כלוב הזהב

| מאת: איתמר הנדלמן סמית, פריז

מוזיאון לואי ויטון שנפתח לאחרונה בפריז ברעש גדול מצטרף למסורת ארוכת שנים של מבנים פריזאיים מעוררי מחלוקת ומסעיר את עולם האדריכלות והאופנה. ראיון בלעדי עם פרנק גרי, האדריכל המהפכני שאחראי לחרגול הענקי שהוקם ביער בולון

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2014/11/sizes/Fondation_Louis_Vuitton2_H_wo_680_382.jpg
צילום: GettyImages

פריז חיכתה לרגע הזה 13 שנה. ב־2001 פגש המיליארדר ברנאר ארנו את הארכיטקט היהודי הקנדי פרנק גרי וניסה לעניין אותו ברעיון לבנות מוזיאון חדש עבור קרן לואי ויטון. הפנייה לאדריכל הידוע במבנים המהפכניים שלו עוררה עניין רב בעיר הידועה במונומנטים מעוררי המחלוקת שבה. ב־1887 זעקו עיתוני העיר נגד מגדל אייפל בטענה שהוא "מבנה מפלצתי ולא שימושי" וב־1969 הוקם מרכז פומפידו עם חזית הצנרת וגרם למהומה רבתי. גם במקרה של לואי ויטון המהומה לא איחרה לבוא. אפילו במונחים פריזאיים נחשב המבנה החדש של פרנק גרי ליוצא דופן. מאז השלמת פירמידת הזכוכית במוזיאון הלובר ב־1989 לא קם בעיר מבנה קונטרוברסלי כל כך, הניצב כמו קרחון או אוניית מפרשים אדירת ממדים באמצע יער בולון, בחלקה המערבי של העיר.

כשבאים מכיוון היער הבניין נראה מרחוק כמו גולם של חרק ענקי, מעין אריזה של זכוכית שקופה ובטון לבן המתנשאים לגובה של כ־43 מטרים, ושכלפי חוץ נראים כמקשה אחת. לא ברור כל כך איך הבניין הזה עומד ומה מחזיק אותו אבל יש דבר שנהיר לכל מי שמביט בו: זהו המבנה המונומנטלי ביותר והשאפתני ביותר שנבנה בבירת צרפת ברבע המאה האחרונה.

מוזיאון לואי ויטון

צילום: GettyImages

המבנה הוזמן מגרי כמשכן לאוסף האמנות של המיליארדר ברנאר ארנו (57), היו"ר והבעלים של קונצרן היוקרה הגדול בעולם, LVMH, חברת האם של לואי ויטון, והוא ישמש גם כגלריה לאמנות עכשווית. עלות הקמתו מוערכת ביותר מ־100 מיליון יורו. מעל הכניסה מתנוססות האותיות L ו־V, וכבר היו מי שכינו אותו “פרויקט היוהרה“ של הטייקון ארנו, האיש העשיר באירופה.

כשנכנסים לאכסדרה המרכזית ומביטים סביב, ההיגיון הפנימי של המבנה אינו מובן לחלוטין, אבל מהר מאוד מגלים שרוב הגלריות הן חללים מלבניים סטנדרטיים למדי, ויש כמה חללים בעלי צורות גיאומטריות מעניינות יותר. הרגע המרגש ביותר בסיור הוא המרפסת הענקית והפתוחה על גג המבנה, המשקיפה מצד אחד על הירוק העז של יער בולון ומצד שני על מגדלי לה דפונס.

מוזיאון לואי ויטון

צילום: GettyImages

הסיפור שמאחורי המבנה מעניין לפחות כמו המבנה עצמו. מרסל בוסאק, השוגר דדי של בית כריסטיאן דיור, החזיק דירה עם נוף ליער בולון. בכל בוקר היה מתעורר משאגות האריות בגן החיות ז‘רדן ד‘אקלימטאסיון ולכן קנה את השטח ושלח את האריות חזרה לאפריקה כדי שלא יפריעו לו לישון. הפארק עצמו נשאר שם עד היום. כש־LVMH רכשה את דיור היא קיבלה גם את חלקת האדמה הזאת. לפני 55 שנה הבטיחה קרן לואי ויטון לתרום את השטח לעיר פריז אבל זה לא ממש קרה (ולא מעט אנשים עדיין מתנגדים לכל הנושא בגלל פרשה זו). לכל בית אופנה המכבד את עצמו יש קרן כלשהי לתמיכה באמנות עכשווית אבל זו של ויטון היא מהרציניות והנחשבות ביותר. אוסף האמנות של ארנו הוא גדול ומרשים ולא פלא שהיה צריך לבנות עבורו מבנה מונומנטלי כל כך.

הבחירה של ארנו בארכיטקט העל פרנק גרי, 85, היא טבעית לחלוטין. במונחים של עולם האדריכלות והעיצוב, גרי נחשב לסוג של רוק סטאר עם אטיטיוד פאנקיסטי למדי. לכן גם אין לו בעיה להרים אצבע משולשת לעיתונאים באירוע בספרד יום אחרי הפתיחה של המוזיאון, כשהעזו להעביר עליו ביקורת. גרי, שנולד בטורנטו ב־9291 בשם אפרים גולדברג, אחראי לשורה ארוכה של מבנים שהפכו לאתרי תיירות לכל דבר, כמו מוזיאון גוגנהיים בבילבאו או ביתו הפרטי בלוס אנג‘לס. בבוקר פריזאי שטוף שמש אני מתארח באירוע קטן לעיתונאים, אמנים ואנשי אופנה. על כוס שמפניה אני מראיין את גרי במסגרת מסיבת העיתונאים המצומצמת.

מוזיאון לואי ויטון

צילום: GettyImages

איך אתה מרגיש עם הפתיחה אחרי כל שנות העבודה על המבנה?

“אני תמיד רוצה להסתתר מתחת לשמיכות כשבניין חדש שלי נפתח. אני הכי מפחד ממה שאנשים יגידו. כשמשהו נהיה יקר ערך הוא הופך מהר מאוד לטרדה. כמשהו יותר רגוע, יותר נינוח, הוא פחות מטריד. והסיפור הוא לא אם הדבר הזה עגול או מרובע אלא מה האופי שלו. מבחינתי הבניין הזה הוא מעין כינור. יצרתי כלי נגינה ועכשיו זה תפקידה של סו (סוזן פאג‘ה, אוצרת המוזיאון – אה“ס) לנגן עליו“.

מה הרעיון שהנחה אותך ביצירת המבנה?

"ליצור בניין שיש לו תנועה. האופי החשוף, הכביכול לא גמור הזה של האטריומים העשויים זכוכית הם כמו קנבס ריק של צייר. עיצבתי אותם כדי שיהיו מעין זריקת עידוד או הזמנה פתיינית לאמנים אחרים לבוא וממש להתערב בהם. כלומר, רציתי שהם יהיו עוד משטח, עוד פלטפורמה ליצירה. והנה, האמן דניאל בורן מתכנן לצייר פסים על המבנה עצמו ולהשתמש בו כפי שקיוויתי שישתמשו בו. אני מקווה לקחת ציורים של ילדים, להגדיל אותם ולתלות אותם בין המפרשים של הבניין הזה. בכוונה בניתי אותו כך שלא ייראה מוכן, סופי. אני אוהב את הרעיון שהבניינים שלי לא גמורים ושהם מעין הזמנה למשחק".

“חייבים להבין שזכוכית, למשל, היא משהו מאוד לא פונקציונלי, לא שימושי לאף סוג של אמנות“, מסביר גרי. “אבל אני חשבתי לנצל את הנסיבות האלו ולהפוך את העובדה הזאת ליתרון, וליצור חלל חי שיכול לשנות את פני הבניין כולו. המבנה הזה דינמי והוא משתמש במשחק הפנימי הזה של אור וזכוכית. ייקח לאנשים קצת זמן להבין את הבניין ואת האפשרויות הרבות שהוא מציע. אני רואה את הבניין הזה כמו ענן של זכוכית – משהו קסום, ארעי, כולו שקוף אבל אף פעם לא חדגוני. רציתי ליצור משהו שבכל פעם שאתה מתקרב אליו אתה רואה אותו אחרת, הוא מראה לך זווית שונה, אופי אחר, תלוי באור ובאיזה חלק זה של היום. ממש התעמקתי במשמעויות הרבות של המילה ‘שקוף‘ בהקשר של הבניין הזה“.

מוזיאון לואי ויטון

צילום: GettyImages

לפני עשור ידעת בדיוק איך אתה רוצה שזה ייראה בסוף התהליך?

“לא ממש. האבולוציה של המבנה הזה לא נקבעה מראש. כשעובדים בצורה אינטואיטיבית קשה מאוד להסביר את זה לאחר מעשה. אתה מגיב למקום ולזמן ואת זה קשה להסביר אחר כך בשיחה. אני לא יודע ממש להסביר איך הגעתי למקום הזה“, הוא אומר ובוהה רגע סביבו, כאילו מנסה להבין את היצירה שלו עצמו. “זה כמו שהנגנים שעבדו עם אמן הג‘אז והאימפרוביזציה וויין שורטר שאלו אותו על מה יעשו חזרות, והוא ענה: ‘אתה לא יכול להתאמן על מה שעדיין לא המצאת, כך אני מבין את העבודה שלי כאן. אני יודע שרציתי שהבניין הזה ימשוך בעיקר את הצעירים. אני מקווה שהם יסתכלו עליו ויגידו לעצמם ‘מה זה הדבר הזה?'".

התחשבת בעובדה שהבניין נבנה בפריז?

“לגמרי. התאהבתי בצרפת בביקוריי הראשונים, בתחילת שנות ה־60. הכרתי פה אנשים מרתקים עם תרבות עשירה וארוכה. אפשר לומר שבמשך חצי מאה אני מושפע עמוקות מצרפת ומתרבותה. לא משנה מה כל מיני נודניקים יגידו – המקום הזה הוא מרכז התרבות של העולם מאז היוונים העתיקים וימשיך להיות מרכז התרבות של העולם. חוץ מזה תמיד היה לי עניין עמוק באופנה, ומהר מאוד פריז הפכה לעיר האהובה עליי גם כבירת האופנה".

תאר את החיבור שלך ללואי ויטון.

“ארנו הוא דמות מובילה בעולם האופנה ויש לו גם אוסף אמנות שאני אוהב. אנחנו חולקים אהבה להרבה דברים אמנותיים ומדברים הרבה על ספרות, מוזיקה, קולנוע כשפנה אליי וביקש לבנות עבורו בניין בפריז – הרגשתי כמי שקיבל משימה שמימית ממש".

 

צמרת האופנה העולמית התכנסה לפתיחת המוזיאון בתחילת נובמבר

קרל לגרפלד ואנה וינטור

קרל לגרפלד ואנה וינטור

 

השחקנית מריון קוטיאר

השחקנית מריון קוטיאר

 

השחקנית מישל וויליאמס וניקולה גסקייר המנהל האמנותי של לואי ויטון

השחקנית מישל וויליאמס וניקולה גסקייר המנהל האמנותי של לואי ויטון

 

 

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 8af272d at 10:02:50