הנישה שלהם

| מאת: עדי פוגל הולנדר

לרגל חגיגות עשור למגזין נישה, קבלו הצצה אל מאחורי הקלעים של האנשים שכותבים, מצלמים, עורכים ומעצבים את המגזין, בפינה האהובה עליהם בביתם. נתפסו בנישה

המגזין "נישה" חוגג עשור להיווסדו וזוהי הזדמנות מצוינת להציץ אל מאחורי הקלעים, אל האנשים שעושים את המגזין. קבלו 5 מהם, כאשר כל אחד סיפר על המקום בו הוא גר והצטלם בפינה האהובה עליו בביתו.

1. עדי פוגל הולנדר

גיל: 36
מצב משפחתי: נשואה + 3 ילדים
מגורים: דירה שכורה ברמת גן
ותק בדירה: שמונה שנים
עיסוק: עורכת
ותק בנישה: ארבע שנים ורבע

הפינה האהובה בבית:
הפינה האהובה עליי בביתי כוללת ספת קטיפה כתומה, ארוכה (2.40 מטרים) ורחבה (בעומק 50 סנטימטרים) המשמשת גם כארגז אחסון, שתכננתי בעצמי ושיוצרה על ידי נגר. על הספה מונחות לא מעט כריות בגוני כתום שונים והיא האלמנט המרכזי והצבעוני ביותר בבית. הספה ממוקמת בחלל שהיה בעבר מרפסת מקורה.

המרפסת הוכנסה אל תוך הבית ובכך הגדילה את הסלון, והחלון הרחב שבה מאיר את כל הבית. בשבת בבוקר אני פותחת את כל התריסים ומשתרעת עליה עם ספר או עם מגזין טוב לכמה דקות של שקט ושמש. הכריות משמשות את הילדים למשחק (בונים מהן "מחנה") ועל כן, בהתאם למצבן, הן מתחלפות אחת לכמה חודשים.


עדי פוגל הולנדר – עורכת מגזין "נישה" – על הספה שתכננה בעצמה. צילום: בועז לביא

פינות אהובות נוספות בבית:

* ארון תצוגה מעץ צבוע המלווה אותי כעשר שנים, ובו מאוחסנים מרבית הכלים מאוסף כלי הקרמיקה הצבעוניים שלי שאת מרביתם יצרתי בעצמי.

* שלוש נישות מגבס שבהן מוצגות תמונות המשפחה שלנו. את המסגרות אני אוספת ממקומות שונים תוך הקפדה על צבעוניות אחידה, ומדי כמה שנים אני מחליפה אותן באחרות (הגרסה הקודמת הייתה מוזהבת).

* מדף כוורת לתצוגה ולתלייה של כלי בישול שולב במטבח במקום ארונות אחסון, כדי לא להעמיס על החלל. מונח עליו בין השאר עציץ שקיבלתי מסבתי ביום שילדתי את בני בכורי ומאז הוא כאן, פורח תמיד.

* צלחת לעוגה שיצר המורה שלי לקרמיקה, חורחה קרליק. הצלחת ניצבת על השיש במטבח ומשמשת כמעמד לתבלינים. רכשתי אותה באחת המכירות שהוא נוהג לקיים בתקופת החגים והיא משלבת בין האהבה שלי לכלים לחיבתו של בעלי לבישול.
ארון הספרים הפרטי שלי, שנרכש בשוק הפשפשים ומאוחסנים בו ספרי עיצוב ומגזינים

קצרים עם עדי:

בית חלומותיי: בית פרטי במושב עם סטודיו צמוד
סטייה קטנה ואישית: לא מפסיקה לרכוש כלי אוכל מחומרים ומסגנונות שונים
ליד המיטה: ספרים ומגזינים
פינוק בבית: כשאלעד בעלי מכין לי אוכל
מצחיק אותי בבית: הבן הקטן שלי שמגלה בכל יום דבר חדש בבית
ישראלי בעיניי בבית: שירים ישראלים ב-FM103 בשבת בבוקר
חורף או קיץ בבית: אביב
הכי חשוב שהבית יהיה: מואר


נישות עם תמונות בני הבית (מימין) וארון תצוגה לכלי קרמיקה (משמאל). צילום: בועז לביא

2. אורנה גטניו שנייד

גיל: 54
מגורים: בית עץ ברמת השרון
ותק בבית: 16.5 שנים
עיסוק: עיתונאית וכתבת
ותק בנישה: ארבע שנים וחצי

אורנה גטניו שנייד – עיתונאית וכתבת. צילום: טל ניסים

הפינה האהובה בבית:
חדר העבודה שלי. החדר ממוקם בקומה השנייה של הבית ויש בו חלון שצופה אל הגינה. חדר העבודה הוא הממלכה הפרטית שלי. חדר משלי. עיצבתי אותו באופן כזה שיכיל את כל הדברים שעושים לי טוב: כונניות עמוסות ספרים, תצלומים משפחתיים שתלויים על הקירות, תמונות שצילמתי בעצמי במסגרת קורס צילום ותצלומים של תל אביב הישנה, עיר הולדתי האהובה. את האווירה משלימות בובות של מלאכים. יש פה משהו שמשרה עליי שלווה וכאן אני גם מקבלת השראה.

קצרים עם אורנה:

בית חלומותיי: דירה במנהטן
סטייה קטנה ואישית: אוהבת סדר
ליד המיטה: ספרים ותשבצים
פינוק בבית: שבת, מוקדם בבוקר בגינה
ישראלי בעיניי בבית: עיתוני יום שישי
חורף או קיץ בבית: אביב או קיץ
הכי חשוב שהבית יהיה: חמים ונוח


צילומים של המשפחה ושל ת"א – בחדר העבודה של אורנה גטניו שנייד. צילום: טל ניסים

3. בועז לביא

גיל: 32
מצב משפחתי: נשוי
מגורים: דירה שכורה בתל אביב
ותק בדירה: שנתיים
עיסוק: צלם עצמאי, מתמחה באוכל ובעיצוב
ותק בנישה: כשנתיים

הפינה האהובה בבית:
פינת הכיור במטבח הכוללת מייבש כלים מאיקאה, סקוץ' וסבון כלים איכותי. זו הפינה שלי בבית ובה אני מעביר את מיטב זמני. זה נובע מהאהבה העצומה שלי למראהו של כיור ריק מכלים.


בועז לביא בפינה האהובה עליו בבית – הכיור במטבח. צילום: דני מילר

פינות אהובות נוספות בבית:

* שולחן אוכל שנרכש בשוק הפשפשים ביפו ב-250 שקלים, שופץ, שויף ונצבע עם המון אהבה. לפיניש אחרון רכשנו כריות ישיבה ירוקות מגולף אנד קו.

* עציץ ועליו בובות קטנות הנקראות "פקנייה פרסונאס" (אנשים קטנים בספרדית). אשתי הביאה אותן מדרום אמריקה והן מזכירות לנו להשקות את הצמח.

* פסל ארץ ישראל שיצרתי במסגרת לימודי ב"מנשר לאמנות". כיום הוא משמש לתליית תכשיטים שונים.

קצרים עם בועז:

בית חלומותיי: בית במושב, תקרות גבוהות וגינה גדולה
סטייה קטנה ואישית: מגזיני אוכל מהארץ ומהעולם
ליד המיטה: ספרים. הרבה ספרים
פינוק בבית: קפה שחור מבושל היטב, בבוקר שבת שמשי
מצחיק אותי בבית: כל יום חמישי בערב הסלון נראה כאילו פלשו אליו מלא זוגות של נעליים שצריך להחזיר לארון, ואז אנחנו עורכים טקס להחזרת הסלון לשימוש
ישראלי בעיניי: בבית עיתון סוף שבוע
חורף או קיץ בבית: בהחלט חורף, הקיץ זוועה בתל-אביב
הכי חשוב שהבית יהיה: עם אנרגיות נעימות וטובות


שולחן אוכל משוק הפשפשים (מימין) ובובות קטנות על העציץ (משמאל). צילום: דני מילר

4. דפנה דגן

גיל: 40
מצב משפחתי: רווקה + חתולה
מגורים: דירה בגבעתיים
ותק בדירה: שש שנים
עיסוק: מעצבת גרפית
ותק בנישה: שלוש שנים


דפנה דגן, המעצבת הגרפית במגזין "נישה" עם החתולה זואי. צילום: נעם עופרן

הפינה האהובה בבית:

הפינה האהובה עליי בבית נמצאת בסלון, והיא כוללת שידה קנדית שנשארה באחת הדירות ששכרתי בעבר ושחידשתי את הצבע שלה. על השידה מונחים כדי קרמיקה מרוקאיים בצבעוניות עזה: הראשון מעוטר בריקועי מתכת ובשני משולבות רוזטות; ליתוגרפיה (דפוס אבן) ובה עז שרשמתי; תמונה משנות ה-50 שהייתה שייכת לאמי; מנורת שולחן וטלפון ענתיקה משוק הפשפשים ביפו.

מעל השידה תלוי ציור שלי המתאר נוף, ועל המדפים מונחים פריטים שאספתי ממקומות שונים בעולם. הקיר צבוע בגוון טרה קוטה בהיר בהשפעת הצבעוניות האופיינית לאיטליה, שאני כה מוקסמת ממנה.

פינות אהובות נוספות בבית:

* שולחן דני משנות ה-20 של המאה הקודמת שצבעתי בגוון שמנת ומכונת כתיבה צה"לית – שניהם משוק הפשפשים. אני חובבת פריטי נוסטלגיה, אוהבת לשלב בין סגנונות ואוספת ספרי אמנות ועיצוב.

* פינה במטבח שברצפתה שילבתי אריחים מצוירים. את האריחים רכשתי בחנות טורקיז House והם תורמים צבע ואווירה לדירה.

קצרים עם דפנה דגן:

בית חלומותיי: בית מעץ צבוע לבן על שפת הים, או בית ביפו הפונה לים עם תקרות גבוהות, חלונות גדולים, קשתות ורצפה מצוירת.
סטייה קטנה ואישית: חולשה לפריטי נוסטלגיה מעוצבים ולמגזינים
ליד המיטה: ספרים ומגזינים
פינוק בבית: לבשל, לשמוע מוסיקה, להירגע
מצחיק אותי בבית: זואי החתולה שלי
ישראלי בעיניי בבית: השקט והרגיעה של שישבת
חורף או קיץ בבית: קיץ
הכי חשוב שהבית יהיה: נעים ומואר


טלפון וינטג' (מימין למעלה), תמונה משנות ה-50 ( מימין למטה) ושולחן דני (משמאל). צילום: נעם עופרן

5. אורנה שלוש גורביץ'

גיל: נפלא
מצב משפחתי: נשואה + 3
מגורים: דירת גג ברעננה
ותק בדירה: 26 שנים
עיסוק: מעצבת פנים ובעלת טור אישי בנישה
ותק בנישה: שלוש שנים וחצי

הפינה האהובה בבית:
הגג הוא תחנת האנרגיה הירוקה שלי, שאליה אני מתחברת בכל בוקר עם הקפה הראשון. כשהגענו לפני 26 שנים לרעננה, התאהבנו בדירה שחלשה על נוף פתוח אינסופי. במהלך השנים התחלף הנוף הפתוח בנוף אורבני, אך הדירה ממשיכה לצפות מלמעלה על סביבותיה ולפקח על הקדמה.

הפינה שלי נמצאת בלבה של העיר, אך היא מצליחה להפוך אותי לכמה דקות ביום מעכבר עיר לעכבר כפר ולשנות את קצב פעימות הלב. ציפורים באות לשתות מים מכלי מיוחד שהותקן עבורן, להקת תוכים ירוקים קוראת לי מאנטנות הטלוויזיה שמסביב ואני מתמלאת בשקט לקראת הסערה שיביאו עמן תלאות היום.

בפינה הזו יש שילוב של יציבות ופנטזיה, בדיוק כמו במקצוע של עיצוב פנים; יש בה אדמה, דשא, עצים ופרחים וגם פינת ישיבה קטנה וצב שמזיז את הראש מצד לצד. אבל כשטיפה מרימים את העיניים, השמים הם הגבול. הכול פתוח עד קו האופק ואפשר לבחור בין האדמה לשמים, בין המציאות לחלום, לפי רמת האנרגיה היומית.


אורנה שלוש גורביץ בפינה האהובה עליה בביתה. צילום: טל ניסים

פינות אהובות נוספות בבית:

* פינת האירוח הרשמי על הגג יכולה לספר את סיפור חיינו מנקודת המבט של כל אחד מבני הבית ושל עשרות בני נוער מרעננה. הפינה הזו שימשה כמועדון נוער ביום ובלילה עבור כל חבריהם של ילדיי, ואולי טוב שהיא אינה יכולה לספר כל מה שהיא ראתה ושמעה.

* שולחן האוכל משמש כציר מרכזי בבית ותפקידו מתחלף בין מגש של מכתבים ומפתחות, שולחן דיונים ומשטח הגשה לארוחת גורמה, לפי צורכי היום.

* פינה בסלון המשלבת סל דייגים וייטנאמי, דרקון סיני וכריות.

* מחיצה שהפכה לתמונת קיר בפינת המשפחה.

קצרים עם אורנה:

בית חלומותיי: בית קטן על מגרש עצום בתוך יער סבוך הנושק לאגם פרטי, וכל זה במרחק חמש דקות מתל אביב
סטייה קטנה ואישית: תמיד להשאיר את הבית בצאתי כפי שהייתי רוצה שיקבל את פניי בשובי
ליד המיטה: ספר וטישיו. בתוך שידת הלילה יש קופסא הנקראת "קופסת אגו" ובה כל מה שכתבתי ונכתב עליי במהלך השנים, כולל כל המגזינים של נישה ומכתבי קוראים
פינוק בבית: פינת הטלוויזיה עם אוסף שמיכות רכות ומלא ילדים שרועים סביב
מצחיק אותי בבית: בני הבית
ישראלי בעיניי בבית :עיתונים, עיתונים, עיתונים
חורף או קיץ בבית: קיץ גם בבית וגם בחוץ
הכי חשוב שהבית יהיה: מואר


מחיצה שהפכה לקיר (מימין) ופינת האוכל (משמאל). צילום: טל ניסים

6. אורית עציון

גיל: 39
מצב משפחתי: נשואה + 2 ילדים
מגורים: דירה שכורה בלב תל אביב
ותק בדירה: שש שנים וחצי
עיסוק: עיצוב וסטיילינג לצילום עבור מגזינים וחברות מסחריות והום סטיילינג
ותק בנישה: שלוש שנים וחצי

הפינה האהובה בבית
:
הפינה האהובה עליי היא שולחן האוכל, המורכב מחלקי שולחנות ישנים שחוברו ליחידה אחת. כשמסתכלים מקרוב, ממש אפשר לראות את הגלגולים שהשולחן עבר עד הגיעו הלום. הכיסאות שונים זה מזה. אני מעדיפה מראה אקלקטי על פני מערכת רהיטים זהים, שיוצרת אווירה רשמית ושמרנית מדי לטעמי.

עם זאת, כל הכיסאות נצבעו בלבן על מנת ליצור בכל זאת אחידות ושקט ויזואליים. פינת האוכל מרכזת לתוכה הרבה מפעילויות הבית: ארוחות חגיגיות וקידוש בערבי שבת, אירוח משפחה וחברים, משחקי קלפים עם הילדים בשבתות, הכנת שיעורי בית ומפגשים לא רשמיים על כוס קפה וסיגריה עם חברות.


שולחן האוכל עם הכסאות השונים זה מזה – הפינה האהובה על אורית. צילום: בועז לביא

פינות אהובות נוספות בבית:

הסלון מהווה אזור מרבץ, בעיקר בשל המבנה שלו. אין לנו באמת ספות, אלא שתי מיטות עץ פשוטות שעליהן פזורות כריות רבות שתפרתי. מדי פעם אני מוצאת בד שיכול להתאים ותופרת ממנו כרית חדשה, כך שהסלון תמיד ממשיך להתחדש. חשוב לי שהבית ישקף את האזור שבו אנחנו חיים, שיהיו בו אלמנטים מקומיים. זה מתבטא בסגנון העיצוב, בחומרים ובצבעים שבהם אני משתמשת: הסגנון פשוט – רוב הרהיטים בבית נאספו ממקומות שונים ונצבעו או רופדו על ידי; הצבעים השולטים הם לבן ותכלת, המשדרים מראה אוורירי וים-תיכוני.

הכוננית בסלון מלווה אותי כבר שנים רבות בדירות ובתקופות שונות. ירון ואני בנינו אותה בעצמנו והיא אוגרת בתוכה, שכבות-שכבות, את כל נטיותינו ואהבותינו לאורך השנים. הכוננית מלאה בדיסקים של מוזיקה אהובה והמון ספרים שצברנו, בהם ספרי קריאה, ספרי אמנות, ספרי עיון וספרי קודש. הכוננית קצת עקומה (כי לא היינו כאלו מקצועיים וגם כי הזמן עשה את שלו) ויש בה אי-סדר תמידי כיוון שהיא כל הזמן בשימוש, אבל אני חושבת ששני "פגמים" אלה הם חלק מהחן שלה.

קצרים עם אורית:

בית חלומותיי: דירה בשכונה בה אני גרה עם תקרות גבוהות, חצר קטנה (ואולי גם חניה צמודה).
סטייה קטנה ואישית: אני אספנית של כלים. יש לנו כמות כלים לחמש משפחות לפחות
ליד המיטה: מוש, הכלב שלנו
פינוק בבית: בשבתות, ירון ואני מתגנבים לחדר השינה ותופסים תנומה בזמן שהילדים מעסיקים את עצמם בסלון
מצחיק אותי בבית: ירון והילדים
ישראלי בעיניי בבית: לקראת ערבי שבת וחג עולים מהבתים סביב ריחות נהדרים של בישול ויש גם תכונה מיוחדת וחגיגית שמרגישים באוויר
חורף או קיץ בבית: סתיו, חורף ואביב. רק לא קיץ תל אביבי מהביל
הכי חשוב שהבית יהיה: בית ולא מוזיאון


אזור המרבץ בסלון (מימין) וכוננית שאורית ובעלה בנו בעצמם (משמאל). צילום: בועז לביא

7. סטפני גריב גוטוירץ

גיל: 37
מצב משפחתי: נשואה +1
מגורים: דירה שכורה בגבעתיים
ותק בדירה: שנתיים
עיסוק: מעצבת פנים והום סטיילינג, מציגה במדור "במו ידיי"
ותק בנישה: ארבעה חודשים

הפינה האהובה בבית:
פינת ישיבה משנית בחלל הסלון, הכוללת כיסא כתום בעיצוב פיליפ סטארק שרכשתי בהביטאט לפני כ-15 שנים ב-300 שקלים; ספרייה מפרספקס שבניתי בדירתי הקודמת ביפו, בהתאם לגובה התקרה המרשים שלה – 6 מטרים. כשעברנו לכאן, קוצרה הספרייה והותאמה לגובה החלל הנוכחי (3 מטרים); שטיח שאגי בגוני כתום שבקיץ מוחלף בשטיח קש טבעי; פוף שרכשתי בחנות מרקו קאירי בפרוטות; שולחן צד שמצאתי ושיפצתי, וכעת מונחים עליו חפצים שאספתי עם הזמן. זו הפינה הכי יפה בבית לטעמי. היא פינה קטנה ומוארת שממש מייצגת אותי. שילוב צבעוני של ישן וחדש.


הפינה האהובה על סטפני בבית – פינת ישיבה משנית בסלון. צילום: נעם עופרן

פינות אהובות נוספות בבית:

* ספה אפורה שנרכשה בתחנה המרכזית בתל אביב, ועליה כריות רבות ממקומות שונים ובצורות וצבעים מגוונים. מעל הספה תלוי ראש אייל שיצרתי מנייר אורז מודפס בעקבות תמונה שראיתי.

* יחידת מדפים מודולרית מפח לבן שרכשתי לפני כעשר שנים בדרום תל אביב. כיום היא משמשת לאחסון מגבות מטבח וכלי אוכל. על היחידה הזאת מונחים בקבוקי זכוכית גדולים שחבר שלי מצא ברחוב והביא לי, ומתחתיה ניצבת שידה שמצאתי ברחוב וצבעתי, גם היא משמשת לאחסון.

קצרים עם סטפני:

בית חלומותיי
: דירה ישנה ומוזנחת, כזו של פעם, עם מטרז' גדול, תקרות גבוהות והרבה אור. החלום הוא תהליך השיפוץ שהוא יצירה בעיניי
סטייה קטנה ואישית: מלא פיצ'פקעס שאני אוספת מחו"ל ומהארץ. אני תמיד מעדיפה משהו לבית על פני בגד חדש
ליד המיטה: מגזיני עיצוב, בעיקר מאירופה. זה הדבר הראשון שאני קונה כשאני נוחתת בחו"ל
פינוק בבית: פוף של מילגה שקניתי במהלך ההיריון עם תום
מצחיק אותי בבית: מנורת בודהה שהבאתי מפראג. שמתי לה משפך ורוד על הראש כי היא נפלה ונשברה וזה נראה ממש כמו כובע
ישראלי בעיניי בבית: בתור צרפתייה, הכי ישראלי בבית הוא בעלי
חורף או קיץ בבית: חורף, כשאני על הפוף מכוסה בכרבולית
הכי חשוב שהבית יהיה: צבעוני (במידה כמובן) ובלי "סטים" של רהיטים או כלים


פיצפקעס במטבח (מימין) ופינת הישיבה בסלון (משמאל). צילום: נעם עופרן

החלק השני של האנשים ממערכת מגזין "נישה" יתפרסם בגיליון פברואר של המגזין

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 20:27:57