אגרוף בבטן: שיר המלחמה של נעם חורב ולורן פלד פשוט מפרק

מאז השבעה באוקטובר חיינו השתנו ללא היכר, ובעודנו כותבות את השורות האלו 136 חטופים וחטופות עוד מוחזקים בשבי חמאס. כדי להזכיר לכולנו בעוד דרך עוצמתית ומרגשת שהם עדיין שם, ושעל אף שנדמה שחלקנו חזרנו לחיים, החיים לא יכולים להמשיך כרגיל – הוציאו הבוקר (שני) היוצרים נעם חורב ולורן פלד את שירם החדש "מחר זה ייגמר". חורב כתב, פלד מבצע והקליפ לשיר נותן אגרוף בבטן.

>> אימה של ענבר הימן ז"ל: "אני מרגישה שהנשמה שלה סובלת כל עוד היא בעזה"

השיר, שבקליפ שלו מככבות נשים שלכל אחת קשר ישיר לשכול, יצא לראשונה כבר לפני כשנתיים בגרסת אודיו מוקלטת וללא לחן. חורב הכניס את הטקסט לספרו הראשון "טיוטה של אושר", וכיום הוא יוצא לאור בגרסה המוזיקלית השלמה. השיר עוסק במלחמות ישראל ובאירועים משמעותיים שקרו במדינה לאורך השנים, כאשר לגרסה החדשה שלו שיצאה היום, נוספה פסקה המדברת על ישראל שלאחר השבעה באוקטובר.

מי שמככבות בקליפ היפה, ולכאורה שרות את מילות השיר, הן עמית פרקש, שאיבדה את אחיה תם פרקש ז"ל, שנפל בהתרסקות מסוקו במלחמת לבנון השנייה; איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל, שנחטף מכפר עזה, ונהרג בשוגג על ידי חיילי צה"ל; שלי שם טוב, אמו של עומר שם טוב, שנחטף מהמסיבה ברעים ועדיין מוחזק ברצועה; יעל גבאי, תושבת רעים, אחותו של יובל גבאי ז"ל, שנפל בקרבות השבעה באוקטובר; וגם מרים פרץ, ששכלה את שני בניה, אוריאל ואלירז ז"ל.

עוד משתתפות בקליפ: נאוה רביבו – אמו של עמית בן יגאל הי"ד, שנפל בפעילות מבצעית בשטחים; נעה קליין – אחותו של רועי קליין ז"ל, שנפל בקרב בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה; נטלי ושיר חג'בי – אלמנתו ובתו של זיו חג'בי ז"ל, שנרצח בפיגוע ירי בברקן; שני ישר, בת זוגו של אמיר חורי הי"ד, שנפל בהיתקלות עם מחבל בפיגוע בבני ברק; סיגל כהן – אמה של הדר כהן ז"ל, שנפלה בהיתקלות עם מחבלים בשער שכם; עליזה חן-פפו, אמו של חן ברוד ז"ל, שנפל בפעילות מבצעית; קורל גבאי, אלמנתו של אלירז גבאי ז"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה; והאחרונה היא תמר סמו, אחותו של יהונתן יצחק סמו ז"ל, שנפטר מפצעיו בקרב ברצועה.

נעם חורב | צילום: רן יחזקאל

כמו שאפשר לראות, שמות המשתתפים רבים, ויש כל כך הרבה נשים, גברים וילדים שנמצאים ונמצאות באותו המצב – ואיבדו את היקר להן מכל, הן מאז השבעה באוקטובר, והן במלחמות ישראל ופיגועים. זו המציאות שלנו כאן בארץ – להתמודד עם החיים לצד השכול, באופן בלתי פוסק.

הפסקה שעוסקת בשבעה באוקטובר, עם המילים "שבעה באוקטובר, עשרים ושלוש, התמונות מהעוטף לא יוצאות לי מהראש, אין שום דבר קדוש, הדמעות עוד בגרון, אח שלי מוציא את המדים מהארון" – עושה קווץ' ללב. אבל למרות כל הכאב הטמון בשיר בגרסתו החדשה, ועל אף שהוא רלוונטי יותר מתמיד, יש בו גם מעט תקווה – הרי שעלינו ללמוד איך לחיות לצד הכאב, באופטימיות, גם אם היא זהירה.