סקס? מה זה?

יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מאוד מורכבת מחברה שלי, מיכל. דיברנו על כל כך הרבה דברים וכל הזמן היתה לי תחושה שיש לה משהו שהיא רוצה לספר לי או לשאול אותי והיא לא יודעת איך, אז דיברנו המון על כלום, ולבסוף, לפני שאיחלנו שבוע טוב אחת לשנייה, היא שאלה אותי: "תגידי, את יודעת איך מחשבים את ימי הביוץ?" באותו הרגע נפתח בינינו דיון מעמיק אודות הביוץ, הספירה, ימי המחזור, הגלולות וכל מה שקשור במישרין או בעקיפין לנושא הכניסה להריון.

מיכל שיתפה אותי שהיא כבר חמישה חודשים מנסה להיכנס להריון, שהיא לא נוטלת גלולות והיא עדיין לא מצליחה. היא גם סיפרה שהיא ויוסי שוכבים כל לילה כדי לא לפספס את יום הביוץ. מאותו רגע הפסקתי להקשיב לה ורק שמעתי כל מני קולות בוקעים מצידו השני של הטלפון. כל יום?! מאיפה זה בא לי? הייתי בהלם ולא דיברתי במשך כמה דקות. מאותו הרגע התחלתי לנהל שיחה אחרת בתוך הראש שלי, שבה הצלחתי לעצבן את עצמי, לריב עם עצמי, לנסות להתפייס – אבל מעל לכל ניסיתי להבין את החיים שלי.

אני לא זוכרת מתי בחמש השנים האחרונות בעלי ואני עשינו אהבה במשך יומיים ברציפות. השגרה שלנו כל כך מטורפת, שאני תמיד אומרת לעצמי שאם בעלי היה צריך להיכנס יום אחד לנעליים שלי ולהתמודד עם כל כך הרבה מטלות, היצר הגברי והחשק שלו היו נעלמים כלא היו…

הדבר הכי טוב בלנסות להיכנס להריון הוא הסקס היומי. אילוסטרציה: photos to go

עשו אהבה, לא כביסה!

אז למה אנחנו לא עושים אהבה כל יום? למה אם יש משהו שגורם לנו לכל כך הרבה אושר וסיפוק, הוא מגיע רק פעם בכמה ימים במקרה הטוב, נדחק לפינה ולא משאיר לנו מקום לחשוב עליו אפילו? במשך היום אנחנו עושים כל כך הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים אבל חייבים לעשות אותם, ומהדבר שאנחנו משתוקקים לו אנחנו נמנעים! אז מה יקרה אם נשכח לכמה דקות את העייפות, את הילדים, את הניקיונות, את הכביסות, את הקניות, את העבודה, ובקיצור – את העומס הרב של החיים, ונבלה בכל יום זמן איכות שיספק לנו הרבה יותר אהבה, סיפוק ושחרור.

בעוד מיכל ממשיכה לדבר איתי על הביוץ שלה, עצתי היחידה לה היתה תמשיכו לנסות עוד הרבה פעמים, כי לשכב בכל יום מהרגע שתיכנסי להריון לא תוכלי יותר…

אחרי שניתקתי את הטלפון, המשכתי להרהר בשיחה המאוד טעונה שהיתה לי איתה. "אני אוהבת את בעלי", חזרתי ואמרתי לעצמי כמנטרה המתנגנת בראשי, אבל מאז בואם של הילדים, היחסים עברו מוטציה ושינו את צורתם. בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית ומשאירים את הילדים אצל ההורים, אנחנו מרגישים לכמה שעות כמו זוג צעיר בלי דאגות על הראש, מאוהבים עד מעל לגג, מדיפים ריח של סקס אחד לשני, יודעים שהיום זה היום אחרי כל כך הרבה זמן ונהנים מהרגעים האלו ביחד.

אחרי הימים האלו אני אומרת לעצמי "זהו, אני לא נותנת לחיים להשתלט עליי. מהיום אני משנה שוב את מערכת היחסים שלנו ומתחילה עידן חדש, עידן של סקס כל יום, אהבה וזיקוקין. הדבר היחיד בכל הסיפור הזה הוא שאני לא מצליחה לעמוד בהבטחה הזאת, וכמו בכל יום אני מתעוררת מוקדם, פועלת במהירות אטומית כדי להספיק כל מה שצריך ולהתמוטט במיטה בשעה תשע.

מאוד התחשק לי להרים טלפון למיכל ולשאול אותה עוד מיליון שאלות שהתרוצצו לי בראש, כי אני בטוחה שלקחתי את השיחה הזאת למקומות שמפריעים לי בלבד ולא למקומות הנכונים. השאלה הגדולה היא מה שתינו מרוויחות ומה שתינו מפסידות. היא, מבחינתי מרוויחה אינטימיות כל יום, אך אני משוכנעת שלדעתה היא נמצאת בסוג של עבודה שעד שלא יראו את התוצאות שלה היא חייבת להמשיך בה. בוודאי לדעתה אני השגתי כבר את השלב הבא – שגרה שכוללת בתוכה את הגידול של הילדים, אולם לדעתי אני תקועה בשגרה שוחקת ומעייפת.

בקיצור, אנחנו לא יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לכולנו יש בעיות ביחסים, אבל כל עוד האהבה קיימת אפשר להתגבר על הקשיים.