הילדים לא מפסיקים לריב? כך תתמודדו

"אימא, דחפת את עמליה בנדנדה שש פעמים ואותי רק חמש!", צעקה הילדה המנומשת והחמודה בגינה אל עבר אימה העייפה – ובאותו רגע נבט בי רעיון שיכול להפוך אותי למולטי מיליארדרית. אפליקציה שמודדת כל דבר בין אחים: נדנודים בנדנדה, דקות מול מסך, סמ"ק בכוס מיץ. הרי קנאה בין אחים שהופכת להתחשבנות אכזרית ועקובה מדם מוכרת בבתים רבים ולעיתים מגיעה למחוזות האבסורד, אז למה שלא נרוויח מזה? מדריכת ההורים מעיין אטיה חושבת אחרת וממליצה לעזוב את המדידות האובססיביות. "ילדים אמורים לריב!", היא אומרת נחרצות. "מריבות בין אחים הן דבר מצוין, הבעיה היא דווקא ההורים שצריכים ללמוד לתת לילדים להסתדר לבד. תחושת קיפוח היא דבר טבעי, השאלה היא איך מתמודדים איתה".

אז איך מתמודדים?
"צריך להעביר לילדים את המסר שאם הם רוצים משהו כמו שאחיהם קיבל – שיבקשו. לא בעצבים ובמריבה, אלא בצורה שקולה, ואז אפשר לגרום להם להסתכל על כך במובן הרחב – כמה קיבלת אתמול? ושלשום? להראות להם שהם לא מופלים לרעה".

בדרך כלל זה מגיע ישר לריב בין האחים.
"אז צריך לדרבן אותם שיגיעו אלינו לפני. אבל אם הם כבר רבים – לא נתערב. עדיף לתת להם לפתור את הבעיה בעצמם".

"קנאה בין אחים היא לא הסיבה היחידה למריבות" | צילום: shutterstock

גישתה של אטיה למריבות בין אחים מעבירה את הפוקוס משאלת ה"איך" לשאלה "האם בכלל". כלומר, האם בכלל תפקידנו כהורים להתערב? לפשר? להשכין שלום ושקט בבית? אטיה עונה על כל אלה בשלילה. בספר הילדים החדש שלה, "המגדל שלי נפל", היא מעבירה מסר לפיו צריך לתת לילד לתקן בעצמו את טעויותיו, וכך יש לעשות, לדבריה, גם בין אחים. "קנאה בין אחים היא לא הסיבה היחידה למריבות, אבל אחת הבולטות שבהן. ילדים יכולים לריב על המון דברים והמשותף לכולם הוא שהם עושים את זה בשביל תשומת הלב של ההורים", היא מנמקת. "זה יכול להיות בין שני אחים, שתי אחיות או אח ואחות – אין כאן חוקים. כבר ראיתי מצבים שבהם הריבים מנהלים את כל התקשורת במשפחה".

הפחד של ההורים הוא שהאח הגדול ינצל לרעה את כוחו מול האח הקטן?
"לא בהכרח. יש כאן מאבק כוחות שבו הצד הדומיננטי מנווט את המצב לטובתו – אבל זה לא תמיד הגדול,  למרות התפיסה שהקטן הוא המסכן והגדול הוא האשם. זו אחת הסיבות שאני ממליצה לא להתערב – הנטייה שלנו לא תמיד תהיה נכונה והוגנת. אנחנו לא יודעים מה קרה לפני ולא רוצים להגיע למצב של בית משפט".

אטיה טוענת שמריבות בין אחים יכולות להיות דווקא דבר חיובי. "לריב יש קונוטציה שלילית, אבל זו אפשרות ללמוד הרבה דברים. זהו סוג של תקשורת ושיעור בהתמודדות עם תסכולים, פתרון קונפליקטים, ויתור, התמודדות והתנסות בלעמוד על שלך מול מישהו אחר. טוב שהילדים ילמדו לריב, זה משהו שצריך לדעת לעשות והלמידה הזאת תשמש אותם בהמשך החיים".

איך זה עובד?
"ניקח סיטואציה לדוגמה – האח הגדול עסוק בהדבקת מדבקות והקטן מקמט לו את העבודה. במקרה כזה מומלץ לא להתערב ולתת לגדול להסביר לקטן את התחושה שלו לאור מה שקרה, להסביר איך הוא מרגיש ולעורר את ההזדהות של הקטן. לתת לו להבין שאם היו מקמטים לו את העבודה, זה היה מכאיב לו גם. הבוגר אולי יתאכזב מזה שהעבודה שלו התקמטה אבל הוא ירגיש סיפוק מכך שהייתה לו הזדמנות להסביר וללמד משהו. הקטן יבין את התוצאה של מעשיו. כל אלה היו נמנעים אם ההורה היה מתערב מיד ולא מאפשר למידה".

מתי בכל זאת נתערב?
"כשזה מגיע לאלימות. אז אנחנו נפסיק אותה ונעשה סדר. אבל נעשה זאת בלי לנקוט צד, מי צודק ומי עשה מה. נגיד משפטים כמו 'אצלנו בבית אין אלימות', ונגיד לילדים שאם הם רוצים את העזרה שלנו לפתור את הריב – אנחנו שם בשבילם. בדרך כלל כשכל אחד מהילדים מסביר את הצד שלו, הבעיה כבר נפתרת מעצמה".