית וגם נפשית עם בן/ת הזוג.

איפה רוקדים: באולמות גדולים בעיקר, אירועים מיוחדים, בבתי ספר לריקודים סלוניים.

סלב רקדן או זמר: יש המון רקדנים סלוניים מעולים, אבל אף אחד לא הפך להיות סלב ענק.

סרט: "ברנשים וחתיכות".

סטריט



מקורות: סטריט הוא למעשה סגנון ריקוד חדש יחסית, כולו פיתוח ואימפרוביזציה של ההיפ – הופ. אין כאו טכניקה ייחודית לז'אנר, אלא שילוב אלמנטים מהג'אז. בשונה מהרבה סגנונות ריקוד אחרים, רוב ריקודי הסטריט מעודדים אינדיבידואליות, מקוריות ואלתור חופשי. הלב של רוב ריקודי הסטריט הוא האימפרוביזציה, למרות שניתן בהחלט לזהות כוריאוגרפיה. באופן כללי, הסטריט הינו ריקוד רחוב המבוסס על סגנון ייחודי או הרגשה אשר מתבטאת באמצעות הריקוד, בדרך כלל קשור לסוג המוסיקה המתנגנת ברקע. על בסיס ההרגשה הזו התפתחו תנועות חדשות בריקוד, שנמצא תחת פיתוח מתמיד, והשינויים שמתפתחים בו יוצרים סוג ריקוד חדש לגמרי.

מאיה: הסגנון הוא ג'אז שדי דומה להיפ הופ, אבל בכל זאת שונה. לקחו ג'אז ו"לכלכו" אותו. שילבו תנועות שעושים רקדנים ברחוב. מעין מישמש של היפ הופ, ברייק דאנס וג'אז. קצבי מאוד אבל יותר זרוק, לא מוקפד, יותר חופשי בתנועה, יותר פרוע. מכניסים את הגוף למצבים לא הגיוניים. עדיין דרושה טכניקה גבוהה. משלב אלמנטים פרובוקטיביים, רמיזות מיניות.

קוד לבוש: רק טופ וטרינינג.

הכי קשה: דרושה שליטה מלאה בגוף, שאמור לזוז ביחד. כושר גבוה.

הכי כיף: זורם בגוף. תנועות שיושבות בול על הביט, סוחף, המון אנרגיות, סקסי מאוד.

איפה רוקדים: בעיקר בסטודיו.

סלב או רקדן: גוון סטפאני, בריטני ספירס, כריסטינה אגילריה.

סטריפ דאנס



מקורות: סגנון מחול אירובי המבוסס כולו על תנועות אירוטיות הלקוחות מעולם החשפנות.

הסטריפטיז המוכר והישן החל בתחילת המאה, אבל הטרנד הפרובקטיבי העכשווי הקרוי סטריפ-דאנס החל רק לפני מספר שנים בחדרי הכושר בלוס אנג'לס ולאחרונה הגיע גם אלינו. כוכבת הוליוודית לא זוהרת במיוחד בשם שילה קלי החל ה ללמד ב-2003 שיעורי אירובי בניחוח אירוטי, הכוללים ריקוד מסביב לעמוד המפורסם של מועדוני החשפנות. כרמן אלקטרה, עוד כוכבנית הידועה ביותר בשדיה המסולקנים מאשר בכושר המשחק שלה, השיקה סדרת קלטות וידאו וסרטי DVD, שהפכו את המותג סטריפ דאנס למוכר בכל בית.

מאיה: "שיהיה ברור – בכל מועדון חשפנות יש כוריאוגרף שעובד עם הבנות ועורך להן מבחני קבלה. החשפניות צריכות להיות רקדניות מעולות, כוסיות על וכמובן – מוכנות להתפשט. זה מתאים לכל אחת שרוצה היות סקסית ומגרה וקצת טיזרית, לשחק עם מי שיושב מולה או אפילו מול המראה. זה יכול לעזור להרבה בחורות להשתחרר מינית, להכיר את המיניות שלה, לתת לליבידו שלה לצאת החוצה. תהיי מפתה, תהיי בוטה ואל תסתירי את זה".

"יש כל מיני אביזרי עזר כמו כסאות, מקלות, עמודים. עליהם מתיישבים, פותחים רגליים, נשענים על המושב, מעבירי מוטות בין הרגליים ועל החזה. לאו דווקא מורידים את הבגדים אבל הדמיון עובד חזק. הלאפ דאנס הוא גרסה מתקדמת יותר של הסטריפ".

קוד לבוש: בגדים שנוח לרקוד איתם. חלק מהם הרי יישארו על הרצפה.

הכי קשה: מנטאלית. לא כולן יכולות להשתחרר כך.

הכי כיף: להיות נועזת ונחשקת. לומדים להכיר את הגוף.

איפה רוקדים: מועדונים, מסיבות, חדרי שינה פרטיים.

סלב רקדן או זמר: כרמן אלקטרה, דמי מור, אליזבת בארקלי.

סרט: "נערות שעשועים", "סטריפטיז".

לטינו דאנס

מקורות: סגנון ג'אז המנוגן בארצות דרום אמריקה (בעיקר קובה) ובקהילות היספאניות סגורות בארה"ב, כגון הגטו ההיספאני בניו יורק. בדומה לג'אז רגיל, מדובר במוסיקה אינסטרומנטאלית בעיקרה, המאופיינת באלתורים זורמים ומעבר בין סולמות. מייסדי הג'אז הלטיני היו רובם מהגרים היספאנים שהשתקעו בניו יורק.

מאיה: "בעצם יותר נכון לקרוא לו ג'אז לטיני. לוקח אלמנטים של ג'אז קלאסי משלבים הרבה תנועות של אגן, בית חזה, משהו מאוד מעגלי עם הגוף. חושני מאוד. מוסיקה לטינית ברקע, כיף, מרים אותך, גורם למצב רוח טוב".

קוד לבוש: בגדים נוחים לריקוד, גם יחפים.

הכי קשה: בדיוק כל מה שקשה בכל ריקוד ג'אז. טכניקה, סיבולת לב ריאה, לא מיניות בוטה כמו סטריט, אבל הרבה נשיות ומעגליות.

הכי כיף: כיף, מרים אותך, מביא מצב רוח טוב.

זמר או רקדן: ג'ניפר לופז, שאקירה, ביונסה.

סרט: "בואנה ויסטה קלאב".

סלסה



מקורות: סלסה הינו סגנון ריקוד לטיני שהתפתח בתחילת המאה בקובה של לפני המהפכה הקומוניסטית. ריקוד המשלב בתוכו מוסיקה אפריקאית וקובנית מסורתית עם השפעות דרום אמריקניות אשר הועברו דרך קובה ופורטו ריקו לניו יורק באמצעות ההגירה, בין השנים 1940 – 1970. קיים ויכוח לגבי מקור הסלסה: קובה או פורטו ריקו. בתחילת דרכה הושפעה הסלסה מיוצרים פורטוריקנים והתפרצה לעולם המערבי מניו יורק. היא התפתחה במקור מצעדי הבסיס של ריקוד הסון הקובני והוואוואנקו האפרוקובני בשילוב אלמנטים מריקוד הסווינג, הממבו, הצ'ה צ'ה, ומגוון ריקודים אפרוקובניים אחרים.

מאיה: "ריקוד זוגות פופולארי ביותר. שילוב תנועות בסיסיות, לא מאד מסובכות אבל עדיין מאתגרות, סגנון מספיק עשיר כדי למלא מסיבה. ישנם הרבה שלבי לימוד וככל שאתה מתקדם בלימוד אפשר להגיע לרמות גבוהות הכוללות הרמות באוויר, הפלות לרצפה וכיוצ"ב. יש טווח אדיר שאפשר להגיע אליו…"

קוד לבוש: נעלי עקב ושמלות מתנפנפות לנשים, חליפות לגברים וגם חולצות פתוחות.

הכי קשה: נראה פשוט, אבל דורש תנועות מדויקות. בת הזוג תלויה בבן זוגה לגמרי וצריך להיות מתואמים ולעבוד ביחד.

הכי כיף: בעל צעדים בסיסיים, מתאים גם לחובבנים. ריקוד סחף שכיף לרקוד אותו.

איפה רוקדים: בתי ספר מיוחדים, מסיבות, חוף הים, בארים, דיסקוטקים.

סלב רקדן או זמר: המון רקדנים איכותיים, לאו דווקא מפורסמים.

סרט: "ממבו קינגס", "סלסה", "אהבה קולומביאנית".

דיסקו



מקורות: סגנון מוסיקלי לריקודים בקצב גבוה שהתחיל בשנות ה-70 המוקדמות. הדיסקו התפתח מהפאנק (עם פ' רפה) ומוסיקת נשמה והיה פופולארי בכל העולם. מקור השם דיסקו הוא מהמילה "דיסקוטק", מועדון לילה בו הושמעה מוסיקה על ידי נגינת תקליטים. קשה לאפיין נקודה אחת בה התפתח סגנון הדיסקו, מאחר ומרכיבים רבים של מוסיקת דיסקו קיימים בתקליטים ניתן לומר בכלליות ששירי הדיסקו הראשונים הושמעו ב-1973. בתחילה נוצרו רוב שירי הדיסקו למען קהל מועדוני הריקודים בלבד ולא לקהל כללי כגון מאזיני רדיו, אך היו גם מגמות הפוכות.

מאיה: "סגנון ריקוד חובבני לא מאתגר במיוחד, שלא נלמד בבתי הספר לריקוד. כולם יכולים להתלבש יפה ולצאת לרקוד דיסקו בעיר. משלב הרבה תנועות ידיים ואגן, בגדים צבעוניים וקונטרסטיים,. הכל קצת מוגזם ואקסטרימי כאילו לקחו ריקוד ומתחו אותו עד הקצה. תסרוקות מדליקות. צריך אמנם חוש קצב טוב וקואורדינאציה, אבל מה שיותר קשה הוא לשבור מחסום פסיכולוגי".

קוד לבוש: לבוש שהוא כולו שואו. בגדים צמודים צבעים חזקים קונטרסטיים. הרבה נצנצים, זוהרים, זורחים. צעקני, מוחצן. לא חייב להיות מאוד חשוף. שילובי צבעים צעקני כמו סגול, ירוק, צהוב. מכנסיים צמודים למעלה ומתרחבים למטה.מוחצן. בחורות שמלות קצרות או מכנס או חולצה שקושרים מלמעלה.

הכי קשה: מעבר לתנועות ולחוש הקצב הבסיסי – אדם צריך גם אומץ לעמוד מול חברים שלו ולעשות תנועות של טמבל ועוד להתלהב מזה.

<p>הכי כיף: כשאתה נכנס לזה אתה נכנס לזה עד הסוף. מה שקשה זה מה שכיף. אם אתה מצליח לרקוד כמו אידיוט, אז לפחות תהנה מזה עד הסוף. זה חלק מהכיף, ההתלהבות והשחרור.

איפה רוקדים: דיסקוטקים, מסיבות, בארים.

סלב רקדן או זמר: ג'ון טרבולטה, צביקה פיק.

סרט: "שיגעון המוסיקה"

ריקודי בטן



ריקוד הבטן המסורתי הינו בעל שורשים היסטוריים עתיקים במזרח התיכון, ואין ודאות לגבי מקורותיו המדויקים. מקובל לחשוב שהוא קשור לריקודים הפולחניים העתיקים. על פי תחריטים המתארים רקדניות, המתוארכים לתחילת האלף הראשון לפני הספירה, נראה שרקדניות אלה היו קדושות, כלומר כוהנות דת שהופיעו בפולחנים נושאי אופי מיני לאלות ולאלים. לצד מקורות פולחניים אלה, ייתכן שיש לו גם מקורות בריקוד העממי. יש הקושרים אותו לריקודים שנועדו במקורם להדגים ליולדת את מהלך הלידה.

מאיה: "טרנד חזק שהיה לפני 3-4 שנים, אך גם היום נחשב למבוקש. לא אירובי, הרבה עבודת אגן, שרירי הבטן. עבודה מתונה יותר על השרירים. צריך ללמוד להפעיל את הגוף בצורה גלית ומעגלית. ריקוד שמסמל את הפוריות והנשיות במובן הישן של המילה: רכות, עגלגלות, חום, אמהות, שופעות. התרכזות באזור האגן, הבטן והחזה – אזורי הפוריות של האישה – המקושטים בשלל זהבים ומנצנצים.

קוד לבוש: "צלצלים לאצבעות, חזיות מזהב, חוטים, פאייטים, נצנצים ומטבעת זהב על מטפחת הקשורה למותן. כל האביזרים האלה הם בעלי תפקיד במהלך הריקוד כנותני קצב על פי תנועת הרקדנית.

הכי קשה: ללמוד להפריד בין חלקי הגוף.

הכי כיף: לעשות שמח באירועים. ריקוד שהוא שואו.

איפה רוקדים: בעיקר באירועים פרטיים כמו חתונות, סעודות וכו'.

סלב רקדן או זמר: בארי סימון, כוכב פרי, ריקי צור.

סרט: סרטים ערביים של יום שישי.

 

מתוך מגזין MAXIM