להרגיש חופשיים בזוגיות

| מאת: כנרת טל מאיר M.A. |

כנרת טל מאיר | צלם: א.ס.א.פ קריאייטיב | shutterstock

אחרי האהבה הגדולה, החתונה המרגשת והילדים המקסימים, רבים מתחילים להרגיש כלואים ומשועבדים לזוגיות, לטיפול במשפחה – ובכלל לחיים. איך משנים את המצב בלי לברוח ולפרק את החבילה?

צלם: א.ס.א.פ קריאייטיב | f9photos, shutterstock

דבר ראשון שצריך לזכור שהוא כל מה שגורם לנו להרגיש כלואים ניתן לשנות. קודם כל יש לשנות את התפישות, ואחר-כך יש לשנות את המעשים.

פרק ראשון: חירות

הנה הגשמנו את החלום – עזבנו את בית הורינו, חיינו קצת לבד וטיילנו בחו"ל. אחר כך הרווקות נמאסה עלינו, מצאנו את בחיר ליבנו והתחתנו.

בתחילת חיי הנישואין אנו מרגישים בני חורין – חופשים לעשות את כל אותם הדברים שחלמנו עליהם והיו מיועדים עד אז רק ל"גדולים": לקנות בית, להביא ילדים לעולם, לרהט את הסלון ועוד. בין אם התחתנו בגיל 22, ובין אם בגיל ++30, יש משהו בתחילת חיי הנישואין שגורם לנו לתחושה של חופש – חופש מההורים, חופש מהרווקות שכבר העיקה עלינו, חופש מהפחד "שלא נמצא מישהו" ו"שנישאר לבד", וחופש לאהוב בלי לחשוש שיעזבו אותנו.

פרק שני: איך הפכנו לעבדים?

אלא שמהר מאד החופש נגמר. אנו מתחילים להרגיש עבדים של הזוגיות שלנו ושל כל מה שהיא "דורשת" מאיתנו. כל מה שחלמנו עליו בשלב הרומנטי, הופך לחובה, שאם לא נגשים, ומהר, נחשב לחריגים, ללוזרים: הילדים, הבית החדש, שחייבים לקנות "כי הגיע הזמן", הקריירה שצריך לפתח "כי זה הגיל" – יחד עם אלה מופיעות התנהגויות ש"צריך לעשות" כאנשים נשואים וכהורים, ומטלות שאינן מסתיימות לעולם.

לאט-לאט הולכת הזוגיות וגוועת. ובאמת – כמה כוח יכול להישאר בנו לזוגיות, כשצריך לקום לילדים בלילה, להתעורר בבוקר לעבודה ולהיראות 'טיפ-טופ', לבדוק את חשבון הבנק כדי לוודא שגמרנו את החודש וששילמנו את המשכנתא, ולהתווכח אם כן או לא צריך לקנות עכשיו סלון חדש, ואם כן או לא נכון לתת לילדים להישאר ערים אחרי השעה 20:00.

חוץ מזה, כמה חשק יכול להישאר לזוגיות אם כל מה שהיה כיף, מגניב, מלהיט ומענג לפני הנישואין, נתפס עתה כ"ילדותי", "לא ראוי" או "מיותר".

כשהצעיר בילדים מגיע לגיל 5 בערך ואנחנו נשואים כבר 10 שנים, אנו מתחילים לתהות לאן נעלמה האהבה, ולאן נעלמו בעצם החיים. חלקנו יסחבו את התהייה הזו עד שהילדים יגיעו לצבא או יתחתנו, חלקנו יתעלמו ממנה וימשיכו בחייהם תוך השלמה עם המצב והבנה ש"אלה החיים", ואחרים יישברו. המשבר יוביל לגירושין, הגירושין – לשברון לב עבור הילדים של כך רצינו, למכירת הבית שכל כך התאמצנו לקנות, ולמשבר בקריירה, שכל כך השקענו בה.

 


עם הזמן, הטיפול בילדים ובבית והלחץ מסביב, הזוגיות גוועת. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב | wavebreakmedia, shutterstock

פרק שלישי: חירות מחודשת

חלק מבני הזוג שמעזים לתהות בקול רם, מגיעים בסופו של דבר לחדר האימון והייעוץ הזוגי. כאשר אני פוגשת אותם הם מבקשים לדעת איך מוציאים את הזוגיות מן העבדות שנקלעה לתוכה לחירות מחודשת?

הפתרון שאציע כאן יכול להתאים למי שנמצא עדין בשלב החירות הרומנטית, אך גם למי שנמצא בשלב התהיות ולפני ההחלטה להיפרד. חלק מן ההצעות יראו לחלקכם דרסטיות. הן אינן מתאימות לכל אחד. למשל, הן לא מתאימות לאלה, שהאגו, ו"מה שחושבים" עליהם חשובים להם יותר מהחיים עצמם.

ראשית – אל תקפצו מעל הפופיק (פתרון לאמיצים בלבד):
* אל תקנו בית שתהיו עבדים של התשלומים עליו.

* אל תביאו יותר ילדים מכפי שתוכלו לגדל בשלווה, באהבה, מתוך פניות רגשית ויכולת כלכלית. רוב האנשים חושבים שלהביא ילדים זה צורך רגשי. איך אפשר לומר למישהו להביא פחות ילדים מכפי שהוא "מרגיש" שהוא רוצה? בעיניי, תפיסת ההורות, ובמיוחד כמות הילדים, מהווה לעיתים קרובות מדי סמל סטטוס והשתקפות של תפיסות חברתיות, ממש כמו המותגים שאתם לובשים והמקום בו בחרתם לגור.

אם אתם עדין בשלב טרום הילדים – חישבו גם עליהם. שאלו את עצמכם אם אתם באמת רוצים להביא לעולם ילדים שיחוו את הוריהם כעבדים. ואם אתם כבר אחרי – בחרו מקום מגורים שיאפשר לכם לגדל את ילדכם בשמחה, בחדווה ובאהבה. ייתכן שהמקום הזה יהיה פחות "נחשב" בעיני החברים שלכם, ייתכן שהוא יהיה פחות "יוקרתי", אבל אם הוא יאפשר לכם להיות הורים שלווים יותר – כנראה שהוא עדיף.

שנית – שימו את החיים במרכז
רוב האנשים שמים את העבודה במרכז. אחר כך את העייפות, ורק בסופו של דבר את החיים. העבודה, שאמורה לשרת אתכם ולאפשר לכם חירות – הופכת אתכם בסופו של דבר לעבדים. אתם עובדים יותר מדי, לעיתים בעבודות שאינכם אוהבים, מגיעים הביתה עייפים מדי ושוכחים לעשות את מה שאתם הכי אוהבים.

אני מציעה להחליף את הסדר: במקום שהעבודה תהיה מרכז חייכם – היו אתם מרכז חייכם. השתדלו לבחור בעבודה שאתם אוהבים – לאורך זמן זה יוכיח את עצמו יותר מעבודה שרק מכניסה כסף או מקנה לכם סטטוס או נוחות. אנשים מתעייפים פחות כאשר הם עושים דברים שהם אוהבים, ואילו נשחקים מהר כאשר הם עושים דברים שאינם אוהבים.

במקביל, בין אם אתם עובדים בעבודה מספקת ובין אם בעבודה שוחקת, הטעינו את עצמכם באנרגיות כאשר אתם חוזרים הביתה. ניתן לעשות זאת באינסוף צורות, שאותן אני מלמדת בפגישות שלי עם אנשים.

שלישית – היזכרו בזוגיות שלכם
הקפידו על זמן פנוי למפגשים רומנטיים זה עם זו. מפגשים כאלה לא יקרו "מעצמם". אם לא תתכננו – הרומנטיקה פשוט תיעלם ותשקע בכורסת הטלוויזיה המהודרת. אין לכם מושג מה מפגש רומנטי פעם בשבוע יכול לעשות לזוגיות.

לכל אוהדי הספונטניות אני רוצה להזכיר, שגם לפני הנישואים תוכננו המפגשים הרומנטיים שלכם בקפידה – גם אז קבעתם פגישות, התלבשתם יפה, התבשמתם, התאפרתם והקפדתם להיות במיטבכם. כל מה שצריך הוא לעשות בדיוק את אותו דבר גם עתה.

אל תיקחו את אהבתו של בן הזוג כמובנת מאליה – חזרו ותנו לעצמכם להיות מחוזרים. רמיזות מיניות וסימנים של תשוקה ניתן לבטא בכל מיני צורות – אל תוותרו עליהם, כי הם טעם החיים. אל תיקחו את עצמכם כמובן מאליו – מראה, גזרה, ריח טוב ולבוש אסתטי יגרמו קודם כל לכם להרגיש טוב עם עצמכם, וכמובן יעשו טוב גם לבן הזוג.

רביעית – היזכרו בעצמכם
הקפידו על זמן פנוי עבור עצמכם ועם אנשים אחרים, מלבד בן הזוג. אתם פוגשים זה את זו מדי בוקר וערב, אתם ישנים יחד ומבלים את השבתות יחד – אך בפועל אתם מרגישים לבד. אני מציעה להפוך את המפגשים המשותפים לתדירים פחות אך משמעותיים יותר.

אני מוצאת שיש חשיבות רבה לקיום העצמי שלנו בתוך הזוגיות. ההתערבבות הרומנטית המאפיינת את תחילת הקשר גורמת לוויתור על חלקים חשובים מאיתנו, בהמשכו. גם אם אתם אוהבים דברים דומים וגם אם אתם נהנים לעשות דברים יחד, אין ספק שיש דברים אחרים שאתם נהנים לעשות בנפרד, או עם אחרים. כדאי להתגבר על הפחד והקנאה ולהמשיך לבצע את הדברים הללו, על מנת למנוע תסכולים ופשרות מיותרות.

אחד הדברים שזוגיות ארוכת שנים מאבדת הוא את המתח, את ההתרגשות זה לקראת זו ואת התשוקה. בני זוג שמקפידים לשמור על טריטוריות נפרדות, מצליחים לשמר את התחושות הללו, ליהנות יותר זה מזו ולהימנע מלקחת אחד את השנייה כמובנים מאליהם.

חמישית – היזכרו באהבה
זיכרו שהאהבה היא הסיבה שלשמה התכנסתם – היא שהביאה אתכם עד הלום. הזכירו זה לזו את האהבה הזו מדי יום ביומו – בחיוך, במחמאה, בנשיקה לפני היציאה מן הבית, בפרח.

כוחם של התסכולים והכעסים שאתם צוברים במהלך היום עלול לרמוס את האהבה. בידכם להפוך את האהבה לכוח החזק יותר בזוגיות שלכם. פרגון, מילה טובה, חיוך או מחמאה, יעצימו את בן הזוג ויעוררו את רצונו לפרגן ולהעניק לכם בחזרה.

שישית – פרקו כעסים לפני שהכעסים יפרקו אתכם
כעס שלא מדברים עליו הופך להיות חומר נפץ בתוך המערכת הזוגית. מצאו זמן (שאינו במפגשים הרומנטיים שקבעתם לעצמכם) על מנת לדבר על דברים שמפריעים ומכעיסים. השתדלו לפרק את הכעס כמה שיותר מהר, מתוך סובלנות הדדית ואמונה בסיסית שבן הזוג שלכם לא באמת מתכוון להרע לכם.

לעיתים תהליך שחרור מכעס הוא תנאי הכרחי למימוש כל הדברים האחרים שהוצעו כאן. אני ממליצה בחום לא לוותר עליו, גם אם הוא כרוך בפנייה לייעוץ משותף. מחיר הוויתור על הזוגיות עלול להיות כבד הרבה יותר.

עבדות וחירות מתחילות בראש ומסתיימות במעשים – אדם יכול להרגיש עבד למרות שיש לו את כל מה שרצה אי פעם, והאחר ירגיש חופשי, למרות שלכאורה אין לו כלום. אדם יישאר עבד אם ימשיך לעשות את אותם דברים שגורמים לו סבל יומיומי, אבל הוא "רגיל" לעשותם. הוא יהיה חופשי אם ימצא בתוכו את האומץ לשנות באמת.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: a274358157d41d98545 at 17:37:24