סיפור מקומי

לינוי אשרם: "אין לי כמעט חיי חברה, גם לא חבר. זה יכול להסיט את המחשבה"

| מאת: דליה בן ארי

ניצן גורן רוצה לעשות לתחום הרכיבה המקצועית על סוסים את מה שלינוי אשרם עשתה להתעמלות האמנותית. הפגשנו בין שתי התקוות האולימפיות הבאות של ישראל וגילינו שתי נערות שמסרבות להישבר, גם כשכל הגוף כואב וגם ברגעי הבדידות הקשים. הכל כדי להגשים את החלום - לשיר את התקווה על הפודיום במקום הראשון

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2018/10/sizes/111r_H_wo_680_382.jpg
לינוי אשרם וניצן גורן | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

 

בשיתוף DKNY

לינוי אשרם בת ה-19 מראשון לציון וניצן גורן בת ה-20 מרחובות חולקות הרבה במשותף. הן מגיעות מערים שכנות, יש ביניהן הפרש של שנה, לשתיהן משמעת עצמית מטורפת ורעב בעיניים וגם המטרה זהה – לייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו שתתקיים בעוד קצת פחות משנתיים בינתיים הן מקדישות כל רגע בחייהן לעיסוק שלהן – אשרם להתעמלות אומנותית, וגורן לרכיבה על סוסים.

גורן: את האהבה שלי לתחום קיבלתי מאבא שלי, טל גורן, שהיה אלוף ישראל ברכיבה והיום הוא מאמן מאוד נחשב – וגם המאמן הפרטי שלי. קיבלתי את הסוס הראשון שלי בגיל 8 והתחלתי להתחרות בגיל 11. מגיל 15 אני נוסעת להתאמן ולהתחרות בהולנד כי תחום הרכיבה מאוד מפותח שם ובקרוב אעבור לחיות שם בשביל לפתח קריירה בינלאומית. מתי הבנת את שהתעמלות אומנותית זה העניין שלך בחיים?
אשרם: "כשהייתי ילדה התחלתי ללכת לחוג התעמלות ליד הבית וכנראה שהצלחתי להרשים כי החליטו לשלוח אותי להתאמן בקבוצה מקצועית – הפועל ראשון לציון. בגיל 13 כבר התחלתי לנסוע לתחרויות בחו"ל. נסעתי בממוצע שבע פעמים בשנה, היום אני נוסעת עשר פעמים בשנה, ולפעמים יוצא שאני טסה פעמיים בחודש".

לינוי אשרם וניצן גורן | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

לינוי אשרם וניצן גורן | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

עוד כתבות מעניינות
לירז צ'רכי מחפשת את רמלה גם בפריז או בהוליווד
יעל שלביה חושבת על בני עקיבא גם באודישן בפריז
עדן פינס לא סולחת לילדים שהחרימו אותה 

קבוצת תמיכה

הדרך למדליה רצופה אימונים, תחרויות ועומס רב – פיזית ונפשית. ללא תמיכה מהבית, המסע הזה הוא בגדר הבלתי אפשרי. "אני מתאמנת פעמיים ביום, כולל בשישי ובשבת –  פעם אחת בבוקר בתל אביב ופעם שנייה אחר הצוהריים בראשון לציון, ליד הבית, שם אני מתאמנת מאז שהייתי ילדה".

גורן: יש לזה משמעות עבורך?
אשרם: "ראשון לציון זה קודם כל בית הוריי, הבית שבו גדלתי ושבו אני גרה עד היום. החדר שלי הוא סוג של מפלט עבורי כשאני זקוקה לשקט ולזמן לבד".

גורן: רחובות בשבילי היא בעיקר העיר שאליה אני באה לישון לאורך השנים. מאז גיל 11 לא באמת חייתי בעיר, חוץ מאשר בימים שהלכתי לבית הספר. למדתי בבית ספר דמוקרטי שהעניק לתלמידים את אותו חינוך כמו שקיבלתי בבית – ערכים של עצמאות, אחריות ובחירה אישית. גם את עשית בחירה בחיים, אבל את לא מרגישה שאת נשחקת לפעמים?
אשרם: "לפעמים אין רצון, או שאין כוח. אבל מרגע שהאימון מסתיים אני אומרת לעצמי איזה כיף שהתעליתי ועשיתי את זה. לפעמים אנשים שואלים אותי אם אני מרגישה שזאת הקרבה גדולה מדי, אבל אני לא מרגישה ככה. עשיתי בחירה ואני שלמה איתה".

גורן: יש לך מספיק תמיכה נפשית בבית?
אשרם: "המשפחה שלי הכי מעורבת בחיים שלי. הם יודעים מה עובר עלי ומה אני עושה בכל רגע. הם תמיד שם בשבילי –  גם ברגעי משבר וגם בתחרויות חשובות. להורים שלי היה מאוד קשה בתחילת הדרך, אימא שלי עובדת בגן ואבא שלי הוא רב נגד בצה"ל. אבא שלי נהג להחזיר אותי מהאימונים מדי ערב, וכשהייתי קטנה יותר גם סבא וסבתא עזרו. בלי ההירתמות של המשפחה זה לא היה אפשרי. התמיכה הנפשית שלהם מאוד חשובה, וללא ספק היא חלק מההצלחה שלי".

גורן: גם המשפחה שלי התגייסה למעני לאורך השנים, גם כלכלית. ענף הספורט שאני עוסקת בו הוא מאוד יקר. להטיס סוס לחו"ל עולה כמו שלושה כרטיסים של בן אדם, ויש עוד הרבה הוצאות אחרות. כשאני לא בצבא ויש לי זמן חופשי אני עובדת במסעדה, אבל אין סיכוי שהייתי יכולה לעשות את זה בלי תמיכה של ההורים. הם מקריבים הרבה, למשל מוותרים על חופשות כדי להשקיע בי במקום. איך את מסתדרת?
אשרם: "מי שנמצאת בטופ יכולה להסתדר כלכלית. היום יש לי ספונסרית, אני מקבלת גם כסף על זכיות ויש תמיכה מהוועד האולימפי לקראת התחרויות. אבל לא תמיד זה היה ככה. כשהייתי ילדה ההורים שלי מימנו הכול. כל בגד, למשל, עולה כ־1,500 יורו. גם היום ההורים שלי נאלצים לעשות ויתורים. הם טסים בעיקר בעקבות התחרויות שלי, וגם אז רק לתחרויות החשובות".

לינוי אשרם | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

"מי שנמצאת בטופ יכולה להסתדר כלכלית", לינוי אשרם | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

 

לחץ, תנו לו לצאת

גם אשרם וגם גורן מתמודדות עם רף ציפיות גבוה והמון לחצים. יש לכך מחיר, אבל זה גם משהו שצריך לדעת להתמודד איתו. "באליפות העולם האחרונה הייתי קצת בלחץ וזה גרם לי קצת לפקשש״, אומרת אשרם. ״אבל כשזה קורה אני יודעת להתעלות על עצמי, לנשום עמוק, להתעודד ולהגיד 'את מסוגלת'. גם המאמנות שלי מאוד תומכות ויודעות להרגיע ולעודד ברגעים החשובים".

גורן: הרגשת פעם שבא לך לפרוש?
אשרם: "לפעמים נכנס איזה ג'וק לראש מרוב עומס וציפיות, והייתה פעם אחת שחשבתי לפרוש. אני אפילו לא זוכרת למה, אבל שבועיים אחרי זה חזרתי לעצמי. גם פציעות הן לא דבר שקל להתמודד איתו".

גורן: גם אני עברתי משברים – אם כשהסוס שלי, שהיה לי אליו קשר רגשי מאוד חזק, נפצע, ואם כשאני נפצעתי. הייתי מושבתת במשך שמונה חודשים בגלל פריצת דיסק והקריירה שלי הייתה בסכנה גדולה. זה היה מפחיד אבל לא הרמתי ידיים כי האהבה לסוסים היא מעל לכול. איך זה אצלך? יש מקום לדברים אחרים? נגיד לחיי חברה?אשרם: "אין לי כמעט חיי חברה, לעיתים נדירות אני יוצאת לסרט או לבית קפה. הקשרים החברתיים שלי הם עם מתעמלות מהתחום, אבל המפגשים מתקיימים במהלך האימונים או כשאנחנו נוסעות לתחרויות. איתן הכי קל לי, כי החיים שלנו דומים".

גורן: מה עם חבר? לי עדיין לא היה, אולי בהולנד אכיר איזה רוכב.
אשרם: "גם לי לא היה עדיין חבר. אני לא חושבת על זה. חבר דורש השקעה ויכול להסיט את המחשבה. אני חייבת להיות כל הזמן בפוקוס".

לינוי אשרם וניצן גורן | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

לינוי אשרם וניצן גורן | צילום: מיכאל טופיול, סטיילינג: אלין זידקוב כהן

 

המפגש בין לינוי אשרם לניצן גורן הוא חלק מפרויקט מיוחד בשיתוף DKNY ועמותת "לשנות חיים" התומכת בפיתוח כישרונות צעירים מועטי יכולת. לכבוד השקת הבושם החדש STORIES מבית DKNY הפגשנו בין בין נשים צעירות ומוכשרות- כאלה שכבר פרצו לתודעה הציבורית עם כאלה שעדיין מפלסות את הדרך להצלחה ושמענו מה הפך אותן למי שהן היום

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 12:04:45