למה תינוקות בוכים?

| מאת: שלומית גרסטנפלד רוזנבלום

לעיתים נדמה לנו שעשינו הכל, אבל הבכי אינו פוסק והתסכול של התינוק, ושלנו, הולך וגובר. מהו הבכי לסוגיו השונים, מה גורם לתינוק לבכות ואיך מרגיעים אותו? מדריך עם טישו

בכי הוא אופן ההתבטאות של התינוק והדרך שלו לבקש שיקשיבו לו | צלם: פוטוליה, jamdesign

השלב שבו פעוטות לומדים לדבר הוא נפלא, ולא רק בגלל ההתפתחות ושיבושי המילים המצחיקים, אלא גם משום שפתאום הם יודעים להביע את עצמם, להצביע על מה שהם רוצים ולשתף במה שמציק להם ומפריע את מנוחתם. לעומתם, לתינוקות רכים שאינם יכולים לומר לנו מה הם צריכים – כל שנותר לעשות זה לבכות. הורים טריים, ולא פעם גם הורים ותיקים יותר, מתקשים להבין מה התינוק רוצה ומדוע הוא לא מפסיק לבכות. לעיתים נדמה לנו שעשינו הכל – החלפנו, האכלנו, ניקינו, חיבקנו – אבל היללות אינן פוסקות, והתסכול של התינוק ושלנו הולך ומעמיק.

בכי כדרך ביטוי

"תינוק בוכה זאת עובדה, והאמת היא שיש לו סיבות רבות לבכות", אומרת סיגל מיכאלי, מומחית לשנת החיים הראשונה, מדריכה ומלווה הורים לתינוקות ומחברת הספר "הסוד בגידול קטנטנים", ומפרטת: "הצער על עזיבת הרחם המוגן והבטוח, היציאה אל הלא נודע וההימצאות בסביבה לגמרי חדשה. התינוק בוכה גם את עצמאותו, ודרך הבכי הוא מביע קושי בהשגה של צרכים כמו אוכל, מקום חם, הגנה או מגע. ברחם הכל היה זמין ומיידי והתנאים היו נוחים – המים החמימים, הרחם העוטף ומזון בשפע מתי שהתינוק רק רוצה, בלי חיתול או בגדים".

האם בכל פעם שתינוק בוכה הוא צריך משהו? אולי הוא סתם רוצה תשומת לב?
"עלינו להבין שבכי הוא אופן ההתבטאות של התינוק והדרך שלו לבקש שיקשיבו לו. בכי הוא צורך בסיסי של התינוק והוא מחבר אותו לעולם. זאת הדרך של התינוק לומר: 'אני כאן ורוצה לספר לכם מה אני מרגיש', ולכן לעולם לא נתעלם מבכי. זהו צורך, ממש כמו אוכל, נשימה או מגע, ולכן אסור בתכלית האיסור להתעלם מבכי. כשתינוק בוכה ואנחנו ניגשים אליו, מדברים עימו, נוגעים בו או מרימים אותו – הוא יחווה את העולם כמקום טוב. הוא יחוש שאינו לבד בעולם ובגיל מאוחר יותר יהיה אופטימי.

"לעומת זאת, תינוק שבוכה ובוכה ולא ניגשים אליו – יחוש בודד בעולם וילמד שכשהוא בוכה אין מי שיעזור לו. מהר מאוד הוא ילמד לא לבכות, ובגיל מאוחר יותר הוא עלול להיות אדם פסימי, שמתקשה לתת אמון בסביבה ושורד לבדו. לחלופין הוא עלול להיות תובעני בדרישותיו, מתוך רצון למלא את החסך העמוק. לכן, עד גיל חצי שנה חשוב מאוד לגשת לתינוק בבכי הראשון, להתעניין, לנסות להקל עליו ולבדוק מדוע הוא בוכה".


צילום אילוסטרציה: shutterstock

לתת מענה לבכי

יש כמה סוגי בכי הנובעים מסיבות שונות. אם נדע לזהות את סוג הבכי, נזהה את הסיבה שגרמה לו, ונוכל לטפל בבעיה. מיכאלי מסבירה:

* בכי של עייפות

איך מזהים: כשתינוק עייף הוא מוטרד. הבכי שלו הוא עם טונים עולים או עם צליל קבוע – בכי שמסמל לנו "אמא, אבא, אני עייף". הבכי הזה מלווה בדרך כלל בתנועות של סגירת עיניים ופתיחתן, כאילו התינוק מבקש שמישהו יסגור את התריס וייתן לו לישון, שמישהו יעצור את הגרייה הזאת ויעביר אותו למצב אחר – של שינה. תינוקות בני שלושה-ארבעה חודשים גם משפשפים עיניים, או מושכים באוזן או בשיער.
מה עושים: חשוב לזהות את העייפות כבר בפיהוק הראשון של התינוק, מכיוון שאחרי הפיהוק מגיעה עצימת עיניים, ולאחריה – בכי. לאחר שמזהים את הפיהוק מומלץ לאפשר לתינוק סביבה בלי גירויים, רגועה וחשוכה. ליצור אווירה נעימה של שינה, להשכיב את התינוק במיטה, להניח עליו יד מלטפת ולהשמיע צלילים מרגיעים.

* בכי של רעב

איך מזהים: בעזרת בכי המלווה בהנעת הזרועות לכיוון הפנים או בהכנסת האצבעות לפה, התינוק אומר לנו שהוא רעב ומבקש לאכול – רצוי כמה שיותר מהר. תנועות הידיים לכיוון הפה והרצון של התינוק לאכול את אצבעותיו מעידים על בכי מרעב.
מה עושים: מאכילים את התינוק.

* בכי של גזים

איך מזהים: כשהסיבה לבכי היא גזים, הבכי הוא בטונים גבוהים מאוד, ומלווה בהנעת הרגליים לכיוון הבטן ובתנועתיות של התינוק. הוא מנסה לנוע מצד לצד או לקרב את רגליו לבטן. זהו בכי שיכול להיות ארוך, וגם כשלוקחים את התינוק בידיים הוא לא תמיד נרגע. התינוק בוכה בגלל שהוא סובל מגזים, ומשדר לנו: "אני סובל, כואב לי. תנסו בבקשה למצוא דרך להקל על הכאבים שלי".
מה עושים: הדרך הטובה ביותר להקל על כאבי הבטן של התינוק היא באמצעות עיסוי. לעיסוי יש חשיבות רבה, הן בקשר של ההורים עם התינוק והן בהפחתת הגזים ובהקלה על הכאב. מומלץ מאוד ללמוד טכניקת עיסוי שתגרום להקלה על כאבי התינוק, ובמקביל תלמד ותעשיר את ההורה.

* בכי של כאב

איך מזהים: בכי שקשה להתעלם ממנו הוא בכי הקורא לעזרה. זהו בכי בעל צליל גבוה מאוד שנגרם מכאב. זהו בכי של סבל, הצועק לעזרה.
מה עושים: בסוג כזה של בכי ההמלצה היא לגשת לרופא ילדים, לבדוק את התינוק ולשלול דלקת גרון או אוזניים, או כאב מצמיחת שיניים.

* בכי של צמיחת שיניים

איך מזהים: בכי כזה נשמע כמו בכי של כאב. לעיתים הוא מפסיק כשדעתו של התינוק מוסחת, ומתגבר בעת האוכל והשינה. עוד סימנים שכיחים לבכי כזה הם ריור מוגבר, נפיחות או אודם בחניכיים, עלייה קלה בחום הגוף, לעיסת חפצים הנמצאים בהישג יד ונשיכות.
מה עושים: אפשר להקפיא נשכן או חיתול ולתת לתינוק ללעוס אותו, להקפיא את פטמת הבקבוק לפני האוכל, למרוח ג'ל על החניכיים (כדי שהג'ל יישאר יותר זמן, מומלץ למרוח אותו על המוצץ קרוב לבסיסו), וכן להשתמש בתרופה לשיכוך כאבים בעת הצורך.

* בכי של תשומת לב

איך מזהים: בכי יללני בשילוב הברות שונות, שבאמצעותו התינוק דורש שיתייחסו אליו. הוא רוצה תשומת לב: "קחו אותי, העניקו לי חום ואהבה, אל תשאירו אותי לבד בעולם, גשו אלי". בניגוד לדעה הרווחת, זה לאו דווקא בכי של פינוק. חשוב להאכיל תינוק רעב, אבל חשוב גם לתת מזון לנשמתו – לגעת בו ולאהוב אותו.
מה עושים: על ההורים לגשת לתינוק, לחבק אותו, לנשק אותו או להרים אותו.

להקדים תרופה לבכי

ישנם כמובן עוד סוגי בכי רבים, בהם: חיתול מלא, משהו שמציק לתינוק ומפריע למנוחתו, גרפס שהתינוק לא מצליח להוציא, ועוד. אבל מה עושים כשאנחנו לא מצליחים לפענח את סימני הבכי, וכל פעולה שאנחנו נוקטים אינה מביאה לרגיעה? הרי לא פעם, אף על פי שניסינו למלא את כל צרכיו – התינוק עדיין ממשיך לבכות.

"לעיתים, גם כשאנחנו מחזיקים את התינוק על הידיים, מנשקים אותו, אוהבים אותו ועונים על כל צרכיו, הוא עדיין מתוסכל. עדיין כואב לו וקשה לו", אומרת יעל כהן, מנחת הורים בכירה בגישת ההורות המקושרת לייף סנטר. "לעיתים הבכי נובע מאור פתאומי, מרעש מבהיל או מדברים אחרים שמלחיצים אותו. יש גם עניין של מזג אישי ושל הבדלי תחושה, ויש תינוקות שכל דבר הוא עבורם גירוי שמפר את השלווה שלהם", היא מסבירה.

כהן מדגישה כי כל התינוקות בוכים, וזאת צורת הביטוי שלהם. אם תינוק אינו בוכה, זה צריך להדליק אצל ההורה נורה אדומה. "על כן, יש מצבים שבהם פשוט צריכים להיות עם התינוק בקושי שלו. לשדר לו שהוא לא לבד. חשוב לא להיבהל מבכי, מכיוון שבסך הכל בכי הוא בריא לתינוק".

עם זאת, לעיתים אפשר להפחית את הבכי מראש. "על ידי מענה לצרכים של התינוק לפי איך שהוא דורש אותם, אנחנו יכולים לצמצם את מספר הפעמים שבהן הוא יבכה", מייעצת כהן. "המענה הוא בכמה רמות – להיות קשוב, להאכיל, להחליף ולהחזיק הרבה על הידיים, לפני שהתינוק מבקש. ברגע שהצרכים נענים בצורה מלאה, הבכי מינורי יותר. פעמים רבות, בגלל שההורים עסוקים מאוד, הם מנסים לעשות כמה שפחות, ודוחים הכל עד שממש חייבים ואין ברירה. הרי בחודשים הראשונים, עד גיל ארבעה חודשים, אפשר די בקלות לשים את התינוק בצד. אך אז נוצר חסך – ולעיתים הוא זה שיוצר בכי. דרך המניעה היא להיות זמינים עבור התינוק. באופן זה אנחנו מונעים את הבכי".

גם כהן סבורה כי הרמת התינוק על הידיים היא דבר חשוב וטוב, וכי אין מה לחשוש בשלב זה מפינוק במשמעותו השלילית. "עצות מהסביבה בסגנון 'התעלמו מהבכי', 'אל תקפצו מייד', 'שילמד לחכות', 'הוא לא היחיד בעולם' – פוגעות בלב הקשר שלנו עם התינוק ומשבשות את האינסטינקט הטבעי שלנו לדעת מתי הוא שרוי במצוקה.

להרים הרבה על הידיים זה אכן פינוק, אבל הגישה הטוענת שפינוק הוא הרגל רע – שגויה. לפנק זה דבר טוב. ממש כמו שבעל מכין כוס תה לאשתו אף על פי שהיא אדם בוגר ויודעת להכין לעצמה. אין דבר יותר טוב מזה. הפרי של ה'פינוק' הזה, של ההיענות החומלת לצרכיו של התינוק חסר האונים, הוא מערכת יחסים בריאה שמובילה את התינוק לשאת אלינו עיניים, ונותנת לנו את הכוח להמשיך ולהוביל אותו לעבר השלב הבא בבגרותו".

 

להרגיע את הבכי

יש כמה דרכים להרגעת התינוק, ורצוי לשלב ביניהן. כהן מייעצת:

* הקשבה

כשבאים להרגיע תינוק, צריך לזכור שזה כמו ריקוד בשניים – אנחנו עושים צעד והתינוק עושה צעד. צריך להיות קשובים למה שקורה מהצד השני ולהגיב בהתאם, עד שמוצאים את הדבר שמרגיע את התינוק. זה דומה לדו שיח – אי אפשר להרגיע אדם על ידי נאום, צריך להקשיב למה שיש לו לומר.

* הנהגה

המוביל והמנהיג הוא ההורה, ואל תתנו לתינוק לנהל את המצב. ד"ר גורדון ניופלד, פסיכולוג התפתחותי, אומר כי הזדקקותו של התינוק מעמידה אותנו במקום הנכון במערכת היחסים בינינו לבינו. אנחנו נעניק, נטפל, נטפח, וכך נשמור שהתינוק יהיה מקושר ומכוון אלינו.

* רגיעה

כשאנחנו ניגשים לתינוק צריך לעשות זאת באופן שליו, ולהגיב אליו בצורה רגועה. לעיתים עדיף לתת לו לבכות עוד רגע במיטה ולהרים אותו רק לאחר שאנחנו רגועים ואסופים, במקום לזנק אליו מייד כשהוא בוכה ולהשרות אווירה של לחץ. התינוק מרגיש אם הידיים האוחזות בו לחוצות או רגועות, וזה משפיע עליו.

* מגע

השלב הראשון הוא להחזיק את התינוק על הידיים. כך אנחנו משדרים לו שהוא לא לבד. לרוב, זה הדבר הכי מועיל. וגם אם זה ייקח כמה דקות, לבסוף זה יעזור ויביא למצב של רגיעה. לעיתים אנחנו לא יודעים מה מציק לתינוק, אבל הוא מסרב להירגע. כשאנחנו מרימים אותו על הידיים ונמצאים איתו במצוקה שלו, אנחנו כבר מסייעים לו. לא כדאי להתייאש מההחזקה. לעיתים התינוק פשוט צריך מקום לפרוק את הזעם. גם אם התינוק זועם על ההתקרבות, מקשית את גבו ורומז שהוא לא רוצה להיות על הידיים, הוא עדיין צריך את המבוגר בסביבה.

* תנועה

תנועה, כמו החזקה, כמעט תמיד עוזרת. אבל חשוב להקפיד שהיא לא תהיה חדה או מהירה מדי, אלא רכה. התנועה המהירה אולי משתיקה מהר יותר, אבל היא עלולה לגרום לנזק. היא משתקת את התינוק אבל לא באמת מרגיעה, אלא מפחידה. לעיתים אנחנו רואים הורים שמניעים את התינוקות שלהם בצורות לא הגיוניות ולא טבעיות. עם זאת, נכון וטוב לעשות הליכות בחדר, נדנוד קטן בידיים, הנחת התינוק במנשא ויציאה לטיול – המונוטוניות עוזרת. לעיתים שינוי אווירה עוזר לתינוק להירגע. אפשר לצאת לחצר, לגינה או לטיול ברחוב, ועדיף שהתינוק יהיה במנשא כדי שירגיש קרוב אל ההורה.

* דיבור

כשאנחנו נושאים את התינוק על ידינו או שוכבים לצידו ומלטפים אותו ברוך, רצוי לדבר אליו ברוך ולומר לו בקול רגוע משפטים כגון: "הכל יהיה בסדר", "אין לך מה לדאוג", "אמא ואבא מטפלים בך ונמצאים איתך" וכדומה. צריך לומר את הדברים לאט, ולא מתוך מטרה שהבכי יסתיים מיד. גם שירה יכולה לעזור.

* עזרה

חשוב מאוד להיעזר באדם נוסף, מכיוון שקשה מאוד לטפל בתינוק לבד. צריך למצוא דמות נעימה ותומכת. מישהו שיוכל להחזיק את התינוק אם לאחד ההורים זה לא מצליח. זה יכול להיות בן זוג, סבא/ סבתא, אח/ אחות, חבר/ חברה שעליהם אתם סומכים. לעיתים עצם העברת התינוק לידיים אחרות עוזרת להרגיע, גם את התינוק וגם את ההורה שצריך מרחב נשימה.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 1f069ee9e277ce7f9c8 at 21:35:52