פיטורי מנהלת בית הספר הפכו אותה לחיה פוליטית. עכשיו היא בדרך להיות ראשת עיר

ליזי דלריצה | צילום: עמית אחאבן
ליזי דלריצה | צילום: עמית אחאבן

בקרוב תהפוך ליזי דלריצה לראשת העיר השביעית בישראל. נכון לעכשיו יש בישראל 257 מועצות מקומיות ורק 15 מהן מונהגות על ידי נשים, כך היא מתכננת לשנות את המצב

88 שיתופים | 132 צפיות

שולחן העבודה בלשכה של ליזי דלריצה, ראשת מועצת גני תקווה, הוא גדול ושקוף. "אי אפשר להעביר לי שום דבר מתחת לשולחן" היא צוחקת, ומצביעה על תמונה של שלוש בנותיה הניצבת על השולחן. "אני לא רוצה שהן יתביישו בי. ככה גם כשנכנסים אליי, יודעים שבמשרד שלי לא מדברים בשפה לא יפה".

זה באמת יעיל נגד אנשים שבאים אלייך בבקשות לקומבינות ולביטול דו"חות?
"אומרים לי 'אם את רוצה את יכולה', בודקים גבולות, מנסים לבטל קנסות, דו"חות על עבירות בניה, אבל אין סיכוי אצלי. אומרים לי שאני יותר מדי ישרה, אבל אין דבר כזה. אם אני מתבקשת לעשות משהו שאסור שיידעו – זה לא יעבור אותי. יש יועצת משפטית, ואני אשים הכל על השולחן ואעלה לדיון, כי יש גבולות שאפשר לבדוק, אבל לא אעשה דבר בלי להציף אותו. צריך לדעת מתי קשרים של שיתוף פעולה הם לגיטימיים ומתי לא. הסיפור של השופטת לשעבר אתי כרייף הוא נורא בעיניי, למשל. היא חושבת שקומבינות זה לגיטימי ודבר של מה בכך. זו הזיה וזה עוד בא מפיה של מי שהייתה שופטת. מה נסגר? לאן הגענו?".

"הסיפור של השופטת לשעבר אתי כרייף הוא נורא בעיניי. היא חושבת שקומבינות זה לגיטימי ודבר של מה בכך. לאן הגענו?"

 

בחודשים הקרובים דלריצה, 56, תהיה לאישה הראשונה שתהפוך במהלך הקדנציה שלה מראשת מועצה לראשת עיר, כאשר גני תקווה תוכרז כעיר ואם בישראל. בכך היא תהיה האישה השביעית בישראל שמכהנת כראשת עירייה. ההחלטה לשנות את הגדרתה של גני תקווה היא ברורה מאליה, מבחינתה. "זה כמו שתשאלי מישהי מבוגרת אם בא לה להתבגר", היא מסבירה. "המדינה קבעה כי רשות עם 20 אלף תושבים נחשבת לעיר, ואנחנו כבר 24 אלף תושבים. ההצהרה הפורמלית היא אמירה שמבהירה שלא מדובר יותר בכפר קטן במרכז הארץ. מה שישתנה זה לא שנקבל משכורת יותר גבוהה או יותר תקנים, אלא המעמד שלנו מול הרשויות ומשרדי הממשלה. כשמדובר בעיר חלוקת המשאבים שונה. ישנם מדדים שבודקים רק עיריות, כי הם מיועדים רק לערים, וזה יכול לכלול אותנו בתכניות תחבורה ושיפור תשתיות".

ליזי דלריצה ויאיר לפיד. הראשון לברך | צילום: באדיבות המצולמת
ליזי דלריצה ויאיר לפיד. הראשון לברך | צילום: באדיבות המצולמת

"אני טובה בעשייה ולא במלחמות"

דלריצה עשתה דרך מקצועית מרשימה עד שהגיעה לכס ראשת העיר. היא ילידת גבעתיים, בת לאב רואה חשבון ואם שהוכשרה כאחות וניהלה את משק הבית. בצה"ל היא שירתה כפקידת מבצעים בחיל האויר, ובמקביל שקדה על קבלת תעודת ייעוץ מס. בהמשך היא למדה חשבונאות וכלכלה במכללה למנהל, ומדעי החברה עם התמחות בניהול באוניברסיטה הפתוחה, ויש לה MBA במנהל עסקים בקריה האקדמית קריית אונו. לימים השלימה קורס דירקטורים בחברות ציבוריות ופרטיות, וקורס גישור, שניהם מטעם השלטון המקומי.

בתחילת דרכה היא עבדה במשרד של אביה, ובגיל 24 נישאה לקובי, איש סיוע טכני בחברת הייטק, ועברה בעקבותיו לגני תקווה. "גרנו בצריף קטן וחמוד ואני התחלתי לקטר. לא היו כיכרות, הכל היה חשוך, מפחיד ולא נעים", היא נזכרת. באותה השנה היא ילדה תאומות, כיום בנות 32. אחר כך נולדה בת נוספת, כיום סטודנטית לרפואה. התחנה המקצועית הבאה שלה היתה כחשבת בחברת רדלן, שנמכרה לחברת מרוול, ואחר כך כמנהלת כספים בקידארו, שנמכרה למיקרוסופט. היא המשיכה משם לתפקיד בחברת וורקליט, שנמכרה לחברת IBM. "עשיתי אקזיט", היא מסכמת. "אמנם לא נהייתי מיליארדרית, אבל קיבלתי סכומים יפים, מענק וגם מניות ששוות כסף".

איך נדבקת בחיידק הפוליטי?
"הניצנים הראשונים צצו כשהגיע זמנן של הבנות ללכת לגן. חיפשתי גן מתאים בישוב ולא מצאתי. באותה התקופה היה לי קשה להתחבר למקום, והוותיקים נעלבו כשאמרתי שהוא מרגיש לי כמו מעברה. לא הבנתי את האיכויות שאני רואה היום. נכנסתי לוועד כשהן נכנסו למערכת הגנים והמעורבות המשיכה כשהן עלו לכיתה א'. שם, היה ברור לי שמנהלת בית הספר אינה מתאימה. היה כשל טכני שלא אפשר לפטר אותה, בגלל ענייני שימוע, ויחד עם קבוצת הורים פעילים הקמנו מטה פעולה: יצאנו להפגנות, נפגשנו עם כל מי שהיה לו קשר והשפעה, והצלחנו. היא עזבה את בית הספר. זה היה אירוע מכונן. הבנתי שאני יכולה להוביל מהלכים ולהשפיע".

>> ח"כ שרן השכל: "למה המדינה מתערבת לי מתי לשאוב ביציות?"

בעקבות המהלך המוצלח של דלריצה הציע לה ראש המועצה דאז, אבישי לוין, לשמש כחברת מועצה. היא הסכימה "עשיתי את זה בהתנדבות מלאה. עוד לא הבנתי מה זה רשות מקומית, מועצה. בתחילת הדרך למדתי כל מיני דברים מגוגל. הפשלתי שרוולים, הקמנו את תיאטרון 'מרכז במה' ואז ייסדנו את מרכז הספורט לידר, עד שההתנדבות תפסה מקום גדול יותר ויותר בחיי, והפכה להיות משרה מלאה". אחרי עשור של פעילות כחברת מועצה היא התמנתה לתפקיד סגניתו של לוין, אותו מילאה במשך חמש שנים, עדיין בהתנדבות. לקראת הבחירות של 2013, אחרי 20 שנה בתפקיד, הוא הודיע שלא ירוץ יותר, והיא החליטה לקפוץ למים העמוקים.

היתה התלבטות?
"כן. נלחצתי. אמרתי לעצמי שאני מאוהבת ביישוב הזה, שאני כבר מעורבת בעשיה רבה, אבל מה לי ולפוליטיקה? לעלות על במות ולשאת נאומים, זה לא אני. התייעצתי עם האחיות שלי ועם חברות טובות, היה חשוב לי לשמוע את דעתן. התגובות היו שאני יכולה לעשות את התפקיד מעולה מבחינת הכישורים, אבל שאני רגישה מדי ויהיה לי קשה, ובאותה נשימה הן ציינו שהתדמית של אנשי ציבור היא לא משהו, מה שנכון. אבל דווקא בבית שלי, בעלי והבנות שכנעו אותי ללכת על זה והחלטתי לרוץ".

"אחרי שנים כמספר 2 במועצה, המשמעות של להיות מספר 1 היתה להתחיל לשאול את השאלות הקשות, לקבל את ההחלטות הנכונות ולהישאר ישרה בעולם שלגיטימי להיות מושחת בו"


צריך הרבה כסף לקמפיין?

"קמפיין לא עולה הרבה כסף אם את זוכה, כי את מקבלת חזרה את התקציב. יאיר לפיד נתן לי את ברכת הדרך הראשונה, ועד היום הוא איש שאני מאוד מעריכה כי הוא אדם של יושרה. הוא רואה את טובת המדינה על פני טובתו האישית. כדי לנצח את הבחירות יצרתי חיבור בין שתי מפלגות ורצתי במימון העבודה ויש עתיד שתמכו בי. התמודדתי מול שני גברים וניצחתי. הייתי צריכה לפחות 40% אחוז מהקולות כדי לא להגיע לסיבוב שני, וקיבלתי 44%. הייתי האישה הרביעית בישראל שנבחרה לראש רשות. יש במועצה שלי 12 חברים. שישה חברי המועצה התחלקו בין שלושה מיש עתיד ושלושה מהעבודה. ויש עוד ארבעה בקואליציה. בבחירות ב-2018 התמודד מולי רק אדם אחד. זכיתי ב-64 אחוז מהקולות והיום הוא חבר מועצה באופוזיציה. הרוב איתי, ואני יודעת להסתכל על חצי הכוס המלאה, זה מה שמוביל אותי. אני מזקקת כל משבר למקום חיובי. אני טובה בעשייה ולא במלחמות".

תני לי דוגמה למשבר כזה.
"היו כמה כאלה בתחילת הדרך. עד המינוי, הייתי תמיד מספר 2. גם כסמנכ"לית כספים הייתי כפופה למנכ"ל, וגם במועצה כסגנית. אז נכון שקיבלתי החלטות והבאתי רעיונות יצירתיים, ומסביב החמיאו תמיד שאני חכמה ומבריקה, אבל ההחלטה, בסוף, הייתה של מישהו אחר. אחרי שנים כמספר 2 במועצה בהתנדבות, המשמעות של להיות מספר 1 הייתה להתחיל לשאול את השאלות הכי קשות, לקבל את ההחלטות הנכונות ולהישאר ישרה בעולם שלצערי, זה לגיטימי להיות מושחת בו. בשנה הראשונה היה לי קשה לעשות הפרדה בין ליזי האדם לליזי ראשת המועצה. היו רגעים שאמרתי לעצמי עד כמה התפקיד קשה וכפוי טובה. הביקורת מסביב הכבידה, כולם רוצים הכול ומיד, מאשימים אותך בתשתיות של העולם, עד שהבנתי שגם את משה ודוד ודבורה היו מאשימים, אבל מעכשיו אני הכתובת. לשמחתי, עשיתי תהליך מהיר עם עצמי. עברתי גדילה והתפתחות ונהייתי עמוקה וחדה".

ליזי דלריצה ובנותיה. "אני לא רוצה שיתביישו בי" | צילום: באדיבות המצולמת
ליזי דלריצה ובנותיה. "אני לא רוצה שיתביישו בי" | צילום: באדיבות המצולמת

חוץ מגבר אחד, הנשים הן דמויות המפתח

דלריצה משמשת כיו"ר פורום 15 ראשות המועצות המקומיות בישראל. "לפני שמונה שנים היינו ארבע, אז היום זה הרבה יחסית, אבל זה עדיין מעט מדי מתוך 257 מועצות. אני רואה חשיבות במנהיגות נשית, ולקחתי על עצמי לקדם נשים שרוצות לרוץ לרשויות מקומיות. הצפי הנכון הוא 50 אחוז, אבל זה קשה להשגה בישובים חרדים וערבים, אז נסתפק ב-30-40 אחוז, זה יכול להיות מספר ריאלי". בנוסף לכך היא משמשת כסגנית יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, וכיו"רית הוועדה לקשרי החוץ והוועדה לקידום נשים בשלטון המקומי מטעם משרד הפנים.

איך את מסבירה את מיעוט הנשים בזירה שלך?
"זה תפקיד שצריך בשבילו חוסן נפשי גדול, ואת צריכה לרצות את זה על הראש שלך. הרבה נשים בוחרות באיזורי הנוחות שלהן גם בגלל גידול הילדים, גם בגלל שאופי האישה הוא לבחור פחות מקומות של מלחמות וריב, וגם בגלל שהן יותר יעילות ומדויקות בעשיה. פוליטיקה היא אכזרית. זה מטבחון, ומי שלא אוהב את הריח שלא ייכנס מראש. יש גם הרבה גברים שלא רוצים. באופן טבעי אני מעסיקה הרבה נשים. אני לא עושה אפליה מתקנת. יש פה ניהול משותף מתוך שוויון והבנה שיחד עושים טוב יותר. יש מנכ"לית, גזברית, עוזרת אישית, מנהלת רווחה, מנהלת קידום הנוער בבתי הספר. חוץ מגבר אחד, הנשים אצלנו הן דמויות המפתח".

כשהיא מתבקשת למנות את הישגיה הבולטים בתפקיד, היא לוקחת נשימה עמוקה. "כשנכנסתי למועצה היו ביישוב 14 אלף תושבים, כיום יש 24 אלף. תאוצת הפיתוח הצריכה הערכות חדשה, ואני הבאתי תוכניות סביבתיות שהיו חדשניות בתחום תשתיות הניקוז, ושיפרו את אפשרויות התעסוקה והיצע מוסדות החינוך". ביוזמתה נפתחו תיכון, חטיבת ביניים ושני בתי ספר יסודיים, ובקרוב ייפתח מוסד חינוך שלישי, לדבריה, מתוך צורך שהיא זיהתה בשטח למרכז מגיל לידה עד חמש. היא גאה בהקמת מגרש הכדורגל, כמו גם בספרייה ומרכז לימוד בן שלוש קומות לילדים ולמבוגרים. אלה זיכו את המועצה בפרס החינוך המחוזי, ובימים אלה היא מתמודדת על הפרס הארצי.

כיום, היא מגלה, מרבית התושבים נוסעים לעבוד מחוץ ליישוב, אך היא מקווה לשנות את התמונה, בין היתר באמצעות הקמת מרחבי עבודה משותפים שיקראו Qbix. "מרבית תושבי היישוב הם צעירים, הורים לילדים, כך שהאתגרים הבאים שלי הם בתחום התעסוקה והכלכלה, כמו גם התחבורה. אני עובדת על פיתוח הגוש הצפוני אצלנו עם שכונה שאפשר יהיה לגור בה ולעבוד בה וללכת בבטחה ברגל. 3,000 תושבים הם מבוגרים. בקורונה היו לנו יותר מתנדבים מאשר כאלה שזקוקים לעזרה. חשוב לי לקיים קהילה סביב נתינה".

>> עם קצת עזרה מאסא כשר: הנשים מאחורי הנאום של זלנסקי מדברות

מה מנחה אותך בעבודה?
"להיות צנועה, נדיבה וטובה. ככה חינכתי גם את בנותיי. מגיל 3 הלכנו לחלק חבילות למי שצריך או לפנק ילדה חולה. היינו קונות וגם אוספות תרומות. אני תמיד מתקתקת דברים, וגם כשהכל סבבה, אני לא רגועה וחושבת מה הדבר הבא. אבל אני אומרת לעצמי איזה כיף לך, את קמה לעבודה בשמחה".

איך נראה הזמן הפנוי שלך?
"אני קמה בשש בבוקר ומקדישה שעה לספורט. פעמיים בשבוע יוגה, פעמיים אימון פונקציונלי ופעמיים ריצה. אחרי העבודה אני נוסעת לבקר את הבנות והנכדים. אני מאוהבת בשני הזאטוטים שהפכו אותי לסבתא. אני מגיעה אליהם כמו פייה, עם אוכל ועם כרטיסים להצגה, שולחת אותם לבלות ועושה בייביסיטינג".

מה הלאה? תתמודדי בפעם השלישית?
"אם הבחירות היו מחר הייתי אומרת כן, אבל יש עוד שנתיים ואני חושבת שארוץ לעוד קדנציה והיא תהיה אחרונה. אני לא יודעת אם ארוץ לכנסת, עוד חזון למועד, אבל אני יודעת שארצה להיות תמיד בשולחנות של מקבלי ההחלטות ושנושאי חינוך וכלכלה מעניינים אותי. מאוד".