אלוהי הפרטים הקטנים

| מאת: רווית הררי

הם חברים מימי הצבא, מנהלים משרד משותף, ולדבריהם הם מתואמים באופן טוטאלי. הם מעדיפים בנייה ציבורית על פרטית, נמשכים לקווים מודרניים ולחומרים טבעיים, ומקפידים על הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל. שיחה אישית עם האדריכלים רועי סקר ועידו זמיר

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2014/07/sizes/s26int-H_wo_680_382.jpg
  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2014/07/sizes/sb35-H_wo_680_382.jpg
רימון, בית הספר לג'אז ולמוזיקה בת זמננו, רמת השרון

 

תעודת זהות

סקורקא אדריכלים

skorka-arch.com

שם רועי סקר

גיל 47

סטטוס נשוי + 3

לימודים בוגר לימודי אדריכלות בבצלאל, ירושלים

ניסיון מקצועי עדה כרמי מלמד

שם עידו זמיר

גיל 43

סטטוס נשוי + 3

לימודים בוגר לימודי אדריכלות בטכניון, חיפה

סקורקא אדריכלים. רועי סקר ועידו זמיר

סקורקא אדריכלים. רועי סקר ועידו זמיר

בשנת 1999 פתח אדריכל רועי סקר משרד אדריכלים עצמאי, וחברו הטוב מימי הצבא עידו זמיר הצטרף אליו מיד עם סיום לימודי האדריכלות שלו. מאז השניים מנהלים את סקורקא אדריכלים, והם מעידים על עצמם כי הם "מתואמים באופן טוטאלי, מתנהלים בסימביוזה מוחלטת ומתפקדים כחיה דו־ראשית". גם במהלך השיחה הם מדברים יחד, משלימים משפטים האחד לשני וכמעט לא ניתן להפריד בין דבריהם. משרדם מתמחה בשנים האחרונות בעיקר בבנייה ציבורית, והוא היה אחראי לתכנונם של פרויקטים גדולים ומוערכים כגון המכון לחקר השואה בחיפה, מבנה הספרייה ובית הספר למדעי המחשב במרכז הבינתחומי בהרצליה, הספרייה ע"ש מקס שטרן במכללת עמק יזרעאל ועוד.

רימון, בית הספר לג'אז ולמוזיקה בת זמננו, רמת השרון. צילום: מיה גורביץ

רימון, בית הספר לג'אז ולמוזיקה בת זמננו, רמת השרון. צילום: מיה גורביץ

מה עומד בבסיס העדפתכם בנייה ציבורית בסדר גודל כזה?

"בבנייה ציבורית יש ריחוק כלשהו של האדריכל מהפרויקט, שמאפשר אדריכלות נקייה יותר. הרי הכל אפשרי באדריכלות, אין נכון ולא נכון, ובבנייה פרטית טעמו הפרטי של הלקוח משפיע מאוד, וזה מובן ולגיטימי. במצבי קיצון עלול להיווצר מצב שהלקוח מתבטל לחלוטין בפני האדריכל או שהאדריכל משתלט – וזה פחות מתאים לנו. בבנייה ציבורית אתה יותר מגיב למקום ולכן יש יותר עצמאות בתכנון ובביצוע, ובנוסף הרמה המקצועית גבוהה יותר בשל האפשרויות התקציביות. אנחנו מרבים לגשת לתחרויות אדריכלות ולמכרזים ציבוריים. עד כה ניגשנו ליותר מ־30 תחרויות וזכינו ב־11 מהן".

ובכל זאת, מתי תהיו מעורבים בבנייה פרטית?

"אנחנו בונים בתים פרטיים בעיקר לחברים ולבני משפחה. לאחרונה תכננו בתים פרטיים לשני לקוחות מאוד אמיצים ויוצאי דופן. שניהם רצו משהו ייחודי שאין לאף אחד, אבל שלא יהיה מנקר עיניים, וזה התאים מאוד לסגנון שלנו".

מה מאפיין את סגנון התכנון והעיצוב שלכם?

"בגדול, אנחנו נוטים לסגנון אדריכלי מודרני בשילוב של חומרים טבעיים, ומה שמייחד אותנו הוא רמת גימור גבוהה מאוד ומחשבה על הפרטים הקטנים. מעניין אותנו ליצור הפתעה שקטה שמתגלה לעין רק במבט ממושך יותר, לא כזאת שצועקת ומיד מנסה להתבלט. למשל בית פרטי שתכננו בבת חן נבנה מבלוקים חשופים ומעט בטון, שחוזר ומופיע גם בחללי הפנים. כדי לאפשר את המראה המיוחד של חזית שלמה הבנויה מבלוקים חשופים צריך שכל הקונסטרוקציה תהיה מוסתרת, ולכן יצרנו קירות כפולים המסייעים גם בבידוד המבנה. צריך היה לתכנן הכל לפרטי פרטים: להזמין את הבלוקים מראש מאותה סדרה ממוספרת כדי שיהיו באותו גוון, ולתכנן את הנחתם עד לרמת הסנטימטר כדי שלא ניאלץ לחתוך בלוקים ולפגום במראה האחיד של החזית. זאת אחידות שמושגת בעמל רב. דוגמה נוספת היא בית שתכננו בהרצליה פיתוח, שבו השתמשנו בחיפוי נדיר של מקלות בטון המוצבים על הקיר אחד אחד, תוך משחק עם גווני הבטון השונים. למעשה שאלנו את רעיון אריחי הטרה קוטה ותרגמנו אותו לבטון".

בית הספר למדעי המחשב במרכז הבינתחומי בהרצליה

בית הספר למדעי המחשב במרכז הבינתחומי בהרצליה

תנו דוגמה לבחירות חומריות מאתגרות ולהקפדה על הפרטים הקטנים גם בבנייה ציבורית.

"במבנה בית הספר למדעי המחשב שתכננו במרכז הבינתחומי בהרצליה בחרנו לחפות את מחצית הבניין בטיח אפרפר ואת מחציתו השנייה בלוחות עץ שיובאו במיוחד מסן סבסטיאן שבספרד. זה הפרויקט הראשון בארץ שבו נעשה שימוש בלוחות פורניר של עץ המודבקים על מצע תעשייתי קשה (הם נקראים פרודמות). אחד הפרטים המיוחדים בבניין הוא החיתוכים החדים והמדויקים של זוויות הקירות. כשמשתמשים בטיח לא קל לקבל קווים חדים וישרים כל כך אז הכנו פרופילים מיוחדים שמסגרו את הטיח ואפשרו את החיתוכים החדים שלו".

ב־2005 זכיתם בפרס רכטר לאדריכלות על מבנה הספרייה שתכננתם במרכז הבינתחומי בהרצליה. מה מעניין בו?

"המרכז הבינתחומי היה בסיס צבאי עם מבנים טרומיים הניתנים להובלה, ומבנה הספרייה היה חדר האוכל של הבסיס. המשימה שלנו הייתה להוסיף חדר קריאה גדול למבנים הקיימים. במקום להיאבק בהם או לנסות לקשט אותם בחרנו לעטוף אותם בקירות מטויחים גדולים יותר. בכל מקום שבו היו חלונות במבנים המקוריים יצרנו רפרפות מעץ ומפלדה, והמהלך הזה אפשר לנו להתאים את המבנים הקטנים והישנים לקנה המידה של אולם הקריאה הענק שבנינו".

בניין הספרייה המרכזית במכללת עמק יזרעאל. צילום: עמית גרון

בניין הספרייה המרכזית במכללת עמק יזרעאל. צילום: עמית גרון

קצרים

הכי יפה במקצוע

עידו: כשבונים את הפרויקט. בניין שתוכנו ולא יצא לפועל הוא רק תחליף לא מספק.
רועי: אני מאוד אוהב אתרי בנייה, את האנרגיה, את הצרחות וגם את האיומים. יש משהו באנשים שעובדים באמת שמגרה אותי.

הכי קשה במקצוע

עידו: להעביר את מה שאתה באמת רוצה ללקוח. גם המגע עם לקוחות פרטיים הוא לא תמיד קל. כל מי שפעם סגר מרפסת נדמה לו שהוא מבין משהו בבנייה.

רועי: כשיש בלוק יצירתי ואני לא מצליח להגיב לסיטואציה. כשאני לא עולה על רעיון לפתרון יצירתי בזמן כדי שאוכל גם לממש אותו.

פרויקט אדריכלי מוערך בארץ

רועי: מרכז המבקרים ביד הנדיב בתכנון אדריכלית עדה כרמי. זה פרויקט ייחודי מאוד: היא כיסתה את הבניין כולו מבחוץ באדמה, ותכנון הפנים יוצר מסלול ביקור שהתנועה והאור מלווים אותו בצורה נכונה מאוד.

טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות

עידו: להתחתן עם בן זוג עשיר… ועכשיו ברצינות: זו ריצה למרחקים ארוכים שמחייבת התמדה.

רועי: זה מקצוע סיזיפי שדורש הקרבה וצריך להיות מוכנים להתמסר אליו ולהקריב הרבה.

אם לא הייתם אדריכלים הייתם

עידו: משהו שקשור בידיים. קבלן. אולי אפילו פועל.

רועי: אולי הייתי פסיכולוג.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 12:14:15