בנות חורין: השיחרור מקלישאות חדר המיטות הישראלי

| מאת: אור נוף

קארין ארד ("איך לא לעצבן לנו את הדגדגן"), תמר מור סלע ("ערות") וננו שבתאי ("ספר הגברים") הן שלוש נשים שכותבות על סקס בעברית בלי פילטר ובלי בושה. לרגל חג החירות פגשנו אותן כדי לבדוק איך משתחררים מקלישאות על זיונים גם בלי 40 שנה במדבר ולמה הישראליות עדיין מזייפות אורגזמה

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2017/03/sizes/452AAAA_H_wo_680_382.jpg
איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

כל האיורים בכתבה מתוך חשבון האינסטגרם regards_coupables@

"את 'איך לא לעצבן לנו את הדגדגן' כתבתי בכלל לחבר שלי אז. היינו שנתיים יחד ובמשך כל השנתיים זייפתי. רציתי לספר לו אבל זה לא מאוד נעים לבוא אחרי שנתיים ולהגיד: 'שמע, הכל הצגות'. אז כתבתי את זה כמו ספר הוראות אבל בקטע הומוריסטי, שיהיה יותר קל לעיכול", מתארת קארין ארד את הולדת המאמר המכונן שלה משנות ה־90, שיצר דרך חדשה לדבר על סקס בעברית, ועוד מנקודת מבט נשית.

את הטיפים של ארד, שממשיכה לעסוק בנושאים האלה (אבל לא רק) בהרצאה בשם "חרדות, זיופים והעיר הגדולה" ובספר הבא שלה לגבי איך לרדת לנו ומה אסור לעשות באנאלי לא תמצאו ב"ערות – נשים מדברות מיניות" של תמר מור סלע (הוצאת ידיעות ספרים), שכבר הספיק להפוך לרב מכר, וגם לא ב"ספר הגברים" של ננו שבתאי (הוצאת כתר), שיצא לפני שנתיים והיה מועמד לפרס ספיר. בשניהם כן תמצאו ניסיון לפרק את הדבר הזה שנקרא מיניות נשית: אצל מור סלע באמצעות הסתכלות פנימה דרך 23 מונולוגים חושפניים של נשים, ואצל שבתאי בפרוזה פואטית שמפנה את המבט דווקא החוצה אל עבר המפגשים המיניים, ההרסניים ברובם, של אישה אחת בעיר הגדולה. מה שמשותף למור סלע, לשבתאי ולארד הוא העובדה ששלושתן מנסות לכתוב על מיניות נשית באופן הכי חשוף, הכי אמיץ ומשוחרר מכל מניירה. לרגל חג הפסח, חג של חופש ושחרור, ניסינו להבין בעזרתן למה המקום שהכי חשוב להתחיל בו את ניקיון החג הוא הראש ואיך בדיוק יוצאים מעבדות לחירות גם בחדר המיטות.

קארין ארד | צילום: ענבל מרמרי

קארין ארד | צילום: ענבל מרמרי

תמר מור סלע | צילום: גל חרמוני

תמר מור סלע | צילום: גל חרמוני

ננו שבתאי | צילום: נטע הגלעדי

ננו שבתאי | צילום: נטע הגלעדי

 

הסיפור שלי

ארד: "כשכתבתי את 'איך לא לעצבן לנו את הדגדגן' התגובות היו מטורפות. אף אישה מעולם לא כתבה ככה על סקס בעברית. זה מאמר שנחשב לפרובוקטיבי ופורץ דרך מהמון בחינות באותם ימים ועד היום מלמדים אותו בלימודי מגדר באוניברסיטה. נכון שבשנים האחרונות המון אנשים כותבים על חיי המין שלהם בפייסבוק ובכלל, אבל הבעיה היא שהם עדיין טורחים להתייפייף ולנסח את זה בצורה שלא תביך אותם. אני חושבת שמה שטוב במאמר הזה זה פשוט שהוא דובר אמת. אני אישית מאוד גאה בו. מה שכן, בגללו בכל פעם שמישהו ביקום אומר כוס  ישר מתקשרים אלי ׳תבואי להתראיין׳".

מור סלע: "כתבתי את 23 המונולוגים ב'ערות' אחרי המון שיחות עם הנשים שהשתתפו בו ובגלל שחשבתי שחסר דיבור אמיתי בעברית על מיניות. לא שרומן או שירה זה לא אמיתי, אבל זה בכל זאת סיפור מומצא. כל מי שקוראת ב'ערות' פוגשת את עצמה דרך משהו ממשי והיא גם יודעת שהדמויות שהיא פוגשת הן אמיתיות ויש בזה כוח מאוד גדול. לכן גם לא הופתעתי מההצלחה שלו, ידעתי שהוא יהיה רב מכר".

שבתאי: "'ספר הגברים' הוא על בחורה שמחפשת אהבה. כשהדמות צעירה יש בה משהו שמאוד רוצה להתנסות ותשוקה מינית נורא גדולה אבל ככל שהיא מתבגרת יש בה יותר כמיהה ליציבות. ובגלל שהיא לא מוצאת – החיפוש נהיה יותר ויותר נואש, ואז היא מגיעה לאותם מקומות של סקס הרסני. זה לא 'זיונים זה לא הכל' של דן בן אמוץ אבל זה כן ספר בוטה ונועז עם הרבה סקרנות מינית שלא מתבייש לדבר על זה".

איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

 

סקס

מור סלע: "'ערות' הוא לא ספר על סקס אלא על מיניות נשית. סקס זה רק היבט אחד בתוך מיניות. הוא אולי הכי חשוב, אבל אני חושבת שהוא הרבה פעמים תמונת מראה לאופן שבו את מעזה להיות מי שאת בכל מקום אחר. למשל היכולת להיפתח ולהתמסר לכל הדברים שאת עושה מתוך תשוקה, יש בזה משהו מאוד מיני ולא משנה באיזה תחום, ואת המקום הזה רוב הנשים לא כל כך מכירות. אנחנו משחקות איזו דמות של אישה שהפנמנו מתוך סרטים ופרסומות של 'ככה אישה נראית במין, ככה היא הולכת וככה היא נכנסת למיטה' אבל אז, כשמגיע מפגש מיני, אנחנו בכלל לא מתקשרות עם מי שאנחנו, עם הגוף שלנו, עם מה שעושה לנו טוב. כי מה שלימדו אותנו זה להתבייש בגוף שלנו או לחשוב שאיבר המין שלנו לא מריח טוב".

ארד: "סקס זה המקום הכי מלא שקרים שיש וחייבים לנקות אותם משם. אי אפשר להמשיך לצפות שמשהו ישתפר כשאנחנו עושות הצגות. המתירנות הזאת שיש היום היא לא באמת מתירנות, היא לא אהבה עצמית או נינוחות, היא פשוט פסאדה על הפצע שהיה שם לפני. נשים צריכות להיות אמיצות, להגיד לעצמן את האמת. תשאלי את עצמך, למה אני נכנסת עם הבחור הזה עכשיו למיטה? כי משעמם לי? זו לא סיבה טובה. טיפ ראשון – תלמדי להיות לבד. מעט מאוד אנשים באמת יודעים מה הם רוצים ומכירים את עצמם. בגלל זה אני מעריכה אנשים שיוצאים מהארון. לדעתי כולם צריכים לצאת מהארון. במקום בת מצווה – טקס יציאה מהארון. תודי במשהו, לא משנה במה. זה כל כך מחשל".

שבתאי: "בספר שלי הגיבורה חיה באווירה שבה סקס הוא דבר בנאלי, טכני. וזו רוח התקופה.

״אבל כשאני חושבת למשל על הבת שלי, אז לא הייתי רוצה שהיא תתנסה כל כך בסקס ולא הייתי רוצה שהיא תיפגע כל כך. הייתי רוצה שהיא תהיה יותר שמרנית כביכול, אבל לא ברובד של שמרנות מינית אלא ברובד של 'שמרי נפשך', כמו שנתן אלתרמן כתב לתרצה אתר. לא להיות תמימה, טיפשה ולהיפגע אלא לאהוב את עצמך מספיק כדי לסרב להיות בעמדה הזו של 'תאהב אותי, תאהב אותי' שהרבה נשים עדיין נמצאות בה".

איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

 

טינדר

ארד: "טינדר זה שואה בעיניי. אני חושבת שפשוט התייאשנו באיזה שהוא שלב. כאילו אמרנו 'גברים רוצים לזיין? טוב, אז גם אנחנו נהיה כאלה וננצח אותם במשחק שלהם'. אבל זה לא עובד לנו וזה גם לעולם לא יעבוד. הרבה נשים אומרות 'כן, זיינתי אותו'. חמודה, אין לך זין, אז בואי. הן כאילו לא מתאהבות ולא אכפת להן והן לא מחכות לטלפון. הדבר היחיד שיש לי לומר על זה –

לא נכון. מחכות לטלפון, כמו כלבות. וכל אחת יודעת את על זה על חברות שלה, שגם אם מישהי מהן החליטה לצאת להזדיין בסופו של דבר זה לא בדיוק יושב. אני גם הייתי בתקופה הזו שהחלטתי שכלום לא מעניין אותי ושאני צריכה להזדיין כמה שיותר, ואני מדברת על פעמיים ביום עם גברים שונים, כן? אבל בסופו של דבר זה נפסק כי קיבלתי מיני התמוטטות עצבים. בגלל שזה מגיע ממקום מאוד פגוע ולא בריא שלא תואם את איך שאנחנו בנויות, המחיר הנפשי משתלט על העניינים. יש לזה גם הסבר כימי: הגוף של האישה מפריש אוקסיטוצין ('הורמון האהבה', א"נ) ברמות הרבה יותר גבוהות מגוף של גבר. כך שהתרבות אולי השתנתה והטכנולוגיה התקדמה אבל כימיה זו כימיה".

שבתאי: "אני חושבת שבחיים של אישה כן יכולות להיות תקופות או מצבים רגשיים מהסוג הזה, אבל העמדה הזו של להגיד 'אני מחפשת רק זיון', אני כמעט בהכרח רואה אותה כסוג של התרסה בעולם שיש בו מלחמת מינים. זה לא כל כך פופולרי להגיד את זה, אבל אני כן חושבת שגברים שונים מנשים. ברור שזה קשור גם בחינוך ובחברה אבל יש גם משהו ביולוגי".

מור סלע: "יש את הדימוי הזה של יאללה, אנחנו משוחררות, טינדר, בוא, לך, מי אתה, אידיוט, יש עוד אלף כמוך. אני לא יכולה להתיימר לדעת על אישה יותר ממה שהיא יודעת על עצמה ויכול להיות שיש נשים שזה עושה להן טוב, אבל אני חושבת שרוב הנשים משתמשות בפלטפורמה הזאת כדי למצוא את הנפש שתראה אותן ואת הבן אדם שירצה אותן מעבר להיותן גוף, שהעונג שלהן מעניין אותו לא רק בגלל האגו אלא כי זה באמת חשוב לו. קשה לי להאמין שנשים מסתכלות על גברים רק כעל אובייקט לסיפוק מיני. כל הנשים שאני פגשתי בתהליך הכתיבה דיברו על הצורך בחיבור עמוק. לא עשיתי מחקר כמותי ואין לי סטטיסטיקות אבל אני חושבת שזה מייצג את המציאות".

פמיניזם

מור סלע: "זו אמנם קלישאה אבל במקרה של 'ערות' היא נכונה: האישי ביותר הוא גם הפוליטי ביותר. האג'נדה שלי הייתה להוציא את הדבר הזה שנמצא בחושך ולתת לנשים לגיטימציה להרגיש את מה שהן מרגישות ולרצות להיות מיניות. זו יומרה נורא גדולה אבל רק המעשה של להוציא את הדבר הזה לאור הוא פמיניסטי כי את קוראת ואת אומרת – גם אני עברתי את זה, גם אני הרגשתי ככה. זה פשוט מנרמל כל סיפור.

"מה שכן, אם 'ערות' היה יוצא לפני עשר שנים אני לא בטוחה שהוא היה מתקבל ככה. היו תהליכים קודמים שסללו את הדרך להצלחה שלו ועל אף שהוא ספר פמיניסטי מאוד הוא לא מוכרז ככזה. וזה אולי מה שמאפשר להרבה אנשים לקרוא אותו".

שבתאי: "אני לא כל כך אופטימית לגבי מצב הנשים בעולם, לצערי. אני יכולה לכתוב את 'ספר הגברים' ולהרגיש שאני אחלה פמיניסטית ובכל זאת אני הולכת עם הבת שלי לפארק ואנחנו דורכות על כרטיסי ביקור של נערות ליווי. גם אלה בינינו שבמצב מעולה הן עדיין במצב מדכא. זה טוב שנשים יכולות להתנהג קצת כמו ׳גברים׳ אבל בסופו של דבר אנחנו לא גברים ורצוי שגם גברים יתנהגו קצת פחות כמו גברים״.

ארד: "עם כל הפמיניזם הארדקור והעובדה שהפכנו לקצת יותר גבריות – יש בזה משהו שמאיים על גברים. יש למשל איזו תופעה של אין אונות, כל מיני גברים שלא עומד להם. עכשיו אני לא יודעת אם היא קשורה לחיי הרגש הבסיסיים שלהם או באמת לזה שפשוט נשים התחילו להיות טיפה יותר מאיימות ומה לעשות, זה קשה להם".

איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

איורים מתוך חשבון האינסטגרם @regards_coupables

 

גברים

ארד: "אני חושבת שסקס אצל גברים הוא עניין מאוד מאוד פצוע. אם לנו קשה לגמור, הקושי שלהם הוא חוסר ביטחון. הם כל כך רגישים לנושא הזה שהם לא באמת מסוגלים לקבל ביקורת או הוראות. ברוב הפעמים אפילו אם את שולפת ויברטור באמצע זה לא בא בטוב, ואני מדברת מניסיון. מבחינתם האישה שהם מכירים הכי טוב היא האבטיפוס של כל הנשים שהם יכירו אחר כך. כלומר, אם הם היו עם מישהי במשך ארבע שנים והיא אהבה שיורדים לה בצורה מסוימת, אחרי זה הם יחילו את הטכניקה הזו על כל מי שהם פוגשים עד שלא יגידו להם אחרת. בתכלס אם מישהי רוצה לשבות את לבו של גבר – היא פשוט צריכה לתת לו אהבה אימהית. כולנו צריכים את זה אבל גברים יותר".

שבתאי: "שני המינים תמיד מחפשים פרטנר שיפצה אותם על הילדות, שינחם אותם. כולנו רוצים לפעמים לחזור להיות תינוקות מעורסלים. אבל אם יש משהו שהייתי שמחה לדעת על גברים ובייחוד כשהייתי צעירה יותר, זה פשוט להיזהר. עצוב להגיד את זה אבל ככה זה כשאנחנו חיים בפערים מטורפים, כשפורנו כל כך נגיש אבל החברה היא כל כך שמרנית. ואז כשנערה חילונית נכנסת לעולם הזה של מיניות – היא לא באמת יודעת משהו והיא חוטפת. אני לא אומרת שנשים מושלמות וגברים הם השטן. אבל אין מה לעשות, הגבר הוא יצור יותר מסוכן. אישה תמיד תפחד ללכת לבד בלילה. אני לא מתביישת לומר את זה –

יש בעיה עם גברים. גם בספר שלי יש זעם עליהם אבל זה לא ספר ששונא גברים, להפך. הגיבורה שלי אוהבת גברים. היא אמנם נפגעת מהם ויורדת עליהם ומבקרת אותם אבל בסוף היא רוצה קשר עם גבר".

מור סלע: "הרבה גברים כתבו לי שהם למדו מהספר דברים חשובים על עצמם ועל נשים אחרות אבל קיבלתי גם לא מעט תגובות של 'עכשיו הגיע הזמן לספר כזה על גברים'. אבל רגע, מה קשור אליכם כל הסיפור הזה? הספר שלי הוא לא נגד גברים, כן? פשוט עשיתי מחקר על נשים. זה הכל".

נשים

מור סלע: "אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי בתהליך הזה על נשים הוא שהצורך שלנו בחיבור מאוד משמעותי. כולנו רוצות להגיע למקום פתוח יותר, מחפשות את הדרך הנכונה ובדרך הזו משילות כל מיני פירורים של אבק שדבק בנו. משילות אשמה על טעויות שעשינו בעבר, על בחירות לא נכונות. ואפילו על זה שיש לנו בכלל תשוקה. שאנחנו בכלל רוצות מין, כי הרבה פעמים חינכו אותנו שזה לא נקי. אישה שהיא כזו תשוקתית היא מזדיינת, ומי רוצה להיות מזדיינת?"

שבתאי: "'ספר הגברים' הוא סיפור של בחורה אחת אבל מהתגובות שקיבלתי אני יכולה להגיד שיש המון הזדהות אצל נשים עם המקום הזה שמפגשים מיניים לאורך שנים שלא נהפכים לחברות או לידידות או לכל דבר שהוא אנושי, לאו דווקא חתונה וילדים, הם משהו שגובה מחיר ושוחק את הגוף ואת הנפש.

״אי אפשר להתעלם מכך שרוב הנשים מגיעות לגיל 30 פלוס ורוצות תינוק. אצלי בספר הגיבורה פוגשת איזו דמות אב שאומרת לה שהיא אישה שלמה גם בלי מישהו שישלים אותה אבל היא מרגישה שכבר הגיע הזמן שלה ליצור חיים. בסופו של דבר היא הופכת לאימא לבד כי היא לא מצאה פרטנר. בחיים עצמם הרבה נשים כן רוצות פרטנר להורות ובשביל זה צריך דיאלוג בין המינים. והדיאלוג במצב גרוע".

ארד: "אפילו היום נשים מזייפות אורגזמה כדי להיות מושלמות, כדי להיחשב לזיון טוב. אני רוצה להאמין שנשים אחרי גיל 40 מפסיקות לזייף אבל יש גם נשים נשואות שממשיכות לזייף שנים במערכות יחסים ארוכות רק כי לא נעים להן. הדבר היחיד שיש לי לומר לנשים זה פאקינג תלמדי להכיר את עצמך ותעמדי מאחורי עצמך. אנחנו משקרות לעצמנו ומצפות שהדברים יסתדרו בעוד שאנחנו שומרות על תדמית מגניבה. זה לא יקרה. או שאנחנו מוותרות על התדמית המגניבה או שאנחנו משלימות עם זה שיהיו לנו זיונים שייגמרו רק בזה. ומחליטות גם לקחת על עצמנו טיפה אחריות. גברים לא אחראים לכל הרע בעולם. הרבה מאוד מהמצב הזה הוא באשמת נשים".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 1f069ee9e277ce7f9c8 at 19:38:26