מבשלים עם בירה

מבשלים ושותים: על בירה, כבוד וקדירה חורפית
בלב מישוריה המוריקים של אירלנד שוכנת לה העיירה קולהאון. אם תגיעו לשם, לא תוכלו להתעלם מהאנדרטה המשונה הניצבת במרכז הכיכר היחידה של העיירה – דמות גבר רזה ואציל פנים, האוחז ביד אחת דגל ובשנייה מגילה. על המגילה חקוקות המילים "כבוד, חופש, בירה".
הפנים האריסטוקרטיות אינן מסגירות לרגע את העובדה שמכנסיו של האדון משתלשלות סביב קרסוליו בעוד הוא לבוש בתחתוני צמר מפוסלים היטב. על ראשו מאוזן ספל בירה.
השנה היא 1,530 לערך, והאגדה המקומית מספרת על סר האמפריז ווינסטון, אציל בריטי המקורב למשפחת המלוכה. סר האמפריז נראה מאוכזב למדי מהמלון היחידי בעיירה על שלושת חדריו, אליו נקלע עם משרתו ג'ייבס לאחר שנהג המרכבה שלהם חלה. הוא התנחם בכך שבקומת הכניסה של המלון נמצא הבר המקומי, כך שיוכל להעביר את הזמן בשתיית בירה.
הוא התיישב על יד הדלפק ולגם מתוך הספל הענק. כשהגיע לספל השלישי, התיישב לצדו אדם בשם שיימוס ושאל "מדוע החבר שלך לא שותה איתך?". אחרי שהתאושש מהמרפק שנשלח אל צלעותיו, סר האמפריז הרים את ראשו בתנועה אטית. מבלי להביט בצעיר בעל השיער האדמוני והפרוע ענה לאט "הוא לא חבר שלי, הוא המשרת שלי". שיימוס גירד בפדחתו, "בסדר, משרת. אבל למה הוא לא שותה? הוא חולה?". ג'ייבס, שהיה דור שביעי למשרתים, קם להגן על אדונו, נעמד בינו ובין שיימוס והסביר שמשרת מכובד לעולם לא ישתה בחברת אדונו ולהיפך.
למי יש יותר כבוד?
לקחו לשיימוס בערך ארבע דקות לגלגל את המחשבה מצדו האחד של ראשו אל הצד השני. "זו הבעיה שלכם, האנגלים", אמר. "אתם חושבים שאתם חשובים יותר מדי. אני מתערב איתך שאדונך לא שותה איתך רק כי הוא מפחד שאתה שותה יותר טוב ממנו". ג'ייבס התחלחל, ובעודו שוקל כיצד להגיב לעלבון, הסתובב סר האמפריז ואמר בקול בטוח "בוא נבחן את התיאוריה שלך".
סר האמפריז הסביר שאינו רוצה לפגוע בכבודו של ג'ייבס, לכן לא יזמין אותו לתחרות שתייה, אך הציע תחרות בין ג'ייבס לשיימוס. אם שיימוס ינצח, יתחרה נגדו סר האמפריז ויהא עליו לנצח כדי להוכיח שהוא שותה טוב יותר מג'ייבס. ואם ג'ייבס ינצח? ייאלץ סר האמפריז לשבור מסורת בת מאות שנים ולהתחרות נגד משרתו.
כעבור עשרים דקות וארבעה ספלים היה מונח ראשו של ג'ייבס על הדלפק הדביק. שיימוס צחק צחוק קולני בעוד ג'ייבס עוצם את עיניו ומעמיד פני מעולף. כל מי שהכיר את הרגלי השתייה של משרתי האצילים אחרי שעות העבודה ידע שארבעה ספלי בירה היו חסרי משמעות עבורו. גם סר האמפריז ידע זאת, אך שניהם גם ידעו שבעד שום הון שבעולם הוא לא יביא את אדונו להשפלה שבתחרות מול משרת.
סר האמפריז טפח על כתפו של שיימוס ואמר "עכשיו אני". האמפריז היה בטוח בניצחונו, לא בשל יכולתו לשתות כמו בשל העובדה ששיימוס שתה כבר כמות נכבדת, ועוד לפני כן לא נראה פיכח במיוחד. רק דבר אחד הוא לא ידע – משפחתו של שיימוס הייתה בעלת מבשלת הבירה המקומית זה 350 שנה. בקולהאון סיפרו, שעוד בבטן אמו צף שיימוס בבירה…
מלך אנגליה
"לא סיכמנו מה מקבל המנצח" אמר שיימוס. סר האמפריז חייך. "אני לא רוצה דבר. ניצחוני יוכיח שאני אציל אמיתי". שיימוס חשב שזה טיפשי, אבל לך תבין אצילים… "אם אנצח", אמר שיימוס, "אתה תעמוד בכיכר העיר כשספל בירה ראשך, תפשיל את מכנסיך ותצעק בקול 'שיימוס הוא מלך אנגליה'. הולך?".
כיוון שהאמפריז היה כה בטוח בעצמו, הסכים מיד. לקחו לו עוד עשרים וכמה דקות להבין את הטעות שעשה. ראשו הסתחרר אחרי הספל החמישי, בעוד שיימוס נראה בדיוק כמו לפני שעה. הוא ניסה להיזכר אם תחתוניו נקיים, והבין שלא יוכל לעמוד בהשפלה וגם לא להסתכן באמירת דברי הבגידה האיומים במלך.
האמפריז הציע שבמקום ההשפלה הפומבית הוא ידאג – כמקורב למלוכה – לעצמאות העיירה מידי שלטונו של הנרי השמיני. אם כבר להפסיד, חשב, עדיף להיזכר כמושיע העיירה ולא כבדיחה הגדולה.
שיימוס אכן ניצח וסר האמפריז ווינסטון עמד בהבטחתו. העיירה קיבלה את עצמאותה, ובארכיון הבריטי רשום שהבקשה הוגשה על ידו כמחווה של רצון טוב לאור הטיפול המסור שקיבל נהגו החולה. בקולהאון קבעו חג מקומי על שמו ואף הוחלט על הקמת אנדרטה בכיכר. מי שהיה אחראי על הפסל היה איאן, בן דודו של שיימוס. הוא פיסל את סר האמפריז אצילי כפי שהיה, אך לא התאפק ופיסל אותו כשספל בירה על ראשו ומכנסיו מופשלות.
יורדים לתחתית הבירה
בחלוקה גסה, הבירות נחלקות לשני סוגים: אייל (Ale), המותססת על ידי שמרים בחלקו העליון של המיכל ולאגר (Lager), המותססת סמוך לקרקעית. במבשלה המשפחתית של שיימוס ייצרו בירה מסוג אייל, מהסיבה הפשוטה שהשמרים המשמשים לייצור לאגר התגלו הרבה יותר מאוחר והוכנסו לשימוש רק במאה ה-19. שלושת מרכיבי הבירה הם:
לתת – שעורה מונבטת וקלויה. השעורה מונבטת כדי להפוך את הסוכרים שבה לזמינים לפירוק על ידי השמרים. הקלייה נעשית כדי לעצור את תהליך ההנבטה. מידת הקלייה תשפיע על כהות הלתת ועל צבעה הסופי של הבירה.
מים – לאיכות ולהרכב המים השפעה מהותית על טעם הבירה. מבשלות רבות הוקמו באזורים שבהם מאגר מים, באר או מעיין איכותיים. גם מבשלת קרלסברג באשקלון הוקמה על מאגר מים מהמשובחים בישראל. מים קשים, שבהם כמות סידן גבוהה, מתאימים לייצור אייל בעוד שמים רכים, כמו במאגר שבאשקלון, מתאימים לייצור לאגר.
כשות – צמח מטפס שפרחיו דמויי הקונוס מוספים לבירה במהלך הבישול. הכשות משפיע על המרירות, היובש והארומה של הבירה ומשמש כחומר המונע פעילות חיידקים. השימוש בכשות כמרכיב חובה בבירה נחתם בחוק בגרמניה בתחילת המאה ה-16, על אף שהוא מוזכר כמרכיב בבירה כבר במאה ה-11.
מבשלים ושותים
לפני הכנת המכונים יש לדעת כי כשמבשלים או אופים עם בירה, טעמה המריר האופייני מתחלף בדרך כלל בטעמים חדשים. לכן כדאי לבחור עבור הבישול פשוט בבירה שטעימה לכם, ולאו דווקא ביקרה במיוחד. כמויות הבירה במתכונים מותאמות לנפח הבקבוקים הנפוצים: 330 מ"ל או 500 מ"ל.
כדורי גבינה כחולה בבלילת בירה
האלכוהול תורם לפריכות וגם מפחית את ספיגת שמן. כאן משתמשים בפחות מבקבוק בירה – את העודף פשוט תשתו לצד המנה…
החומרים:
- 1 כוס קמח תופח
- 1 ביצה גדולה
- 2 כפות וודקה
- בירה לבנה קרה מאוד להשלמת כוס
- 250 גר' גבינת רוקפור
- 1 כוס פנקו (או פירורי לחם רגילים)
- שמן לטיגון עמוק
אופן ההכנה:
- מנפים קמח לקערה.
- בכוס הריקה טורפים במזלג ביצה עם וודקה ומוזגים פנימה באטיות בירה. אם נוצר קצף מחכים שיתמוסס. ממלאים את הכוס עד שפתה ומערבבים בעדינות במזלג.
- מוסיפים את תוכן הכוס אל הקמח ומערבבים במזלג. נמנעים מערבוב יתר. לא נורא אם נשארים מעט גושים קטנים. מכניסים את הבלילה למקרר לשעתיים.
- מגררים את הגבינה גס בפומפייה או מפוררים בידיים. מכדררים את הפירורים לכדורים מהודקים בקוטר ½2 ס"מ, מניחים על מגש מרופד בנייר אפייה ומכניסים למקפיא ל-10 דקות.
- מפזרים את הפנקו בצלחת שטוחה ומחממים שמן לטיגון עמוק.
- טובלים כל כדור בבלילת הבירה ואז בפנקו. מטגנים בשמן עמוק עד הזהבה, מוציאים לנייר סופג ומגישים מיד.
טיפ
אפשר להחליף חלק מגבינת הרוקפור בגבינה בולגרית.
טיפ
הבלילה מתאימה לטיגון של ירקות כמו פרחי כרובית או ברוקולי חלוטים, שעועית ירוקה, טבעות בצל ואפילו פרוסות תפוחי עץ וחתיכות בננה. אפשר לצפות בה קוביות גבינה בולגרית, גבינת חלומי או נתחי חזה עוף.
קדירת בקר ובירה
הבירה משנה את טעמה בבישול ומעניקה לרוטב מתיקות וטעם עמוק. כדאי להכין יום מראש, הטעם משתבח למחרת.
החומרים ל-4-6 מנות:
- 1.2 ק"ג בשר לצלי (כמו כתף מרכזי), חתוך לקוביות גדולות מאוד
- 4 עצמות מוח
- 3 בצלים, חתוכים לקוביות גדולות
- 3 גזרים, חתוכים לקטעים באורך 4 ס"מ
- 1 שורש סלרי, חתוך לקוביות קטנות
- 2 בטטות, חתוכות לקוביות קטנות
- 1 כף קמח
- 3 כפות חומץ תפוחים (או הדרים)
- 1 כוס מים
- 3 כפות דבש
- 1 כפית זרעי קימל
- 1 כפית שטוחה מלח
- 1/2 כפית פלפל שחור גרוס
- 3 גבעולים מראש הסלרי
- 4 ענפי טימין
- 1/3 צרור פטרוזיליה
- 6 תפוחי אדמה, חצויים
- 3 תפוחי עץ ירוקים, מנוקים מליבה וחתוכים לרבעים
- 2-3 ראשי שום שלמים
- 2 כוסות (500 מ"ל) בירה לבנה
אופן ההכנה:
- משחימים את הבשר היטב מכל צדדיו על מחבת לוהטת עם מעט שמן. מעבירים לסיר גדול.
- משחימים באותה מחבת את עצמות המוח ומוסיפים לסיר.
- מוסיפים למחבת בצל ומטגנים עד הזהבה. מוסיפים גזר, סלרי ובטטות ומטגנים יחד כ-2 דקות. מוסיפים קמח וחומץ, מערבבים היטב ומעבירים לסיר.
- יוצקים מים למחבת ובכף עץ מקרצפים את המשקעים שנותרו. מוסיפים דבש, קימל, מלח ופלפל ומסירים מהאש.
- קושרים לצרור אחד את גבעולי הסלרי, הטימין והפטרוזיליה. מוסיפים אותו לסיר עם תפוחי אדמה, תפוחי עץ ושום. יוצקים מעל את תוכן המחבת ובירה ומביאים לרתיחה.
- מכניסים את הסיר לתנור שחומם ל-160 מעלות לשעתיים וחצי עד שלוש, עד שהבשר רך מאוד. מגישים עם פטרוזיליה קצוצה.
טיפ
אפשר לבשל את הקדירה על הכיריים. אחרי הרתיחה מעבירים לאש קטנה ומבשלים שעתיים וחצי עד שלוש. במהלך הבישול בודקים שהבשר לא נדבק לתחתית הסיר.
לחם בירה
החומרים:
- ½4 כוסות קמח לחם
- 1 פחית או בקבוק (330 מ"ל) בירה לבנה
- 1 כף שטוחה (10 גר') שמרים יבשים
- 2 כפות דבש
- 1 כף שטוחה מלח
- 1 ביצה
- 7 כפות שמן
- 5 כפות זיתים כהים, קצוצים
- ½1 כפות זרעי קימל
אופן ההכנה:
- מערבבים בקערה קטנה 1/2 כוס קמח, 1/2 כוס בירה, שמרים ודבש. בוחשים היטב עד שאין גושים. מכסים בניילון נצמד ומניחים במקום חמים ל-20 דקות.
- מערבבים בקערה גדולה 3 כוסות קמח ומלח. יוצרים גומה במרכז ויוצקים פנימה ביצה, שמן, את שארית הבירה ואת עיסת השמרים. מערבבים היטב עד שהעיסה הדביקה אחידה ללא גושים גדולים (לא נוגעים בידיים בשלב זה).
- מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים שעתיים במקום חמים.
- מערבבים בעדינות מהצדדים למרכז בכף עץ ומוסיפים בהדרגה 1/2 כוס קמח. מתחילים ללוש היטב בידיים, ותוך כדי לישה מוסיפים בהדרגה את שארית הקמח. אם הבצק עדיין דביק מוסיפים עוד מעט קמח. לשים 7 דקות לפחות.
- מכסים את הקערה ומניחים להתפחה ל-30 דקות.
- מרדדים את הבצק למלבן עבה ומפזרים מעל את הזיתים והקימל. מקפלים, אוספים את הבצק לכדור ולשים עוד דקה.
- מחלקים את הבצק לשניים. מרדדים כל חלק, מגלגלים ואוספים לכדור. מניחים כל כדור על נייר אפייה מקומח ומקמחים גם את הכדורים. חורצים צורת X בעומק סנטימטר בסכין ומשהים 20 דקות.
- מכניסים לתנור שחומם ל-200 מעלות. אחרי 5 דקות מנמיכים ל-180 מעלות ואופים 55 דקות נוספות. מוציאים ומקררים על רשת.
טיפ
השקיעו עוד כמה דקות וגלענו מראש זיתים איכותיים מכל סוג שאתם אוהבים.
מרק בצל ובירה
איך מעניקים למרק בצל צבע חום עמוק? הסוד הוא בקלייה והשחמה של מעט קמח. למרות ריח הבירה העולה בבישול, גם כאן הטעם משתנה ומתקבל מרק סמיך, חורפי ומנחם עם "אטריות" של בצל מטוגן.
החומרים ל-4-6 מנות:
- 2 כפות קמח
- 1 ק"ג (כ-10 יח') בצלים בינוניים
- 20 גר' חמאה
- 1 כף שמן
- 2 כוסות (500 מ"ל) בירה לבנה
- ½2 כוסות (600 מ"ל) מים
- 1 ענף סלרי עלים
- 4 ענפי טימין
- 3/4 כפית מלח
- 1/2 כפית קימל טחון
- 1/4 כפית פלפל לבן
- 4-6 כפות שמנת חמוצה
אופן ההכנה:
- מניחים מחבת יבשה על אש גבוהה וקולים את הקמח תוך ערבוב מתמיד עד לגוון חום-שזוף (נזהרים מאוד לא לשרוף). מסירים מהאש ומצננים היטב תוך ערבוב.
- חותכים מחצית מהבצלים לקוביות. מחממים בסיר חמאה ושמן ומאדים את הבצל עד שקיפות.
- מוסיפים את הקמח הקלוי ומערבבים היטב. מוסיפים בירה, מים, סלרי, 2 ענפי טימין, מלח, קימל ופלפל. מביאים לרתיחה. מבשלים על אש קטנה כשעה, עד שהבצל רך מאוד.
- בינתיים חותכים את שאר הבצל לסהרונים דקים ככל האפשר. מטגנים במחבת עד לצבע שזוף עמוק.
- מוציאים מהסיר את הסלרי והטימין ומכניסים מחצית מהבצל המטוגן. מרסקים בעזרת מוט ריסוק או במעבד מזון (המרקם לא צריך להיות חלק לחלוטין).
- מוסיפים לסיר את שארית הבצל המטוגן (אפשר לשמור מעט להגשה) ואת העלים משני ענפי הטימין שנותרו, ומערבבים. מגישים עם כף שמנת חמוצה על כל מנה.
סורבה בירה בשני צבעים
לסורבה מתאימות בירות בהירות בעלות טעם עדין ועגול (אני השתמשתי בקורונה, אך ניתן להשתמש בכל סוג אהוב). בשל האלכוהול דרגת הקפיאה של הסורבה נמוכה, לכן יש להשתמש בכלי הגשה מקוררים – פשוט הכניסו אותם למקפיא ל-10 דקות.
החומרים ל-6 מנות:
לסורבה בירה לבנה:
- 1 פחית או בקבוק (330 מ"ל) בירה לבנה
- 3/4 כוס סוכר
- 4 כפות דבש
- ½1 כוסות (375 מ"ל) מים
- 2 כפות מיץ לימון
- חופן בוטנים אמריקאיים, מרוסקים
לסורבה בירה שחורה:
- 1 כוס סוכר
- ½1 כוסות (375 מ"ל) מים
- 2 סרטים של קליפת לימון צהובה
- 330 מ"ל בירה שחורה
אופן ההכנה:
סורבה בירה לבנה:
- מוזגים בירה לכלי רחב ושטוח ומניחים לגזים להתפוגג.
- בסיר קטן מחממים סוכר, דבש, מים ו-1 כף מיץ לימון, עד שהסוכר נמס לחלוטין. מביאים לרתיחה עדינה ומבשלים על אש קטנה 5 דקות. מצננים לגמרי.
- מוסיפים לבירה את הסירופ שהתקבל ומיץ הלימון הנותר ומערבבים.
- מעבירים למקפיא ל-24 שעות, ופעמיים-שלוש במהלך ההקפאה מוציאים ומערבבים את התערובת. אם תדלגו על הערבוב תקבלו גוש קרח שבמרכזו נוזל לא קפוא.
- כשהתערובת קפואה, מעבירים את הגושים שנוצרו למעבד מזון ומעבדים 1-2 דקות, עד שהתערובת בהירה ואחידה. מקפיאים שוב לפחות שעתיים.
- בהגשה מפזרים מעל בוטנים אמריקאיים מרוסקים.
סורבה בירה שחורה:
- בסיר קטן מערבבים סוכר, מים וקליפת לימון. מביאים לרתיחה עדינה ומערבבים עד שכל הסוכר נמס. מבשלים על אש קטנה 5 דקות ומצננים לחלוטין.
- בכלי רחב ושטוח מערבבים את הסירופ שהתקבל עם הבירה השחורה.
- ממשיכים כמו בסורבה הבירה הלבנה, שלבים 4-6.
טיפ
אל תוותרו על הבוטנים, שמוסיפים ניגוד מושלם לטעם, למרקם ולמראה. כדי לרסקם, הכניסו אותם לשקית, עטפו במגבת והכו בהם בפטיש לשניצלים. לכמות קטנה מעכו 3-4 בוטנים עבור כל מנה בכותש שום.
מתוך: מגזין דרך האוכל
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה